מרים התאלמנה מבעלה, מיכאל, כאשר האחרון נפטר ממחלה קשה, והותיר אחריו ילדים מנישואיו הראשונים וכן ילדים מנישואיו השניים למרים.
מיכאל לא הותיר צוואה למרות שידע כי הוא חולה מאד וכי תוחלת חייו אינה ארוכה אך בכל זאת בחר שלא לערוך צוואה בעדים או צוואה בכתב יד, אולי משום שהאמין שלא יהיו מחלוקות בין מרים לילדיו מנישואין ראשונים ואולי בשל כך שהדחיק שהוא עומד אל מול פני המוות.
כך או כך, מיכאל לא הותיר אחריו צוואה ועל כן עזבונו אמור להיות מחולק על פי חוק הירושה, כלומר מחצית מרכושו תעבור לאלמנתו מרים ואילו המחצית השנייה תחולק שווה בשווה בין כלל ילדיו בין מנישואין ראשונים ובין מנישואין שניים.
לאור העובדה שלא נכתבה צוואה על ידי מיכאל, ניתן צו ירושה על ידי רשם הירושות לפיו מחצית מן העזבון תהיה למרים והמחצית השניה תחולק בין ילדיו בחלקים שווים ביניהם.
צו הירושה ניתן ללא כל בעיות ו/או התנגדויות ואולם המחלוקת שבין מרים לילדיו של מיכאל מנישואיו הקודמים נתגלעה על היקף העזבון.
צו הירושה קובע כיצד תחולק הירושה ואולם אינו מתייחס להיקף העזבון ולמה נכלל או לא נכלל במסת העזבון.
על שמו של מיכאל היו רשומות שתי דירות, האחת שנרכשה לפני נישואיו השניים למרים והשנייה שנרכשה במהלך הנישואין, אך נרשמה על שמו של מיכאל בלבד, בעיקר מהטעם שהדירה נרכשה כאשר הנישואין למרים עוד היו טריים ועיקר הכספים הגיע מירושה שמיכאל קיבל והיתרה מחסכון שחסך במהלך השנים לפני ואחרי הנישואין.
שתי דירות נוספות שלמעשה נרכשו על ידי מיכאל, נרשמו על שם הילדים מנישואין ראשונים בנאמנות על מנת לחסוך מס רכישה, כך שעל שם כל ילד נרשמה דירה אחת כדירה ראשונה, והדבר אפשר תשלום מס רכישה מופחת.
מה צריכה לעשות מרים על מנת לזכות ברכוש המגיע לה אם וככל שמגיע?
על מרים מוטל להוכיח, כי שתי הדירות הרשומות על שם הבנים מנישואין ראשונים אינן שייכות להם אלא למיכאל המנוח, ואז מכוח חוק הירושה תקבל מחצית מכל דירה. מרים יכולה לנסות גם להוכיח, כי הדירות שנרכשו במהלך הנישואין חוסות תחת כנפי הלכת השיתוף ואזי תהיה זכאית למחצית מכל אחת משתי הדירות, כך שבסך הכל תקבל 3/4 משתי הדירות גם יחד.
הנטל להוכחת טענה לפיה נכס מסוים שאינו רשום על שם מנוח נכלל במסת העזבון מוטל לפתחו של מי שטוען טענה זו
הטוען כי נכס מסוים נכלל בעזבון, עליו הנטל להוכיח כי נכס זה מהווה חלק מן העזבון. אין די בכך, שהטוען זאת יוכיח כי הוא יורש כדין של העזבון.
על הטוען כי נכס כלול בעזבון הנפטר, להוכיח כי נכס זה היה בבעלותו של הנפטר עובר לפטירתו.
דירת מגורים המהווה את גולת הכותרת של הנכסים המשפחתיים
בנוסף מרים יכולה לטעון לפחות בנוגע לדירה שנרכשה במהלך הנישואין בה התגוררו הצדדים משך שנים רבות, כי מחציתה שלה לאור היות דירת מגורים של המשפחה גולת הכותרת של הנכסים המשפחתיים ומשכך הינה זכאית למחצית ממנה מכוח עקרונות השיתוף, גם אם חלק מהדירה נרכשה מכספים שמקורם חיצוני.
כך תוכל מרים לקבל מחצית מהדירה מכוח עקרונות השיתוף ובסך הכל נוסף מכוח היותה יורשת על פי הדין של עזבון המנוח.
פסק דין הצהרתי
ההליך בו על מרים לנקוט הוא תביעה לפסק דין הצהרתי בו היא תנסה להוכיח, כי שתי הדירות הנוספות שייכות לעזבון בשל אחזקתן בנאמנות על ידי בניו של המנוח וכן כי מחצית הזכויות בדירת המגורים בה התגוררה המשפחה שייכת לה, מכוח עקרונות השיתוף והיות הדירה גולת הכותרת.
בדרך זו לא תיוותר מרים ללא רכוש, הגם שבמועד פטירת בעלה המנוח לא היה רשום רכוש כלשהו על שמה.