בית המשפט למשפחה: המאפיינים, סמכויות, ומדריך הגשת תביעה

מבוא – בית המשפט לענייני משפחה

רקע כללי והצורך בהקמת בית המשפט לענייני משפחה

עד לחקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995, נדונו סכסוכים משפחתיים בבתי המשפט האזרחיים הרגילים. עם זאת, בשל מאפייניהם הייחודיים של סכסוכים אלה, שהתאפיינו במורכבויות רגשיות, פסיכולוגיות וחברתיות לצד הסוגיות המשפטיות, התעורר צורך בהקמת ערכאה שיפוטית ייחודית שתתמחה בענייני משפחה.

בית המשפט לענייני משפחה הוקם כערכאה בעלת מאפיינים מובחנים, המספקת מענה משפטי מקיף, תוך גמישות דיונית, התאמה לצורכי המשפחה וניסיון ליישב סכסוכים באופן מהיר ויעיל, בין היתר באמצעות הפניית הצדדים להליכי גישור ביחידת הסיוע הפועלת בצמוד אליו.

תחומי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט לענייני משפחה דן במגוון נושאים הנוגעים לדיני המשפחה, ובהם:

סכסוכים בין בני זוג – הסדרת חלוקת רכוש, תביעות לפי חזקת השיתוף, תביעות לפסקי דין הצהרתי בדבר זכויות בנכסים, תביעות לפירוק שיתוף, מזונות אישה, משמורת ילדים והסדרי שהות/ראייה.

ענייני קטינים – משמורת ילדים, תביעות אבהות, מזונות ילדים, חינוך ובריאות קטינים, אפוטרופסות ועניינים נוספים הנוגעים לטובתם.

ענייני ירושה ועיזבונות – מתן צווים לקיום צוואה, התנגדויות לצוואות, מינוי מנהלי עיזבון, תביעות לחלוקת רכוש ירושה או להכרה בזכויות בעיזבון.

חסות ואפוטרופסות – מינוי אפוטרופוסים לחסרי ישע, הגבלת כשירות משפטית של יחידים וניהול נכסי חסויים.

תובענות הנוגעות לאלימות במשפחה – לרבות צווים להגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991.

הכרה במעמד של ידועים בציבור – לרבות תביעות הנוגעות לזכויות רכושיות של בני זוג שאינם נשואים.

מאפייניו הייחודיים של בית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט לענייני משפחה נבדל מבתי משפט אזרחיים רגילים במספר מאפיינים ייחודיים:

גמישות דיונית – סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה מקנה לבית המשפט סמכות לחרוג מדיני הראיות ומסדרי הדין הרגילים, תוך התחשבות במאפייניו הייחודיים של הסכסוך המשפחתי.

ריכוז כלל הסכסוכים המשפחתיים בערכאה אחת – עקרון “משפחה אחת – שופט אחד” (One Family, One Judge) מאפשר לרכז את כלל ההליכים של משפחה מסוימת בפני אותו שופט, במטרה ליצור רציפות בהחלטות ולהימנע מהכרעות סותרות.

שילוב הליכי גישור ויחידת הסיוע – בניגוד להליכים אזרחיים אחרים, בית המשפט לענייני משפחה מפנה את הצדדים ליחידת הסיוע בטרם ינקטו בהליכים משפטיים, בניסיון להביא לפתרון המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט.

דגש על טובת הילד – במקרים בהם מעורבים קטינים, בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס לדין לקטין, אשר ייצג את טובתו העצמאית, בנפרד מהאינטרסים של הוריו.

סדרי דין מיוחדים והרחבת שיקול הדעת השיפוטי

בית המשפט לענייני משפחה מחויב לעקרון “עשיית צדק מהותי”, ולפיכך מוקנית לו סמכות להכריע בסכסוכים משפחתיים תוך סטייה מסוימת מהדין האזרחי הכללי, וזאת כאשר שוכנע כי הדבר דרוש לשם הגעה לתוצאה צודקת. סמכות זו באה לידי ביטוי, בין היתר, ביכולתו של בית המשפט:

*להעלות סוגיות משפטיות מיוזמתו, אף אם לא נטענו על ידי הצדדים.

*ליתן סעדים שלא נתבקשו, ככל שנסיבות העניין מחייבות זאת.

*להפעיל שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסוגיות משמורת, מזונות קטינים ואיזון משאבים בין בני זוג.

בית המשפט לענייני משפחה מתמודד באופן יום-יומי עם סכסוכים בעלי מאפיינים אישיים, רגשיים וכלכליים מורכבים, ולכן פועל בגישה אינטגרטיבית המשלבת כלים משפטיים לצד שיקולים סוציאליים ופסיכולוגיים.

סדרי הדין הייחודיים בבית המשפט לענייני משפחה

גמישות דיונית וחריגה מכללי הראיות

בית המשפט לענייני משפחה מתאפיין בגישה ייחודית בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות, וזאת בשל אופיים הרגיש של הסכסוכים המובאים בפניו. סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995, מקנה לבית המשפט סמכות לחרוג מהוראות פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971, ומהוראות סדרי הדין הכלליים, ככל שהדבר דרוש לבירור הוגן של הסכסוך.

סעיף זה מאפשר לבית המשפט:

* לקבל ראיות שהיו נפסלות בבתי משפט אזרחיים אחרים, כל עוד הן מסייעות לבירור האמת.

* להפעיל שיקול דעת רחב בקבלת עדויות מפי צדדים שאינם יכולים להעיד בבתי משפט אזרחיים רגילים, כגון ילדים קטינים.

* להתיר הבאת ראיות נוספות גם לאחר תום שלב הראיות, אם הדבר מתחייב מהצורך בעשיית צדק.

* ליזום דיונים משלימים ואף לזמן עדים מטעמו, כאשר בית המשפט סבור כי המידע חיוני להכרעה בסכסוך.

שילוב יחידת הסיוע בהליכים המשפטיים

בבתי המשפט לענייני משפחה פועלת יחידת הסיוע, המהווה זרוע מקצועית-טיפולית הפועלת בסמוך לערכאה השיפוטית. יחידת הסיוע מאוישת על ידי עובדים סוציאליים המתמחים במשפחה ותפקידה להעניק סיוע לצדדים במקרים של סכסוכים משפחתיים מתמשכים.

תפקידיה העיקריים של יחידת הסיוע:

ניסיון ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט – מתן ייעוץ והכוונה להליך גישור או ניהול משא ומתן בין הצדדים.

קיום פגישות מהו”ת (מידע, היכרות ותיאום) – במסגרת תיקון מס’ 5 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ה-2014, מחויבים הצדדים להשתתף בפגישות ראשוניות ביחידת הסיוע טרם ניהול ההליך השיפוטי.

בחינת טובת הקטינים בהליכי משמורת ומזונות – הגשת חוות דעת לבית המשפט במקרים שבהם קיים חשש לפגיעה ברווחת הילדים.

סיוע במצבי אלימות במשפחה – זיהוי גורמי סיכון והפניה למסגרות טיפוליות מתאימות.

סעדים ייחודיים שבית המשפט רשאי להעניק

להבדיל מבתי משפט אזרחיים רגילים, בית המשפט לענייני משפחה רשאי ליתן סעדים מיוחדים, לעיתים אף ללא בקשה מפורשת מצד בעלי הדין, וזאת מכוח סמכותו הרחבה. בין הסעדים הייחודיים ניתן למנות:

* מתן תוקף של פסק דין להסכמים בין בני משפחה – לרבות הסכמי ממון, הסכמי גירושין, הסכמים בדבר חלוקת ירושה, הסכמים בעניין משמורת ילדים ועוד.

* הטלת מגבלות בנוגע לקטינים – לרבות איסור יציאה מהארץ (צו עיכוב יציאה), מינוי אפוטרופוס לדין וניהול נכסי קטינים.

* הטלת צווים לשמירת זכויות – לדוגמה, מתן צו מניעה זמני המונע מבעל דין לבצע פעולות בנכס משפחתי עד להכרעה משפטית.

* התערבות בסכסוכים בין קרובי משפחה שאינם בני זוג – לרבות תביעות כספיות בין אחים, הורים וילדיהם, וסכסוכי ירושה.

* לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לתת תוקף של פסק דין להסכם גם אם לא הוגשה תביעה והן צדדים שהינם יריבים זה לזו. בית משפט אזרחי עוסק בתביעות של צד כנגד משנהו, בין אם מדובר באנשים ובין אם מדובר בתאגידים. בבית משפט שעוסק בפלילים הצדדים הניצים הינם מדינת ישראל אל מול נאשמים המועמדים לדין פלילי בשם אשם לכאורה במעשה שהינו עוון או פשע.

כך למשל יכולים בני זוג שעומדים להינשא להביא את ההסכם בפני בית המשפט לענייני משפחה, אשר יאשר את הסכם הממון שערכו ביניהם. כך גם בני זוג נשואים המתגרשים יכולים לאשר את הסכם הגירושין שנכרת ביניהם, בהסכמה וללא הליך משפטי – בפני בית המשפט לענייני משפחה.

הסכמים אזרחיים לעומת זאת – אין צורך לאשר בפני בית המשפט וגם בכך ייחודו של בית המשפט לענייני משפחה.

“משפחה אחת – שופט אחד” (One Family, One Judge)

כאמור, עקרון זה נועד לשפר את רציפות הדיונים ולמנוע הכרעות סותרות באותו תא משפחתי. בהתאם לגישה זו, תיקים הנוגעים לאותה משפחה יידונו בפני אותו שופט, אשר יכיר את פרטי המקרה על בוריו ויוכל לנהל את ההליכים בצורה יעילה ורציפה.

היתרונות של שיטת “משפחה אחת – שופט אחד”:

• הקטנת העומס על המערכת המשפטית.
• הגברת היעילות הדיונית ומתן הכרעות מהירות יותר.
• מניעת קביעות סותרות בין תיקים שונים הנידונים בבית המשפט לענייני משפחה.
• יצירת ודאות משפטית והקלה על הצדדים המתדיינים.

סמכויות בית המשפט לענייני משפחה

הסמכות העניינית

בית המשפט לענייני משפחה פועל מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995, והוא מהווה ערכאה שיפוטית ייחודית הדנה בענייני משפחה.

בהתאם להוראות סעיף 1(2) לחוק, סמכותו העניינית רחבה וכוללת תביעות הנובעות מיחסי אישות בין בני זוג, ובפרט תביעות לגירושין, מזונות, משמורת ילדים, וחלוקת רכוש. נוסף על כך, מסורה לו הסמכות לדון בתובענות בענייני אפוטרופסות על קטינים ופסולי דין, סכסוכים בתוך המשפחה בענייני ירושה וצוואות, תביעות כספיות בין בני משפחה, וכן כל עניין אחר שהמחוקק קבע כי בסמכותו.

הסמכות המקומית – היכן תוגש התביעה?

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי ככלל, תביעה תוגש לבית המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם של הצדדים, או במקרה של סכסוך הנוגע למשמורת ומזונות ילדים – לבית המשפט שבאזור מגוריו של הקטין.

יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות, לרבות מקרים שבהם תיקים נידונו בעבר בערכאה אחרת או שקיימים שיקולים מיוחדים, תיתכן גמישות בקביעת הסמכות המקומית.

היחס בין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לבין סמכות בית הדין הרבני

בית המשפט לענייני משפחה אינו הערכאה הבלעדית בענייני משפחה, ובמקביל אליו מוסמך בית הדין הרבני לדון בעניינים מסוימים מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953. לבית הדין הרבני סמכות ייחודית בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל, אך בעניינים נלווים, כגון מזונות, משמורת ילדים, וחלוקת רכוש, הסמכות היא לעיתים מקבילה.

מרוץ הסמכויות – קביעת הערכאה המוסמכת

כאשר מתקיימת חפיפה בין סמכויות בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני, נוצר מצב של “מרוץ סמכויות”, במסגרתו בני הזוג מנסים להקדים ולהגיש תביעות בערכאה הנחשבת לנוחה או עדיפה עבורם מבחינת הדין המהותי וההלכה הנהוגה בה. ההכרעה בסוגיית הסמכות נעשית בהתאם לשני מבחנים עיקריים:

מבחן הזמן – ברירת המחדל היא שהערכאה שבה הוגשה התביעה הראשונה היא זו שתדון בה, אלא אם קיימים חריגים המצדיקים שינוי.

מבחן תום הלב – בית המשפט עשוי לבחון האם הבחירה בערכאה מסוימת נעשתה בתום לב, או שמא מדובר בניסיון להשיג יתרון דיוני בלתי הוגן. כך, למשל, אם נתבע פתח בהליך גירושין בבית הדין הרבני וכרך בו תביעות רכושיות מתוך מטרה לסכל בירור נייטרלי של המחלוקת בבית המשפט לענייני משפחה, תוכל האישה לטעון לחוסר תום לב ולנסות להוציא את הסוגיות הרכושיות מתחום סמכותו של בית הדין.

בהרחבה על מירוץ הסמכויות כתבתי כאן >>

סמכויות נוספות של בית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט לענייני משפחה עוסק במגוון רחב של סוגיות ייחודיות. כך, למשל, הוא מוסמך לדון בתביעות למניעת אלימות במשפחה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991, לרבות מתן צווי הגנה המגבילים את גישתו של בן משפחה המאיים על בן משפחה אחר.

בנוסף, מסורה לו הסמכות להכריע במינוי אפוטרופוס לדין במקרים שבהם קיים חשש לניגוד עניינים בין הורה לקטין, או כאשר עולה צורך לייצג את טובת הילד בנפרד מעמדת הוריו.

בענייני מזונות ילדים, בית המשפט מיישם את ההלכה שנקבעה בבע”מ 919/15, אשר שינתה את אופן חישוב המזונות והנהיגה מודל חדש המבוסס על חלוקת זמני השהות בפועל והכנסות ההורים. בנוסף, הוא מוסמך להכריע במחלוקות רכושיות בין בני זוג, תוך יישום הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973.

*  לקטין יש סטטוס מיוחד בבית המשפט לענייני משפחה, ובית המשפט רואה עצמו כ”אביהם של קטינים” כלומר דואג לענייניהם גם אם אינם פיסית לפניו ואין הוא רואה אותם.

בית המשפט לענייני משפחה רשאי וצריך לעיתים למנות לקטין אפוטרופוס לדין על מנת שיראה את האינטרס של הילדים במופרד מהאינטרסים של ההורים שלו שלעיתים נוגדים ועומדים בסתירה.

קטין הוא פסול דין ואינו כשיר לפעולות משפטיות מסוימות ואם יש דיון בעניינו הרי שעליו להיות מיוצג באמצעות הוריו או מי מהם ובנסיבות מסוימות על ידי אפוטרופוס לדין שידאג אך ורק לעניינים שלו במובחן מהוריו.

סדרי הדין והראיות בבית המשפט לענייני משפחה