מהן הסיבות שנכס כזה או אחר נרשם על שם אחד מבני הזוג ולא על שם שניהם?
וגם – אי שיתוף בחשבון בנק הינו עניין טכני בלבד
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
חגית ויהונתן נשאו לפני 50 שנה במושב ליד חדרה, והמשק במנהל מקרקעי ישראל נרשם על שם הבעל, יהונתן. יתר על כן כל אחד מבני הזוג עבד במקום עבודה אחר והחזיק בחשבון בנק נפרד. חגית כמורה הייתה בעלת חשבון בבנק מסד. יהונתן כעובד בנק לאומי היה מחויב להחזיק חשבון בבנק בו הוא עובד. לצדדים אם כן, לא היה חשבון משותף וגם המשק נרשם לכאורה רק על שם יהונתן.
אם הצדדים יתגרשו, האם תיוותר חגית בלא רכוש כלל? ברור שהתשובה לכך הינה שלילית וחגית תהיה זכאית למחצית מכל מה שנצבר על ידי יהונתן במהלך שנות העבודה וכמו כן תהיה זכאית למחצית שווי המשק, הגם שלא נרשם על שמה.
ומדוע בעצם בני זוג אינם רושמים נכס מקרקעין על שם שניהם גם יחד? מדוע בעצם מחזיקים בני זוג חשבונות בנק נפרדים ולא חשבון בנק משותף? כאשר עסקינן בחשבון בנק שאינו משותף – הרבה פעמים נובע הדבר מטעמי נוחות כאשר כל צד מקבל את משכורתו ממקום העבודה המפקיד לבנק אחר, לעיתים כתוצאה מתפיסה שמרנית אודות תפקידה ויכולותיה של אישה, או אף מטעמים עדתיים וממנהגים המקובלים בעדות מסוימות.
בפסקי דין רבים הוצעו הסברים שונים ומשונים לכך שנכס מסוים נרשם רק ע”ש אחד מבני הזוג, ולהלן נראה כיצד התייחסה הפסיקה לאותם הסברים ומתי קבעה שאין בהסבר לרישום הנפרד כדי לשלול את החלתה של חזקת השיתוף על הנכס המסוים שנרשם רק על שם אחד מבני הזוג.
בפס”ד ע”א 4151/99 בריל נ’ בריל, נה(4) 709, נפסק שהתנהלותה של האישה, שחדלה מלהכניס את משכורתה לחשבון הבנק המשותף ופתחה חשבון נפרד לעצמה, לא ביטא את הסכמתה לקיום משטר של הפרדה מוחלטת בין רכוש הבעל לרכושה, גם מקום שהצעד שנקטה בו בא כתגובה על סירובו של הבעל להעמיד לרשותה אמצעים שנדרשו לה, ונפסק שלמרות התנהלותה האמורה, מתקיים ביניהם שוויון גם ברכוש הרשום ע”ש הבעל בלבד.
בפס”ד ה”פ (י-ם) 335/9 אילוז נ’ אילוז, נפסק שאין ברישום הנפרד כדי לסתור את חזקת השיתוף באותו מקרה, וצוטטו בהסכמה דברי כב’ הש’ דורנר בפס”ד יעקובי הנ”ל, לפיהם, במשפחות רבות, נרשם הרכוש ע”ש הבעל בלבד, בשל חלוקת תפקידים מסורתית בין בני הזוג, כשהבעל מפרנס והאישה מנהלת משק הבית ומגדלת את הילדים. עוד נאמר בפס”ד אילוז, הנ”ל, שהבעל השתמש בחשבונות בנק נפרדים על שמו, כדי לרכוש דירות למגורי המשפחה, כמו גם לפרנסת המשפחה ואף כבטחונות לנכסים עסקיים, ומכאן שחלה עליהם חזקת השיתוף.
בבג”צ 8214/07 פלונית נ’ פלוני, נפסק, ש”אין הלכת השיתוף מתחשבת במנטאליות ומנהגים של עדה מסוימת”, וחזקת השיתוף נקבעת לפי “התפיסות החברתיות העכשוויות”, ועוד נאמר שם: “בית משפט זה החיל אין ספור פעמים את תפיסותיה החדשות והמתפתחות של הלכת השיתוף על בני זוג שנישאו שנים רבות לפני כן”.
בתמ”ש (ת”א) 7264-06-12 פלונים נ. אלמונים (פורסם בנבו), נעשתה התייחסות דומה למנטאליות ומנהגים של עדה מסוימת, כשנקבע: “למרות שהמנוחים היו יוצאי עירק ובאו מתרבות שבה לעתים קרובות היה נהוג כי כל הנכסים נרשמים ע”ש הבעל בלבד”.
בפס”ד ע”א 724/83 בר נתן, נפסק, שהעובדה שהבעל הקציב לאישה סכום מסוים מדי חודש ולא היה להם חשבון בנק משותף, נבעה מחששו של הבעל שהאישה תבזבז כספים יותר משהם יכולים להרשות לעצמם, ואין להסיק מכך על כוונה להפרדה רכושית, ולמרות נוהג זה של הבעל, הוכחה שם במלואה כוונת שיתוף בין בני הזוג.
בע”א 1937/92 קוטלר נ. קוטלר, פד מט(2) 233, 246 נדחתה טענת הבעל על כוונת הפרדה רכושית מקום שבו הקציב הבעל מדי שבוע סכום כסף למשק הבית, ונפסק, שדווקא ההיפך הוא הנכון: הקצבה שכזו מעידה על לקיחת חלק בניהול משק הבית, ומובילה למסקנה כי בני הזוג ניהלו משק בית במאמץ משותף. הבעל שמר אמנם בחשבונותיו חלק ממשכורתו לצרכי חסכון, אך אין להבין מכך שלא רצה לשתף משפחתו בחסכונות אלה, וייתכן כי שמר הכספים דווקא לעת צרה ומצוקה.
בת”א (י-ם) 2260/08, הנ”ל, נפסק ששיתוף או אי שיתוף בחשבון הבנק הינו עניין טכני גרידא, וכי דווקא העובדה שכל אחד מבני הזוג השתתף כספית בהוצאות הבית “לפי יכולתו”, מבלי שמי מהם “עושה חשבון” ובודק באיזה שיעור משתתף האחר בהוצאות הבית, היא המצביעה על שיתוף מלא וגמור בין בני הזוג, ועל התנהגות תואמת את כוונת השיתוף בין בני הזוג והיכולת לקבוע את חזקת השיתוף ביניהם כפועל יוצא מכך.
משמע אין להקיש מקיומם של חשבונות בנק נפרדים על העדרו של שיתוף ועל אי קיומה של כוונת שיתוף.
כך גם נכונים הדברים בכל הנוגע לנכס מקרקעין שנרשם על שם אחד מבני הזוג אך שייך לשניהם גם יחד. לעיתים כתוצאה מתפיסה שמרנית של זכויות האישה והתנהגותה מעדיפים גברים מסוימים להחזיק את הכסף ולהקנות לאישה כפי צרכה. אין הדבר מעיד על העדר שיתוף בין בני הזוג אלא על התנהגות הנובעת מתפיסת חיים וממנטליות.
