לעיתים יישום מעשי של איזון כספי הפנסיה, במיוחד אם המדובר בפרישה המוקדמת, עלול להביא לחוסר שיווין קיצוני ובולט בין הצדדים, וליצור עוול.
פסקי דין מנחים
שני פסקי דין העוסקים בסוגיה זו של איזון כספי פנסיה פורסמו בשלהי שנת 2019, ונדון בהם בהמשך.
ברמת העקרון, ועל דרך הכלל כאשר אדם מקבל פנסיה הרי שעליו לחלוק בה עם בן הזוג מכוח עקרון איזון המשאבים, בכספי פרישה ובזכויות סוציאליות למיניהן. זהו הכלל אך יש לו חריגים במקרים מיוחדים.
נקבע כי במצבים שבהם קיים פער משמעותי בין פרישתו של צד אחד לבין פרישתו של צד שני, יכול להיווצר חוסר איזון אם בית המשפט יקבע כי יש לאזן את כספי הפנסיה. במיוחד נכונים הדברים כאשר עסקינן בכספי פנסיה הנובעים מפרישה מוקדמת של אחד הצדדים.
ההבחנה בין זכות קניינית לבין מנגנון איזון
הזכות לפנסיה היא זכות קניינית אישית של העובד או העובדת, אך אופן חלוקתה בין בני זוג אינו זכות קניינית מקבילה אלא מנגנון איזון שנקבע בדין.
חוק יחסי ממון אינו מבטיח חלוקה זהה בזמן, באופן או בתוצאה הכלכלית בפועל, אלא קובע עקרון של איזון הוגן של משאבים שנצברו במהלך החיים המשותפים. מכאן החשיבות שבהבחנה: בעוד שהזכות לפנסיה עצמה אינה נשללת, בית המשפט מוסמך לבחון כיצד ומתי ייעשה האיזון, ואם ייעשה באופן מיידי או דחוי.
סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון אינו חריג טכני אלא מנגנון מובנה שנועד לאפשר לבית המשפט לסטות מהאיזון השוויוני כאשר יישום אוטומטי שלו חותר תחת תכלית החוק ויוצר תוצאה בלתי צודקת.
מתי באמת קיים פער קיצוני המצדיק חריגה
לא כל פער בהכנסות או בעיתוי קבלת הפנסיה מצדיק סטייה מהכלל. הפסיקה מתערבת רק כאשר מדובר בפער קיצוני, מוחשי וברור, כזה שמביא לכך שאיזון פנסיוני מיידי ישאיר צד אחד במצב כלכלי שאינו מאפשר קיום סביר, בעוד הצד השני נהנה מיציבות או מעודף הכנסה.
בין השיקולים המרכזיים שבתי המשפט בוחנים נמנים גיל הצדדים, מצב בריאותי, יכולת השתכרות עתידית, תלות בפנסיה כמקור הכנסה עיקרי, קיומם של צרכים מיוחדים או הוצאות קבועות גבוהות, וכן הפער בין מועד הפרישה של כל אחד מהצדדים. רק כאשר הצטברות הנתונים מצביעה על חוסר איזון מהותי ולא זמני, נפתחת הדלת לשימוש זהיר בסעיף 8(2).
פסק דין 1:
בתמש (י-ם) 39354-05-16 פלונית נ. פלוני, נקבע כי אפשר להתגבר על עיוות זה באמצעות החלת הלכת פרידמן שבה נקבעו שני כללים משפטיים:
א. הכרת בית המשפט בפרישת אדם ממקום עבודה אחד, בגיל מתקדם, ויציאתו לשוק העבודה, כ”ראש נזק” שהוא מנת חלקו של הפורש ואשר בן זוגו של הפורש אינו חולק עמו את ראש הנזק הזה ואינו שותף בו;
ב. שימוש בשיקולי צדק בחלוקת זכויות כספיות, בין אם על דרך של הפעלת מנגנון הסמכויות המיוחדות הקבוע בסעיף 8 לחוק יחסי ממון ובין בהפעלת הסמכות הטבועה של ביהמ”ש סמכות המיועדת למנוע עיוות דין.
הלכת פרידמן חלה לא רק במקרים של הלכת השיתוף אלא גם במקרים בהם חוק יחסי ממון חל על הצדדים ובית המשפט מבצע איזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג. הלכת השיתוף יש לציין חלה על בני זוג שנישאו לפני 1.1.74 ועל ידועים בציבור.
על אף שהלכת פרידמן ניתנה בנסיבות של בני זוג שחל עליהם המשטר של הלכת השיתוף, מקובלת על בית המשפט שנתן את פסק הדין הגישה לפיה העובדה שעל הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון, אינה גורעת מהאפשרות ליצור צדק ושוויון בין הצדדים, בין היתר על ידי החלת הלכת פרידמן ובהתאמת ההלכה לעובדות המקרה.
במקרה שנדון בפסק הדין דלעיל, נוכח העובדה שלגבר הכנסה בגובה כ-11,800 ₪ נטו בחודש ואילו לאשה הכנסה בגובה כ-13,000 ₪ נטו בחודש, הרי שאם האשה תשלם לנתבע 45.8% מהתשלום החודשי שהיא מקבלת (לא שכר עבודה אלא קצבה), תישאר היא עם הכנסה של כ-7,046 ₪ לחודש בעוד שהאיש יישאר עם הכנסה של 17,754 ₪ לחודש (כאמור, אין כל חלוקה בין הצדדים בקצבת אובדן כושר השתכרות של הגבר).
בנסיבות אלו, יוצא, כי ללא הפעלת שיקול דעת והתייחסות לשיקולי שוויון והגינות באיזון, נוצר מצב בלתי שוויוני ובלתי הוגן לטובת הגבר, שמצבו הכלכלי יהיה טוב במידה ניכרת מזו של האשה.
על כן במצב דברים זה, בית המשפט לענייני משפחה סבור כי ראוי לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולהשוות את מעמד הכנסותיהם של הגבר והאשה, כך שעד שתגיע האשה לגיל פרישה ותחל לקבל את הפנסיה החודשית שלה – לא יבוצע איזון בין הצדדים במקורות הכנסותיהם השוטפות, וכל אחד מהם יוותר עם הכנסותיו שלו.
עוד מוסיף בית המשפט ומורה כי עם הגעתה של האשה לגיל פרישה, יקבל האיש את חלקו בפנסיה החודשית של האשה, על פי קביעת המומחה והאשה, תקבל את חלקה בפנסיה של האיש לרבות חלקה בגמולים שנצברו עבור האיש מכוח ההפרשות בגין קצבת אובדן ההכנסה.
הסיכון שבהחלה אוטומטית של איזון פנסיוני
החלה טכנית ואוטומטית של איזון פנסיוני, מבלי לבחון את השלכותיה בפועל, עלולה לייצר עוול חדש במקום לתקן עוול ישן. פנסיה אינה נכס חד-פעמי אלא זרם הכנסה עתידי, ולעיתים אף המקור היחיד למחיה בגיל מבוגר.
כאשר איזון מיידי מביא לכך שצד אחד נותר עם הכנסה נמוכה משמעותית או עם העברת סיכון כלכלי מלא אליו, נפגעת התכלית של איזון המשאבים כעקרון של הגינות. הפסיקה בשנים האחרונות משקפת הבנה הולכת ומעמיקה כי שוויון פורמלי אינו תמיד שוויון מהותי, וכי צדק מחייב בחינה זהירה של המציאות הכלכלית ולא הסתפקות בנוסחה חשבונאית של חצי-חצי.
פסק דין 2:
כך גם נקבע בפסק הדין השני נשוא מאמר זה בתמש (פ”ת) 45678-03-13 פלונית נ. פלוני, אשר קבע התחשבות בפנסיה רעיונית, מושג שיש לו ביטוי בפסקי דין מועטים יחסית
בית המשפט אינו מקבל את עתירתה של האשה לפיה יש להורות על חלוקת הפנסיה של האיש בצורה שוויונית בהתאם למועד הקרע.
מנגד ובהתאמה, בית המשפט מקבל את עתירתו של האיש, וקובע כי יש לעשות שימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, שאם לא כן, חלוקת הפנסיה תרושש את האיש.
כל זאת, מכיוון שהאיש הוא בן 82, חולה בדמנציה, מטופל על ידי מטפלת ששכרה 4,600 ₪ לחודש. בנוסף, האיש מטפל בילדי הצדדים שהינם בגירים שעדיין סמוכים על שולחנו וככל הנראה הוא מפרנס אותם וגם בכך מתחשב בית המשפט.
נקבע כי הפסיקה חזרה וקבעה כי הכלל הוא חלוקת רכוש שוויונית בהתאם לסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון בעוד שהשימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון הוא חריג והשימוש בו ייעשה בזהירות ובמשורה.
יחד עם זאת במקרים מיוחדים ומתוך מגמה להביא ליצירת איזון בין בני זוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון ביחסי ממון ביניהם, התפתחה פסיקה אשר הכירה באפשרות לפיה, במקרים חריגים ומתאימים, ייעשה שימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון לאיזון הזכויות הפנסיוניות. לעמדת בית המשפט לענייני משפחה אשר דן במקרה, המקרה דנן נכנס לגדר אותם מקרים חריגים.
עסקינן בבני הזוג אשר נכון לעכשיו הם בעלי שוויון בהכנסות החודשיות (כ 7,200 ₪ לחודש לאשה וכ- 7,800 ₪ לחודש לאיש, מתוכם 6,300 ₪ מהפנסיה).
קבלת התביעה של האשה וחלוקת הפנסיה של האיש, מחציתו לתובעת – תביא להפרת איזון בין הצדדים, באופן בו האשה תהיה עם הכנסה כוללת בסך של 10,350 ₪ וזאת בעוד האיש יהיה עם ההכנסה בסך של 4,650 ₪.
קבלת התביעה של האשה וחלוקת הפנסיה של האיש במועד הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, משמעותה יצירת פער קיצוני בהכנסות הצדדים, פער אשר לא יאפשר לאיש, בשונה מהאשה, לכלכל את עצמו בצורה סבירה.
תוצאה זו היא תוצאה שאינה צודקת וביהמ”ש לענייני משפחה, אשר אמון על עריכת איזון הוגן בפירוק קשר בין צדדים אינו יכול להשלים עם תוצאה זו.
פנסיה רעיונית לחישוב על ידי רואה חשבון או אקטואר
נקבע כי השימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון ייעשה בענייננו על דרך בה האשה תהא זכאית למחצית הפנסיה של האיש, בקיזוז הפנסיה הרעיונית שהייתה משולמת לתובעת אילו הייתה פורשת לגמלאות במועד הקרע. לשון אחר – הפנסיה העתידית של האשה תקוזז רעיונית מהפנסיה של האיש כבר כיום. בית המשפט קבע כי ימנה מומחה לביצוע התחשיב.
לסיכום
איזון זכויות פנסיוניות בגירושין אינו פעולה חשבונאית גרידא אלא הכרעה משפטית מהותית, המחייבת בחינה זהירה של המציאות הכלכלית, האנושית והעתידית של כל אחד מבני הזוג.
אף שעקרון איזון המשאבים קובע כברירת מחדל חלוקה שוויונית, הפסיקה מלמדת כי שוויון פורמלי עלול, בנסיבות מסוימות, להוליד חוסר שוויון מהותי ואף עוול של ממש.
כאשר פערי גיל, מצב בריאותי, עיתוי פרישה או תלות בפנסיה כמקור מחיה עיקרי יוצרים תוצאה בלתי סבירה, בית המשפט אינו רק רשאי אלא אף מחויב להפעיל שיקול דעת ולהיעזר בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, כדי למנוע קריסה כלכלית של אחד הצדדים. פסקי הדין שנדונו ממחישים כי אין מדובר בשלילת הזכות לפנסיה אלא בהתאמת מועד ואופן האיזון, לעיתים באמצעות דחייה ולעיתים באמצעות כלים מורכבים כמו פנסיה רעיונית.
בכך מבקשת הפסיקה לשמר את תכלית החוק – הגינות וצדק – גם במחיר סטייה זהירה מן הכלל. המסר ברור: פנסיה בגירושין אינה תמיד מתחלקת חצי-חצי, וההכרעה תלויה בנסיבות חריגות, מוכחות, ומבוססות היטב, המחייבות ליווי משפטי ואקטוארי מקצועי והבנה עמוקה של המארג הכלכלי הכולל של בני הזוג.
** לחצו כאן למדריך מקצועי בעניין חלוקת פנסיה בגירושין>>
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
