חיוב בעל בגט בנסיבות של התעללות נפשית קשה

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

אישה הגישה תביעת גירושין כנגד בעלה אשר אינו מפרנס, אינו מקיים עמה יחסים ומתעלל בה נפשית

מה סיכוייה של האישה לזכות בתביעת הגירושין שלה?

ביה”ד מתרשם לאחר ששמע את שני הצדדים כי אילו הבעל היה מפגין שמץ של יחס לאשתו והיה מקיים במקצת את חיובי האישות (חיי מין) לאשתו, האישה לא הייתה מגישה תביעה לגירושין. בית הדין מתרשם כי הבעל רואה את אשתו כצעצוע ורכוש השייך לו, מתעלם מחובותיו ומתעלם מרגשותיה ולמרות האזהרות הרבות, התחינות של האישה והאזהרות של ביה”ד – אינו עושה דבר.

לאור האמור לעיל, ביה”ד קובע שמכיוון שהבעל מונע מהאישה חיי אישות, אינו זן ואינו מפרנס, הבעל חייב לתת גט לאשתו, ואם לא יעשה כן, ביה”ד אף ישקול לכפותו לתת גט, וכפי שנפסק בשו”ע (סימן קנ”ד סעיף ג :האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו לזון, ואם אין ביה”ד יכולים לכופוהו לזון כגון שאין לו במה לפרנס ואינו רוצה להשתכר להרויח ולזון, אם תרצה היא כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה וכן מי שאינו רוצה לשמש).

יש נסיבות בהן התעללות נפשית אינה חמורה פחות מהתעללות גופנית פיסית

בית הדין קובע כי אין ספק שיחסו של הבעל לאישה, או נכון יותר חוסר התייחסותו של הבעל לאישה ולצרכיה והתעלמותו מבקשות ותחנוני האישה, התעלמויות שעלו מדברי האישה בתביעות הגירושין שנדונו בפנינו, הן התעללות נפשית קשה באישה ולדעתנו התעללות כזאת היא אלימות קשה – לא פחותה מהתעללות גופנית.

אף שבהלבנת פנים יש רק פגיעה נפשית אין לזה היתר משום שלא נעשית פגיעה בלתי הפיכה, והנה דין זה נאמר ביחס של אדם לחברו אמנם מצאנו במפורש, שפגיעה נפשית מהוה סיבה לחייב את האדם לגרש את אשתו.

חומרתו של זלזול בעל באשתו

קובע בית הדין כי אישה אינה מחויבת לשאת זלזול זה ושמע מינה שאף שלא הייתה פגיעה בפועל כיוון שנפגעה נפשית ע”י מה שזולזלה חל חיוב על הבעל לגרשה. וכן שנינו שם (עא ב) שבאישה שנדרה ושתק לה בעלה וקיים הנדר יוציא מיד, דסברא מדאישתיק מיסנא הוא דסני לי, והקשו התוס’ בד”ה אבל אמאי לא תמתין כמו בהדירה הוא, שמא ישאל על הקמתו ותירצו התוס’:

מה דינו של בעל המפריד את אשתו מבני משפחה מכרים וחברים?

וכן שנינו התם במשנה: המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה וכו’ יוציא ויתן כתובה המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה.

הרי כשמונעה מלילך לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה שמונעה מקשרים חברתיים הכרחיים ומינימליים – הדין שיוציא ויתן כתובה, וטעם הדבר משום שיש בזה פגיעה נפשית שמנתק הקשר בינה לבין משפחתה או שמונעה מלעשות פעולות אלמנטריות בקשרים בין בני אדם שבזה יש פגיעה נפשית.

ועיין ברמב”ם (ה’ אישות פי”ג הי”ג) שביאר: “שזה כמו שאסרה בבית הסוהר ונעל בפניה.”

ועיין בגמ’ שם (עב, א): “בשלמא לבית המשתה איכא נועל בפניה.”

בית הדין סבור שעצם האומללות הינה סיבה בפני עצמה לגט

הרי שהגדירה הגמ’ שמהות חיי הנישואין היא שניתנו לחיים ולא לצער. ומעתה היכא שנפגעת מהות ותכלית חיי הנישואין ששני הצדדים יחיו ונוצר מצב שעצם חיי הנישואין גורמים לצער יש לומר שזה עצמו מהוה סיבה לחיוב בגט.

אין אמירה מפורשת כי התעללות נפשית מצדיקה גט ומגיעים לכך מדרך ההיקש

קובע בית הדין במילותיו:

והנה אף שכל הראיות שהבאנו הינם ראיות לחייב הבעל לתת גט לאשתו לא נמצאה ראיה מפורשת שכופין הבעל לגרש את אשתו כשישנה מצדו התעללות נפשית חמורה, יש ללמוד דין זה מסברא וכמוש”כ לעיל, דחזינן מהאמור במשניות בכתובות (עז, א) שחילקו בין מומין קטנים למומין גדולים וכן חילקו בין מומין לבעל פוליפוס מקמץ ומצרף נחושת, ויסוד החילוק הוא גודל הצער ואי אפשרות האישה להשלים עם מצב זה.

ואף אנו נאמר שכל היכא שיש התעללות נפשית חמורה שבי”ד משער שאין שום אפשרות לאישה לחיות בצער כזה, ואנו רואים מעשים בכל יום בבית הדין שהעינויים הנפשיים שעוברים על האישה גורמים לה לקוץ בחיים ויש לומר שבכה”ג נכפה את הבעל לגרש, והלא בכתובות (עז, א) שם שנינו גבי מחלוקת רב ושמואל באומר איני זן ואיני מפרנס אם כופין אותו להוציא או כופין אותו לפרנס, ואומרת הגמ’ דטעמא דמאן דסבר שכופין אותו להוציא מפני שאין אדם דר עם נחש בכפיפה, ואף אנו נאמר שבמקרה של התעללות נפשית חמורה לא גרע מהתעללות גופנית והוי ק”ו מחיי נפש ונימא שיוציא ואם אינו רוצה להוציא חובה עלינו לכפותו להוציאה.

הרשב”א נשאל:

“בעל המכה את אשתו בכל יום עד שהצריכה לצאת מביתו וכו’ הודיעני מה דינו,

התשובה: אין לבעל להכות את אשתו דלחיים נתנה לא לצער וכו’ ואם הוא מכה אותה ומצערה שלא בדין והיא בורחת הדין עמה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, זכר לדבר הגר, וכו’ ומודיעין אותו שאם יכה שלא כדין שהוא חייב להוציא וליתן כתובה שאפילו על שאר הדברים שאין לה צער כגון שמדירה שלא תלך לבית אביה או לבית האבל ולבית המשתה או אפילו שלא תשאיל נפה וכברה לחברותיה או שלא תשאל מהם הוא מוציא ויתן כתובה כל שכן במכה ופוצע ומצער בגופה וכו’.”

…… עצם הדין שמחייבים את הבעל לגרש את אשתו במכה אותה פיזית למד הרשב”א מק”ו מבעל המתעלל התעללות נפשית באשתו, וכתב על זה הרשב”א שאפילו באותם הדברים שאין לה כל כך צער, והיינו שכל ההתעללויות הנפשיות שנקטה הגמ’ והביא הרשב”א, אין הצער גדול כל כך ואפ”ה מחייבים להוציא ובודאי בצער גדול היינו צער גופני ולפי”ז הוא הדין בהתעללות נפשית חמורה .

מהן העילות שבהן ניתן לחייב בעל בגט בניגוד להסכמתו?

• משום רועה זונות יאבד הון וסופו שלא יהיה לו במה לפרנסה.
• משום שנמאס על האישה ואינה יכולה לחיות עמו ולמחול לו.
• הבעל מונע מהאישה כל ענייני האישות.
• ההתעללות הנפשית שנקט הבעל כנגד האישה.
• מכיוון שכבר שנים רבות הצדדים חיים באותו בית אך בנפרד, ואין שום סיכויים לשלום בית.

כאשר הצדדים לא יתגוררו יחד ניתן יהיה לסדר את הגט

דא עקא, האישה גרה בדירה שכורה שאמנם חוזה השכירות נרשם ע”ש שני הצדדים אך בפועל האישה היא זו שמשלמת את דמי השכירות, והבעל אינו נושא בהם כלל כמו שאינו נושא בשאר חובותיו לאישה ולילדו. על פי דין הבעל חייב במדור אשתו והאישה אינה חייבת במדור בעלה.

לפיכך, זכותה של האישה למנוע מהבעל להתגורר בבית. אם תעשה כן ותודיע לביה”ד שהבעל מנוע מלהיכנס לבית יקבע ביה”ד מועד לסידור גט בהקדם.