מהו דבר מה נוסף

ביטוי זה, שהינו מטבע לשון משפטי, נשמע חדשות לבקרים בפסקי דין רבים, והינו פרי הפסיקה ולא פרי חקיקה.

במשפט הפלילי

לעיתים מתייחס ביטוי זה להיבט הפלילי וכוונתו היא כי לא ניתן להרשיע באישום פלילי בלא שיש תימוכין נוספים, בדמות דבר מה נוסף. הדרישה לקיום דבר מה נוסף, יציר הפסיקה, נועדה להבטיח שאדם יורשע, על פי הודיה, שהיא עדות יחידה ישירה לאשמו, רק אם ניתן יהיה להשתכנע שמדובר בהודיית אמת, ושאין מדובר באמרה שניתנה מתוך לחץ פנימי של הנאשם (להבדיל מלחץ חיצוני שלגביו קיימות הוראות במסגרת סעיף 12 לפקודת הראיות), ושתוכנה, למעשה, אינו אמת.

אין מדובר בראיות העולות כדי סיוע, מקום שנדרש כזה, על פי הדין, אלא, עסקינן בדרישה לתוספת של ראייה המאפשרת אך להעמיד את ההודיה במבחן של אמת, וכלל אין צורך שאותה ראייה נוספת תעמוד בדרישות המצטברות של ראיית סיוע, כגון שהיא באה ממקור נפרד ועצמאי, מסבכת את הנאשם בביצוע העבירה, ומתייחסת לנקודה ממשית השנויה במחלוקת.

אותו דבר מה נוסף, בא לסלק חששות, שמא הנאשם אומר שקר על עצמו ונוטל על עצמו אחריות למעשה שלא עשה, בעוד שדרישת הסיוע באה להבטיח אמתותם של דברים שמוסר כנגד הנאשם עד, וזהו מקור ההבדל, ונגזר מכך הכלל שאין ראיית ה”דבר מה” צריכה לעמוד באותן דרישות “מחמירות” של ראיית הסיוע.

בתחום דיני המשפחה

לעיתים אמירה זו של דבר מה נוסף מתייחסת למשפט האזרחי ועל כך לא נרחיב. במקרים מסוימים במסגרת דיני המשפחה מתייחס המונח דבר מה נוסף לסיטואציה בה נדרש בית המשפט לשאלה האם לצורך הכרעה בשאלה רכושית הוכיח הצד התובע דבר מה נוסף. ולמה כוונת הדברים?

מהי הלכת השיתוף הספציפי בדירה? הלכה זו נקבעה בפסיקה והיא קובעת כי ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכס ספציפי מתוך רכושם של בני הזוג, גם אם מדובר בנכס שהוא לא בר איזון. ואולם לצורך שכנוע בית המשפט יש צורך בדבר מה נוסף.

לדוגמה, כאשר הגבר מגיע לנישואין עם דירה שרכשו עבורו הוריו, שנתנו את המקדמה הראשונית לרכישת הדירה, אך המשכנתא על הדירה משולמת, מתוך החשבון המשותף לבני הזוג או שהצדדים משפצים את הדירה בכספים משותפים והם מקיימים אורח חיים שיתופי במשך שנים רבות או כאשר האישה משקיעה בשיפוץ הדירה, למשל את קופת הגמל שהיא צוברת במסגרת עבודתה – ניתן לטעון וגם להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירה. האישה הרימה את הנטל בדבר הוכחת דבר מה נוסף בהוכיחה השקעת כספים ו/או תשלום משכנתא.

בע”א 806/93, הדרי נ’ הדרי, קבע ביהמ”ש כי: “המשפט האזרחי מתחשב בציפיותיהם הסבירות של הצדדים. הציפייה הסבירה של המערערת הייתה, כי הדירה תסווג כדירה בבעלות משותפת; הרי היא נטלה חלק מרכזי במימון הוצאות המשפחה, ובהן גם החזקתה, טיפוחה ושמירתה של הדירה שבמחלוקת. המערערת לא שמרה לעצמה כספים בקרנות נפרדות. אילו הייתה סבורה שהדירה אינה משותפת, חזקה עליה כי הייתה דואגת לעצמה לקורת גג נאותה לקראת ימים עתידיים.”

והדוגמא ההפוכה הינה: בעל מגיע לנישואין עם דירה שרכש מספר שנים לפני הנישואין, ללא משכנתא, דהיינו דירה נקיה לחלוטין מכל חוב. בני הזוג לא משקיעים בדירה כספים והם עומדים להתגרש לאחר מספר שנים מצומצם. במקרה זה, נראה, כי לא ניתן יהיה להוכיח שיתוף ספציפי בדירה ולא סביר שביהמ”ש יפסוק, כי יש לרשום מחצית מן הזכויות בדירה, על שם האישה.  במקרה כזה תתקשה האישה לטעון כי הרימה את הנטל של הוכחת “דבר מה נוסף”.

ואכן, מרבית הפסיקה קובעת, כי על הצד שאינו הבעלים הרשום של הדירה, התובע מחצית מן הזכויות בדירה, להוכיח כי קיים שיתוף ספציפי בדירה. יחד עם זאת, יתכן כי בחלוף עשרות רבות של שנות נישואין לא יידרש דבר מה נוסף או שבית המשפט יראה בעצם קיום הנישואין משך עשרות שנים דבר מה נוסף.

בע”מ (ת”א) 1055/06, א.ד נ’ ג.ד, קבע בית המשפט, כי כוונת השיתוף הוכחה, רק בזכות העובדה שהאישה השקיעה את כל משאביה הכספיים בקופה המשפחתית. השקעת משאביה הכספיים של האישה מהווה דבר מה נוסף, ללא ספק.

בע”מ 1398/11, קבע בית המשפט העליון, כי האישה זכאית למחצית הזכויות בדירה, רק משום שהוכח, מעבר לקיום חיי נישואין משותפים וממושכים, “דבר מה נוסף”. אותו “דבר מה נוסף”, אשר מעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס החיצוני. גם הבטחות ומצגים אקטיביים, שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג, שהדירה לא נרשמה על שמו, מאפשרת קביעה שקיים שיתוף ספציפי בנכס.

במקרה זה, שהיה מקרה קיצוני ונדיר על פי הפסיקה ותוצאתה –  האישה טענה, שהצדדים התכוונו למכור את הדירה ולהשתמש בתמורתה ובחסכונות, על מנת לרכוש דירה משותפת. טענה זו, נתמכה בעדות מטעם צד שלישי שאותו הביאה האישה לעדות. לאור זאת, פסק ביהמ”ש העליון ברב קולות, כי הוכח “דבר מה נוסף”, לצורך הקביעה, כי קיים שיתוף ספציפי בדירה.

כבוד השופט זילברטל בדעת מיעוט, חלק על הפסיקה וקבע, כי חיי בני זוג אלו, התאפיינו מראשיתם ועד סופם בהעדר שיתוף, זאת, אף לדברי האישה. כמו כן, קבע כבוד השופט זילברטל, כי לא עלתה מהעדות שהוצגה כוונה ברורה לכך, שהדירה החדשה שתירכש, תהיה משותפת ועל כן, לא ניתן לבסס את המסקנה, בדבר קיום שיתוף ספציפי בדירה. לדידו לא הוכיחה האישה “דבר מה נוסף”.

כך נקבע, כדוגמה, בעניין בע”מ 1398/11 אלמונית נ אלמוני, כי נטילת הלוואה משותפת מהווה “דבר מה נוסף” הנדרש לצורך קביעת שיתוף בנכסים, ובדומה נקבע כי  “התנהגות הצדדים – אוירה כללית של שיתוף ושל מאמץ” מהווה אף היא נדבך להוכחת השיתוף.

כן ר’ ע”א 5640/94 חסל נ חסל פד”י נ(4) 250, שם נקבע כי אין להתחשב דווקא בתרומתו הכספית ממקורות חיצוניים  של כל אחד מבני הזוג, אלא די בתרומה אחרת לניהול המשפחה ודי בקיומם  של חיים משותפים כדי להקים את חזקת השיתוף, ונטל ההוכחה מוטל על הטוען להפרדה רכושית.

בבע”מ 1398/11 כתב כב’ השופט עמית: “לטעמי, לצורך משקלו של אותו “דבר מה נוסף” הנדרש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי יש להקל לגבי דירת המגורים לעומת נכסים אחרים שהובאו לנישואין על ידי אחד מבני הזוג. אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים”:

• האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין?
• האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה – שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה? הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.
• האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו?
• אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה. ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה.
• אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה)?
• האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף?
• שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג?
• התנהגות הצדדים – אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף?
• נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני?

לסיום נציין פסק דין שניתן ממש לאחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד בו נקבע כי השתתפות בהיטל השבחה של 60,000 ₪ מהווה דבר מה נוסף ללא כל ספק. עמ”ש 61868-10-22

ראינו אם כן, שקיומו של דבר מה נוסף, בדיני משפחה, הוא תלוי מקרה, תלוי שופט, וגם דרך הצגת הנסיבות ולא רק קיומן של העובדות הינם גורמים בעלי משקל על מנת לנצח במשפט.

 עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

   כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן 

  יצירת קשר: 03-6969916