מהי חזקת השיתוף או הלכת השיתוף בין בני זוג נשואים או בין ידועים בציבור?
מאת עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה.
מיכל ודני נשואים כ- 35 שנים, במהלכן עבדה מיכל באופן חלקי בעבודות מזדמנות, ואילו דני עבד משך כל שנות הנישואין בתעשייה אווירית, וצבר זכויות וכספים, כאשר מיכל לא צברה זכויות פנסיה או קופות גמל או קרנות השתלמות וכיוצ”ב.
במידה ובני הזוג יתגרשו או ייווצר סכסוך ביניהם – תוכל מיכל בנקל, לטעון לכך שהינה זכאית למחצית מכל מה שדני צבר במסגרת עבודתו ולמחצית מהכספים שבחשבון הבנק של דני וגם למחצית מכל רכוש אחר שנרכש במהלך הנישואין כתוצאה מעבודה של מי מבני הזוג, וזאת עד למועד הקרע או עד לגירושין.
מהן המטרות של עקרון חזקת השיתוף בין בני זוג נשואים או בין בני זוג ידועים בציבור?
קיימות ארבע מטרות ואלו הן:
- הכרה בחיי נישואין כחיי שיתוף.
- קידום השוויון בין בני הזוג.
- שמירה על האוטונומיה והזהות העצמאית של כל אחד מבני הזוג.
- הענקת בטחון כלכלי לבני הזוג לאחר פירוק הקשר והגירושין.
צריכים להתייעץ? עו”ד עם 38 שנות ניסיון לשירותכם – השאירו פרטים:
המקורות החוקיים והפסיקה
חזקת השיתוף חלה על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974, דהיינו לפני תחילתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, או על ידועים בציבור, והינה “חקיקה שיפוטית”, יציר הפסיקה, שבאה לענות על תפיסה מוסרית חברתית רחבה הנובעת משילוב של הכרה בערך השוויון כעיקרון חוקתי, במיוחד בין בני זוג נשואים (פחות בין ידועים בציבור אך גם) ולאור חוק שיווי זכויות האישה, יחד עם הכרה בעקרונות מדיני החוזים המבטאים את כוונתם של בני הזוג לקיים ביניהם שיתוף כללי ומלא בכל הרכוש שנצבר במהלך חיי נישואיהם גם כאשר איזה מהנכסים רשומים על שמו של אחד מבני הזוג או נמצאים בחזקתו הבלעדית.
כל עוד בני זוג נשואים והיחסים ביניהם תקינים אין משמעות מרובה על שם מי רשום איזה מן הרכוש, הבעיה מתעוררת כאשר בני זוג מתכוונים להתגרש, או שאחד מהם מאס בבן זוגו, הכיר בן או בת זוג אחרים וחפץ בפירוק התא המשפחתי ובגירושין. אז מתעוררת הבעיה של רישום הרכוש.
יש ים רחב של פסיקה, ממנה נדלה דוגמאות מכל הערכאות, ביהמ”ש העליון, המחוזי ואף מבית המשפט לענייני משפחה:
בג”צ 1000/92 בבלי נ. בית הדין הרבני הגדול, ע”א 1880/95 דרהם נ. דרהם, בג”צ 2222/99 גבאי נ.בית הדין הרבני הגדול, בע”מ 4623/04 פלוני נ. פלונית, בג”צ 8928/06 פלונית נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים, ה”פ (י-ם) 751/01 יזדי נ. יזדי, ה”פ (י-ם) 335/94 אילוז נ. אילוז, ת”א (י-ם) 2260/08 ה’ כ’ נ. א’ פ‘, תמ”ש (ראשל”צ) 5782/02 פלונית נ. אלמוני.
להלן כמה ציטוטים מהפסיקה הנ”ל, המדגימים את החלת חזקת השיתוף או הלכת השיתוף על רכוש בני זוג אשר נשואים ללא קרע או פירוד ממשי ובמשך שנים רבות:
“בית המשפט עיצב את עקרונותיה של חזקת השיתוף על יסוד המציאות החברתית והכלכלית, שבה המאמץ הנפרד אך הבו-זמני והמתואם של כל אחד מבני הזוג מביא ליצירת קניין שיש לראותו כמשותף וכמתחלק ביניהם באופן שווה” (פס”ד בבלי).
“משמעות הלכה זו היא כי חזקה על בני-זוג המנהלים אורח חיים תקין תוך מאמץ משותף, כי רכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים מצוי בבעלותם המשותפת” (פס”ד גבאי).
“הלכת השיתוף – פרי ההלכה הפסוקה – קובעת חזקה לפיה “בני זוג החיים בצוותא ומקיימים משק בית משותף, הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף המתחלק ביניהם בחלקים שווים, גם אם הוא רשום רק על שם אחד מהם” (בע”מ 4623/04).
“הלכת השיתוף אשר פותחה בהלכה הפסוקה, קובעת חזקה לפיה הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים של בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, מצוי בבעלותם המשותפת של בני הזוג. זאת, גם כאשר הנכסים רשומים על שמו של אחד מבני הזוג, או נמצאים בחזקתו הבלעדית” (בג”צ 8928/06).
“עיקרה של ההלכה הוא זה: בני זוג המנהלים אורח חיים תקין, בלא קרע או פירוד של ממש, ופועלים לקיום המשפחה ומשק הבית במאמץ משותף, יוצרים בכך חזקה, כי התכוונו לקיים ביניהם שיתוף כללי ומלא בכל הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין… גם אם הנכסים, כולם או מקצתם, נרשמו על שם אחד מהם בלבד” (פס”ד אילוז).
“החזקה מתגבשת בזמן הנישואין והופכת חלק מסוים מרכושו של כל אחד מבני הזוג למשותף לשניהם … כמו כן, אי רישום הזכות עפ”י חזקת השיתוף אינו גורע ממנה” (פס”ד יזדי).
“רוח העידן”, כדברי כב’ השופט רובינשטיין הינה להכיר בשיתוף בנכסים, אף שהובאו לנישואין על ידי צד אחד, וכן כספים, כמשותפים. זאת כאשר בני הזוג חיים תחת קורת גג אחת במשך שנים כה רבות מבלי שקיים סכסוך גלוי ביניהם …” (ת”א (י-ם) 2260/08).
חשוב להבין כי חזקת השיתוף בין בני זוג נשואים או בין ידועים בציבור, קמה ונוצרה בפסיקה כדי להגשים כמה תכליות מרכזיות, וכלשון בית המשפט: “הלכת השיתוף מבוססת על ארבע תכליות מרכזיות: התכלית הראשונה הינה הכרה בחיי נישואין כחיי שיתוף. התכלית השנייה היא קידום השוויון בין בני הזוג. התכלית השלישית הינה שמירה על האוטונומיה והזהות העצמאית של כל אחד מבני הזוג. לבסוף, התכלית האחרונה הינה הענקת בטחון כלכלי לבני הזוג לאחר פירוק הקשר” (בג”צ 8214/07 פלונית נ. פלוני).
לאור המפורט לעיל גבוהים הסיכויים כי אם מיכל ודני יתגרשו ו/או אף ייפרדו תוכל מיכל לדרוש את מחצית הרכוש שנצבר על ידי דני, בין במשא ומתן, בין באמצעות גישור לגירושין ובין בהליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה.
הלכת השיתוף – מקרה בוחן חשוב:
גילי ודן ניהלו הליכים האחד כנגד השני בבית המשפט לענייני משפחה וכל אחד מהם טען כי הצד השני לא השקיע ככל יכולתו במשפחה, והייתה הסכמה ביניהם כי החיים היו רצופי מריבות ויכוחים, פרידות ליום יומיים ושתיקות לאורך חודשים.
האם תחול במקרה שלהם חזקת השיתוף?
התשובה לכך חיובית למרות שחיי הנישואין לא היו טובים.
חיי נישואין ללא קרע או פירוד של ממש אינם דבר שקיים באמת בחיים הממשיים אלא רק בסרטים ובספרים המתארים בצורה אידילית חיים. בפסיקה אין ציפייה לאידיליה ולחיי נישואין רצופי גילויי אהבה ונטולי מריבות ומחלוקות. הפסיקה הינה ריאלית והיושבים בדין מכירים את החיים כהווייתם.
פסיקת בתי המשפט שהחילה את חזקת השיתוף על בני זוג שנישאו לפני תחילת חוק יחסי ממון בין בני זוג, לא בחנה את חיי הנישואין של בני הזוג מתוך תפיסה נאיבית או דרך משקפיים ורודים שדרכם חיי הנישואין תמיד יהיו מושלמים ובני הזוג חיים באושר ובעושר בעולמם הקט ומפליגים בהרמוניה מושלמת אל הזריחה. נהפוך הוא.
הפסיקה הכירה בכך שבחיי כל הזוגות הנשואים יש עליות ומורדות ושנדירים מאד המקרים – אם הם קיימים בכלל – בהם שני בני הזוג רואים תמיד את כל הקורה בחייהם עין בעין ומסכימים תמיד לוותר האחד לשני ולהתנדב לעשות הכל כדי לשמור על הזוגיות ועל חיי המשפחה המושלמים.
זאת הסיבה שאם בעבר חיפשו בפסיקה “חיי שלום ושלווה”, או “מי מנוחות” או “הרמוניה” בחיי הנישואין, במהלך השנים השתנתה התפיסה וכיום מחפשים בחיי הנישואין התנהלות ללא “קרע או פירוד ממשי“, ורק כשיש “קרע או פירוד ממשי” – לא מוחלת חזקת השיתוף, כשגם “קרע או פירוד ממשי” אינם מובנים מאליהם.
“קרע או פירוד ממשי” לא נמצאו במקרים רבים בפסיקה, גם כאשר בפועל היה בעצם באותו מקרה קרע או פירוד ממשי, אלא שאותו קרע או פירוד ממשי שהיו, היוו רק חלק לא עיקרי ולא גדול מדי ממכלול חיי הנישואין של בני הזוג.
צריכים להתייעץ? עו”ד עם 38 שנות ניסיון לשירותכם – השאירו פרטים:
פסיקה נוספת של בית המשפט
למשל, ראה בג”צ 8214/07 הנ”ל, שם הוחלה חזקת השיתוף על בני זוג שהיו אלה נישואיהם הראשונים, חיו יחד 24 שנים וגידלו שלושה ילדים, כשהם נושאים במאמץ משותף במערכת המשפחתית, למרות שהאישה עזבה את הבית לתקופה של כשנה וחצי. דהיינו, עזיבת הבית למשך שנה וחצי – אקט קיצוני למדי, יש שיאמרו – גם היא לא נחשבה בפסיקה לכזו המוכיחה על “קרע או פירוד ממשי” כאשר משווים אותה לתקופת נישואין של 24 שנים.
“דין טענתו של הבעל להידחות. אמנם נכון הדבר, כי חיי נישואיהם של בני הזוג התקיימו בצל משברים וזעזועים לא קלים. עם זאת לא ניתן להתעלם מן העובדה שבמשך קרוב לשלושה עשורים עלה בידם לקיים מסגרת חיים משפחתית שבה גידלו את שני ילדיהם.”
“כבר נזכר כי החלטת האישה לבודד את הכנסתה ממשכורתה באה בתגובה על סירובו של הבעל להעמיד לרשותה אמצעים שנדרשו לה, אך בכך לא היה כדי לשמוט את בסיס ההבנה, שעל יסודה הוסיפו בני הזוג לחיות יחדיו במסגרת משפחתית במשך קרוב לשני עשורים נוספים.” (ע”א 4151/99 בריל נ. בריל, פד נה(4) 709).
גם לפי פס”ד בריל הנ”ל, משברים וזעזועים לא קלים בחיי הנישואין, בצירוף העובדה שהבעל סירב להעביר לאשתו את האמצעים שדרשה ושהיא בתגובה הפסיקה להעביר משכורתה לחשבון הבנק המשותף שלהם, כל אלה יחדיו גם לא הספיקו כדי לשלול את חזקת השיתוף, כאשר מדובר בבני זוג שהשכילו לחיות יחדיו עוד כעשרים שנה (מתוך סה”כ כמעט 30 שנה ביחד) ולגדל שני ילדים.
או, ראה בפס”ד הדרי, הנ”ל, שם קבע בית המשפט שחזקת השיתוף חלה על בני זוג הנשואים 30 שנה, כש”רוב מניין התקופה התנהלו חיי בני הזוג על מי מנוחות.” ודוק: רוב התקופה, נאמר בפסה”ד – ולא כולה, כך שבחלק מהתקופה לא התנהלו חיי הנישואין על מי מנוחות, ועם זאת מתקיימת חזקת השיתוף כשלוקחים בחשבון שהם חיו יחד 30 שנה.
וכן, בפס”ד ת”א (י-ם) 2260/08, הנ”ל, שם נאמר כי חזקת שיתוף מתקיימת “כאשר בני הזוג חיים תחת קורת גג אחת במשך שנים כה רבות מבלי שקיים סכסוך גלוי ביניהם”. הסכסוך צריך להיות גלוי, אם כן, כדי לשלול החלתה של חזקת השיתוף.
“משמצאנו כי אף אם בשלב זה או אחר הייתה מערכת היחסים בין הצדדים עכורה, אין בכך כדי לסתור את חזקת השיתוף …” (תמ”ש (י-ם) 25750/09 ח’ נ. ד’, פורסם בנבו).
חיי נישואין ללא קרע או פירוד של ממש:
ראינו אם כן, שהפסיקה ערה לאפשרות של חילוקי דעות, סכסוכים, משברים, טלטלות, זעזועים ועוד כהנא וכהנא מהמורות הנקרות בדרכם של חיי הנישואין, אך כאשר מדובר בבני זוג שחיי נישואיהם נמשכו שנים רבות –– שגרו תחת קורת גג אחת, שנשאו ביחד במאמץ משותף פנימה והחוצה בניהול ותחזוקת משק הבית כמו גם בעבודה מחוץ לבית, שגידלו וחינכו ילדים משותפים – אזי אורח חייהם נחשב כתקין או כזה שאין בו קרע או פירוד ממשי, גם אם יבוא מאן דהוא ויוכיח באותות ובמופתים שהוא ראה ו/או שמע ו/או יודע שבני הזוג סבלו ממהמורה כזאת או אחרת בכברת הדרך הארוכה מאד שהלכו בה יחדיו.
פרמטרים לבדיקת חזקת השיתוף למקרה ספציפי
בית המשפט בוחן חמישה פרמטרים מרכזיים כאשר עליו להכריע האם להחיל את חזקת השיתוף או את הסדר איזון המשאבים במקרה של פירוק מערכת נישואין.
הפרמטר הראשון הוא משך חיי הנישואין – ככל שהקשר הזוגי נמשך שנים רבות יותר, כך גוברת הנטייה להכיר בקיומו של שיתוף כלכלי בין בני הזוג. כאשר מדובר בנישואים ארוכים, בתי המשפט נוטים לקבוע כי בני הזוג פעלו מתוך תפיסה של שותפות כלכלית, גם אם בפועל אחד מהם היה המפרנס העיקרי והשני תרם בדרכים אחרות.
הפרמטר השני הוא האם מדובר בנישואין ראשונים או מאוחרים – בנישואין ראשונים, כאשר בני הזוג מתחילים את חייהם יחד ללא רכוש מוקדם, קיימת חזקה כמעט אוטומטית לשיתוף מלא בנכסים. לעומת זאת, בנישואין שניים או שלישיים, לעיתים מגיע כל אחד עם רכוש קודם או חובות אישיים, ולכן יש מקום לבחון את כוונת הצדדים ולבדוק אם אכן הייתה כוונה ברורה לשתף בנכסים החדשים שנצברו במהלך הקשר.
הפרמטר השלישי הוא קיומם של ילדים משותפים – בני זוג המגדלים ילדים יחד, במיוחד אם עשו זאת לאורך תקופה ממושכת, מקיימים לרוב משק בית משותף שבו כל אחד מהם תורם בדרכו, בין אם כלכלית ובין אם בטיפול השוטף בילדים. לכן, קיומם של ילדים משותפים מחזק את ההנחה כי הייתה כוונת שיתוף בנכסים שנצברו במהלך הקשר, גם אם אחד מבני הזוג היה המפרנס העיקרי והשני הקדיש עצמו בעיקר לתפקידי הורות.
הפרמטר הרביעי הוא מגורים משותפים תחת קורת גג אחת – כאשר בני זוג חיו יחד לאורך כל תקופת הנישואים ולא קיימו חיים בנפרד, הדבר מחזק את התפיסה שהם ראו עצמם כיחידה כלכלית אחת. לעומת זאת, כאשר בני זוג חיו בפועל בנפרד או שמערכת היחסים שלהם כללה תקופות ארוכות של פירוד, הדבר עשוי לפגוע בטענה לשיתוף רכושי.
הפרמטר החמישי והחשוב ביותר הוא תרומת כל אחד מבני הזוג למאמץ המשותף, אשר יכולה להיות כלכלית, אך לא בהכרח. הפסיקה מכירה בכך שתרומה לניהול משק הבית, גידול ילדים והחזקת התא המשפחתי היא בעלת ערך כלכלי לכל דבר. לכן, גם אם אחד מבני הזוג היה עקר או עקרת בית, או עבד בהיקף מצומצם, הדבר אינו שולל את זכותו להשתתף בזכויות הכלכליות שנצברו במהלך הנישואין. למעשה, בתי המשפט קבעו כי המאמץ אינו חייב להיות זהה בין בני הזוג, אלא מספיק ששניהם השקיעו יחד במערכת הזוגית – כל אחד בדרכו.
**זקוקים לייעוץ אישי בנושא? עומדים לפני הליך גירושין? אתם מוזמנים לפנות אליי ולקבל ייעוץ פרטני – ללא התחייבות. מעמידה עבורכם את 37 שנות ניסיוני כעורכת דין בתחום – אשמח לסייע!
