חיוב מזונות עבור ילדי בת הזוג מכוח החוק לתיקון דיני משפחה או מכוח דין תורה?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מי שקרא את שני פסקי הדין שפורסמו לאחרונה – בדבר חיוב של גבר – בתשלום מזונות ילדים שאינם שלו, אלא של בת זוגו, תאומות שאומצו על ידה מאוקראינה – התפלא עד מאד על הפסיקה המתקדמת של בית המשפט לענייני משפחה ( תמ”ש 1180/08), אשר לא שונתה בערעור במחוזי ( עמ”ש 22050-06-11, כב’ השופטת שטמר) ואשר אושרה אף בגלגול שלישי בבית המשפט העליון בבע”מ 475/12.
בית המשפט העליון מצא כי זוהי שאלה משפטית הראויה לדיון אף בגלגול שלישי והעביר אותה למותב תלתא, שם נדחה הערעור פעם נוספת, וחיוב מזונות הילדים לזכות התאומות נותר על כנו.
גם פסק הדין אשר חייב אישה במזונות קטינה של בת זוגתה – נראה לכאורה חדשני (תמ”ש 21910-02-10). במקרה זה מדובר בזוג נשים שחיו חיי משפחה לכל דבר ועניין, וכאשר נפל דבר ביניהן – חויבה האחת לשלם לאם הביולוגית מזונות ילדים עבור הקטינה.
מדוע מדובר בפסקי דין חדשניים?
מאחר ובשני המקרים הללו, חויב אדם במזונות ילדים עבור ילדים שאינם שלו, ואשר לא אומצו על ידו, ולמעשה אינם ילדיו, אלא ילדי בת זוגו.
נראה כי פסיקה זו מותחת את הגבולות ומרחיבה את מוטת הכנפיים החלה על אדם שלבן או בת זוגו ילדים מזוגיות קודמת או מאומצים, בנסיבות המתאימות לכך, וכאשר כמובן, אינם מקבלים מזונות ממקור אחר.
הפסיקה נראית לכאורה חדשנית אך לא כך, ולמעשה אין חדש תחת השמש, וככל הנראה לא באו לפתחו של בית המשפט בשנים האחרונות מקרים אשר קיבלו כותרת, שכן חיוב אדם במזונות בתו או בנו של בן או בת הזוג הוא דבר הקיים מקדמא דנא – כבר למעלה מחמישים שנה – ואין בו חידוש.
רבים אינם מודעים לכך שכבר בנובמבר 1961, כלומר לפני 52 שנים, נתן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (מפי כב’ השופט כהן) בע”א 132/62, פסק דין מעניין וחדשני לא פחות מפסקי הדין אשר מאוזכרים בפתיח – המנתח את הסוגיה המשפטית הנדונה, והקובע כי השאלה העיקרית בערעור היא האם חבותו של אדם לזון את ילדי אשתו נובעת מדין תורה הוא הדין האישי או האם חבות זו נובעת מהוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).
פסק הדין קובע כי אם דין תורה חל – חב הבעל במזונות בנה הקטין של אשתו, זאת מדיני הצדקה, ואם עסקינן בדיני הצדקה הרי שכופין על הצדקה רק אם ידו משגת. לעומת זאת, אם חל החוק לתיקון דיני משפחה חל – הרי שחב בעלה של האישה לזון את בנה הקטין ללא קשר ליכולתו וללא קשר למחסורו של הקטין.
לאור האמור לעיל, חויב בעלה של אם הקטין לשלם את מזונותיו בסך של 60 לירות לחודש, והסכום שנקבע בבית המשפט המחוזי נותר על כנו.
בהקשר זה, יש לציין תובענה שהתקבלה כנגד קצין התגמולים בעמ”ח 41988-03-11 שם הורה בית המשפט להכיר בקטינה שהינה בתה של בת זוגתה של מנוחה שנפטרה במהלך עבודתה בשירות בתי הסוהר. נקבע כי הקטינה הייתה סמוכה על שולחן המנוחה ומשכך זכאית היא לתגמולים. קביעתו של קצין התגמולים כי ילדי המנוחה זכאים לקצבה בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה ובו זמנית על אף שהכיר בכך שבת הזוג הייתה ידועתה בציבור ודחה את בקשת הקטינה – נפסלה – ופסק הדין העניק זכויות גם לקטינה, בתה של בת הזוג של המנוחה, ולא רק לילדיה הביולוגיים של המנוחה עצמה.
בית משפט השלום בראשון לציון (כב’ השופטת שלומית יעקובוביץ) קבע כי מאחר והוכח שמדובר בבנות זוג שהוכרו כזוג ולא הייתה מחלוקת כי האחת הייתה ידועה בציבור של השנייה, וכי הן ניהלו משק בית משותף וכי המנוחה נשאה בנטל הכלכלי של הבאת הקטינה לעולם וגידולה, ואין חולק כי מדובר בבת חורגת הזכאית לקצבה ממש כמו אחיה למחצה, ילדי המנוחה עצמה.
המסר הוא ברור – מי שחי כידועים בציבור עם אישה אחרת שיש לה ילדים או נישא לאישה שיש לה ילדים או מאמצת ילדים – חייב, אבל ממש חייב, לערוך הסכם יחסי ממון, שאחרת ימצא עצמו מפרנס ילדים שאינם שלו, ואשר לא הביאם לעולם ולא התכוון מעולם להיות מחויב משפטית כלפיהם.
