חוק יחסי ממון בין בני זוג חל על כל זוג שנישא לאחר 1.1.74, משמע על מרבית הזוגות כיום. הלכת השיתוף, לעומת זאת, חלה על זוגות שנישאו לפני מועד זה, או על זוגות שהינם ידועים בציבור, כלומר מרבית הזוגות הנשואים כיום חוסים תחת כנפי חוק יחסי ממון בין בני זוג.
חוק יחסי ממון חל על כל הזוגות הנשואים גם על כאלה שנישאו בנישואין אזרחיים בחו”ל.
על מנת לגרום לכך שהחוק לא יחול על בני זוג הרי שעליהם לערוך הסכם ממון ולאשר אותו בבית משפט, אחרת ברירת המחדל היא הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג.
על המערכת הרכושית של צדדים נשואים חל חוק יחסי ממון, הקובע בס’ 5 כי:
עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית ששווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
-נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
-גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
-נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.
לצורך ביצוע חלוקת רכוש ויצירת איזונים כספיים בין בני הזוג על בית המשפט או בית הדין למנות רואה חשבון מומחה או אקטואר-תלוי בנסיבות המקרה.
רואה חשבון בדרך כלל מעריך שווי חברה או עסק ונכסים שאינם פשוטים, ואקטואר יוצר איזונים בנושא לזכויות פנסיוניות וסוציאליות.
במסגרת איזון משאבים יש לברר מה שווי כל הנכסים המוחשיים והלא מוחשיים של כל אחד מבני הזוג ולאזן ביניהם כך שכל אחד יקבל את חלקו על פי הדין והפסיקה.
הערכות השווי אמורות להתייחס לא רק לנכסי המקרקעין של בני הזוג אלא גם לחסכונות פנסיוניים וסוציאליים כגון: ביטוח מנהלים, פנסיות, קרנות השתלמות, קופות גמל וכו’.
כל אחד מבני הזוג זכאי למה שנצבר אצל הצד השני החל מיום הנישואין ועל למועד בו נוצר קרע בין בני הזוג, דהיינו עד ליום הקרע.
השפעת כושר ההשתכרות של כל אחד מבן הזוג על חלוקת הרכוש בגירושין
במסגרת הנכסים הבלתי מוחשיים בית המשפט אמור גם לקבל חוות דעת אודות כושר ההשתכרות של כל אחד מבן הזוג, במקרים מיוחדים אך לא על דרך השגרה.
כאשר יש פערים בין בני הזוג בהשתכרותם רואה החשבון אמור להתייחס לסוגיית הפער ביכולת ההשתכרות/מוניטין אישי של הצד השני ולקבוע פיצוי שיסייע לבן הזוג החלש כלכלית.
כושר השתכרות מביא לצורך של הערכת שווי ההון האנושי של כל צד ולחייב את הצד שיש לו עודף משמעותי אותו בתשלום/פיצוי/תגמול בהתאם להערכת המומחה.
המקרה בו נוצר הצורך להעריך פערי השתכרות והון אנושי נובע ממצבים בהם אחד מבני הזוג משתכר פי כמה מהצד השני.
מוניטין ונכסי קריירה כגורמי השפעה
הערכת נכסי קריירה אינה מתייחסת למצב בו הפער בין בני הזוג לא משמעותי או קטן. צריך שיהיה פער גדול בהשתכרות השוטפת כדי שבית המשפט יורה להעריך את הפערים בין הצדדים ויתייחס לחוות דעת המומחה.
יש להבחין בין מוניטין אישי לבין שווי חברה המוחזקת על ידי אחד מבני הזוג. אין לכלול מוניטין אישי בתוך שווי חברה ואין לערב ביניהם.
כלומר אם אדם הינו בעלים של חברה וכמו כן יש לו השתכרות גבוהה פי כמה מבן/בת זוגו – הרי שיש להעריך גם את שווי החברה לצרכי איזון בין הצדדים וגם להעריך את פערי ההכנסה בין הצדדים. אין אפשרות לקבוע כי שני הנושאים – חד הם.
לצורך קביעת כושר ההשתכרות צריך להראות פער משמעותי בין בן זוג “ביתי” לבין בן זוג “קרייריסט” וכן יש להבהיר כי כושר השתכרותו של אדם, כמו גם המוניטין שצבר הינם נכסים בני איזון.
במילים אחרות: ” הנכס העתידי, דוגמת כושר השתכרות או מוניטין, הוא נכס המשפיע, על דרך הכלל, על אופן ביצוע האיזון, להבדיל מהיותו נכס אשר יש לאזן אותו עצמו באופן חשבונאי”.
כידוע, כאשר בית המשפט נדרש לשאלה האם יש מקום בנסיבות שבאו לפניו לחרוג מחלוקה מחצה על מחצה, שומה עליו לבחון, ראשית דבר, מהו הסך שיוותר בידי כל אחד מהצדדים אחר ביצוע חלוקה שוויונית רגילה.
לבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת רחב לפסוק הפרשי השתכרות, גם מקום שלא מוכחים ויתור או הקרבה משמעותיים של בן זוג אחד לטובת משנהו.
על יסוד פסיקה זו נקבע, שלמרות שהאישה אינה “בן זוג ביתי” ביהמ”ש קובע כי היא “הצד החלש” מבחינה כלכלית ומדובר בנסיבות שמצדיקות פסיקת הפרשי השתכרות למרות שלא הוכח ויתור או הקרבה מצדה.
הפסיקה קובעת כי “במסגרת האיזון מן הראוי לקחת בחשבון שיקולים רחבים יותר, לרבות שיקולי צדק, על מנת להביא את שני הצדדים למצב כלכלי דומה עם פירוק התא המשפחתי, בפרט לאחר שנות נישואין ארוכות ויש לדאוג לכך שיתקיים ביטחון כלכלי גם לבן הזוג שלא עסק בהגדלת כושר השתכרותו וייצור הכנסותיו”.
נטייתו של בית המשפט
תחושת הצדק וההוגנות של בית המשפט מחייבת ליתן משקל ראוי לחוסר השוויון הכלכלי בין הצדדים לעתיד לבוא ולהגן על הצד ה”חלש”.
גישה זו מבוססת הן על לשון החוק והן על התכלית החקיקתית של סעיפים 5(ג) ו- 8(2) לחוק יחסי ממון אשר בהינתן אופיים של סכסוכי משפחה בכלל וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט מאפשרים יצירת פתרונות צודקים והוגנים לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך של עריכת חשבונות וחישובים חשבונאיים.
כפי שפורט לעיל, אמנם הפעלת סמכויותיו המיוחדות של בית המשפט לחלוקה שאינה “מחצה על מחצה” תיעשה במשורה ובנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת, עם זאת כפי שיפורט, במקרה דנן מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אלו זאת כאשר עקרונות הצדק הם שמנחים את בית המשפט.
שינוי מגמת הפסיקה והפעלת שיקול דעת בכל מקרה
לאחרונה חל שינוי במגמת הפסיקה והמונחים בן זוג “ביתי” ובן זוג “קרייריסט” הוחלפו במונחים בן זוג “חלש” ובן זוג “חזק” במישור הכלכלי.
כמו כן יש הבדל בין מצב בו אדם הגיע עם כושר ההשתכרות שלו לנישואין מאחר ועשה קריירה קודם לנישואין או שהכושר שלו נובע מכישרון אישי (כמו אמן) לבין מצב בו האדם עשה לעצמו במהלך חיי הנישואין. בית המשפט מבחין בין שני מצבים אלו.
מגמה זו נלמדת מתכליתו של הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון “לאפשר חלוקה צודקת של נכסי בני הזוג שהושגו במהלך הנישואין במאמץ משותף”.
לבית המשפט שיקול דעת רחב בהפעלת אופן האיזון. כך למשל יכול בית המשפט לקבוע כי בן זוג אשר מקבל פנסיה כבר למועד הגירושין לא ישלם את המחצית לבן הזוג השני שעדיין עובד על מנת שלא ייווצר מצב שבו אחד מבני הזוג מחזיק במחצית פנסיה והצד השני מחזיק בהכנסה שוטפת פלוס חצי פנסיה.
כאשר קיים פער גדול בכושר ההשתכרות בין הצדדים בית המשפט יפסוק סכום חד פעמי או תשלום חודשי עיתי כדי ליצור איזון בין הצדדים כאשר המטרה היא שכל אחד מבני הזוג יצא לחיים מנקודת מוצא שווה.
בית משפט לענייני משפחה, אמון על עריכת איזון הוגן בפירוק קשר בין צדדים, וזוהי גם תכלית חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973. כבר נקבע, כי מימוש מטרת המחוקק תהיה ביצירת איזון בין בני זוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון ביניהם.
יחד עם זאת, אם מקור הרכוש הוא חיצוני, דהיינו שאחד הצדדים ירש 10 דירות לצורך הדוגמא – בית המשפט אינו רשאי לקבוע כי הירושה תאוזן בין הצדדים וקביעה כזו חורגת מסמכותו. כלומר גם לבית משפט יש גבולות ואין הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו רק כדי שצדדים יצאו שווים ביכולותיהם, והיכולת שלו לאזן מוגבלת בדרך כלל לאיזון בנכסים שנוצרו במהלך חיי הנישואין.
עיקרון “המאמץ המשותף”
מפסקי דין רבים ניתן ללמוד כי מצב של חוסר תעסוקה של אחד מהצדדים, כאשר אינו תורם גם בתחומים משפחתיים אחרים, עשוי להוות עילה לחלוקה לא שוויונית.
סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מספק לבית המשפט או לבית הדין גמישות בחלוקת הרכוש ובאיזון המשאבים כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. אף שהחוק אינו מפרט מהן הנסיבות המיוחדות ומתי יש להפעיל את שיקול הדעת המשפטי לקביעת חלוקה לא שוויונית, פסקי דין רבים מגדירים במעט את הנסיבות הללו.
הנשיאה לשעבר ביניש ציינה באחד מפסקי דינה כי סעיף 8 מאפשר גמישות רבה, שמעניקה לערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך התחשבות בשיקולים כלכליים ואחרים. (ע”א 1915/91)
אמת מידה מרכזית לשימוש בסעיף 8 קשורה למילוי החובות של בני הזוג במסגרת המשפחתית ולהערכת המאמץ המשותף בצבירת הנכסים. ישנה התחשבות מיוחדת במילוי החובות הכלכליות ובפער משמעותי בין מאמצי בני הזוג למען המשפחה.
השופט בן ציון גרינברגר גם הוא פסק בעניין זה, וסיכם כי החוק מבוסס על “המאמץ המשותף” בהשגת הרכוש. תמ”ש 12950/03 בתמ”ש 1066/06.
אי לכך, ברור כי כאשר ערכאה שיפוטית קובעת שאחד הצדדים לא עמד במבחן “המאמץ המשותף”, יש בכך עילה להפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון.
למידע נוסף ודוגמא מהפסיקה על מבחן המאמץ המשותף ניתן ללחוץ כאן>>
צריכים להתייעץ? עו”ד עם 38 שנות ניסיון לשירותכם – השאירו פרטים:
חלוקת רכוש בגירושין – העברת נכסי מקרקעין אגב גירושין
כאשר לבני זוג המתגרשים מספר נכסי מקרקעין עליהם לבצע תכנון מס, קודם שהגיעו להסכם כולל אגב גירושין, המחלק ביניהם את הנכסים. כך למשל, זוג המחזיק בבעלות על שלוש דירות יכול לפעול באופן הבא עמ”נ שלא לשלם מס שבח או מס רכישה:
- דירה אחת נמכרת בפטור ממס לקונים דהיינו לצד שלישי (ובתנאי שהזוג זכאי לפטור בגין דירת מגורים עפ”י הנוהלים הקיימים דהיינו הזוג או מי מהם ,לא מכר כל דירה ב-18 החודשים האחרונים).
- בדירה השנייה מועברות הזכויות אגב גירושין ללא תמורה מהבעל לאישה.
- בדירה השלישית מועברות הזכויות אגב גירושין ללא תמורה מהאישה לבעל.
אם קיים פער בין שווי הדירות יקבעו תשלומי איזון, שהאישה תשלם לבל או הבעל ישלם לאישה.
ההסכם מקבל תוקף של פס”ד בבימ”ש למשפחה או בבית הדין הרבני.
העברת זכויות במקרקעין בעקבות פסק דין לגירושין, אינה מהווה אירוע מס (למעט העברת נכסי מקרקעין בחו”ל) וזו לשון סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה, רכישה), התשכ”ג – 1963:
“העברת זכויות בזכויות במקרקעין או בזכות באיגוד מקרקעין, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לעניין חוק זה, בין אם היא העברה בין בני הזוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם. ובמכירת הזכות במקרקעין או בפעולה באיגוד מקרקעין על ידי מי שהועברו לו הזכויות בזכות במקרקעין כאמור, יהיו שווי הרכישה של הזעות ויום רכישתה, לרבות לעניין סעיף 7א שווי הרכישה ויום הרכישה שהיו נקבעים לפי הוראות חוק זה או לפי הוראות הפקודה, לפי העניין, אילו נמכרה הזכות או נעשתה הפעולה על ידי מי שהעביר את הזכויות בה”.
על סמך האמור בסעיף, העברת זכויות במקרקעין בין בני זוג אשר מתגרשים אינה נחשבת למכירה כלל ועיקר, התנאי הצריך להתקיים הוא כי העברה צריכה להיעשות בין בני הזוג עצמם או לילדיהם.
חשוב לציין, שאין צורך לדווח על ההעברה לרשויות המס הואיל וזו אינה נחשבת למכירה כאמור. משכך לא משולם לא מס שבח ולא מס רכישה והעלויות לרישום הינן מינימאליות.
לצורך רישום ההעברה, יש לפנות לטאבו (לשכת רישום המקרקעין) ולהרגיש את רשימת המסמכים הבאה:
- שטרי מכר חתומים ומאומתים.
- הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין (מקור או נאמן למקור).
- תעודת גירושין מקורית או נאמן למקור
- במידה ועל הבית רובצת משכנתא, אישור מהבנק לביצוע העברת הזכויות.
- אישור עירייה/ מועצה המתייחס להעברת הזכויות.
כמובן שכדאי ורצוי להתייעץ עם עורך דין המתעסק בענייני משפחה ומקרקעין טרם ההעברה הואיל ולעיתים העברת הזכויות תהיה בלתי כדאית למקבל הזכות במידה וירצה למכור את הנכס בעתיד שכן על פי עקרונות המס השולט בדיני מיסוי מקרקעין, כל השבח אשר נצבר במהלך התקופה שהחזיק בנכס בן הזוג המעביר, ימוסה וישולם על ידי בן הזוג המקבל וזאת חרף העובדה שלמעשה שילם את מלוא התמורה עבור אותו נכס, באמצעות התקזזות בין הנכסים.
עיקרון רציפות המס, הנו מאבני היסוד כאמור של חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ”ג- 1963 והוא מוצא ביטוי הן בגוף חוק מיסוי מקרקעין והן בפסיקת בית המשפט העליון כמפורט בע”א 8789/02 מנהל מס שבח ליפה נ’ נפתלי שדמי.
לסיכום, בטרם תביעו את רצונכם לרכוש את חלקו של הצד השני בנכסי מקרקעין, במסגרת הליך גירושין, בידקו היטב האם רצון הזה לא יעלה לכם הרבה כסף ויצא שכרכם בהפסדכם.
חלוקת רכוש בין בני זוג בגירושין יכולה לעבור בשלום
כאמור – זוגות שלא ערכו הסכם ממון, יצטרכו להגיע להסכמות בדרך אחרת. האפשרות הראשונה תהיה תמיד גישור – על פי החוק.
אם בני הזוג נכשלים בהשגת הסכמות על חלוקת הרכוש בהליך גישור, יעבור הטיפול לבית המשפט לענייני משפחה, או לבית הדין הרבני. כיוון שנדרשת מעורבות של ערכאות משפטית, מומלץ מאוד להיעזר בשירותיו של עורך דין המתמחה בדיני משפחה או מגשר אשר צבר ניסיון מספק בכל הקשור לחלוקת רכוש בגירושין שיכול להביא אתכם להסכמות ראויות באשר לחלוקת הרכוש.
למרות החוק המחייב איזון משאבים בעת ההליך, חלוקת רכוש בגירושין עלולה להיות אחד הנושאים הכואבים והקשים, ההופכים את הליך הגירושין למלחמה כוללת.
אם לא נערך הסכם ממון בשלב כזה או אחר של הזוגיות, יאלצו בני הזוג לפנות להליך משפטי כדי לפסוק בנושא. כדי לטפל בחלוקת רכוש בגירושין, או כדי להימנע מראש מהמאבק ולערוך הסכם ממון, או כדי לפתור את המחלוקת בהליך גישור.
חלוקת רכוש בגירושין היא סוגיה שעלולה להיות מורכבת ולגרור אי הסכמות רבות. על כן ישנה חשיבות רבה לעבודה בשיתוף פעולה מלא עם עורך דין או מגשר אשר יוכלו לסייע לכם לצלוח את המכשול הזה בהצלחה. ישנה חשיבות רבה למציאת הפתרונות הנכונים עבור הרכוש שהצטבר לכל אחד מהצדדים הן בנפרד והן במשותף על מנת לבצע את החלוקה הנכונה ביותר.
צוות משרד עורכי דין ונוטריון אלינור ליבוביץ בעל ניסיון של מעל 38 שנים בתחום דיני המשפחה – יעמוד לצדכם לאורך כל הדרך.
