ב- בע”מ 919/15 נקבע העיקרון כי גם במקום בו מתקיימת משמורת משותפת בין הורים בכל הנוגע לילדיהם המשותפים – יהיה הורה מרכז. למעשה, תוכן של ממש יצקה למונח זה השופטת דפנה ברק ארז, שהתייחסה למונח בצורה פרקטית ויישומית.
יש מי שיטען שמתן סמכות להורה מרכז וקביעתו בפסק דין עשוי לרוקן מתוכן את עיקרון המשמורת המשותפת ויותר מכך את העיקרון הטבוע בחוק הכשרות לפיו חינוך, בריאות ועניינים עקרוניים הינם נושאים משותפים שעל ההורים להכריע בהם יחדיו.
מתן יתרון להורה המרכז עשוי לקחת את המשפט עשרות שנים אחורה ולפגוע בהתקדמות המשמעותית שהייתה בנושא זכויות אבות בגידול ילדיהם ובשיתופם בקבלת הכרעות חשובות הנוגעות לילדיהם, בצמצום החבות של אבות בכל הנוגע למזונות בסיס, בלא כל קשר למצב הכלכלי של הצדדים, ולנטייה של מומחים – בשנים האחרונות בלבד – לקבוע משמורת משותפת.
נכון למועד כתיבת מאמר זה אין די ניסיון מצטבר שממנו ניתן להסיק האם מינוי הורה מרכז הינו רעיון טוב או רע, ואיך הוא משפיע על מערכת היחסים בין ההורים המתגרשים ועל הילדים עצמם, אם בכלל.
מהו הורה מרכז?
הורה מרכז הוא זה אשר ריכז את מרבית הטיפול בילדים במהלך החיים המשותפים, בהנחה שלא חל שינוי במרכז הכובד של הטיפול בילדים לאחר הפירוד או הגירושין, משמע שהדפוס של חלוקת התפקידים טרם הגירושין נותר על כנו גם לאחר הגירושין.
במקרים מסויימים מה שהיה הוא שיהיה, כלומר אם האם היא זו שהייתה אמונה על הטיפול בילדים והמצב ממשיך יש היגיון בכך שהיא תהיה ההורה המרכז. לעומת זאת אם בעקבות הגירושין, האב הפך אחראי על נושאים מסוימים בימים מסוימים וחולק את הנטל עם האם – אין זה ודאי כי דווקא האם תהיה ההורה המרכז. הכל תלוי כמובן בשעות העבודה של הצדדים, בגילאי הילדים, בזמני השהות שלהם עם ההורים ועוד.
לעומת זאת אם ההורים חלקו את הטיפול בילדים, טרם הגירושין, ושניהם היו מעורבים בצורה שוטפת ביום יום של הילדים – התוצאה של קביעת הורה מרכז אחד, בהעדר הסכמה תהיה קשה להורה השני ואפילו פוגעת.
אם חל שינוי מאז הגירושין כי אז יכול בית המשפט לבחון מחדש את זהות ההורה המרכז. הוצאות הילדים הוא נושא שיכול ויהיה מנוהל על ידי אחד ההורים או על ידי שניהם, והכל תלוי בנסיבות הספציפיות של כל משפחה.
מאחר ויש צורך בשיתוף פעולה ותקשורת אינטנסיבית בנוגע לצרכי הילדים אזי יתכן שלאחר שאנשים מתגרשים הדבר אינו ריאלי וגם זה תלוי במערכת היחסים בין ההורים וביכולת לנהל דיאלוג שוטף ביניהם.
הורה מרכז הוא יצירה של השופטת דפנה ברק ארז
יפים לכך דברי כב’ השופטת דפנה ברק ארז שהתייחסה לסוגיה זה במסגרת פסק הדין שלעיל, וההסבר מאוד פשוט וברור:
“הקשיים שעליהם עמדתי לעיל מלמדים כי במשמורת משותפת נדרש ניהול “מרכזי” של הוצאות הילדים שאינן חלק מההוצאות המשפחתיות השוטפות. מהו המנגנון היישומי שיכול לאפשר להורים לנהל את הוצאות הילדים באופן שימקסם את טובתם ויהיה פרקטי ונוח גם מבחינתם, ללא צורך בשיתוף פעולה צמוד על בסיס יומיומי? אין מקום להכתיב פתרון אחד שאין בלתו, אלא להבהיר מה אמורים להיות מאפייניו של מנגנון זה: עליו להיות פשוט ליישום ולא לחייב מידה רבה של שיתוף פעולה יומיומי בין ההורים. מנגנון יעיל שניתן להעלות על הדעת הוא מינויו של אחד מההורים כ”הורה מרכז” אשר יקבל לידיו בראשית החודש מחצית מסכום המזונות המיועד עבור ההוצאות שאינן בגין הפעילות היומיומית השוטפת דהיינו המזונות המיועדים לצרכים האחרים) ביגוד, ספרים, טיפול רפואי לא צפוי ועוד (סכום זה יוערך בכל מקרה על-ידי בית המשפט, בהתאם לגילאי הילדים ולצרכיהם). ההורה המרכז ינהל חשבון הוצאות זה ויוציא את הכספים במתכונת שתבטיח תיאום ואיזון בין מכלול הצרכים של הקטינים. מנגנון זה מיישם תובנה פשוטה לפיה ניהול כספי של הוצאות במסגרת תקציב מוגבל חייב להיעשות על בסיס תכנון ותיאום… ומיהו ההורה אשר ייבחר כ”הורה המרכז“? התשובה לכך צריכה להיגזר מטובתם של הילדים ומעקרון השוויון. מן ההיבט של טובת הילדים, אמור לשמש בתפקיד זה ההורה המתאים ביותר לתפקיד, על בסיס הניסיון המצטבר ביחס להתנהגותם, לכישוריהם ולאורח החיים המשפחתי. באותם מקרים שבהם שני ההורים הם מיטיבים ומוכשרים לכך, סביר להניח כי ההורה שריכז את מרבית הטיפול בילדים (למשל, דאג לרכישת ביגוד לילדים, לצריכת שירותי רפואה, לאספקה של עזרי לימוד לבתי הספר) יהיה גם ההורה שירכז את הטיפול באספקטים אלה לאחר הגירושין…”.
פסק הדין המאוזכר לעיל של בית המשפט העליון דן במקרה של גירושין בין בני זוג כאשר מתקיים בפועל הסדר של משמורת פיזית משותפת על שלושת ילדיהם.
סוגיית מזונות הילדים נדונה בבית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע כי כאשר המשמורת הפיזית משותפת לגמרי ואין פערים כלכליים משמעותיים בין ההורים, הרי שאין הצדקה לחייב את האב בתשלום מזונות והוא פטור לחלוטין מהעברת כספים לאם לצורך מזונות הילדים.
כל זאת בהסתמך על כך שכל אחד מההורים יישא במזונות הקטין בפועל, כאשר זה שוהה עימו.
האם ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי משמורת פיזית משותפת ושכר כמעט זהה של ההורים מצדיקים הפחתה בדמי המזונות והמדור המוטלים על האב, אך לא פטור מלא. בית המשפט קבע כי במקרה של זהות בהכנסות ומשמורת פיזית משותפת יש להפחית ב- 50% את דמי המזונות, אותם הייתה מקבלת האם.
על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ב- בע”מ 919/15 והשאר כמו שנאמר – שייך להיסטוריה. בית המשפט העליון עשה מהפך של ממש בדיני המזונות, ומה שהיה קודם לפסק הדין שונה ממה שקורה בפועל לאחריו.
חשיבותו של פסק הדין באה לידי ביטוי בהיבטים היישומיים של עיקרון חלוקת ההוצאות בהתאם ליכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים בלי הפליה מגדרית וללא הפליה הנובעת מהדין האישי (החל מגיל 6 ואילך). עד גיל 6 קיימת בפועל הפליה מגדרית והעול העיקרי מוטל על האב.
פסקי דין מועטים שניתנו בנדון לאחר פסק הדין שלעיל, לא שינו את המצב ולמעשה קיבעו את העובדה כי רק לאחר שימלאו לילד הנדון 6 שנים ואילך – יהיה מקום ליישם את הלכת בע”מ 919/15. תקוות לשינוי בשלב זה עוד מוקדמות מידי למרות שאין הגיון בקביעת גיל 6 דווקא, מלבד ההסתמכות הקיימת על המשפט העברי, דין תורה, הקובע את החבות האבסולוטית של האב.
בפסק הדין המקיף שניתן קיים כמובן חידוש משמעותי של תפיסת חלוקת המזונות בין ההורים וגישה שוויונית לפחות החל מהגיע הילדים לגיל שש שנים ואילך, וקביעה זו שיפרה מצבם של אבות רבים והרעה מצבן של האימהות כמובן.
יתר על כן, המזונות הנפסקים כיום בין במשמורת משותפת ובין אם לאו, נמוכים משמעותית מן המזונות שהיו נפסקים לפני בע”מ 919/15.
כאמור לעיל, טמון חידוש משמעותי נוסף בפסק הדין, חידוש שקיבל פחות כותרות אך יש בו כדי להוות שינוי. פסק הדין קובע כמנגנון ברירת מחדל, ניהול מרכזי של ההוצאות שאינן נוגעות לקיום יום יומי על ידי “הורה מרכז”.
אם נתייחס לנושא זה מההיבט הפרקטי ולא המשפטי הרי שההורה המרכז יקבל לידיו תשלום עבור ההוצאות שאינן תלויות שהות, כפי שיוערך על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין, מההורה האחר, בהתאם לחלק היחסי של ההורה האחר בהכנסות.
מנגנון ההורה המרכז נועד ליצור מנגנון יישומי שאינו מתבסס על שיתוף פעולה בין ההורים.
יחד עם זאת בית המשפט הותיר שיקול דעת רחב לערכאות הדיוניות לקביעת מנגנון אחר לטיפול בנשיאת ההוצאות שאינן תלויות שהות. יתכן שאם בית המשפט מתרשם שקיים שיתוף פעולה ומערכת יחסים תקינה בין ההורים הוא לא יקבע הורה מרכז. לבית המשפט יש פה שיקול דעת נרחב ככל הנראה.
חשבון בנק משותף להורים גרושים – האם יתכן?
כמו כן הוצעה בפסק הדין האפשרות של קיום חשבון בנק משותף של ההורים. עם זאת פסק הדין הדגיש כי פתרון מעין זה מתאים בעיקרו להורים “המאופיינים במידת אמון ושיתוף פעולה גבוהה יותר בין הצדדים”.
ברור הוא כי ניהול חשבון בנק עם הגרוש או הגרושה שלכם אינו דבר מובן מאליו והוא מצריך אמון הדדי בכל הנוגע לשימוש בחשבון ולאי ניצול לרעה של המצב. במצב כזה יש צורך שתהיה גם הסכמה עקרונית על אופי הרכישות, על כמות הרכישות, ולא רק על היקפן אלא גם על רמת המחירים.
המצב בפועל בנושא הורה מרכז
עד כה נתקלתי במעט מאוד פסקי דין בהם דובר על הורה מרכז או נקבע מנגנון שדומה באופיו להורה המרכז. ימים יגידו מה נכון עבור הילדים של ההורים המתגרשים. אין ספק כי בית המשפט רואה בסיפוק צורכי הילדים ובדאגה להם את האינטרס החשוב ביותר בסכסוך הכולל, ובכל מקרה יש לקוות כי ימצא את הפתרון הטוב יותר למשפחה שהתפרקה.
יפה יעשו הורים אם לא יותירו את הקביעה בעניינם לשופט כזה או אחר ויקבעו ביניהם את המנגנון של תשלום המזונות, כך שנושא ההורה המרכז יושג בהסכמה ולא יוכתב מלמעלה.
במצבי משמורת פיזית משותפת, בין בחלוקה שוויונית של הימים בין ההורים 7/7 או 6/8 בסבב של 14 ימים, כאשר הכנסותיהם הפנויות של ההורים דומות או שוות, ההוצאות תלויות השהות (כולל המדור) מתקזזות באופן שווה.
מתפקידו של בית המשפט להעריך את ההוצאות הנוספות שאינן תלויות שהות, וכברירת מחדל לייעד לאחד ההורים את תפקיד ההורה המרכז אליו יעביר ההורה האחר מחצית סכום זה מדי חודש.
אין ספק כי עדיף היה שההורים יבחרו ויסכימו בנושא זה בעצמם ולא יאפשרו לבית המשפט להכתיב שרירותית, ואולם הסכמות כאלה צריך שתהיינה בהסכמה וברוח טובה, בין בגישור ובין במשא ומתן בין עורכי דין, ורק כפתרון אחרון יש לאפשר לבית המשפט לקבוע זאת.
האם צפויות בעיות כאשר ייקבע הורה מרכז אם וככל שייקבע?
אם אין הסכמה והדבר יוכתב מלמעלה עשוי הצד שלא נבחר כהורה המרכז להרגיש ממורמר ולחוש כי בעצם המשמורת המשותפת רוקנה מתוכן או לפחות באופן חלקי.
מובן לנו כי ההורה המרכז יהיה ההורה שאחראי על רכישת דברים שאינם נחשבים הוצאות שוטפות, לרבות ביגוד, ספרים וכו’ וההורה השני יעביר לו סכום מדי חודש לצורך תשלום זה. אין חולק כי מדובר בתפקיד בעל כוח ושליטה אשר משמר את מאזן הכוחות שקדם למשמורת המשותפת.
אין חולק כי קביעת ההורה המרכז יהיה מוקד הסכסוכים המרכזי כיום בין משמורנים משותפים – סכסוך שלא היה קיים עד היום. גם כך לא קל להתגרש, גם כך לא קל לנהל חיים חדשים לאחר הפירוד לא להורים ולא לילדים ועל כן נראה שלא היה צריך להוסיף מוקד חדש למחלוקות.
משמורת משותפת רק לאנשים אמידים או עשירים?
משמורת משותפת עשויה להיות לעשירים בלבד, שכן הורים עניים לא יוכלו להיות במשמורת משותפת בשל הוצאות המדור הכפולות וכי על בית המשפט לבחון את הכנסותיהם של ההורים טרם ייקבע משמורת משותפת.
אם יתברר שהדבר אינו ריאלי מבחינה כלכלית-כספית הרי שטובת הילד תגבר על הרצון במשמורת משותפת, אם ההורים לא יוכלו לספק את צרכיו בפיצול לשני בתים.
כך עולה מפסק הדין שניתן המאוזכר לעיל ואין אלא לקוות כי המצב הכלכלי לא ימנע משמורת משותפת, שכן הרבה משפחות מתקשות לשרוד לפני הגירושין לא כל שכן לאחריהם. לעיתים גבר או אישה נצרכים לחזור לבית הוריהם בגיל מבוגר עם הילדים או בלעדיהם, רק בשל הגירושין וחוסר היכולת לשרוד כלכלית את המצב החדש שנוצר.
כוח ושליטה להורה המרכז עשויים להביא לסכסוך נוסף
מהניסיון המצטבר שלי בדיני משפחה וכעורכת דין העוסקת בתחום 37 שנה נראה לי שקביעת הורה מרכז תביא לסכסוכים בין בני זוג אם הדבר ייעשה בכפיה ובהכתבה מלמעלה, ויפגע ביכולת לתפקד במשמורת משותפת, שהוא הפתרון המיטבי בדרך כלל עבור ילדים להורים מתגרשים.
