להיות, או לא להיות, וזו השאלה:
מה נעלה יותר: לשאת באורך-רוח
חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים,
למרוד, וקץ לשים להם!
קטע הפתיחה של המחזה המלט, בתרגומו של שלונסקי למחזה של ויליאם שייקספיר, בו תוהה הגיבור מהי הדרך הנכונה עבורו. ובפראפרזה – להתגרש או לא להתגרש.
מה מתאים לי בנסיבות המקרה להתגרש או לא להתגרש?
כל אימת שנישואין או זוגיות גם ללא נישואין (חיים כידועים בציבור)חווים משבר קשה ועוצמתי עולה השאלה אצל אחד מבני הזוג או אצל שניהם, האם אני מצוי במקרה בו צריך להתגרש או שלא, וניתן ואפשר לשקם את הקשר הזוגי.
פעמים מגיעים אלי לקוחות לייעוץ ומבקשים הסבר על מצבם המשפטי לפני במהלך ואחרי הגירושין, ודרך פעולה ואסטרטגיה לניהול הליכי הגירושים כך שיצאו עם מינימום נזק ועם סיכוי לחיים חדשים וטובים יותר.
ישנם אחרים הסובלים ממשבר קשה בזוגיות אך אינם סגורים על עצמם ואינם משוכנעים שאין מוצא אחר, אלא להתגרש ולפתוח בחיים אחרים חדשים וטובים יותר. לכאלה אני מציעה לשקול את הדברים בכובד ראש מאחר ופירוק תא משפחתי אינו דבר של מה בכך, ותמיד עדיף לנסות עוד פעם לאחות את השברים ולא לשבור את הכלים.
להילחם על הקשר במקום לנהל מלחמת חורמה על הגירושין
לעיתים אני נשאלת האם זה המקרה לגירושים? ברור שאיני יכולה לענות על שאלה כזאת כעורכת דין לענייני משפחה, וגם לו הייתי פסיכולוגית, דעתי אינה יכולה להחליף את שיקול הדעת של הלקוח או הלקוחה. רק האדם בעצמו יכול לקבל את ההחלטה האם המערכת הזוגית כל כך גרועה ולא מספקת עד כדי כך שהמוצא היחיד הוא פירוק התא המשפחתי וגירושין. אף אחד לא יכול להחליט זאת במקומך! זוהי החלטה אישית שאף אחד לא יכול לקבל עבורך או במקומך. אפשר רק לסייע לך לקבל את ההחלטה הנכונה ואז גם לקבל החלטה על הדרך הנכונה לבצע את הדברים, האם בגישור או בהליך משפטי.
יש מצבים שבהם כדאי להילחם על הקשר, במקום לעשות מלחמת חורמה כנגד הקשר ובן הזוג. הדברים נכונים בעיקר כשיש אהבה וחברות והזוגיות או הנישואין חוו משבר קשה.
גם אם מדובר במשבר חמור אך עדיין נותר ניצוץ בין הצדדים ויש עניין ומשיכה כדאי לשקול בשנית את הרצון להתגרש ולפרק את המשפחה ולקבל החלטה כיצד משקמים את הקשר, כיצד בונים מחדש אמון וכיצד משקיעים באהבה שעדיין קיימת.
ישנם זוגות שיעוץ זוגי או אימון זוגי יסייעו להם בבניית הקשר הזוגי מחדש וישנם כאלה שלא יצליחו להפיק את התועלת שניתן להפיק מייעוץ או אימון זוגי והם ימצאו דרכים אחרות לטיפול ולשיקום.
מניסיוני, המתפרש על פני 30 שנים של עיסוק בדיני משפחה גירושים וגישור, לעיתים אפשר להסתפק בטיפול פרטני כאשר כל צד עובד על עצמו ועושה עבודה פנימית ועצמאית, אפשר להיעזר בבני משפחה או חברים ובתנאי שיש פתיחות ושקיפות, וישנם גם זוגות שיכולים בעצמם להשתמש בשכלם הטוב ובתבונתם ולהבין מה הטעויות שנעשו וחשוב יותר – כיצד מתקנים טעויות אלו ופונים לעתיד טוב יותר.
מתי שווה להילחם על הקשר ולעשות כל מה שצריך כדי לשמור על התא המשפחתי?
קשה לדעת עבור אדם אחר מתי כדאי לו לעשות מאמצים ולהשקיע את הכל על מנת להילחם על קשר שהולך וגווע ומתי הדבר כבר לא כדאי, הרצון לשינוי מגיע מאוחר יותר, ולא יניב תוצאות, ובני הזוג ימשיכו ויהיו אומללים זה עם זו או ידחו את הגירושים לגיל מבוגר יותר וכך יקטינו סיכוייהם לבנות פרק ב'.
האם ילדים הינה באמת סיבה שלא להיפרד?
לא ממש לא. ילדים יפגעו בין אם ההורים מתגרשים ובין אם ההורים לא מתגרשים אבל האווירה בבית קשה ובלתי נסבלת, ההורים אינם מדברים ביניהם או שהם מצויים בסכסוך קשה המגיע למצבים של צעקות או שתיקות צורמות.
אם הילדים אינם רואים את ההורים מגלים אהבה או חיבה זה כלפי זו, והם מבינים ממערכת היחסים שהם עדים לה כי לא קיימת אהבה בין הוריהם הרי שהם מקבלים מסר לא נכון שאותו ייקחו לעתידם ולזוגיות שלהם.
יש האומרים שעדיף לילדים שהוריהם יתגרשו אם הם ברמת קונפליקט גבוהה וכי מצב זה של גירושים יהיה טוב יותר לילדים שכדי לגדול בצורה סבירה זקוקים לסביבה רגועה לגדול בה.
יהיה מי שיאמר שעדיפים שני בתים רגועים מבית אחד טעון במתחים.
מנגד, יהיה מי שיאמר שילדים להורים גרושים סובלים מבעיות כאלה ואחרות והדבר משליך על עתידם וכי סטטיסטית סיכוייהם להתגרש בעצמם – גבוהים יותר בשל הגירושין של ההורים.
אין אמת אחת אבסולוטית המתאימה לכל המצבים וכל עצה תהא נכונה למשפחה אחת ולא למשפחה אחרת. יחד עם זאת אם ההורים כבר מתגרשים חשוב שיקיימו הורות משותפת ואחריות הורית משותפת על מנת שילדים ידעו שיש להם שני הורים אוהבים ואכפתיים גם אם לא תחת קורת גג אחת.
מתי עדיף להיפרד ולהבין שזה דווקא לטובת הילדים?
במשפחות שבהן יש אלימות במשפחה מצד אחד מבני הזוג כלפי השני או בין בני הזוג לבין עצמם, ובן הזוג האלים או אם שניהם אלימים אין הם מוכנים להכיר בבעיות שלהם ולפנות לטיפול, אזי עדיף חד משמעית להתגרש ולא להמשיך מערכת יחסים הרסנית, הפוגעת יותר מכל בילדים עצמם.
אם בן הזוג לוקה במחלה נפשית והבית אינו מתפקד אזי גם אז ככל הנראה קשה יהיה להמשיך את שגרת החיים ולהימנע מגירושים.
כך גם כאשר אחד מבני הזוג פיתח מערכת זוגית עם אחר/ת אין הרבה סיכוי לאיחוד התא המשפחתי כאשר פניו של מי מבני הזוג החוצה, ויש מי שכבר ממתין לו שיסיים את המערכת ויתגרש.
אם אין אהבה אין עניין משותף אין רצון לחוויות משותפות ובני הזוג ממש משתדלים שלא להישאר לבד האחד עם השנייה אזי גם אז אין הרבה סיכוי לנישואין כאלה. יחד עם זאת ידוע לי שיש לא מעט זוגות החיים תחת קורת גג אחת ואינם מנהלים מערכת זוגית כלשהי וחיים בפסאדה. אין ביניהם לא חברות ולא אינטימיות. לטעמי זוהי בחירה אומללה וכל אדם זכאי לאהוב ולהיות נאהב.
ואם הוחלט על גירושין בהסמכה מה צריך לעשות
יש לפנות לגישור אצל מגשר לגירושין מוסמך ומוסכם על שניכם ולעשות כל אשר ניתן כדי לסיים את פרשת הנישואין בהסכם וללא הליכים משפטיים, במידה והדבר אפשרי ושני הצדדים נוהגים בשקיפות בצורה הוגנת ומוכנים להסכים על תנאים הגיוניים המאפשרים לכל אחד לפתוח בחיים חדשים.
אם צד אחד חזק משמעותית או מנסה להכתיב תנאים בהסכם גירושין שהינם בלתי הוגנים או אז יתכן ולא יהיה מנוס מהליך משפטי ויתכן שבמקרה כזה הגישור לא יצליח ולא יעלה יפה אך תמיד כדאי לתת הזדמנות לגישור ובו זמנית להגן על עצמך מפני מרוץ הסמכויות.
בטווח הקצר, חשוב מאוד להמשיך ולתפקד כהורים וגם בשאר המסגרות כגון מסגרת העבודה והמסגרת החברתית. חשוב לתת לילד שהגירושין אינם בגלל הילדים אלא בעטיים של ההורים.
חשוב לא להסית כנגד ההורה האחר.
חשוב שלא לנכר את הילד מההורה האחר.
חשוב להקפיד לשמור על כבודו של ההורה האחר בעיני הילד.
חשוב לעשות כל מאמץ על מנת לקיים קשר מכבד ומתקשר עם הצד השני ולו רק למען הילד.
ועוד חשוב, שלא לתת מידע לילד על סיבות הגירושין, על מי אשם לדעתך, גם אם אתה או את סבורים שהצד השני הוא האחראי הבלעדי לכישלון הנישואין ולכך שאין מוצא אלא בגירושין.
חשוב גם לשמור על שגרת החיים של הילדים בלימודים, באירועים חברתיים וכיוצ"ב וגם עם המשפחה המורחבת. אם תהליך הגירושים והפרידה ייעשה בתבונה, בשום שכל וברגישות הילדים יפגעו פחות. אולי הפגיעה הינה בלתי נמנעת אך אפשר למזער אותה באמצעות התנהגות נבונה הרואה את טובת הילדים ומכבדת גם את בן הזוג האחר.
