עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
הוצאות שמכפילות עצמן
כאשר בני זוג מתגרשים או נפרדים הרבה מאד מן ההוצאות מכפילות את עצמן, כגון שכר דירה, ארנונה ועוד. מנגד, המשכורות נותרות כפי שהיו בעבר וכפועל יוצא מכך רמת החיים של זוג מתגרש יורדת משמעותית.
פעמים רבות, סכום המזונות הינו סביר, והמזונות שנפסקים ואשר שעל הגבר לשלם בדרך כלל עבור הילדים כמזונות קטינים, עומדים בפרופורציה להכנסתו או למשכורתו.
הבעיה היא דווקא עם ההוצאות החריגות או המיוחדות בתחום הבריאות והחינוך אשר מתווספות למזונות הילדים, והן הופכות את המצב לכמעט בלתי אפשרי.
למה הכוונה?
נניח שצדדים מצויים במשמורת משותפת או באחריות הורית משותפת והם הורים לשני ילדים. בסיטואציה כזו, יפסקו כנגד הגבר מזונות מופחתים אך מנגד האב שנוטל חלק בגידולם של הילדים ומטפל בהם מחצית מן השבוע – צריך לפרנס אותם ישירות במהלך שהותם אצלו, כך שאין הוא יוצא נשכר מזה שמזונות הילדים הינם נמוכים יותר וההוצאה על הילדים באופן ישיר- כשהם ברשותו – הינה גבוהה.
לצורך הדוגמא, נניח כי לבני זוג ישנם שני ילדים, האחד בן ארבע והשני כבן שנתיים וכי הגבר משתכר 8,500 ₪ נטו ואילו האישה 6,000 ₪ נטו.
במצב של משמורת משותפת, הגבר ישלם כ- 3,000 ₪ עבור שני הילדים כולל המדור ואילו במצב של משמורת שאינה משותפת אלא כאשר האם משמורנית יטיל בית המשפט על הגבר לשלם למזונות ומדור הילדים לא פחות מ- 4,800 ₪.
גם במצב בו הצדדים חולקים משמורת משותפת, כאשר התשלום שעל הגבר לתת לאישה נמוך יותר עבור מזונות הקטינים הרי שיש לו הוצאות גבוהות יותר בגין הילדים, ואז בפועל עולה כי כך או כך העלות של הילדים מגיעה לסכום לא מבוטל.
לו אלו היו הסכומים והדברים היו מסתיימים בכך – כי אז ניחא והגבר היה משלם 3,000 ש”ח במשמורת משותפת ו- 4,800 ₪ במשמורת של האם והסדרי ראיה פעמיים בשבוע – היה הוא יכול לעמוד בכך, אף אם בקושי מהכנסתו בסך של 8,500 ₪.
אולם, כאמור התשלומים המשולמים לאם כמזונות אינם כל ההוצאה של הגבר עבור הילדים אלא רק חלקה.
להוסיף את הוצאות החינוך
הילדים אשר בדוגמא הינם קטנים, ולאור זאת, יש בגינם הוצאות חינוך גבוהות עד מאד בגין מעון יום (בשל הילד שהינו כבן שנתיים) וצהרון (בגין הילד שהינו בן ארבע שנים). לא תמיד בית המשפט מסכים עם הטענה כי יש לצמצם בהוצאות החינוך ולעשות שימוש במעונות או צהרונים ציבוריים, ולעיתים על מנת להשאיר את הילד באותה מסגרת – מורה בית המשפט על המשך שהות הילד/ים במסגרת פרטית שלה הורגל קודם לגירושין בין ההורים.
הוצאות בגין מעון יום אינם נופלות מ- 2,500 ₪ וגם אם ייעשה שימוש בזכות לפנות למעון ציבורי (ויצו נעמת אמונה) – הרי שההוצאה לא תפחת מ- 1,000 ₪.
צהרון בגין הילד בן הארבע הינו כ- 800 ₪.
אם כן, ההוצאות בגין החינוך מגיעות לסכום העולה על 3,000 ₪ עבור שני הילדים לכל הפחות ולעיתים גם הרבה יותר – ועל כן על הצדדים לחלוק בהוצאות אלו בחלקים שווים ביניהם.
יש גם הוצאות רפואיות חריגות שיש לשאת בהן וכן הוצאות בגין חוגים, קייטנות וכיוצ”ב. כל הוצאה רפואית שאינה מכוסה במלואה על ידי הביטוח הרפואי – תחולק שווה בשווה בין ההורים.
בעייתיות מובנית
אם כן, ברור שההוצאה העודפת – מלבד התשלום בגין מזונות הילדים – יכולה להגיע לסכום של 2,000 ₪ לכל הורה כאשר יש שני ילדים קטנים, סכום המתווסף על תשלום המזונות על ידי הגבר לידי האישה.
על כן, גבר אשר משלם מזונות ילדים סבירים ואף נמוכים נדרש לשלם תוספת של 2,000 ₪ לפחות בגין ילדים קטנים הנזקקים לחינוך בעלות גבוהה.
בסיטואציה כזו – קיימת בעיה קיומית ממשית, שכן, אלא אם כן מדובר בגבר עם הכנסה גבוהה – לא יוכל הוא לשאת במזונות, אפילו אם הם מזונות הגיוניים, בשל התוספת בגין הוצאות החינוך. חשוב להבין שהמזונות והמדור הם לא חזות הכל ויש תוספות מאד משמעותיים בגין חינוך ורפואה של הילדים.
כאשר הילדים הינם קטנים ומתחת לגיל 9-10 יש גם צורך בקייטנות, אשר הינן יקרות גם אם הן בעלות ציבורית של מתנ”ס, לא כל שכן נכונים הדברים אם עסקינן בקייטנות פרטיות.
על כך כבר נאמר: ילדים קטנים – הוצאות גדולות.
כאשר הילדים גדלים הרי שהוצאות החינוך פוחתות, והתשלום עבור בתי הספר אינו גבוה במיוחד (אלא אם מדובר בבית ספר פרטי) ובכל מקרה נופל משמעותית מהוצאות בגין מעון יום או צהרון שהינן הוצאות גבוהות. על פי הפסיקה ההורים צריכים לחלוק שווה בשווה ביניהם בהוצאות חינוך ורפואה, גם אם הם מתקשים בכך.
בגילאי ההתבגרות, ההוצאות גדלות בשנית נוכח הצורך לרכוש מותגים, לממן בילויים וכיוצ”ב וכן בשל הצורך לחלוק שווה בשווה הוצאות בגין שיעורים פרטיים, הוראה מתקנת, חוגים יקרים וכיוצ”ב.
גירושין, אם כן, אינם עסקה כלכלית טובה, ולעיתים זוג שהצליח לצוף מעל המים עם שתי משכורות, מתקשה לתפקד כלכלית, כאשר מתגרשים, וכל אחד מהם נזקק לעזרה של בני משפחה או נאלץ לקחת הלוואות או לממש נכסים כדי לשרוד.
כיצד ניתן להקטין את הנטל הכלכלי?
הקטנת הנטל הכלכלי לאחר גירושין דורשת תכנון אסטרטגי והתנהלות פיננסית מחושבת, תוך שימוש במגוון כלים משפטיים, כלכליים וחברתיים. ראשית, חלוקת זמני השהות עם הילדים באופן מאוזן יותר יכולה להפחית את הצורך בתשלומי מזונות גבוהים, במיוחד כאשר קיימת משמורת משותפת. על פי הפסיקה, כאשר שני ההורים נושאים בנטל גידול הילדים באופן שווה, יש מקום להפחתה משמעותית של דמי המזונות ואף לביטולם במקרים מסוימים.
בנוסף, חשוב לבדוק אפשרויות לחינוך מסובסד או ציבורי. רישום ילדים למסגרות חינוך עירוניות, ניצול מלגות והטבות הניתנות להורים גרושים, וכן בחירה במסגרות חינוך משולבות (כגון חינוך ציבורי עם פעילויות מתוגברות במקום חינוך פרטי) יכולים להפחית משמעותית את הוצאות החינוך הכבדות. הורים יכולים גם להסכים מראש על השתתפות מדורגת בהוצאות החינוך בהתאם להכנסותיהם, דבר המונע אי-שוויון כלכלי בין הצדדים.
בהקשר של הוצאות רפואיות והוצאות חריגות, ניתן להימנע מהוצאות בלתי צפויות באמצעות ביטוחי בריאות משלימים המעניקים כיסוי להוצאות רפואיות חריגות, דבר שיכול לחסוך מאות ואלפי שקלים בשנה. כמו כן, חשוב לקבוע מנגנון מוסכם מראש לחלוקת ההוצאות הללו, כדי למנוע מחלוקות עתידיות בנוגע למימון טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות.
דרך נוספת להקלת הנטל הכלכלי היא תכנון תקציב חכם ושיתוף פעולה בין ההורים בניהול הכספים הקשורים לילדים. שימוש באפליקציות לניהול הוצאות משותפות, כגון אפליקציות מעקב כלכלי משפחתיות, מאפשר תיעוד מסודר של ההוצאות הקשורות בילדים ומונע חיכוכים עתידיים. בנוסף, קביעת תקרת הוצאות חודשית מוסכמת מראש יכולה למנוע ויכוחים הנובעים מהוצאות בלתי מתואמות.
מה קורה במצב של הכנסות לא שוויוניות?
כאשר קיימים פערי שכר משמעותיים בין ההורים, נדרש מנגנון הוגן לחלוקת ההוצאות כך שצד אחד לא יישא בנטל בלתי אפשרי ואילו הצד השני לא ייהנה מפטור מהשתתפות. מערכת המשפט מכירה בכך שלא ניתן להחיל חלוקה שווה על כל הוצאה במקרים בהם הכנסתו של הורה אחד נמוכה בהרבה מהכנסתו של ההורה השני, ולכן בתי המשפט בוחנים את היכולת הכלכלית של כל אחד מההורים בהתאם להכנסתו הפוטנציאלית ולא רק להכנסה בפועל.
חלוקה דיפרנציאלית של ההוצאות היא מנגנון מקובל בעיקר בהוצאות חריגות כגון חינוך, בריאות ופעילויות חוץ-לימודיות. כאשר אחד ההורים מרוויח באופן משמעותי יותר מהשני, ייתכן שבית המשפט יפסוק כי ההורה בעל ההכנסה הגבוהה יישא בחלק גדול יותר מההוצאות החריגות, בהתאם לשיעור ההכנסות היחסי בין הצדדים. לדוגמה, אם אחד ההורים מרוויח 12,000 ש”ח נטו והשני 6,000 ש”ח נטו, ייתכן שבית המשפט יקבע כי ההורה בעל ההכנסה הגבוהה יישא בכ- 66% מההוצאות החריגות, ואילו השני ישלם 33% בלבד.
במקרים בהם אחד ההורים מובטל, בתי המשפט מבצעים הבחנה בין אבטלה זמנית לבין חוסר יכולת השתכרות קבועה. אם ההורה מובטל באופן זמני אך יש לו פוטנציאל השתכרות גבוה (למשל, בעל תואר או ניסיון מקצועי), ייתכן שהוא יחויב להשתתף בהוצאות בהתאם לרמת ההשתכרות הצפויה שלו בעתיד. מנגד, אם מדובר בהורה שמתקשה להתפרנס בשל מגבלות רפואיות או בשל עיסוקו בטיפול בילדים בגיל הרך, ייתכן שבית המשפט יתחשב בכך ויורה על חלוקה דיפרנציאלית לטובתו.
שיקול נוסף שמערכת המשפט לוקחת בחשבון הוא רמת החיים של הילדים טרם הגירושין. כאשר ישנו פער כלכלי משמעותי בין ההורים, מטרת הפסיקה היא למנוע מצב שבו הילדים חווים ירידה דרסטית ברמת החיים אצל אחד ההורים. אם ההורה בעל ההכנסה הגבוהה נהג לממן לילדיו מסגרות חינוך פרטיות, חוגים יוקרתיים או נסיעות לחו”ל, ייתכן שבית המשפט יורה כי הורה זה ימשיך לממן את מרבית ההוצאות החריגות, גם אם ההורה השני אינו מסוגל להשתתף באותם סכומים.
היבטים פסיכולוגיים וכלכליים של ההתמודדות עם ההוצאות
האתגר הכלכלי הכרוך בגידול ילדים לאחר פרידה או גירושין אינו רק עניין מספרי – הוא משפיע גם על המערכת הרגשית והיחסים בין ההורים. כאשר הוצאות הילדים הופכות למוקד מחלוקת, הדבר עלול להגביר מתחים ולפגוע בתקשורת ההורית, מה שעלול להשפיע ישירות על רווחתם של הילדים. לכן, ניהול נכון של ההיבטים הכלכליים דורש שילוב של תכנון פיננסי ושיתוף פעולה הורי בריא.
כדי לצמצם את המתחים הכלכליים ולמנוע קונפליקטים מיותרים, חשוב לקבוע מראש כללים ברורים לחלוקת ההוצאות, בין אם במסגרת הסכם גירושין רשמי ובין אם בהסכמה גמישה בין ההורים. כאשר שני הצדדים מבינים את תחומי האחריות שלהם ואת היקף ההוצאות הצפוי, ניתן להפחית את חיכוכי היומיום ולשמור על תקשורת מכבדת ועניינית. שימוש באפליקציות ניהול הוצאות משותפות או קיום פגישות תקופתיות לבחינת ההוצאות יכול להועיל ליצירת מנגנון מסודר ושקוף.
תכנון תקציב נכון הוא כלי מרכזי בהתמודדות עם האתגר הכלכלי שלאחר הגירושין. יש להתייחס להוצאות השוטפות ולצפות הוצאות עתידיות שצפויות לגדול, כמו חינוך, בריאות ופעילויות חברתיות לילדים. הקצאת תקציב מראש עבור סעיפים ידועים, כמו קייטנות, חוגים או טיפולים רפואיים, יכולה למנוע מצבים שבהם אחד ההורים נאלץ לשאת בנטל כלכלי לא מתוכנן. כאשר ההורים קובעים מראש אילו הוצאות הן בסיסיות ונדרשות ואילו הן בגדר הוצאה רשות, קל יותר להגיע להסכמה ולמנוע ויכוחים מיותרים.
בנוסף, על ההורים לשמור על איזון בין הצרכים הכלכליים של הילדים לבין יכולת הפרנסה שלהם. פעמים רבות, אחד ההורים עלול לחוש כעס או תסכול על כך שעליו לממן הוצאות חריגות מעבר לכוחותיו הכלכליים, בעוד ההורה השני עשוי להרגיש שהוא נושא בנטל לבד. לכן, שיתוף פעולה, הבנה הדדית וגמישות מסוימת יכולים לסייע במניעת שחיקה רגשית וכלכלית אצל שני הצדדים.
לסיכום:
גירושין הם לא רק שינוי במבנה המשפחתי, אלא גם אירוע כלכלי משמעותי, שמשפיע על רמת החיים של שני ההורים. הוצאות אחרי גירושין אינן מסתכמות רק בתשלומי המזונות – הן כוללות גם הוצאות חינוך, בריאות, מדור והוצאות חריגות, שהופכות את ההתנהלות הפיננסית למורכבת יותר. ללא תכנון מוקדם, כל אחד מהצדדים עלול למצוא את עצמו נאבק כלכלית, מה שעלול לגרום למתחים מיותרים בין ההורים ולהשליך על רווחת הילדים.
כדי להתמודד עם האתגרים הללו, יש להיערך מראש עם תכנון תקציבי נכון, ניצול זכויות להטבות סוציאליות, ושימוש במנגנוני חלוקת הוצאות הוגנים, המותאמים לרמת ההשתכרות של כל הורה. כמו כן, שיתוף פעולה בין ההורים והבנה הדדית יכולים לצמצם מחלוקות, להקל על ההתנהלות היומיומית ולשמור על יציבות כלכלית ומשפחתית. ניהול נכון של ההוצאות אחרי גירושין יאפשר לכל אחד מההורים לשמור על איזון כלכלי, ויסייע להבטיח רווחה כלכלית ורגשית טובה יותר לילדים.
