בתלה”מ 60158-03-18 נדונה תביעת אשה כנגד בן זוגה, בה ביקשה היא מבית המשפט לענייני משפחה כי יצהיר על הסטטוס ועל הזכויות הנובעות מהיות הצדדים ידועים בציבור הגבר כפר בזכויות האשה התובעת, וגירסאות הצדדים היו קוטביות.
אם היה ספק בלב בית המשפט באשר לגירסת האשה אל מול גירסת האיש הרי שהוא התפוגג אל מול עדות התובעת לפיה במהלכה של תקופת הקשר הזוגי הנטען – היא הצהירה בפני הרשויות ובמיוחד בפני המוסד לביטוח לאומי, כי הינה חד הורית, תוך שהיא משלשלת לכיסה קצבאות והטבות כאם חד הורית, ללא כל אזכור בפני מוסדות המדינה, לעובדה כי הינה מתגוררת וחיה עם הנתבע.
חוסר תום לב
נתון מהותי זה הנעדר כליל מכתבי הטענות של התובעת מביא למסקנה כי התובעת נקטה בהעדר תום לב של ממש, ואזי מושתקת התובעת מלטעון להכרה בה כידועה בציבור, וזאת לאורה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי אשר הורחבה בפסיקה בשנים האחרונות.
ההשתק השיפוטי
ההשתק השיפוטי מתייחס לשימוש לרעה בהליכי משפט. את תוקפו שואב ההשתק מעקרון תום הלב, המהווה חלק מיסוד השיטה המשפטית שלנו. השתק זה יוצר מניעות רחבה מזו הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, והמתייחסת רק להעלאת טענות עובדתיות סותרות במסמך בי דין אחד. בעל דין המבקש לדבר בשני קולות נחסם בהליך מאוחר, ביחס לשאלות שבעובדה או במשפט, אם זכה ליתרונות על בסיס טיעון הפוך בהליך קודם, ע”א 205/00 רשות שדות התעופה בישראל נ’ אפקון.
בת”א (חי’) 1072-04 פרחאן זייד נ’ הדר חברה לביטוח בע”מ גבעתיים, נדונה באריכות שאלת ההשתק השיפוטי ונפסק מפי כב’ השופטת וילנר: “דוקטרינת ההשתק השיפוטי מובחנת מההשתק הרגיל, בכך שבעל הדין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלטעון טענה סותרת בהליך האחר אף נגד יריב אחר שבעניינו לא קיים מעשה בית דין …
….ייחודה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי הוא בכך שהיא משתיקה בעל דין מלהעלות טענות עובדתיות ומשפטיות הסותרות את גרסתו הראשונה, אף אם הן נכונות, וזאת מחמת חוסר תום לב וטוהר ההליך השיפוטי“.
דוקטרינת ה”השתק השיפוטי”, כפי שהוגדרה על ידי כבוד השופטת דורנר בע”א 513/89 Interlego .lines bros. S.a-exin, משמעה: “בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה”.
ברע”א 4224/04 בית ששון בע”מ נ’ שיכון עובדים והשקעות בע”מ, פ”ד נט (6), 625 , 632 התייחס בית המשפט העליון לתכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי:
“הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל דין בכתב טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט ”
טענה זו אפשר לטעון גם כנגד המדינה במקרה שהמדינה צד להליך כלשהו
אף בהליך פלילי בו המדינה היתה צד לו ב- 56242-05-12נקבע על ידי בית המשפט כי המדינה מנועה מלהעלות טענות סותרות המתייחסות פעם אחת להליך הפלילי ופעם אחת להליך המיסויי. במקרה דנא וכפי שפורט בראשית הדברים, אין חולק כי טענת המדינה ביחס לחלקם של המערערת ומנהלה בפרשה (ביחס לחלקו של מ.), ובתוך כך הטענה כי אלה – להבדיל ממ. – לא השמיטו הכנסות, התקבלה למעשה על ידי בית המשפט שלפניו נידון התיק הפלילי, שהרי בית המשפט הסתמך על תגובת המדינה בנדון בדחותו את טענת האפליה שהעלה מ..
בית המשפט שדן בהליך הפלילי גם קיבל עמדה זו ביחס לחלקם של המערערת ומנהלה, לגופה, משהרשיע את השניים בסיוע בלבד ולא בעבירה המלאה שיוחסה למ., ומשגזר עליהם את העונשים המתחייבים מכך.
יוצא אפוא שהתנאי שעניינו “הצלחה בהליך הקודם” (במובן זה שהטענה התקבלה בהליך הראשון וללא קשר לטענה מי זכה בהליך בסופו של יום), בין אם הוא אכן תנאי בלעדיו אין ליצירת השתק שיפוטי ובין אם לאו, מתקיים בענייננו, שכן הטענה שהעלתה המדינה בהליך הפלילי ואשר את היפוכה היא טוענת כעת אכן התקבלה (וראה לענין זה גם את רע”א 8366/13 פול’ נ. באק; ע”א 8119/06 יבולי גליל בע”מ נ’ מדינת ישראל – אגף המכס ומס ערך מוסף.
ההלכה בנוגע ל”השתק השיפוטי” מכוונת, אם כן, לקיומם של שני תנאים מצטברים. העלאת טענות סותרות כתנאי הכרחי, אך לא מספיק; תנאי נוסף הוא, שהטענה שנטענה בהליך הראשון הצמיחה לטוען טובת-הנאה. רק אם מתקיימים שני התנאים הללו – יושתק הצד הטוען.
עוד על ההשתק השיפוטי
תורת ההשתק השיפוטי קובעת כי בעל דין שטען טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, מנוע מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר, אשר בעניינו לא נוצר מעשה בית דין, ולטעון טענה הפוכה (רע”א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע”מ נ’ המוסד לביטוח לאומי). במילים אחרות: מקום בו בעל דין טען בגדר הליך מסוים טענה אחת, עובדתית או משפטית, מנוע הוא מלטעון לאחר מכן טענה אחרת, עובדתית או משפטית, מנוגדת והפוכה לה, בין באותו הליך ובין בהליך אחר (ע”א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע”מ נ’ הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב.
ברע”א 8297/12 הנזכר לעיל הוסיף כב’ השופט זילברטל וקבע: “… נראה שהיום הכול יסכימו כי בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני בית משפט, וכתוצאה מכך צמחה לו ‘הנאה’ כלשהי – במובן הפשוט של המילה – בפסק הדין, אף אם טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השיפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה בה נקט במסגרת הליך קודם”.
דברים אלה יפים, כך לפי קביעת בית המשפט העליון באותו עניין, במיוחד “כשמדובר ברשות ציבורית, והם תקפים שבעתיים כשמדובר בהעלאת טענות סותרות, גם אם לא כלפי אותו בעל דין”
הרהורים בנוגע לשאלה האם לא ראוי לסטות מן ההלכה הפסוקה, הקובעת כי הצלחה בהליך הקודם (על דרך של קבלת הטענה שנטענה), מהווה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי, עלתה לראשונה ב- רע”א 4224/04 בית ששון בע”מ ואח’ נ’ שיכון עובדים והשקעות בע”מ ואח’, פ”ד נט(6), 625 .
כב’ השופט גרוניס נדרש בפסק-דינו לשאלה זו, אך בחר להשאירה בצריך עיון, ואליו הצטרפו כל יתר חברי ההרכב (ראו: סעיף 10 לפסק-הדין ). באותו מקרה פסק בית-המשפט, כי דינו של הסעד הזמני בו זכה הצד שכלפיו נטען ההשתק, עולה כדי “הצלחה בהליך” ומונע ממנו לטעון טענה עובדתית סותרת בהליך מקביל. משכך, ההלכה החד-משמעית באשר לתנאים הנדרשים שצויינו לעיל, לצורך הקמת ה”השתק השיפוטי”, נותרה בעינה ויושמה הלכה למעשה.
ההשתק השיפוטי רלוונטי גם בנוגע להצהרות שנעשו בפני רשויות המדינה – רשויות מנהליות
בפסיקה נקבע כי יש מקום להחלתה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי לא רק כאשר נטענות מפי אדם טענות סותרות בפני ערכאות שיפוטיות שונות, כי אם גם בפני רשויות מנהליות (ראו פסק דינו של כב’ השופט עמית בבר”מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ’ מבני תעשיה בע”מ ופסק דינה של כב’ השופטת וילנר הנזכר לעיל.
באשר למקרה המאוזכר בראשית מאמר זה הרי ברור שבית המשפט לא יכול לתן ידו לכך ולהכשיר הצהרות התובעת אשר ניתנו בפני רשויות המדינה, לגרסתה היא, אשר ניתנו בכזב, ואשר הצמיחו לה קבלת טובות הנאה. אין בזכות הגישה לערכאות כדי להוות משום הכשר לבעל הדין להתל בבית המשפט או ברשות המנהלית ולטעון ביודעין טענות שקריות עד כדי הפיכת האמת לערך שולי או זניח, הנדחה מפני האינטרסים האישיים שלו ( ר’ ת”ע 53441-09-16 אלמונית נ’ פלונית).
הנטייה היא לגרוס כי החלת דוקטרינת ההשתק אינה מצריכה הכרעה בדבר אמיתות הטענות ו/או העובדות, ואין צורך לקבוע איזה משני התרחישים אמיתי ונכון
מדיניות שיפוטית ראויה, שתרתיע בפני התנהלות כזו, ובכך תגן על ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט, תצדיק דחיית תובענה, שעילתה סותרת את שנטען בהליך היסטורי, אך מטעם זה, ובפני עצמו.” (ר’ עמ”ש (מחוזי באר שבע) 5260-02-18.
את שתיקתה רבת השנים של התובעת בפני רשויות המדינה יש אפוא לפרש באחת משתי צורות – או שאכן וכטענת הנתבע לא ראתה עצמה כידועה בציבור מכאן שלא מצאה כל חובה לדווח הדבר לרשויות המדינה, או שבחרה במודע להערים על רשויות המדינה כדי לקבל הטבות להן אינה זכאית. כך או כך- כל אחת מהחלופות מכתיבה תוצאה של דחיית התובענה.
לא זו אף זו אלא שהתשתית הראייתית שהונחה בפניי אינה תומכת במסקנה כי לצדדים הייתה כוונת שיתוף מפורשת כלשהי. גם לו לא היה מתקיים השתק שיפוטי – בית המשפט לא היה קובע שותפות ברכוש
כידוע, גם אם בני זוג חיו בצוותא ואף הוכרו כידועים בציבור אין בכך כדי לחייב בהכרח את המסקנה בדבר קיומו של שיתוף כלכלי ביניהם (ע”א 52/80 שחר נ’ פרידמן פד”י לח (1), 443). גם הנטל להוכיח שיתוף בנכסי הידוע בציבור הוא נטל כבד יותר מזה המוטל על בן זוג נשוי. (בג”ץ 4178/04 פלוני נ’ בית הדין הרבני לערעורים פד”י סב (1), 235; עמ”ש (ב”ש) 5260-02-18 ג.א.צ נ’ יג.
קיומה של כוונת שיתוף והוכחתה הן שאלות שבעובדה והן תיבחנה ביחס לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה המובא להכרעה בפני בית המשפט (ר’ בע”מ 5939/04 פלוני נ’ פלונית, ההכרעה נבחנת בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת והמשתמעת) וכן לנסיבות חייהם .
בית המשפט מגיע למסקנה כי בנסיבות עניין ואף בהתעלם מחוסר תום הלב ומההשתק השיפוטי, כלל לא שוכנע כי היתה כוונה כלשהי מצד מי מהצדדים ללמד על כוונת שיתוף ועל מי שטוען לכוונת שיתוף, לא רק לטעון זאת בכתבי הטענות או בחקירה אלא גם להצביע על נסיבות עובדתיות קונקרטיות המקימות כוונה כזו.
ביקורת על התובעת
סוף מעשה במחשבה תחילה. ראוי היה שתביעה זו כלל לא תוגש, עורך דין שהיה מברר את עובדות המקרה בצורה מדוייקת לפני הגשת התביעה והיה נוכח לדעת כי קיימת הצהרה מעין זו למוסד לביטוח לאומי – כלל לא היה מגיש תובענה זו שהוגשה עבור התובעת, והיה מבהיר לה כי הצהרותיה בדבר היותה חד הורית בפני רשויות המדינה חוסמות את דרכה לתבוע את מי שהיה בן זוגה, גם אם היה הידוע בציבור שלה. שאלה חשובה זו יש לבדוק לפני שנכנסים להוצאות כספיות משמעותיות ולא לאחריהן.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
