חשיבותו של הסכם ממון

בדרך לחתונה עוברים (לא, לא בוגאס) אצל עו"ד לענייני משפחה

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

מדוע?

על מנת לערוך הסכם ממון שימנע בעיות עתידיות וכל זאת על מנת שלא יוצרו מצבים בהם צד יוצא נפסד כלכלית ומרגיש כי נעשה לו עוול עצום.

במהלך השנים בהן אני עובדת, 25 שנים בהן אני מייצגת אנשים בתחום דיני המשפחה והגירושין, 25 שנים בהן אני מגשרת בין בני זוג, הנני נתקלת בסיפורים שונים ומשונים המקיימים את הביטוי:  "המציאות עולה על כל דמיון".

כך למשל במהלך שלושת החודשים האחרונים נזקקתי לייעץ ו/או לייצג את האנשים שבאו עם הסיפורים הבאים:

1. דניאל התאלמן מאשתו, בחלוף 30 שנות נישואין, לאחר שזו גססה משך כשנה ממחלת הסרטן.  דניאל שאהב את אשתו עד מאד ונהנה מנישואין טובים עמה, חיפש תחליף לזוגיות עמה.  כבר במהלך השבעה הוא נכנס לאתרי הכרויות וחיפש בת זוג, לא מפאת זלזול בכבוד אשתו, אלא דווקא משום שהנישואין היו נישואי אהבה – הוא רצה לשחזר את החיים שאהב.

כעבור מספר חודשים מצא דניאל אישה כלבבו, רווקה שהייתה צעירה ממנו ב- 15 שנים, גרושה עם ילדה אחת.

דניאל הציע נישואין לחברתו וזו נענתה בשמחה, שכן לא רק שאהבה את דניאל, הוא גם היה מבוסס כלכלית והיא הבינה שלא תצטרך להילחם על פת לחמה מידי יום כפי שהיה עד כה.

ארבעת הבנים של דניאל ביקשו ממנו לעשות הסכם ממון עם בת זוגתו החדשה וכן לערוך צוואה. דניאל צחק מחששם של הבנים והבהיר להם שהוא אדם צעיר, אשר מחכות לו עוד שנים רבות וכי ממילא אשתו אינה מעוניינת ברכושו, ועל כן אין להם מה לדאוג.

כידוע, האדם מתכנן ואלוהים צוחק (באידיש זה נשמע יותר טוב שכן זהו חרוז).  דניאל, מהנדס בנין,  נהרג מיידוי אבנים בדרך לאתר בניה באזור גוש עציון.

האלמנה הצעירה ירשה מחצית מרכושו של דניאל, בהעדר הסכם ממון וצוואה.

לו דניאל היה שועה לתחינות ילדיו להסדיר את ענייני הרכוש, מצבם של הילדים היה טוב יותר, ולמעשה היה ברשותם רכוש רב יותר עם פטירת שני הוריהם בגיל צעיר יחסית.

האלמנה לא מצאה לנכון לוותר על המגיע לה לפי חוק הירושה, וכך לאחר פחות משנת נישואין יצאה עם רכוש רב.  הסיטואציה יכולה הייתה להיות אחרת לו דניאל היה מקשיב לבקשות ילדיו ולעצות של אנשים מנוסים וכמובן היה נעזר בייעוץ משפטי, בעו"ד העוסק בדיני משפחה אשר היה מסביר לו את הסיכונים שבמצב בו הוא נישא בנישואין השניים, ללא הסכם ממון וללא צוואה, המסדירה את חלוקת הרכוש.

2. מצבו של מייקל, פסיכולוג המצוי בהליכי גירושין מאשתו, עו"ס במקצועה, אינו טוב יותר.  מצבו יכול היה להיות משופר פי כמה וכמה לו היה מקשיב לקול ההיגיון ופונה לעו"ד שיערוך עבורו הסכם ממון בטרם נישא לאשתו, דינה.

מייקל עלה מדרום אפריקה, שנתיים לפני שהכיר את דינה, עם כספים בשווי של שני מיליון דולר.  דינה הייתה בת למשפחה ישראלית שורשית ממעמד הביניים הנמוך.

תקופה לא ארוכה לאחר הנישואין הרתה דינה, מייקל והיא סברו כי ייטב להם אם הילד/ה יוולד בבית משלהם ולא בדירה שכורה.

מייקל הוציא את הכספים מן הבנק ורכש במיליון וחצי דולר משק בשרון, במושב בצרה, שעליו היה בנוי בית רחב ידיים ומפואר, שאליו עברה המשפחה לגור.

במעמד החתימה על הסכם רכישת הדירה, הסכם המכר, הגיעו גם הוריה של דינה, אשר הבהירו למייקל כי במדינת ישראל מקובל שהבית בו גרים הזוג רשום על שני הצדדים. מייקל, שהיה בלתי מנוסה בעניינים מסוג זה, הורה בו במקום לעוה"ד לשנות את ההסכם ולכלול את דינה כרוכשת של המשק ביחד עמו בחלקים שווים.  מייקל התעלם מן הרמזים של עוה"ד באותו מעמד והאמין ש"הכל יהיה בסדר, ואין סיכוי שיקרה משהו…."

כטיבם של החיים לאחר הלידה התערערה מערכת היחסים בין דינה למייקל. הסכם ממון לא היה בין הצדדים כידוע.

דינה הגישה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, על פי החוק, ומייקל נאלץ להיפרד ממחצית רכושו.

לו מייקל היה עורך עם דינה הסכם ממון על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973, היה מייקל שומר על כספיו ורכושו, ולא היה נאלץ לוותר על סכום כה נכבד עקב הגירושין עם דינה.

הסכם יחסי ממון טרם הנישואין או טרם רכישת הנכס, היה משפר את מצבו של מייקל לאין ערוך, ומגן על רכושו וכספיו, אשר צבר קודם וטרם לנישואין עוד בדרום אפריקה.

3. הינו מקרה אופייני ביותר הקורה חדשות לבקרים. סילביה הייתה בת למשפחה מבוססת מצרפת, ועשתה עליה במסגרת פרויקט של המדינה אשר מעלה צעירים ארצה בלא הוריהם ומשלבת אותם בחברה הישראלית.

במהלך שירותה הצבאי פגשה סילביה את יהונתן, קצין צעיר, ונפשותיהם נקשרו זה בזו.  כאשר משפחתה של סילביה הגיעה לביקור בארץ ופגשה את יהונתן הופעל עליו לחץ להינשא לסילביה והמשפחה אף הבטיחה כי תסייע לזוג הצעיר במגורים, ואף עמדה בהבטחתה.

משפחתה של סילביה העבירה לצורך רכישת דירת חמישה חדרים בפריפריה – את מרבית הסכום – כשני מיליון שקלים – ודרשה כי הדירה תירשם על שמה של האישה.  יהונתן אשר הגיע חסר כל לנישואין לא ראה בכך כל פגם.  נרכשה דירה מפוארת בפרויקט חדיש, והצדדים אף נטלו משכנתא של 350,000 ש"ח לצרכי השלמת התשלום עבור רכישת הדירה ולצורך שיפוץ קל.

בחלוף 10 שנים לנישואין, ערכו הצדדים שיפוץ מאסיבי בדירה במאות אלפי שקלים, כאשר כעת, היה יהונתן כבר קצין בכיר בצבא קבע, ומרבית הכספים לשיפוץ אמנם נצברו במהלך החיים המשותפים אך היו פרי עבודתו בצבא, שכן כקצין קרבי משכורתו הייתה גבוהה הרבה מעבר לממוצע במשק.

כשנתיים לאחר מכן התערערו חיי הנישואין ובני הזוג ניהלו הליך גירושין מכוער וכואב. יהונתן אשר נבגד על ידי סילביה מצא לנכון להגיש תובענה לפסק דין הצהרתי לפיו הוא בעלים של מחצית הדירה המפוארת, ובית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשתו וקבע כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות, נוכח משך הנישואין, נוכח העובדה כי שילם משכנתא ביחד עם אשתו, נוכח השיפוץ המאסיבי, נוכח העובדה כי דירת מגורים הינה גולת הכותרת של החיים המשותפים ושל רכוש המשפחה, ונוכח ציפיתו של יהונתן והעובדה כי ראה בבית כשייך לו גם כן.

משפחתה של סילביה מרגישה מרומה, שכן לפי השקפת עולמה עצם הרישום של הבית על שם בתם – היה אמור להבטיח את העובדה כי יהונתן לא יקבל חלק בדירה. מבלי להיכנס לשאלה מי צודק (כי המקרה המתואר לעיל אינו כה ברור והשקעתו של יהונתן מקנה לו זכויות כלשהן כמו גם משך הנישואין הלא קצר).

הפתרון יכול היה להיות פשוט לו בדרך לחתונה היו סילביה ויהונתן עוברים אצל עורך דין העוסק בתחום המשפחה ומסדירים את הבעלות בדירה, ונותנים מענה בהסכם יחסי ממון טרום נישואין, לכלל האפשרויות שיכולות לצוץ במהלך החיים, בכל הנוגע לדירה ולהשקעות העתידיות בה, וכך אף צד לא היה מרגיש מרומה.

4. ענת ושמואל היו נשואים 25 שנים, כאשר ענת התייתמה בשנה אחת משני הוריה בזה אחר זה, וירשה שתי דירות בצפון תל אביב ששוויין רב, דירות אלה נמכרו בזו אחר זו תוך ביצוע תכנון מס.

לאור העובדה שהנישואין היו תקינים ושגרתיים לא היה ספק בלב ענת כי עם מימוש שני הנכסים הללו – הכספים יכנסו לחשבון המשותף שלה ושל שמואל, חשבון משותף שהיה לצדדים מיום הנישואין ואשר התנהל בצורה תקינה.

מה רבה הייתה הפתעתה של ענת כאשר גילתה, ששה חודשים לאחר שהכניסה את פדיון מכירת הדירות לחשבון המשותף, כי שמואל מנהל מערכת יחסים כבר חמש שנים עם מזכירתו, וכי בשלב מסוים הוא אף עזב את הבית ועבר להתגורר עמה.

בגידתו של שמואל כאבה לענת עד מאד ופגעה בה.

הפתעתה של ענת הייתה גדולה יותר כאשר שמואל נטל מחצית מהסכום הנכבד עד מאד שהיה בחשבון המשותף.

על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973  – ירושה הינה נכס חיצוני לנישואין ואינה ברת איזון. ענת לא הייתה חייבת להכניס את תמורת הדירות לחשבון המשותף ויכולה הייתה לייחד את ירושתה לעצמה ולא לשתף את שמואל, ואולם היא בחרה לעשות כן נוכח משך הנישואין הארוך והעובדה כי ראתה בנישואין נישואים רגילים ושגרתיים.

ענת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור.  הדבר צלח אך חלקית בידה. בית המשפט הבהיר לה כי מאחר והיא בחרה מרצונה החופשי להכניס את כספי מכירת שתי הדירות מירושתה לחשבון המשותף – הרי שיש בכך מתנה מוגמרת שאין לחזור ממנה. כספים הינם מיטלטלין, ומתנה במיטלטלין מסתיימת במסירתה.

משכך – שמואל הינו הבעלים של מחצית הכספים, יהא מקורם אשר יהא.  יחד עם זאת בית המשפט מצא לנכון לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 8 לחוק, ולאזן באורח שונה את רכושם של הצדדים.  ענת קיבלה מכלל הרכוש המשותף – לרבות שתי הדירות – 10% נוספים, ובכך הקטין בית המשפט לענייני משפחה את הנזק הכלכלי שנגרם לה כתוצאה מפעולה שגויה שעשתה מתוך כוונה טובה ובתום לב.

לו ענת הייתה עורכת הסכם יחסי ממון עם שמואל בנוגע לכספי ירושתה והרכוש שהתקבל מהוריה המנוחים – מצבה היה שונה לחלוטין ומשופר לאין ערוך.

ענת שחשה פגועה מן הבגידה, מן הנטישה ומגישתו של שמואל לחלוקת הרכוש ומדרישתו לחלוק בכל הרכוש, מבלי להתחשב בירושת הוריה – ניהלה נגדו מלחמה קשה, ובסופו של דבר נותרה אדמה חרוכה.  כאשר אחד הילדים נישא, התנתה ענת את השתתפותה באירוע, בכך ששמואל, לא יגיע עם בת זוגו החדשה, ושמואל שלא היה מוכן לתנאי נמנע מלהגיע לאירוע החתונה של בנו.

הסכם ממון -שהיה נעשה לפני העברת הכספים לחשבון המשותף – לו אכן היה נחתם בין הצדדים – היה מונע לפחות חלק מן התרעומת והכעסים של ענת כלפי שמואל ולהיפך.  אמנם חווית הנטישה והבגידה הייתה עדיין קיימת ואותה אין אפשרות לפתור, שכן גם התחייבות שלא לבגוד אינה ברת אכיפה, ואולם למצער ענת הייתה אשה אמידה ביותר, ולא הייתה חשה ששמואל סידר אותה גם כלכלית מלבד ההיבטים האחרים.

הסכם ממון

כל ארבעת המקרים המתוארים לעיל, שבדומים להם נתקלתי רבות במהלך שנות עבודתו כעו"ד וותיקה – יכולים היו להיות ברי פתרון ללא סכסוך משפטי – לו הצדדים למקרים אלו היו נועצים בהתייעצותו של עורך דין מומחה לדיני משפחה וגירושין – והיו שומעים לעצתו ומסדירים את מערכת היחסים הכספית בהסכם קצר וברור, שאמור להתייחס לשלל המצבים האפשריים והצפויים.

ניסיון החיים מראה ומלמד כי מערכות יחסים בין אנשים משתנות, מצבים חדשים קורים, בלי שצפינו אותם, כמו פטירה בטרם עת, ולכל אלו ניתן לתת מענה באמצעות הסכם יחסי ממון בין בני זוג, המאושר על פי סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג -1973, ותקף במקרה של מוות חלילה או סכסוך משפחתי או גירושין ופירוד.

לסיכום: גם אם לא נעים להעלות נושא זה אל מול בן/בת הזוג העתידי/ת, המבוכה ואי הנעימות בטלים בשישים אל מול הצער והנזקים הכספיים והאחרים שעשויים להיווצר אם לא ייערך הסכם ממון.