חיוב אם בתשלום מזונות

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

חובת המזונות של אם כלפי ילדיה, כשהילדים במשמורת האב? האמנם? עקרונות לחוד ומציאות לחוד!

מרבית המקרים המגיעים לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הרבני עוסקים בתביעת מזונות של אם עבור קטינים או בתביעת מזונות של אישה עבור מזונותיה שלה.

לא רבים הם פסקי הדין הדנים בסוגיה של חובת האם כלפי ילדיה למזונות קטינים, כאשר האב הוא המשמורן. ברוב המקרים, עד היום, האם הינה ההורה המשמורן ועל כן היא זו אשר תובעת מזונות בשם הקטינים. לעומת זאת כאשר האב הוא ההורה המשמורן – הוא זה אשר מפרנס את הילדים מכוח העובדה שהם מצויים במשמורתו ובאחריותו, פיסית ומשפטית, ורק בחלק מן המקרים האב פונה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה כנגד האם, ביודעו כי רק בנסיבות חריגות ומיוחדות – יחייב בית המשפט את האם לשלם מזונות לידי האב.

החלטה כזו בדבר מזונות זמניים, העוסקת בחיובה של אם כלפי בנה, מקום בו מצוי  הוא במשמורת האב, ניתנה על ידי כב’ השופט יהורם שקד בתמ”ש (ת”א) 13325-12-13 פלוני(קטין) נ’ פלונית, עסקינן במקרה בו מדובר בנישואי תערובת, כאשר הבן שנולד מנישואין אלו מצוי במשמורת אביו.  ההחלטה למזונות זמניים קבעה, לאחר ניתוח צרכי הילד כי האם תשלם לידי האב סך של 1,133 ₪ לחודש וכן תשתתף ב-  %40 מהוצאותיו הרפואיות של הילד.  בית המשפט נתן החלטה זו על סמך העובדה כי האב משתכר 6,100 ₪ ואילו פוטנציאל ההשתכרות של האם עומד על 4,000 ₪ לחודש.

להשלמת התמונה, יודגש כי החלטת בית המשפט ניתנה על סמך החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ולא על פי הדין העברי, וזאת לאור העובדה שהאם הינה נוצריה.

יש לציין כי ברוב המקרים “מרחם” בית המשפט לענייני משפחה על האם ולא פוסק כנגדה מזונות משמעותיים, אם בכלל, ובמקרים אחרים כלל לא נפסקים מזונות ילדים כנגד האם, גם אם מוסרית ראוי היה לעשות כן.

מיעוטם של פסקי הדין הקיימים בסוגיה זו – של חיוב אם במזונות ילדיה – נובע מכך שמרבית הילדים מצויים במשמורת האם נוכח חזקת הגיל הרך, הגם שיש הרהורים וערעורים בנושא זה, והגם שוועדת שניט המליצה את אשר המליצה בעניין המשמורת המשותפת, אך הדבר טרם קיבל ביטוי בחקיקה.

הנושא מורכב עוד יותר נוכח העובדה שגם כיום במאה ה- 21 בתי המשפט דנים על פי הדין העברי, שלפיו בקצרה ובתמצית:

1. האב חב בצרכים ההכרחיים של הילדים דהיינו קורת גג, מזון, ביגוד והנעלה, חינוך ורפואה עד גיל 15. מגיל זה שווים האם והאב באחריותם כלפי הילדים, ועליהם לשאת באופן יחסי להשתכרותם בצרכי הילדים.
2. צרכים עודפים – שאינם בגדר צרכים הכרחיים כמפורט לעיל – מדיני הצדקה יחולקו בין האב לאם, דהיינו שיעורי עזר, חוגים, בילויים.
3. האם – בניגוד לאב – זכאית קודם כל לפרנס את עצמה ורק אם יוותר עודף היא צריכה להשתתף בצרכים העודפים של הילדים ולא בצרכיהם הבסיסיים האב לעומת האם צריך קודם כל לדאוג לילדיו ורק אם יש יתרה הוא זכאי לפרנס את עצמו וחב הוא לעבוד ככל יכולתו כדי לפרנסם.
4. האם צריכה להיות “אמידה” כדי שתחויב במזונות.
5. במרבית המקרים משכורתה של האם מספיקה כדי צרכיה אך לא מאפשרת תמיכה בילדים.
6. אב חייב בכלכלת ילדיו לא רק על פי הכנסתו בפועל, אלא גם מהשתכרותו הפוטנציאלית כפי שבית משפט קובע, וגם מנכסיו ומרכושו.

כל אלו מביאים לכך שגם כאשר האם מחויבת בהשתתפות ונקבע חיובה במזונות ילדיה המצויים במשמורת האב – הסכומים הם מזעריים.

העיקרון לפיו אם חייבת במזונות קטינים אם האם במשמורת האב נקבע לפני שנים רבות, אך מיושם בפועל לעיתים נדירות. תביעתו של אב המשמש הורה משמורן, כאמור, מבוססת על ההנחה בדבר חובתה של האם לזון את הקטינה מדין צדקה.

בשונה מחובת המזונות מן הדין עד גיל 15 – המוטלת על האב לבדו (ולפחות על פי “צרכים הכרחיים”), בחובה מדין צדקה – האם שווה לאב, וחיובה במזונות ילדיה תלוי ביכולתה לתת צדקה ובקיומם של שאר המבחנים של חייב מדין צדקה.

(וראה לענין זה פסקי דין בהם יש התייחסות לחובת האם לשלם מזונות לאבי הילדים כחלק מהשתתפותה במזונות ילדיה: ע”א 2776/94 קינד נ’ קינד), מ”א (תל אביב) 5677/93, הינד נ’ הינד, ע”א 166/66 גולדמן נ’ גולדמן, פ”ד כ (2) 533,536; ע”א 508/70 נתוביץ נ’ נתוביץ, פ”ד כה’ (1) 603, 609; ע”א 4523/90 קהאן נ’ קהאן, פ”ד מה’ (5) 529, 531; ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט’ (3) 822, 828(.

ואולם בשורה של פסקי דין בבתי המשפט למשפחה, בעניין מזונות קטינים, מאימם, מקום בו הם במשמורת אביהם, נקבע כי במסגרת העברת משמורת של קטין מאימו לידי אביו, מקופלת גם חובת האב, אליו הועברה המשמורת, לטפל בקטין ולכלכלו. ראה תמ”ש (ר”ג) 4869/99 ע.ש. ואח’ נ’ ע.ד. תמ”ש (ר”ג) 33690/02 פלוני נ’ אלמוני תמ”ש (חי’) 10218/02 א.ו. נ’ צ.ו. .

חיובה של אם במזונות ילדיה מדין צדקה, אינו חובה אבסולוטית, כחובת אב במזונות ילדיו עד גיל 15, שכן על פי כללי הקדימה שבדיני צדקה, על האם לתת זכות קדימה לפרנסת עצמה.

בתמ”ש 6117/02, חייבה כב’ השופטת שפרה גליק את האם בהשתתפות במזונות הקטין נשוא התביעה, בשווי של 25% מצרכיו שאותם העריכה ב- 700 ₪ ועל כן חייבה אותה ב- 175 ₪ לחודש.

בע”מ ירושלים – ערעור משפחה – 590/04 נקבע על ידי כב’ השופטת חנה בן עמי כי האב ישלם סך של 1200 ₪ בלבד נוכח חלוקת החיוב בין ההורים למזונות פעוטה בת 3 שנים על מנת לתקן את העיוות בזכות לשוויון וביכולתו של האב לקיים את עצמו.

בתמ”ש 34894-08-10, חייבה כב’ השופטת רותם עיאש אם לילדה בה 17.5 בסך של 250 ₪ לחודש, וזאת כאשר קיים נתק בין הבת לאם ביוזמת האם דווקא.

בתמ”ש 407765/02, חייבה כב’ השופטת מירה דהן אם לשלם למזונות בתה הקטינה שהינה כבת 10 שנים סך של 600 ₪ לידי האב, כאשר האם גם אינה מתראה עם הקטינה.

עינננו הרואות אם כן, כי מדובר בחיוב האם רק במקרים מיוחדים, ועל הצד הנמוך ביותר.

העיקרון כי על האם יש להשתתף במזונות ילדיה הקטינים נקבע כבר לפני עשרות שנים ואולם למרות הקביעה העקרונית רק במקרים מועטים משמורת הילדים אצל האב ובמקרים מועטים עוד יותר חויבה האם להשתתף במזונות ילדיה, וגם כאשר זה כבר קרה – הרי שמדובר בסכומים שיש לכנות אותם כסמליים בלבד.

נוכח האמור לעיל, מרבית כלכלת הילדים מושתת על האב בין שהילדים במשמורת האם ובין שהילדים במשמורת האב, ואין כל שוויון בין אישה לגבר, על אף שיש לציין שבתי המשפט ערים לכך ועושים כל שלאל ידם במסגרת החוק והדין – שייעשה צדק וכי יהיה איזון כולל שיאפשר לכל צד לחיות את חייו בכבוד לאחר הגירושין.