האם בדרך של תשלום חד פעמי מהוון או בתשלומים דחויים לעת פרישה?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
איזון משאבים בין בני זוג כאיזון דחוי או איזון משאבים מיידי?
סוגיית מסלול האיזון, האם במסלול מהוון או מסלול דחוי כלומר תשלום במועד גמילת הזכויות, היא הנושא לפסק דין חדש שניתן על ידי כב’ השופט אלון גביזון בתמ”ש (ב”ש) 3288-03-14 פלונית נ’ פלוני.
עד כה הפסיקה דגלה באיזון נדחה, כלומר ביצוע איזון משאבים בין בני זוג במועד בו יגמלו הזכויות והן תהפוכנה לנזילות ולא בכפייה של היוון על צד שאינו מעוניין בכך. כלומר, היוון בוצע רק כאשר הייתה הסכמה של שני הצדדים לכך אך לא בכפיה.
זווית ראיה חדשה מוצעת על ידי כב’ השופט גביזון לאיזון משאבים
כב’ השופט גביזון מציע זווית ראיה חדשה אשר אינה מביאה בכל מקרה ובכל פסק דין בענייני משפחה, לסיטואציה של ביצוע איזון נדחה/איזון דחוי – כאופציה הראשונה האפשרית וההגיונית. לשיטתו ישנם מקרים בהם גם היוון כפוי ייעשה צדק ויהיה נכון.
התובעת טוענת כי במקרה זה נוכח הפער העודף הקטן עליו הצביע האקטואר בחוות דעתו, יש לבחור במסלול האיזון הראשון, וככל שהדבר ניתן יש לשאוף לניתוק כלכלי בין בני זוג באמצעות המסלול של היוון מיידי.
מנגד הנתבע מצדד בטענה כי איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג יעשה ע”פ מסלול האיזון השני, דהיינו דחוי, ורק כחריג ייערך איזון משאבים על פי המסלול הראשון.
בית המשפט קובע כי בניגוד למקובל ולמה שהיה נהוג עד כה אין לקבוע מהו מסלול האיזון המועדף, ואין לקבוע איזה מסלול הינו בבחינת הכלל ואיזה מסלול הינו בבחינת החריג. על כן בחירת מסלול איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג תעשה בהתאם לנסיבות המקרה שבפני בית המשפט.
השיטה שהייתה נהוגה עד כה לצורך איזון משאבים בין בני זוג
השיטה שהייתה נהוגה עד כה באה לידי ביטוי במאמרו של כב’ השופט גייפמן: זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים– כנכסים בני חלוקה, הפרקליט מא (א-ב) שם נאמר בזו הלשון:
“למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הביצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש– רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן הזוג התובע. חריג זה יש להחילו בהסכמת הצדדים או כאשר בן הזוג הנתבע הינו עתיר נכסים , בה בשעה שבן הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו.
אין חולק גם כי ע”פ הנוהג הקיים בבתי המשפט לענייני משפחה איזון המשאבים נעשה בד”כ במסלול השני (איזון במועד הגמילה), וכי איזון הזכויות במסלול הראשון (איזון ע”י היוון) נעשה לרוב כאשר ישנה הסכמה בין הצדדים.
מסלול איזון המשאבים הראשון, דהיינו של היוון מיידי מקל על הפירוד הכלכלי שבין בני הזוג ומונע מהם להיות מחוברים זה לטבורו של זה למשך שנים רבות לאחר סיום ההליך המשפטי. יתרון חשוב זה הטמון במסלול הראשון – די בו כדי לא ליתן מראש ובאופן אוטומטי עדיפות למסלול השני על פניו.
יתרה מזו, איזון המשאבים ע”פ המסלול הראשון יכול וימנע מהצדדים התדיינות משפטית עתידית בכל הקשור לאופן יישום האיזון, ואף יצור בפני הצדדים ודאות כלכלית עם מתן פסק דינו של בית המשפט.
סעיף 6ג לחוק יחסי ממון בין בני זוג
לשיטתו של כב’ השופט גביזון, סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב באופן בחירת הדרך לביצוע האיזון, תוך שאינו נותן עדיפות כלשהיא למסלול השני על פני המסלול הראשון.
מה נפקותו של חוק חלוקת חסכון פנסיוני לאיזון משאבים בין בני זוג?
חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע”ד -2014 (להלן: “חוק חלוקת חיסכון פנסיוני”) אינו קובע כי דרך המלך לצורך איזון המשאבים הנו לפי המסלול השני- איזון במועד תשלום הגמלה. חוק חלוקת חיסכון פנסיוני מופעל רק לאחר שבית המשפט, ומכוח סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון, קבע כי האיזון יעשה במסלול השני, כלומר איזון נדחה לעת שהזכויות יגמלו ותהיינה נזילות. ככל שבית המשפט מצא כי בנסיבות העניין יש להורות על איזון במסלול הראשון, כי אז אין כלל נפקות לחוק החיסכון הפנסיוני.
מסלול איזון המשאבים הנכון והמתאים לבני הזוג בהתאם לנסיבותיהם, נבחר מכוח חוק יחסי ממון ולא מכוח חוק החיסכון הפנסיוני.
יתרה מזו, הקושי בישום חוק החלוקה הפנסיוני והשאלות שעולות ממנו, יתכן ויש בהם דווקא כדי להעדיף את איזון המשאבים במסלול הראשון על פני המסלול השני.
בחירת המסלול הנכון לאיזון משאבים בין בני זוג לפי נסיבות המקרה
בחירת המסלול הנכון והראוי לאיזון המשאבים יעשה בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו של אותו מקרה ספציפי, וללא קביעה דיכוטומית מהו המסלול שהינו בבחינת הכלל ומהו המסלול שהינו בבחינת החריג.
מתי תהא עדיפות לביצוע איזון משאבים מיידי ולא דחוי?
כאשר הפער בין זכויות הצדדים אינו גדול, וחיוב הצד בעל הזכויות העודפות בתשלום חד פעמי, לא יטיל עליו נטל כלכלי כבד. במקרה כזה אין כל סיבה שהצדדים, אשר מבקשים להתנתק זמ”ז, ימשיכו להיות מחוברים כלכלית ובמשך שנים רבות, ואף יערבו את הקופות השונות מכוח חוק חלוקת החיסכון הפנסיוני.
כאשר תשלום חד פעמי לפי המסלול הראשון לא יגרום למי מהצדדים הפסד כספי שאינו קיים ככל שהיה נבחר איזון במסלול השני.
כאשר תשלום לפי המסלול הראשון הינו הדרך המעשית היחידה של בן הזוג ליהנות מהזכויות המאוזנות במועד גמילתן.
כאשר בן הזוג מבקש לבחור במסלול האיזון השני, כלומר איזון דחוי ללא סיבה כלכלית אמיתית וכאמצעי לחץ בלבד לקראת הסכם גירושין כולל, במהלכו יכפה על בן הזוג ויתורים כלכליים.
כאשר אותו בן זוג (או בת זוג) הבוחר במסלול השני כלומר הדחוי לביצוע איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון ומתקשה להשלים עם הפרידה, רואה בכך דרך להמשיך ולהיות נוכח בחייו של בן זוגו המבקש להיפרד.
חרף כל האמור לעיל, מעדיף בית המשפט במקרה ספציפי זה את האיזון הנדחה, נוכח הנסיבות הספציפיות של המקרה, ובשל העובדה שהאקטואר לא הביא בחשבון אפשרות של פרישה מוקדמת של האישה במסגרת איזון המשאבים הכולל, אפשרות שהינה ריאלית.
במאמר מוסגר יצוין כי מקרה נוסף המתאים לאיזון מיידי ולא נדחה למרות שזכויות בני הזוג אינן נזילות הוא מקרה בו יש פערים משמעותיים בגילאי הצדדים, כך שצפוי שהאחד יזכה ליהנות מנכסי הפרישה של בן זוגו ואילו האחר לא יזכה לכך מבחינת גילו. לצורך הדוגמא אם עסקינן בבעל המבוגר ב- 20 שנה מאשתו אשר כבר יצא לגמלאות ואילו האישה הצעירה משמעותית מבעלה עומדת לצאת לגמלאות רק בעוד 20-25 שנה – סביר להניח שהבעל לא יזכה ליהנות מהפנסיה של האישה ועל כן איזון משאבים מסוג שונה ייעשה אך צדק עם שני הצדדים.
