הגירושין במדינת ישראל נעשים על פי דיני ישראל. הבעל מוסר לאישה את גט הפיטורין – הקרוי ספר כריתות – והאישה מקבלת אותו.
הגט הוא מסמך בו מציינים בפירוט ובדייקנות את שמות הבעל והאישה, את כינוייהם, את מקום מגוריהם ואת המועד על מנת שלא תהיה אפשרות של טעות כלשהי, דבר שיביא לפסלות הגט. מרגע שהאישה מקבלת את הגט לידיה היא חדלה מלהיות אשת איש והינה פנויה.
הגירושין נעשים בארץ על פי דין תורה. בספר דברים נאמר: “כי ייקח אי אישה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתה ויצאה מביתו והייתה לאיש אחר”.
עולה אם כן, שעל פי דין תורה ההחלטה לגרש את האישה הינה של הבעל בלבד ויכול הוא לגרש אותה על פי בחירתו אפילו בעל כורחה. .
גירוש אישה בעל כורחה – ניתן לחייב אישה בגט
במקרים יוצאים מן הכלל מותר לגרש אישה בעל כורחה. בדרך כלל הגירושין נעשים על פי הסכם בו נקבעים כל התנאים של הגירושין לרבות : מזונות אישה, מזונות ילדים, חלוקת רכוש, מכירת הדירה, איזון משאבים וכיוצ”ב תנאי הגירושין.
יחד עם זאת, כאשר אין בני הזוג יכולים להסכים על התנאים הכספיים והממוניים ולא עולה בידם להגיע להסכם כולל רשאי כל אחד מבני הזוג לפנות לבית הדין הרבני ולבקש לכפות על הצד השני גירושין.
העילות בהן יכול בעל לחייב את אשתו בגירושין נחלקות לשניים: נימוקים אובייקטיביים ונימוקים הקשורים בהתנהגות האישה.
עילות גירושין אובייקטיביות:
מחלות ומומים
אישה הלוקה במחלה קשה או מום גופני המונעים קיום יחסי אישות מהווים עילה לגירושין. דוגמאות כוללות:
*מחלות מדבקות: לדוגמה, מחלות כרוניות מדבקות או מסוכנות.
מחלות מסוימות כמו צרעת, שחפת, או מחלות זיהומיות אחרות זכו להתייחסות ספציפית בדין העברי, שכן הן מהוות סכנה לא רק לחיי הבעל, אלא גם לכל בני המשפחה.
בפסיקה עדכנית, בית הדין הרבני נדרש להכריע במקרים שבהם מחלות נפשיות חמורות, דוגמת סכיזופרניה או הפרעות אישיות קשות, גרמו לחוסר יציבות במערכת היחסים, והוכרו לעיתים כעילה מספקת לגירושין.”
*מומים באיברי המין: המונעים אפשרות פיזית לקיים יחסים.
*מומים הגורמים לדחייה משמעותית: לדוגמה, ריח גוף חריף או צלקות חמורות.
סייגים:
מומים שהיו קיימים לפני הנישואין: על הבעל להוכיח שלא ידע ולא יכול היה לדעת עליהם לפני החתונה.
מומים שנוצרו לאחר הנישואין: ככלל, אין זו עילה לגירושין אלא אם מדובר במומים שמסכנים את הבעל או מונעים לחלוטין את קיום חיי האישות.
עקרות
אם האישה אינה מסוגלת להרות, ולאחר עשר שנות נישואין לא נולד להם ילד, רשאי הבעל לדרוש גירושין.
בית הדין הרבני עשוי לדרוש הוכחות רפואיות וטיפולים מתאימים לפני הכרעה.
עילות גירושין סובייקטיביות:
עילות סובייקטיביות לגירושין הן עילות נפוצות יותר, המתייחסות להתנהגות האישה באופן שפוגע באופן ישיר או עקיף בחיי הנישואין ובקשר שבינה לבין בעלה.
בהלכה היהודית, עילות אלו כוללות מגוון התנהגויות, חלקן קשורות למעמדה הדתי של האישה, ואחרות נוגעות לצניעות, יחסים עם אנשים אחרים, או פגיעה בכבוד הבעל. להלן פירוט נרחב ומקצועי של כל עילה, בתוספת דוגמאות והרחבות שיסייעו להבין את המשמעות המשפטית וההלכתית.
עוברת על דת משה
עילה זו מתייחסת למצב שבו האישה גורמת לבעלה לעבור על איסורים דתיים, באופן שמנוגד לעקרונות ההלכה היהודית. מדובר באחת העילות המרכזיות המהוות בסיס לגירושין, כאשר היא פוגעת בליבת חיי הדת של המשפחה.
דוגמאות לעילות במסגרת זו:
האכלה במאכלים לא כשרים ללא ידיעתו של הבעל: כאשר האישה, האמונה על שמירת הכשרות בבית, מכשילה את בעלה במכוון על ידי הגשת מזון שאינו כשר, מבלי ליידע אותו. התנהגות כזו נחשבת לפגיעה חמורה באמון ובחיי הדת.
קיום יחסי אישות בעת נידה מבלי ליידע את הבעל: ההלכה היהודית אוסרת קיום יחסי אישות בתקופת נידתה של האישה. אם האישה מסתירה את מצבה, היא עוברת על דת משה וגורמת לבעלה לעבור על איסור חמור.
היבטים חשובים:
*אם הבעל עצמו אינו מקפיד על שמירת מצוות או מודע להתנהגות זו ומקבל אותה, עילה זו עשויה להיחלש ואף להתבטל.
*ההלכה מדגישה כי התנהגות חד-פעמית אינה מספקת לביסוס עילה זו; נדרשת התנהגות מתמשכת או חוזרת.
עוברת על דת יהודית
עילה זו עוסקת בהתנהגות שאינה עומדת במנהגים היהודיים המקובלים ובכללי הצניעות. בניגוד ל”דת משה”, כאן מדובר בעבירות שאינן בהכרח הלכתיות ישירות, אלא כאלו הנוגעות לכבוד המשפחה, למוסר ולנורמות החברתיות של הקהילה.
דוגמאות לעילות במסגרת זו:
לבוש בלתי צנוע: הופעה בציבור בלבוש חושפני שאינו הולם את מנהגי הצניעות היהודיים, או שאינו מכבד את הבעל ומשפחתו.
קללות, עלבונות או השפלות: פגיעה מתמשכת בבעל באמצעות דיבור אלים, מזלזל או משפיל, בין אם בפומבי ובין אם בפרטיות.
אלימות פיזית: אלימות כלפי הבעל נחשבת לעבירה חמורה במיוחד, והיא עילה לגירושין במקרים רבים.
קיימת פסיקת ביהמ”ש שקבעה כי במקרה שבו הבעל טען שאשתו מרבה להלבין את פניו בפומבי ולהשפילו לעיני קרוביו, בית הדין הרבני פסק כי מדובר בעילה מוצדקת לגירושין. הפסיקה הדגישה כי התנהגות כזו פוגעת בכבודו של הבעל ובשלמות התא המשפחתי.
מעשי כיעור
מעשי כיעור מתייחסים למעשים שאינם מהווים הוכחה ישירה לזנות, אך מעוררים חשד כבד לכך שהאישה אינה שומרת על נאמנותה לבעלה (בגידה ללא בעילה). מדובר במקרים שבהם ההתנהגות של האישה מצביעה על אפשרות סבירה כי קיימה קשר אינטימי עם גבר אחר.
דוגמאות למעשי כיעור:
שהות ממושכת עם גבר זר במקומות אינטימיים: לדוגמה, לינה בביתו של גבר אחר ללא סיבה מוצדקת.
שיחות או הודעות בעלות אופי אינטימי: התכתבויות רומנטיות או מיניות עם גבר אחר, במיוחד כאשר הן כוללות תוכן המצביע על קשר אישי קרוב.
התנהגות פרובוקטיבית בפומבי: גילויי חיבה גלויים עם גבר שאינו הבעל, כמו חיבוקים או נשיקות.
משמעות הלכתית: מעשי כיעור אינם מחייבים את הבעל לגרש את אשתו, אך הם מעניקים לו זכות לדרוש זאת. אם הבעל סולח ומבקש להמשיך את הקשר, הוא יכול לעשות זאת.
*על מעשה כיעור כתבתי בהרחבה כאן>>
אישה שזנתה תחת בעלה
עילה זו נחשבת לחמורה ביותר בדין העברי. אם הוכח כי האישה קיימה יחסי אישות עם גבר אחר מרצונה החופשי, הבעל מחויב לגרשה. מדובר במקרה שבו אין לבעל אפשרות לסלוח, והאישה נאסרת עליו ועל הגבר האחר (“אסורה על בעלה ועל בועלה”).
השלכות משפטיות:
האישה מאבדת את זכויותיה לכתובה ולמזונות.
הבעל אינו רשאי למחול על המעשה או להמשיך לחיות עמה.
דרישות הוכחה: לפי ההלכה, נדרשות ראיות חד-משמעיות, כמו עדותם של שני עדים כשרים או הודאה מפורשת מצד האישה או הבועל. חשדות בלבד, גם אם הם מבוססים, אינם מספיקים לקביעה חד-משמעית.
*על בגידה ומשמעותה לפי ההלכה כתבתי בהרחבה כאן>>
טענת מורדת
טענה זו מתייחסת לאישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה ללא סיבה מוצדקת. ההלכה רואה בקיום יחסי אישות זכות וחובה הדדית במסגרת הנישואין, וסירוב בלתי מוצדק מצד האישה מהווה עילה לגירושין.
תנאים להוכחת טענת מורדת:
משך זמן: הסירוב נמשך לפחות שישה חודשים.
התראה: הבעל התריע בפני האישה באמצעות בית הדין כי עליה לשוב לחיי האישות, והיא התמידה בסירובה.
חוסר סיבה מוצדקת: אם האישה מספקת הצדקה מבוססת, כמו אלימות מצד הבעל או בעיה רפואית, הטענה לא תתקבל.
משמעות משפטית:
בית הדין עשוי לפסוק על גירושין ולשלול מהאישה את זכאותה לכתובה.
במקרים מסוימים, הבעל עשוי להידרש להוכיח כי הוא עצמו לא גרם לסירוב האישה.
לסיכום
עילות הגירושין מצד הבעל נחלקות לעילות אובייקטיביות ולעילות סובייקטיביות.
עילות אובייקטיביות כוללות מצבים רפואיים או פיזיים, כמו מחלות מדבקות, מומים חמורים, או עקרות ממושכת (לאחר עשר שנות נישואין ללא ילדים). עילות אלו מבוססות על נסיבות שלא בהכרח נשלטות על ידי האישה, אך יש להוכיח את קיומן באמצעות ראיות רפואיות וחוות דעת מקצועיות.
עילות סובייקטיביות, לעומת זאת, מתמקדות בהתנהגותה של האישה, למשל: הפרת דיני הדת היהודית (“עוברת על דת משה”), הפרת כללי צניעות או כבוד המשפחה (“עוברת על דת יהודית”), חשדות למעשי כיעור, זנות, או סירוב לקיום יחסי אישות (טענת מורדת). בכל עילה כזו, הבעל מחויב להציג עדויות חותכות, והתנהגותו שלו נבחנת גם היא על ידי בית הדין.
בתי הדין הרבניים נדרשים לאזן בין זכויות הצדדים ובין עקרונות ההלכה. כל עילה נבדקת בקפידה, ורק במקרים שבהם הראיות משכנעות ובנסיבות מתאימות, יכפה בית הדין גירושין על האישה. הליך זה נועד למנוע ניצול לרעה של הזכות לתבוע גירושין ולהבטיח את טובת שני בני הזוג ואת יציבות התא המשפחתי.
**זקוקים לייעוץ פרטני? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את כל שנות ניסיוני בתחום הגירושין למענכם. אשמח לסייע!
תוכן דומה בנושא:
