עד כה פורסמו פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה בנושא מחלוקת בין הורים אודות חיסון או אי חיסון של קטינים. כעת מפורסם פסק דין של בית הדין הרבני, אשר שיקוליו נאורים לא פחות ומתקדמים עד מאד, תוך הבנה של ההיבטים הרפואיים מחד ושל זכויות ילדים קטינים מאידך
בית הדין מאמץ פסק דין בסוגיה זו של חיסון קורונה וקובע כי הנימוקים הרשומים בהחלטת בית המשפט מקובלים על בית הדין, מה גם שהמלצת משרד הבריאות היא לחסן אף בחיסון שני בני 12 ומעלה. עוד מוסיף בית הדין כי הוכח כי יעילותו של חיסון אחד היא מוגבלת מאוד במניעת הידבקות בנגיף קורונה.
טובת הילד גוברת על רצון הוריו
על פי דין תורה, טובת הילד גוברת על רצון הוריו או על טובתם של הוריו. עולה אם כן שדין תורה אינו שונה בסוגיה זו מהדין האזרחי המיושם בבית המשפט לענייני משפחה. טובת הילד היא נושא ראשון במעלה הן בבית הדין והן בבית המשפט וכפועל יוצא מכך מתיר בית הדין חיסון של ילד למרות התנגדות אחד מן ההורים.
אין ספק כי טובתו של הילד היא שלא לחלות בנגיף קורונה, כאשר לא ידועה לאף אחד כיצד עשויה להתפתח המחלה ומהי רמת הקושי של המחלה שיחווה הילד, אם וככל שיחלה, ואף לא ידועות עדין מהן ההשלכות העתידיות כתוצאה מהידבקות בנגיף קורונה.
טובת הילד מול רצון הוריו
אף בדין תורה טובת הילדים היא הקובעת, אף שטובתם לא עולה בקנה אחד עם רצון הוריהם או עם טובת הוריהם, ובמילים אחרות – הדיון בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם או טובתם, אלא סביב טובת הילדים.
טובת הילד – ולא טובת הוריו
כן כתב המהרשד”ם (חלק אה”ע, סימן קכג): כללא דמילתא, כי כל זכות שאמרו ‘הבת אצל האם לעולם’, בזכותה דברו ולא בזכות האם, וכן בבן עד שש, בזכות הבן דברו ולא בזכות האם, דבן עד שש בצוותא דאימיה ניחא ליה.
אם כן כל שיראה לאב או לאפוטרופוס שהוא חוב לבן או לבת, הרשות בידם, שיכולם לומר לאם ‘מה שאמרו שהבת אצלך לא אמרו אלא בזכות הבת, והנה אנו רואים שחוב הוא לה שתעמוד אצלך’.
עולה אם כן כי מה שעומד לנגד עיני בית הדין היא טובת הילד בלבד, ולא טובת הוריו של הילד.
ועוד הוסיף שם המהרשד”ם: אלא על כורחך יש לך לומר שחכמים דברו על הסתם. אמנם אם יראה בעין שתקנת הבת אינה להניחה אצל אמה, ודאי ואין ספק שיש כח לבית הדין לראות על תקנתה.
וכן כתב המבי”ט (בשו”ת, ח”ב סימן סב): למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים, ואם כן אפילו נתרצית האם לתתן לאב חייב להחזירן כשתרצה היא להחזירן לביתה, כי מה שאמרו הבת אצל אמה, לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא לתיקון הבת שתלמוד דרך נשים עם אמה כדאמר, ואם כן מה לי שנתרצית לתתה לו אז וחזרה ונתרצית לקחתה אצלה, או שהיתה אצלה מקודם.
משמורת קטינים
משמורת הילדים על פי פסק הדין שניתן (למרות שהשימוש בביטוי זה כבר אינו רלוונטי) אינה נקבעת על פי הקשר שבין הילד להורה, אלא טובת הילד היא המנחה בקבלת ההחלטה על ידי בית הדין. (ועיין שורת הדין, כרך ט עמודים צד-קג, מאמרו של הגר”י גולדברג שליט”א, שדין זה של בת אצל אמה הוא רק תקנה ולא מעיקר הדין, ואחת ההשלכות מכך היא שאחר הגירושין האב זכאי להחליט בדבר חינוכה של הבת, אף שהבת בפועל אצל אמה.
כך מובא להלכה גם בפסקי דין רבניים (חלק א עמוד 66), שם הדגישו: החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האב או זכות האם, כי אם טובת הילדים והיא הקובעת, ולכן אם בית הדין רואה שטובת הבן הוא שיהיה אצל האם גם לאחר גיל שש, משאירים אותו ברשות האם, והאב חייב במזונותיו של הקטין.
עקרון זה נכון גם בתביעות הגירה ומיושם בבית הדין
בפסקי דין רבניים במקום אחר (חלק א עמודים 177-176), שם עסקו בעניין אב, בעל המשמורת על הילד, המעוניין לצאת לחו”ל לתקופה מוגבלת והאם מסרבת לכך בטענה שזה מרחיק ממנה את הילד למשך אותה תקופה, והזכירו בין השאר את טובת הילד מול טובת ההורה, וכך כתבו: ועוד, בשעה שעומדת לפנינו השאלה מה להעדיף, את זכויות האם או טובת הילד, ודאי שטובת הילד קודמת. ובעובדה שלפנינו יש מקום לחשוש שהעברת הילד מטפול האב לטפול האם ואח”כ שוב לטפול האב, ישפיע לרעה על יציבותו הנפשית של הילד, דבר זה משמש איפוא נימוק נוסף לא להוציא את הילד מידי האב למשך חדשי העדרו מן הארץ.
עקרון הוא שטובת הילד גוברת על כל שיקול הנוגע לזכותם של הוריו או טובתם באשר לילד. וראו דברי הגר”ש שפירא שליט”א בנימוקיו בפסק הדין בית הדין הרבני נתניה, תיק 1-23-8384, מיום ד’ באייר תשס”ד (25.4.04) באשר לשאלה זו של טובת הילד מול טובת הוריו: ויש לעיין באיזה מקרה ובאיזה אופן מתחשבים בדעת הילדים בעניין זה של קביעת המשמורת. ועיין מה שכתב בזה בנתיבות המשפט על רבינו ירוחם דף רס”א ע”א. ועוד יש לעיין במקום שהאם רוצה לגור במקום שאין האב או קרובי האב גרים, האם גם בכהאי גוונא אמרינן שהבת אצל האם, עיין מה שכתב בזה בשו”ת רשב”ש סימן קט”ו ובשו”ת מהריב”ל ח”א סימן נה ובשו”ת מהרשד”ם חלק אבע”ז סימן קכ”ג (ועיין לקמן). וכתבתי להעיר ולא עת האסף, ובכל ענין יש לשקול לגופו, אך ברור שהגורם הדומיננטי בקביעה זו היא טובת הילד, ולא תלינן ליה ברצון ההורים.
אף הסדרי שהות נקבעים בהתאם לטובת הילד ולא לפי טובת הוריו
וראו עוד מה שכתב הגר”ש שפירא שליט”א בנימוקיו בפס”ד בית הדין הרבני נתניה, תיק 1-23-8384, מיום ד’ אייר תשס”ד (25.4.04), באשר לקביעת הסדרי שהות לפי טובת הילד: ויש לומר דגם הסדרי הראיה בין האב לילדיו הנמצאים במשמורת האם או בין האם לילדיה הנמצאים במשמורת האב הינם מטעם זה של טובת הילדים, ורמז לדבר מצינו בדברי הכסף משנה בהלכות אישות פרק כ”א הלכה י”ז שהבאנו לעיל, שכתב בביאור שיטת הרמב”ם, שהחינוך המוטל על האב לפני היות בנו בן שש, יכול לעשותו ולחנכו לפעמים לכשיבוא אצלו, ולפי זה עצם הסדרי הראיה הינם לצורך חינוכו של הבן וכן לצורך הקשר בין ההורה שאינו משמורן לילדו וכמו ששנינו בעירובין פ”ב א’ “בצוותא דאימיה ניחא ליה”, היינו שעצם היותו במחיצת אמו נוח לו. הכי נמי הקשרים בין האב והאם כשאינם משמורנים עם ילדם, הינה תנאי הכרחי לגידולו הנורמלי (עד כמה שאפשר) של הילד. ולפיכך קיום הסדרי הראיה הינם בראש ובראשונה לצורך מילוי צרכיהם של הילדים, אף שאין ספק שזהו רצון טבעי של ההורה, וכל אב ואם נורמליים אינם יכולים לעמוד במצב של ניתוק הקשר מילדיהם, אבל על כל פנים הסדרי הראיה אינם זכותם של ההורים אלא חובתם, ונקבעת לפי טובת הילד.
הסדרי שהות נועדו לשם שמירת טובתו של הילד במצב בו הוא גר עם ההורה האחר, ולא לשם שמירת טובתם של הוריו, שהרי מבחינתם, הסדרי השהות הינם חובה, במסגרת מילוי חובתם כלפי ילדיהם.
טובת הילדים ולא טובת הורים – וההשלכות הנגזרות מכך
וראו עוד מה שכתב הגר”ש שפירא שליט”א בנימוקיו בפסק הדין בבית הדין הרבני נתניה, תיק 1-23-8384, באשר להשלכות העולות מהנחה זו, שמה שעומד מול עיני בית הדין היא טובת הילד, ולא טובת הוריו של הילד.
לאור האמור לעיל מתיר בית הדין קבלת חיסון כנגד הקורונה וזאת משום טובת הילד. פסק הדין שנותן בית הדין הרבני דומה בשיקוליו לשיקולי בית המשפט לענייני משפחה, וגם מנומק היטב הלכתית ולא רק אזרחית, והכל כמפורט לעיל.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
