עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מה קורה כאשר בני זוג ערכו הסכם ממון, שבו הבהירו את הזכויות של כל אחד מהם ברכוש המשותף וברכוש הנפרד, ואף הרחיבו והוסיפו בהסכם הממון כי במקרה של פטירה, בן הזוג שנותר בחיים, הופך לבעלים של הרכוש כולו שהשאיר אחריו, בן הזוג אשר נפטר. מה דינה של הוראה זו?
על מנת להדגים את המקרה נתאר את הדוגמא הבאה: דן ויהודית נישאו בנישואין שניים זה לזו, כאשר לכל אחד מהם דירת מגורים משלו וכן חסכונות כספיים, שהושגו קודם להכרות בין בני הזוג. על כן בהסכם הממון קבעו יהודית ודן את הסעיף הבא:
“כל אחד מהצדדים יהיה הבעלים של הרכוש שהיה בבעלותו ו/או עמד לזכותו ערב הנישואין לרבות דירות מגורים, כספים, חסכונות באפיקי חסכון שונים, מיטלטלין, רכב וכל רכוש מכל מין וסוג שהוא.
למען הסר ספק לא יחול שיתוף ברכוש מכל מין וסוג שהוא שצבר אחד מן הצדדים להסכם זה עובר לנישואין, ורכוש זה יהיה קניינו הבלעדי של בן הזוג אשר הגיע עמו לנישואין”
משמע, הצדדים הסכימו בהסכם הממון על הפרדה רכושית מלאה ברכוש שנאגר ונאסף על ידי כל אחד מהם לפני הנישואין, מאחר וחששו ממצב בו הנישואין יעלו על שרטון, וחפצו להבטיח כי בעת גירושין, כל אחד יהיה הבעלים של הרכוש שהיה לו, וכי אין הוא מסכן אותו ואין הוא יוצר מצב בו בן הזוג האחר רשאי לתבוע רכוש זה.
מנגד, נוכח אהבתם הרבה, חפצו הצדדים להבטיח, כי הרכוש כולו יגיע לשימוש ולבעלות בן הזוג שנותר בחיים, בהנחה שיחיו יחדיו עד 120 שנה, ועל כן קבעו כדלקמן:
“היה ובני הזוג יחיו יחדיו ובהרמוניה עד שמי מבני הזוג ילך לבית עולמו – הרי שבן הזוג שנותר יורש את כלל הרכוש שהיה שייך לבן הזוג”.
יהודית נפטרה לאחר 25 שנות נישואין מאושרות לדן, ודן הבין והאמין כי הדירה והכספים שהיו ליהודית טרם הנישואין – שייכים לו במלואם, וזאת על פי הסכם הממון. בני הזוג לא ערכו צוואה מאחר וסברו שהסכם הממון עונה גם על שאלת הבעלות ברכוש לאחר המוות.
האם דן צודק בתפיסתו? התשובה לכך היא שלילית. מאחר וליהודית לא הייתה צוואה, יורשים אותה הן דן והן ילדיה בחלקים שווים ביניהם, משמע דן יורש מחצית מרכושה של יהודית וילדיה את המחצית השנייה. למרות ניסוח הסכם הממון דן לא יוכל לקבל את מלוא הרכוש אלא רק את מחציתו, וזאת לאור העובדה שחוק הירושה קובע חלוקה בין בן הזוג שנותר בחיים לבין ילדי המנוח.
ואם יקשה דן וישאל מדוע הסכם הממון שנערך בינו לבין יהודית אינו תקף בכל הנוגע לירושה – הרי שההסבר הינו כדלקמן:
סעיף 8 לחוק הירושה התשכ”ה 1965 קובע באלו המילים:
- עסקאות בירושה עתידה
(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.
(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.
משמע סעיף 8 לחוק אוסר על הסכמים לגבי ירושה, ועל עסקאות בירושה. סעיף 8ב מבהיר כי אפשר להוריש רק באמצעות צוואה, ועל כן ההוראה שניתנה בהסכם הממון שעליו חתמו יהודית ודן – הינה חסרת תוקף משפטי.
הסכם ממון עי” עורך דין הסכם ממון מסדיר את מערכת היחסים הרכושית בין אנשים בהיותם בחיים. חוק הירושה מסדיר את חלוקת העיזבון ליורשי המנוח, לאחר פטירה. כלומר, הסכם ממון חולש על רכוש בהיות הצדדים שניהם בין החיים, ואילו חוק הירושה מסדיר את חלוקת הרכוש לאחר פטירת מי מבני הזוג או שניהם.
סעיף 8 האוסר על הסכמים בירושה, אינו ניתן להתנאה, כלומר אין אפשרות בהסכם, וגם לא בהסכם ממון, ליתן הוראות מה ייעשה בירושה לאחר פטירת אדם. על כן הסעיף המצוטט לעיל שנערך בין דן ליהודית הקובע העברת מלוא הרכוש לבן הזוג שנותר בין החיים אינו קביל ואין לו ערך משפטי, במובן שלא ניתן לאכוף אותו.
אין סתירה בין הסכמים בין בני זוג, הנערכים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג 1973 לבין חוק הירושה התשכ”ה 1965, שכן אלו חולשים על מצבים שונים. בעוד הסכם יחסי ממון על פי החוק מסדיר את מערכת היחסים הרכושית בין בני זוג, ואת השיתוף ו/או ההפרדה ביניהם ככל שיחפצו, הרי שהוא חולש על הרכוש של אנשים חיים, ולעומת זאת הוראות מה ייעשה ברכוש לאחר פטירת אדם אפשר ליתן אך ורק במסמך העונה להגדרת צוואה, ולא בכל מסמך אחר, וגם לא בהסכם ממון בין בני זוג.
חוק הירושה קובע במפורש כי אין אפשרות לערוך הסכם שיש בו התייחסות להורשה, דהיינו לחלוקת הרכוש לאחר המוות והמסמך היחידי המסדיר חלוקה כזאת יכול להיעשות בצוואה אם אדם חתם על צוואה, ואם לא ערך צוואה באחת מארבע הדרכים הקבועות לכך בחוק, הרי שחוק הירושה מחלק את רכושו של אדם שנפטר באופן הקבוע במפורש ובאופן ברור בחוק הירושה. אין אפשרות להתנות או לנהוג בדרך אחרת אלא בצורה של עריכת צוואה.
הבדל נוסף בין צוואה להסכם ממון נובע מהיכולת לשנות מסמכים אלו. הסכם ממון הינו הסכם דו צדדי, דהיינו חותמים עליו לאחר מתן הסכמה הן הגבר והן האישה, ואין אפשרות לשנותו אלא בהסכמה הדדית של כל אחד מהצדדים. אין שינוי חד צדדי של הסכם ממון.
לעומת זאת צוואה ניתן לשנות בכל עת, ואחד מן העקרונות הבסיסיים המתקיימים בדיני הירושה – היא היכולת של מוריש לחזור בו מן הצוואה, לבטלה, לשנותה, ולכתוב אחרת במקומה. אדם יכול תיאורטית לשנות כל יום את צוואתו.
ההסתייגות היחידה ליכולת לשנות צוואה הינה עקרון ההסתמכות, דהיינו כאשר נחתמות שתי צוואות או צוואה הדדית, כאשר בן הזוג האחד מסתמך על התחייבותו של האחר. בסוגיה זו דן חוק הירושה, כאשר בתיקון משנת 2008 הגביל המחוקק את יכולת החזרה מצוואה של מוריש כאשר מדובר בצוואה הדדית, ואולם על כך במאמר אחר.
תוכן נוסף בנושא שעשוי לעניין אתכם:
