חיסיון מלא של הליך הגישור, מסמכים ומידע, והצעות לפשרה שנמסרו במהלך הגישור
בני זוג מצויים בהליך גירושין, מופנים לעיתים על ידי בית המשפט, או ביוזמת עורכי הדין שלהם לפתרון אלטרנטיבי לסכסוך – הגישור. כאשר הגישור עולה יפה, והצדדים משכילים להגיע להסכם כולל, המתייחס לכל ההיבטים של הגירושין, כי אז מועלה ההסכם על הכתב ומובא לאישור בית המשפט לענייני משפחה או לאישור בבית הדין הרבני, ומקבל תוקף של פסק דין.
היה והצדדים לא מצליחים מסיבה כזו או אחרת להגיע להסכם חלקי או כולל, כי אז נשאלת השאלה, מה קורה עם המידע, הנתונים וההצעות שהוחלפו בין הצדדים במהלך הגישור, בין בנוכחות המגשר ובין באמצעות עורכי הדין. גישור יכול שייעשה באמצעות עו”ד שהינו מגשר נייטרלי, ויכול שייעשה בין שני עורכי דין של הצדדים כאשר כל צד מיוצג על ידי משרד אחר.
מטבע הדברים, תמיד קיים צד אשר מעוניין כי ההצעה שהעלה הצד השני תיחשף בפני בית המשפט, שכן יתכן ומידע כזה שיובא לידיעת בית המשפט ישפר את מצבו בהליך המשפטי.
בעיקרון – כל מה שארע במהלך הגישור, ולאו דווקא במשרדו של המגשר – מוגן מפני הצגתו לבית המשפט מפאת חיסיון של הליך הגישור. גם טיוטה של הסכם, שלא נחתם – חסויה מפני הצגתה לבית המשפט.
על מסמכים ומידע בהליך משפטי רגיל, חלים כללי החיסיון הרגילים בין עורך דין ללקוח, בעוד בהליך הגישור חל חיסיון אינהרנטי היורד לשורשו של ההליך ומהווה נשמת אפו.
חיסיון זה אף מקבל משנה תוקף נוכח דין ספציפי הנקבע בעניינו בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט: “דברים שנמסרו במהלך הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי”.
להליך הגישורי, מעלות רבות: “בין הסיבות לתמיכת המערכת המשפטית בהליך הגישור ניתן למנות מחד גיסא את הזדהותה של המערכת המשפטית עם האידאולוגיה ועם הערכים שמייצג הליך הגישור, ובראשם חיזוקן של האוטונומיה של הפרט ושל יכולות ההסתמכות וההכרעה העצמית של הצדדים…מאידך גיסא שיקולים פרגמטיים – כלכליים של הקלת העומס הרב הקיים בבתי המשפט..” ראה לעניין זה ספרו של א. פינקלשטיין ,המשטר המשפטי של הליך הגישור(תשס”ח) 207, וכפי שהוא מצוטט גם בבע”מ 8769/08 פלוני נגד פלונית, (פורסם בנבו) בעמ’ 7.
שיטה זו, שבה צדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסכם מבלי להזדקק להכרעה שיפוטית, מקבלת עדיפות בשיטתנו המשפטית. על מנת להבטיח “משא ומתן חופשי” בין הצדדים הכירה הפסיקה בחיסיון החל על מסמכים שנוצרו במסגרת המשא ומתן לפשרה, ועל כן מידע שנמסר במסגרת זו, על ההצעות השונות שהועלו, וכיוצ”ב על כל נושא שהיה כרוך במהלך הגישור לגירושין.
לעניין זה, יפים דבריו של כב’ הנשיא דאז שמגר בע”א 172/89 סלע חברה לביטוח בע”מ נ’ סולל בונה בע”מ, פ”ד מז(1) 311, בעמ’ 333: “ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע”.
וכמו כן: “הליך הגישור מבוסס בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בביהמ”ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים גם אם אין ברצונם או כוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט” (בר”ע 1099/04 ג.נ נ’ ג.מ (לא פורסם)).
על מנת להגן על ההליך הגישורי ויתרונותיו כפי שצוינו לעיל, זה אך ראוי ורצוי כי תיווצר הפרדה ברורה בין מסמכים ודברים הנאמרים בחדר הגישור עצמו, לבין העולם המשפטי מחוצה לו. רק דברים עליהם הסכימו הצדדים כי יעברו מחדר הגישור החוצה, אפשר שיעשה בהם שימוש בעולם המשפטי.
יתר על כן, “כל שהוחלף בהליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי” ת”א 726677/04 סברס יזמות וייצוג- אוליאמפרל גיל בע”מ נ’ ארמה (לא פורסם); בע”מ 8769/08 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו 31.12.08).
רק התוצר הסופי של הליך הגישור, קרי, הסכם הגישור הסופי העומד בתקנה 9 לתקנות בתי המשפט (גישור) התשנ”ג 1993 יכול לעבור מחדר הגישור לאולם בית המשפט או בית הדין לצורך אישורו. זכותו של כל צד לגישור להניח, כי בהיעדר הסכמה אחרת כל מסמך אחר לא יוצג בפני בית המשפט.
