מאת עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה עם 38 שנות ניסיון
מבוא: מהו מירוץ הסמכויות בדיני משפחה וכיצד לתכנן הליך גירושין נכון?
במדינת ישראל, בני זוג יהודים המעוניינים להתגרש נאלצים להתמודד עם מצב ייחודי שבו שתי ערכאות שיפוטיות – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה – מוסמכות לדון בעניינים הכרוכים בגירושין, כגון חלוקת רכוש, משמורת ילדים ומזונות.
מצב זה, המכונה “מירוץ הסמכויות”, מתאר את המצב שבו כל אחד מבני הזוג מנסה להגיש תביעותיו לערכאה המשפטית שתיטיב עמו, מתוך הכרה בכך שגישה שונה בין הערכאות עלולה להוביל לתוצאות שונות לאותו המקרה ממש.
למירוץ הסמכויות יש השלכות מהותיות על הליך הגירושין. בעוד שבית הדין הרבני פועל לפי עקרונות ההלכה היהודית ועשוי להתחשב, למשל, באשם כמו בגידה, בית המשפט לענייני משפחה מיישם גישה אזרחית ושוויונית המבוססת על חוקי המדינה.
בשל כך, החלטה מוקדמת באיזו ערכאה לפעול, ובאילו נסיבות, עשויה להיות מכרעת לא רק לתוצאות ההליך אלא גם לאופן שבו יתקבלו ההחלטות במהלך הפרידה.
להלן אבחן כיצד לתכנן הליך גירושין נכון תוך בחינת הסיכונים, היתרונות והחסרונות של כל ערכאה. באמצעות ניתוח מקרים שונים נעמיק בשאלה מתי נכון לפעול מידית ומתי כדאי לשקול פתרונות חלופיים, כמו גישור, על מנת להבטיח את התוצאה הטובה ביותר תוך מניעת הסלמה מיותרת בין בני הזוג.
משמעות “תפיסת הסמכות” במירוץ
כאשר מדובר במירוץ סמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני, הכרעה בשאלה מי תפס סמכות לדון בתיק היא משמעותית ביותר ועשויה להכתיב את תוצאות ההליך כולו.
הסמכות נחשבת “נתפסת” ברגע שתביעה הוגשה כדין לערכאה מסוימת, בהתאם לכללי הפרוצדורה ולדרישות החוק.
מרגע שהסמכות נתפסה, הערכאה שנבחרה היא זו שתנהל את הדיון, ולא ניתן להעביר את הדיון לערכאה השנייה, אלא במקרים חריגים ביותר.
כך, למשל, אם צד מגיש תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה לפני שבן הזוג השני פועל, נחשב כי בית המשפט תפס את הסמכות לדון בנושא, ובית הדין הרבני לא יוכל לדון בכך במקביל. המשמעות המעשית היא שאי-עמידה בזמנים או החלטה שגויה עלולה לשלול מאחד הצדדים את האפשרות לנהל את התיק בערכאה המועדפת עליו, ולהשפיע על תוצאות ההליך בצורה בלתי הפיכה.
מקרים לדוגמא – מרוץ סמכויות בגירושין: איך לתכנן הליך גירושין בחכמה?
גבר מגיע אליך למשרד לאחר שהתקשר לקביעת פגישת יעוץ דחופה ומספר לך כי אתמול בלילה, אשתו מזה 20 שנה, אמרה לו בהפתעה, כי היא רוצה להתגרש. הדבר נפל עליו כרעם ביום בהיר.
ראשית, מה אייעץ לו?
- לא לספר לאישה ו/או לכל אחד אחר (שיכול להיות גיס חמישי) כי הוא הגיע לייעוץ. עצם העובדה כי אחד הצדדים מספר למשנהו כי פנה לעו”ד עלול ליצור את הרושם כי פניו למלחמה, ומערכת היחסים עלולה להידרדר והמצב עשוי להסלים. אין צורך בכך. יש לשמור בסוד גם את דבר הגעתו של הגבר לייעוץ ובמיוחד את המידע שקיבל במהלך הייעוץ.
- ישנם מצבים בהם אייעץ לגבר להגיש מידית תביעה לבית הדין הרבני, על מנת לתפוס סמכות בנושאי משמורת, חלוקת רכוש ומזונות אישה, ואולם בו זמנית גם ייתכן מצב בו אמליץ להגיש דווקא תביעה לבית המשפט לענייני משפחה או – לא לעשות מאומה ולהציע לאישה לפנות לגישור. לא בכל מקרה יש משמעות לקביעת הסמכות.
מקרה א
היה והגבר האמור שהגיע אלי ליעוץ מספר לי ונותן לי מידע לפיו, יש לבני הזוג בית מגורים הרשום על שם שניהם, וכי כל אחד מהם עובד ומפתח קריירה משל עצמו, משתכר משכורת דומה, וכי כל אחד מהם חסך סכום זהה או דומה בביטוח מנהלים ו/או באפיקי חסכון סוציאליים אחרים.
זהו המקרה בו הגבר כמעט לא מצוי בסיכון ומצבו לא משתנה על פי הערכאה שתידון בתיק – ומדוע?
בין אם הדיון יתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ובין אם הדיון יתקיים בבית הדין הרבני התוצאה תהא אותה תוצאה:
האישה לא תהיה זכאית למזונות מאחר ו”מעשה ידיה תחת מזונותיה”. התנהגותה אינה מעלה או מורידה לעניין זכותה למזונות. היא לא תהיה זכאית למזונות מאחר והיא משתכרת היטב, משכורת דומה לזו של הבעל. לא בית הדין ולא בית משפט יפסקו לה מזונות ועל כן הבעל אינו בסיכון כי יחויב במזונות אישה.
האיזון הכולל בין הצדדים אינו משמעותי ולא יעלה או יוריד היכן יבוצע האיזון. גם בבית הדין הרבני וגם בבית המשפט לענייני משפחה, התוצאה תהיה אותה תוצאה. מאחר והצבירות הסוציאליות שלהם דומות – אין משמעות היכן ייערך האיזון ואיזו ערכאה – דתית או אזרחית – תיתן את פסק דינה בנדון.
לעומת זאת כן הייתי ממליצה לבעל ליידע את הבנק בדבר היות בני הזוג מצויים בהליכי גירושין ולעקוב ברמה יומיומית אחרי כל הוצאה כדי לבחון פעולות חריגות, אם האישה מבצעת (יתכן כמובן גם שהאישה אינה מוציאה כספים ואינה פועלת בצורה חריגה בכספים המשותפים).
הייתי ממליצה גם לשכור שירותי חוקר פרטי על מנת לבדוק האם האישה מקיימת קשרים עם גבר אחר, הן בשביל חשיבות הדבר לצורך המשך חיי המשפחה, והן משום שמידע כזה יכול להוות נקודת חוזק עבור הבעל במשא ומתן, שכן באופן רגיל, האישה לא תהיה מעוניינת שמידע כזה ייחשף למשפחתה, לחבריה או לילדים המשותפים. היה והאישה מקיימת קשרים עם אחר היא מפסידה את כתובתה, נתון שיכול שיהווה גורם חשוב בניהול המו”מ.
הייתי חוזרת וממליצה לפנות לגישור לאור העובדות הספציפיות של המקרה.
להגשת תביעת גירושין יכול להיות אפקט פסיכולוגי לטוב או לרע, וקרוב לוודאי שהגשתה תסלים מקרה שבנקל אפשר לסיים בגישור ובהסכם.
לסיכום – במקרה המפורט לעיל בו הגבר והאישה פיתחו קריירה, משתכרים סכום דומה או שווה, ולכל אחד חסכונות דומים או שווים ממקום עבודתו – השאלה היכן ידון התיק הינה כמעט וחסרת משמעות.
לכן פתיחת תיק שהינה יריית הפתיחה יכולה להסלים את המצב ולא לאפשר הסכמות וגישור בין בני הזוג. מאחר והגבר לא מצוי בסיכון כמפורט לעיל, שערכאה אחת תהא טובה יותר עבור אשתו וגרועה עבורו – לא הייתי נוקטת בהליך משפטי.
…………………………………………………………………
מקרה ב
לצורך הדוגמא וההמחשה, ניקח מקרה עם עובדות שונות, מקרה בו בפירוש ובהחלט הייתי ממליצה לגבר שאשתו הודיעה לו על רצונה להתגרש – לפעול אחרת, להיות אקטיבי ולעשות מעשה.
ואלו הן העובדות השונות מהמקרה הראשון:
אותו גבר בו עסקינן, משתכר 15,000 ₪ נטו בחברת היי טק. אשתו עו”ס המשתכרת 5,000 ₪ נטו ב-2/3 משרה בלשכה לשירותים חברתיים בעירייה. לבני הזוג שני ילדים קטינים.
ברור לאור המפורט לעיל כי גם ההפרשות הסוציאליות של הגבר גבוהות יותר וכי עלה בידו לחסוך סכום גדול יותר בביטוח מנהלים נוכח העובדה שמשכורתו הבסיסית גבוהה יותר משמעותית.
במקרה כזה חשוף הגבר לסיכונים הבאים אם הדיון ייערך בבית המשפט לענייני משפחה:
- השלמת מזונות אישה. האישה תטען כי הפרנסה העיקרית באה מן הגבר (עובדה שהינה נכונה במקרה זה) וכי הכנסתה לא מספיקה לה, ועל כן קיים סיכון שהגבר יצטרך להשלים למזונות האישה סך של 1,000 ₪ כדי שרמת חייה לא תשתנה.
- סיכון שבו על הגבר יהיה לאזן את המשאבים עם האישה בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ולשלם לה את הפער בין הצבירות שלו בביטוח מנהלים, בקופות גמל ובקרנות השתלמות לבין הצבירות שלה.
- סיכון שבו תתבע האישה מן הבעל “נכסי קריירה/מוניטין אישי”, דהיינו פיצוי בגין הפער העתידי שבין ההשתכרויות שלהם והיכולת הפוטנציאלית להשתכר.
הסיכוי של האישה לקבל את שלה בבית המשפט לענייני משפחה – גבוה, ולא משנה מה הסיבה שבגינה היא רוצה להיפרד או להתגרש. בבית המשפט אין מענישים אישה בגין בגידה ולא הולכים ושוללים זכויות שנצברו בגין העובדה שזנתה עם אחר.
מנגד, בבית הדין הרבני, היה וחקירה של חוקר פרטי תגלה כי האישה קיימה יחסי אישות עם גבר אחר – קיים סיכוי גבוה שהאישה לא תקבל השלמת מזונות אישה.
קיים גם סיכוי שבית הדין יורה על החרגת איזון המשאבים במקרה של בגידה או מעשה כיעור, ואין ספק שהאישה לא תקבל פיצוי בגין הפרשי השתכרות עתידית שבין הצדדים, ובית הדין לא יתייחס לפוטנציאל הגבוה של הבעל להשתכר הרבה יותר גם לעתיד.
אישה כזאת מפסידה גם את כתובתה, ועל כן מצבו של הגבר בסיטואציה המתוארת לעיל הינו יותר מאשר טוב בבית הדין הרבני, ואם יגיש תביעה – ידו תהיה על העליונה.
מקרה ג
אפשרות נוספת – פתיחת תיק בבית המשפט לענייני משפחה על ידי הגבר דווקא
חשוב לציין גם כי ישנם מקרים בהם דווקא לגבר עדיף לפתוח תיק בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני. ומהם המקרים הללו?
-כאשר הגבר חפץ להתגרש ולצדדים דירת מגורים משותפת – על הגבר לפתוח בהליך של פירוק שיתוף במקרקעין ופירוק שיתוף במטלטלין. הקניית הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה בחלוקת הרכוש יכולה לגרום למצב בו בית המשפט בתוך מספר חודשים בודדים יורה על מכירת בית המגורים. וזאת יודע כל עו”ד העוסק בדיני משפחה – מרגע שנמכרת דירת המגורים של המשפחה – התיק בשל לסיום.
– לחלופין כאשר האישה היא דווקא בעלת הרכוש והממון, ויש לה השתכרות גבוהה ואחזקות סוציאליות בסכום נכבד העולה על סכום החיסכון של הגבר. במקרה כזה עדיף לגבר לפנות דווקא לבית המשפט לענייני משפחה, שכן קרוב לוודאי ששם יזכה למחצית מהכספים, והוא יצא נשכר מסיטואציה זו.
לסיכום – ההמלצה האם לרוץ ולפתוח בהליך הינה תלוית מקרה ותלוית העובדות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.
כאשר הסיכונים קטנים הייתי ממליצה על פניה לגישור. אם למי מהצדדים יש מה להפסיד בהליך המשפטי – יש להגיש תביעת ביטחון, ומיד לאחריה לפנות לגישור, על מנת למצות את הסיכוי לסיים את הפרשה בצורה יפה, יחסית. הכל יחסי.
פסיקת בתי המשפט בעניין מירוץ הסמכויות בגירושין
בפסק הדין בג”ץ 8497/00 פלמן נ’ פלמן, נדונה השאלה האם כריכת ענייני הרכוש בתביעת גירושין בבית הדין הרבני נעשתה בכנות ובתום לב, והאם יש בכך למנוע מבית המשפט לענייני משפחה לדון באותם עניינים.
בית המשפט העליון קבע כי יש לבחון את כנות הכריכה ותום הלב של מגיש התביעה, וכי במקרים בהם הכריכה לא נעשתה בכנות, הסמכות תישאר בידי בית המשפט לענייני משפחה.
בפסק הדין בג”ץ 6103/93 לוי נ’ בית הדין הרבני האזורי בירושלים, נדונה השאלה האם בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעת גירושין שנכרכו אליה ענייני משמורת ומזונות ילדים, כאשר אחד הצדדים טוען לחוסר סמכות.
בית המשפט העליון קבע כי על מנת שבית הדין הרבני ירכוש סמכות בעניינים הנכרכים, על הכריכה להיות כנה, בתום לב, ולהיעשות כדין. במקרה זה, נקבע כי הכריכה לא נעשתה בתום לב, ולכן הסמכות לדון בענייני המשמורת והמזונות נותרה בידי בית המשפט לענייני משפחה.
פסקי דין אלו מדגישים את החשיבות שבבחינת כנות ותום הלב בעת כריכת עניינים בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, ואת ההשפעה של שיקולים אלו על קביעת הסמכות בין הערכאות.
לסיכום
מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה הוא אחד האתגרים בניהול הליך גירושין בישראל.
ההחלטה היכן להגיש את התביעה עשויה להיות גורלית ולשנות באופן מהותי את תוצאות ההליך, במיוחד בשל השוני בגישות הערכאות לנושאים כמו חלוקת רכוש, משמורת ומזונות.
תפיסת הסמכות על ידי הערכאה הנבחרת, המתבססת על עמידה בזמנים, כנות ותום לב, מדגישה את הצורך בתכנון משפטי מדוקדק ובקבלת ייעוץ מקצועי כבר בשלבים הראשונים של ההליך.
פסקי הדין המרכזיים שנדונו לעיל ממחישים את ההשלכות המעשיות של בחירת הערכאה ומדגישים את החשיבות של בניית אסטרטגיה. לצד זאת, יש לבחון בכל מקרה את הנסיבות הספציפיות ולהחליט האם לפעול במישור המשפטי, להיעזר בגישור או לשלב בין השניים כדי למצות את ההליך בצורה הוגנת ואפקטיבית עבור כל הצדדים המעורבים.
**זקוקים לייעוץ פרטני מעו”ד בעלת 4 עשורים של ניסיון? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את כל שנות ניסיוני בתחום למענכם. אשמח לסייע!
תוכן בנושא שעשוי לעניין אתכם:
מרוץ הסמכויות בין בית המשפט לבין בית הדין חי ובועט וגם סמכות בעניין מזונות ילדים
