חיוב בגט – מבוא
על פי הדין הדתי, נישואין וגירושין של יהודים בישראל נערכים בהתאם לדין תורה, ובמסגרתו קיים עיקרון לפיו הגירושין חייבים להתבצע בהסכמת שני הצדדים – הבעל צריך לתת את הגט מרצונו החופשי, והאישה צריכה להסכים לקבלו.
עם זאת, במקרים מסוימים, כאשר מתקיימות עילות הלכתיות מוצקות, רשאי בית הדין הרבני לחייב את הבעל או האישה להתגרש. חיוב בגט משמעותו כי בית הדין מוציא פסק דין המורה על מתן הגט, אך עדיין נדרש שהגט יינתן ברצון חופשי, כדי להימנע מהגדרתו כ”גט מעושה” שעלול להיות בטל מעיקרו.
נושא חיוב בגט מעורר שאלות משפטיות והלכתיות מורכבות, שכן הוא מאזן בין הזכות להישאר בנישואין לבין הצורך להבטיח כי אף אחד מבני הזוג לא יוחזק בנישואין בכפייה.
המסגרת הנורמטיבית וההלכתית לחיוב בגט
חיוב בגט נשען על שני מקורות משפטיים עיקריים: הדין הדתי–הלכתי והמשפט הישראלי. חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953, קובע כי ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל יידונו על פי דין תורה, ולפיכך, הסמכות לדון ולפסוק בנושא חיוב בגט נתונה לבית הדין הרבני. על פי ההלכה, הגט חייב להינתן מתוך רצון חופשי של הבעל, ומכאן החשיבות הרבה להקפדה על כך שהתהליך ייעשה בהתאם לכללים המחמירים של ההלכה, על מנת למנוע חשש ל”גט מעושה”.
הבדל בין חיוב גט לכפיית גט
ההבחנה בין חיוב לבין כפייה היא חיונית בהליך גירושין. חיוב בגט ניתן כאשר מתקיימות עילות גירושין מוצקות, כגון בגידה, אלימות או מומים רפואיים חמורים, אך הגט חייב להינתן בהסכמת הבעל או האישה. כפייה, לעומת זאת, כרוכה בהפעלת סנקציות מחמירות כמו שלילת רישיון נהיגה, הגבלות כלכליות, ואף מאסר – צעדים העלולים להיחשב ככפייה פסולה, אשר תוביל לביטול הגט בדיעבד.
סנקציות ואמצעי לחץ המותרים בחיוב בגט
כאשר ניתן פסק דין לחיוב בגט והבעל מסרב לשתף פעולה, קיימים אמצעים חוקיים שהמדינה יכולה להפעיל, ביניהם:
עיכוב יציאה מהארץ המונע מהבעל או האישה לצאת מישראל עד להסדרת הגט.
הגבלות על רישיון נהיגה, ביטולו או אי חידושו עד לקיום פסק הדין.
הגבלות כלכליות כגון חסימת חשבונות בנק או הגבלת האפשרות לפתוח עסק חדש.
מאסר שניתן להטיל במקרה של סרבנות ממושכת ואי-ציות לפסק הדין לחיוב בגט.
בבואו לחייב בגט, בית הדין הרבני נדרש לשקול את כל נסיבות המקרה, תוך איזון בין זכותו של בן הזוג להחזיק בנישואין לבין זכויותיו של בן הזוג המבקש להשתחרר מהם.
עילות מרכזיות לחיוב בגט
חיוב בגט ניתן כאשר מתקיימות עילות הלכתיות משמעותיות המצדיקות את פירוק הנישואין, ומאפשרות לבית הדין הרבני להורות על מתן גט, גם אם אחד מבני הזוג מסרב לכך.
בגידה וקיום יחסי אישות מחוץ לנישואין
במקרה של בגידה מצד האישה, הדין הדתי קובע כי הבעל מחויב לגרשה ואינו רשאי למחול לה על כך. אף אם האישה מביעה חרטה כנה, בית הדין אינו יכול לאפשר לה להמשיך בנישואין, וזוהי עילה מוצקה לחיוב בגט.
לעומת זאת, כאשר מדובר בבעל שבגד, אין חיוב אוטומטי בגט, והדבר תלוי בשיקול דעת בית הדין ובנסיבות המקרה.
סירוב לקיום יחסי אישות (“בעל מורד” או “אישה מורדת”)
כאשר הבעל מסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו ללא סיבה מוצדקת, הוא עלול להיחשב כבעל מורד, מה שמקנה לאישה זכות לדרוש גט.
אם האישה מסרבת ללא הצדקה לקיום יחסים, היא עשויה להיחשב כאישה מורדת, דבר שעלול לפגוע בזכויותיה הכלכליות ואף להוות עילה לחיוב בגט מצידה.
מומים רפואיים ומחלות מסוכנות
אם לאחר הנישואין מתגלה כי אחד מבני הזוג סובל ממחלה מסוכנת או מדבקת אשר מונעת קיום חיי זוגיות תקינים, לבית הדין הרבני יש סמכות לחייב בגט, במיוחד אם מדובר במצב שהוסתר טרם הנישואין.
יש להבחין בין מצב בו בן הזוג היה מודע למחלה לפני החתונה, לבין מצב בו הדבר נודע לו רק לאחר מכן. במקרים מסוימים, בית הדין עשוי לדרוש חוות דעת רפואית מקצועית להוכחת קיום המחלה והשלכותיה.
אי-יכולת להביא ילדים לעולם
אי-פריון מהווה עילה לחיוב בגט, בתנאי שהוכח כי אין לבן הזוג יכולת להביא ילדים לעולם.
על פי ההלכה, אם במשך עשר שנים לא הצליחו בני הזוג להביא ילדים והדבר נובע מבעיה רפואית של אחד מהם, בית הדין רשאי לחייב בגט, ובלבד שהצד המבקש את הגירושין מוכיח כי רצונו בילדים כנה ואינו נובע משיקולים אחרים.
פירוד ממושך וחוסר סיכוי לשלום בית
כאשר בני הזוג חיים בנפרד לתקופה ממושכת ואין סיכוי ממשי לשיקום הנישואין, בית הדין עשוי לחייב בגט, גם אם אחד מבני הזוג מתנגד.
בית הדין נוהג לבחון האם קיימת אפשרות לשלום בית אמיתי, וימנע מהוצאת פסק דין לחיוב בגט ללא עילה ברורה, על מנת שלא להגיע למצב של “גט מעושה”.
אלימות במשפחה
מקרי אלימות פיזית או נפשית חמורה מהווים עילה מובהקת לחיוב בגט. בתי הדין הרבניים נוטים להתייחס בחומרה למצבים בהם הוכחה אלימות כלפי בן הזוג או הילדים, ובמקרים כאלה הם עשויים להוציא פסק דין המחייב בגט ואף לנקוט בסנקציות חמורות כנגד בן הזוג האלים, על מנת להגן על הצד הנפגע.
גט מעושה וחיוב בגט – מה ההבדל?
אחד מהעקרונות החשובים ביותר בהליך הגירושין על פי ההלכה היהודית הוא שהגט חייב להינתן מרצון חופשי של הבעל, אחרת הוא עלול להיחשב כ”גט מעושה”, כלומר גט שניתן בכפייה פסולה ולפיכך פסול מבחינה הלכתית.
ההבחנה בין חיוב לגט לבין גט מעושה היא קריטית, שכן אם הגט ניתן תחת לחץ שאינו עומד בכללי ההלכה, האישה עלולה להיחשב עדיין נשואה על פי דין תורה, מה שעלול להוביל למצב של נישואין כפולים (אסורה לבעלה ולבועלה) ופסילת ילדים מנישואין עתידיים כממזרים.
מהו גט מעושה?
גט מעושה הוא גט שניתן בכפייה, כאשר הופעל על הבעל לחץ פסול, בין אם מדובר בכפייה פיזית או בכפייה כלכלית, אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההלכה. לדוגמה, אם הבעל חויב לתת גט תחת איום במאסר, עיקול נכסים או חיוב כספי לא הוגן, בית הדין עשוי לקבוע כי מדובר בגט פסול.
חשוב להבין כי לא כל הפעלת לחץ תיחשב לכפייה פסולה – בתי הדין רשאים להפעיל סנקציות מסוימות, ובלבד שהן מאושרות על פי ההלכה ואינן נחשבות כהפעלת לחץ בלתי הוגן.
ההבדל בין חיוב גט לכפיית גט
חיוב בגט – מצב בו בית הדין הרבני מוציא פסק דין הקובע כי הבעל חייב לתת גט לאשתו בשל עילות הלכתיות מוצדקות, אך עדיין מצופה שהגט יינתן מתוך רצון חופשי של הבעל, גם אם יש עליו לחץ חברתי או מוסרי.
כפיית גט – מצב בו בית הדין מפעיל אמצעים אכיפתיים חמורים יותר, כגון מאסר או סנקציות כלכליות משמעותיות, כדי לגרום לבעל לתת גט. כפייה כזו מותרת רק כאשר יש עילה ברורה והגט ניתן על פי כללי ההלכה, אחרת הוא עלול להיחשב “מעושה”.
עוד על דרכי כפיית גט כתבתי בהרחבה >>
מתי לחץ נחשב לגיטימי ומתי לא?
בתי הדין הרבניים פועלים בזהירות רבה כדי לאזן בין הצורך להביא לשחרור האישה מהנישואין, לבין החשש מגט פסול. ישנם אמצעי לחץ הנחשבים ככשרים, כגון:
- הגבלת חירות כלכלית (הגבלת רישיון נהיגה, חסימת חשבון בנק).
- שלילת אפשרות יציאה מהארץ.
- פרסום פומבי של שמו של סרבן הגט (“הרחקות דרבנו תם”).
לעומת זאת, כפייה פסולה כוללת:
- איום במאסר שלא בהתאם לעילות הלכתיות מוצדקות.
- דרישה לתשלום סכומים גבוהים לבת הזוג כתנאי לקבלת הגט.
- הפעלת כוח פיזי ישיר על הבעל.
השלכות של גט מעושה
אם מתברר כי גט ניתן בכפייה פסולה, הוא עלול להיות מוכרז כבטל, והאישה תחשב עדיין נשואה. דבר זה עלול להוביל לסיבוכים משפטיים והלכתיים חמורים, לרבות בעיות הקשורות לילדים מנישואין עתידיים, המעמידים אותם בסכנה הלכתית של ממזרות.
אמצעים וסנקציות לאכיפת חיוב בגט
כאשר אחד מבני הזוג מסרב לקיים פסק דין לחיוב בגט, בית הדין הרבני מוסמך להפעיל סנקציות שונות כדי לאכוף את ההחלטה, תוך שמירה על כללי ההלכה.
בין האמצעים הנפוצים: עיכוב יציאה מהארץ, המונע מהסרבן להימלט מאחריות; שלילת רישיון נהיגה והגבלת עיסוק במקצועות הדורשים רישוי; עיקול חשבונות בנק והגבלות פיננסיות, כולל איסור פתיחת חשבון חדש ושימוש בכרטיסי אשראי; וכן שלילת גמלאות וקצבאות. במקרים קיצוניים, ניתן להטיל מאסר, אך השימוש בו נעשה בזהירות כדי למנוע חשש לגט מעושה.
בתי הדין הרבניים נוקטים אפוא בגישה מדורגת, תוך מתן אפשרות להגיע להסכמות בדרכי שלום לפני הפעלת סנקציות חמורות.
היבטים כלכליים של חיוב גט
חיוב בגט טומן בחובו השלכות כלכליות משמעותיות, שמשפיעות על שני בני הזוג. לכל אחד מההיבטים הללו יש משקל בהחלטות בית הדין, והם עשויים להשפיע על האופן שבו מתנהל ההליך כולו.
מזונות אישה וחיוב בגט
על פי ההלכה, כל עוד האישה נשואה, היא זכאית למזונות מבעלה. עם זאת, כאשר האישה דורשת גט, ובית הדין פוסק כי היא “מורדת”, כלומר מסרבת לחיי זוגיות מסיבה שאינה מוצדקת, ייתכן שזכותה למזונות תישלל.
לעומת זאת, אם הבעל מסרב לתת גט ללא סיבה מוצדקת, האישה יכולה להיות זכאית למזונות עד להשלמת ההליך. סוגיה זו מהווה פעמים רבות כלי לחץ במהלך הדיונים על חיוב בגט.
השפעת חיוב בגט על חלוקת הרכוש
חלוקת הרכוש בגירושין מושפעת באופן ישיר מהחיוב בגט. בישראל, חלוקת הרכוש נעשית בהתאם לחוק יחסי ממון, אך כאשר בית הדין מוצא כי ישנה עילה לחיוב בגט, כגון בגידה או אלימות, הוא עשוי להפעיל שיקול דעת ולחרוג מאיזון המשאבים הרגיל.
מצב זה עלול להוביל לאובדן זכויות כלכליות משמעותיות של הצד שהפר את חובותיו הזוגיות.
תשלום כתובה – האם האישה זכאית?
הכתובה היא מסמך בעל תוקף הלכתי, ולעיתים גם משפטי, המבטיח לאישה סכום כסף במקרה של גירושין. כאשר בית הדין מחייב את הבעל בגט, עליו לקבוע אם קיימת עילה המצדיקה את תשלום הכתובה.
אם הסיבה לגירושין היא אשמת הבעל, האישה עשויה להיות זכאית למלוא סכום הכתובה, (ולעיתים אף לפיצויים נוספים). לעומת זאת, אם בית הדין קובע כי האישה אשמה בפירוק הנישואין, היא עלולה לאבד את זכאותה. שוב, הכל לפי הנסיבות הספציפיות של המקרה.
לסיכום
חיוב בגט הוא הליך מורכב בעל היבטים הלכתיים, משפטיים וכלכליים, המשפיעים על חיי בני הזוג ועל עתידם. בית הדין הרבני נדרש לאזן בין זכותו של כל צד להשתחרר מנישואין כושלים לבין שמירה על כללי ההלכה, תוך שימוש באמצעים שונים לאכיפת פסק הדין.
ההשלכות הכלכליות, כמו מזונות, חלוקת רכוש ותשלום כתובה, מדגישות את החשיבות שבניהול נכון ומושכל של ההליך. בשל מורכבות הנושא, מומלץ להיעזר בייעוץ משפטי מקצועי של עורך דין גירושין מנוסה שיבטיח את מיצוי הזכויות ושמירה על האינטרסים של הצדדים המעורבים.
**זקוקים לייעוץ פרטני? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את ארבעה עשורי ניסיוני בתחום למענכם. אשמח לסייע!
תוכן נוסף בנושא שעשוי לעניין אתכם:
האם ניתן לחייב בעל או אישה בגט לפני חלוקת הרכוש או איזון המשאבים?