הגירושין במדינת ישראל נעשים על פי דיני ישראל. הבעל מוסר לאישה את גט הפיטורין – הקרוי ספר כריתות – והאישה מקבלת אותו. הגט הוא מסמך בו מציינים בפירוט ובדייקנות את שמות הבעל והאישה, את כינוייהם, את מקום מגוריהם ואת המועד על מנת שלא תהיה אפשרות של טעות כלשהי, דבר שיביא לפסלות הגט. מרגע שהאישה מקבלת את הגט לידיה היא חדלה מלהיות אשת איש והינה פנויה.
הגירושין נעשים בארץ על פי דין תורה. בספר דברים נאמר: “כי ייקח אי אישה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתה ויצאה מביתו והייתה לאיש אחר”. עולה אם כן שעל פי דין תורה ההחלטה לגרש את האישה הינה של הבעל בלבד ויכול הוא לגרש אותה על פי בחירתו אפילו בעל כורחה. מאז חרם דרבנו גרשון אין מגרשים אישה בעל כורחה. האישה צריכה לקבל את הגט מרצונה החופשי ומתוך הבנה ברורה של התוצאה המשפטית של קבלת הגט.
במקרים יוצאים מן הכלל מותר לגרש אישה בעל כורחה. בדרך כלל הגירושין נעשים על פי הסכם בו נקבעים כל התנאים של הגירושין לרבות : מזונות אישה, מזונות ילדים, חלוקת רכוש, מכירת הדירה, איזון משאבים וכיוצ”ב תנאי הגירושין.
יחד עם זאת כאשר אין בני הזוג יכולים להסכים על התנאים הכספיים והממוניים ולא עולה בידם להגיע להסכם כולל רשאי כל אחד מבני הזוג לפנות לבית הדין הרבני ולבקש לכפות על הצד השני גירושין.
העילות בהן יכול בעל לחייב את אשתו בגירושין נחלקות לשניים: נימוקים אובייקטיביים ונימוקים הקשורים בהתנהגות האישה.
נימוקים אובייקטיביים הינם טענות בדבר מומים באישה והכוונה היא למומים גופניים המונעים ממנה חיי אישות או עקרות. בעל החי עם אשתו עשר שנים ולא ילדה והמניעה לכך הינה ממנה, רשאי הבעל לגרשה.
נימוקים הנובעים מהתנהגות האישה הינם נפוצים יותר ועיקרם:
- עוברת על דת משה – המדובר באישה המכשילה את בעלה וגורמת לו מתוך כוונה לעבור על איסורי הדת כמו אישה מאכילה את בעלה מאכלים לא כשרים בלא ידיעתו או שקיימה עמו יחסי אישות בעת נידה בלא ידיעתו. בעל שלא שמר על כשרות בביתו לא יוכל לעשות שימוש בעילה זו.
- עוברת על דת יהודית – האישה עוברת על מנהגי הצניעות ונוהגת בפריצות, מקללת מעליבה או מכה את הבעל. החיוב בגט בעילה זו ייעשה רק כאשר מדובר בהתנהגות בה מתמידה האישה ומתוך כוונה רעה, ואין בכך עילה מספיקה אם מדובר במעשים בודדים או במעשים שיש בידה ליתן להם צידוק או הסבר. גם במקרה של עובר על דת משה וגם במקרה של עוברת על דת יהודית, אם הבעל סלח לאישה וחי עמה חיי אישות למרות התנהגותה – אין הוא יכול לעשות שימוש בעילה זו כדי לגרש אותה בעל כורחה.
- מעשי כיעור – עילה נוספת לגירושין מתקיימת כאשר הבעל טוען שהאישה עושה מעשים שיש בהם כדי להצדיק את החשד שהיא זנתה תחת בעלה אף אם אין עדים לזנות ממש. המדובר במעשים שלפי נסיבות עשייתם מצביעים על מעשה עבירה שנעשה על ידי האישה. גם אם מעשי הכיעור הוכחו כדין זכאי הבעל לגרש את האישה אך אין הוא מחוייב לגרשה, היא אינה אסורה עליו והוא יכול לסלוח לה אם הוא חפץ בכך.
- אישה אשר זנתה תחת בעלה – המקרה היחיד בו הבעל אינו רשאי לסלוח לאשתו אף הוא מעוניין בכך, הוא המקרה בו האישה קיימה יחסי אישות עם אחר מרצונה. במקרה זה אסור לבעל להמשיך ולחיות עם אשתו והוא מחוייב לגרשה. אישה אשר זנתה תחת בעלה אסורה הן על הבעל והן על הגבר האחר “אסורה על בעלה ועל בועלה” ואין הבעל יכול למחול לה על מעשיה ולהחזיר אותה. מטבע הדברים אישה שזנתה תחת בעלה מפסידה את כתובתה ואף אינה זכאית למזונות מבעלה.
אשת איש שנאנסה ויחסי האישות היו שלא מרצונה אינה אסורה על בעלה אלא אם הוא כהן. אשת איש שנאנסה והבעל אינו כהן הינה מותרת לבעלה ואין היא מאבדת את זכויותיה כאישה (מזונות או כתובה) מאחר והדבר ארע שלא באשמתה ואין לה אחריות לקורות אותה.