חזקת השיתוף בימינו כהנחת יסוד כללית אשר מי שמבקש לסתור אותה צריך להרים נטל כבד
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מיכאלה ושמואל נשואים 25 שנים ולהם ארבעה ילדים. במהלך כל השנים חיי הנישואין התנהלו בצורה מקרטעת, ובני הזוג הרבו לריב ולהסתכסך ביניהם, אך מעולם לא נפרדו ואף לא פתחו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. יחד עם זאת היו לעיתים תקופות של שבועות אחדים בהם שמואל היה עוזב את חדר השינה ועובר להתגורר בחדר אחר.
מיכאלה הינה עקרת בית ושמואל איש מכירות בחברת לשיווק מוצרי חשמל. האם תחול המקרה שלהם הלכת השיתוף? מה יקרה אם בני הזוג יתגרשו עם הרכוש הרשום על שם כל אחד מהם? האם הרכוש יאוזן ביניהם? ככל הנראה התשובה לכך חיובית.
במהלך השנים, נטתה הפסיקה לכיוון של חיזוק ההכרה בעקרון חזקת השיתוף כנורמה כללית, החלה על כל בני הזוג שנישאו לפני תחילת חוק יחסי ממון בין בני זוג, כך שנדרש הרבה פחות כדי ליצור את החזקה ועל הטוען לאי קיומה של חזקת השיתוף הוטלו נטלים כבדים מאד של ראיה והוכחה כדי לשכנע שיש לסתרה.
כיום הפסיקה כמעט ומסתפקת בעצם קיום חיי הנישואין, או דורשת ממש מעט יותר מזה, כדי להכיר בתחולת חזקת השיתוף כדי להעביר את הנטל אל זה הטוען לסתירתה לגבי כלל הרכוש של בני הזוג או לגבי נכס זה או אחר הרשום ע”ש אחד מבני הזוג בלבד.
“במשך הזמן צומצמה דרישה זאת עד למינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ללא קרע או פירוד ממשיים … אמנם אין די במעמד הנישואין כשלעצמו ליצירת שותפות רכושית בין בני הזוג, אך הפסיקה אינה דורשת הרבה מעבר לכך כדי שניתן יהיה להחיל את חזקת השיתוף. די בהוכחת חיים משותפים כדי להעביר את הנטל על המבקש לסתור קיומו של שיתוף נכסים כאמור (רוזן צבי, 287)” (ע”א 819/94 לוי נ. לוי).
אם בתחילה מי שהיה טוען לחזקת השיתוף – עליו הייתה הראיה ולו גם קלושה (כדרישת השופט ויתקון בעניין אפטה בעמ’ 577), הנה עתה עצם “המאמץ המשותף” והחיים המשותפים תחת קורת גג אחת – מעבירים את נטל הראיה על הטוען לשלילת השיתוף, ונטל זה הוא כבד למדיי. וראו לעניין זה בין היתר את רע”א 964/92 מ’ אורון נ. י’ אורון. שם קיבל בית המשפט ערעור על פסיקת בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי וקבע שלא עלה בידי הבעל לסתור את חזקת השיתוף, שקמה לאחר חיים משותפים של שלוש עשרה שנים, למרות כמה וכמה סממנים לסתור (רישום הדירה על שם הבעל, קיום דירה נפרדת על שם האישה, חשבונות נפרדים של בני הזוג).
בעניין ע”א 1937/92 מ’ קוטלר נ. ח’ קוטלר הוחלה, בדעת הרוב, חזקת השיתוף גם על חשבון בנק נפרד של האיש שכלל את ירושת אבותיו ושממנו הפריש לצורכי הבית כמה שהפריש (כאשר לאישה כמו כן חשבון בנק נפרד וגם דירה נפרדת).
הלכות אלה וכאלה משקפות מגמה כדלקמן: התרחקות מן הצורך בהוכחת הכוונה המשוערת של בני הזוג לשיתוף נכסים בכל מקרה ומקרה, והחלת חזקת השיתוף על כל בני הזוג כולם. יותר ויותר חזקת השיתוף היא הנחת יסוד כללית, שאינה נדרשת לנסיבות הקונקרטיות כדי לבסס עליהן את החזקה, אלא כדי לבדוק שמא יש בהן, באותו מקרה ספציפי, ראיות לסתור את החזקה” (ע”א 1915/91 יעקובי נ. יעקובי, פד מט(3) 529.
“… היום מוחלת חזקת השיתוף כהנחת יסוד כללית, כנורמה משפטית עצמאית המצמיחה זכויות, כדין כמעט קוגנטי, כשבחינת הנסיבות הקונקרטיות לא נועדה אלא לבדוק ולוודא שמא במקרה ספציפי זה או אחר יש ראיה לסתור את החזקה הזו. הדבר כרוך בנטל כבד ובקושי רב, שכן אין ביסוס החזקה עומד על כוונה הנלמדת מהתנהגות הצדדים בכל מקרה פרטי” (ה”פ (י-ם) 335/94 אילוז נ’ אילוז).
חזקת השיתוף במקרה הפרטי של מיכאלה ושמואל, אם תיבחן, תחול ככל הנראה, גם אם בין בני הזוג היו סכסוכים ומריבות וגם אם בחלק מסוים מן הזמן ישנו בחדרים נפרדים כל עוד התגוררו תחת קורת גג אחת, ולא היה ביניהם פירוד או קרע ממשי, וכל אחד עשה למען המשפחה את תפקידו, וזאת כאשר מיכאלה מגדלת את הילדים ושמואל מביא את הפרנסה לבית.
