חזקת הכשרות של צוואה
מן המפורסמות הוא כי צוואה שמתקיימות בה כל הדרישות הצורניות על פי הדין, עומדת לה חזקת הכשרות, והנטל להוכיח כי הצוואה בטלה או שיש לקבוע את בטלותה ולא ליתן לה תוקף באמצעות צו קיום צוואה, הוא נטל המוטל על המתנגד לצוואה, והוא זה אשר צריך לשכנע את בית המשפט כי אין לקיים את הצוואה.
מנגד אם קיימים פגמים צורניים הנטל עובר לצד המבקש את קיום הצוואה בעוד שברגיל הנטל רובץ לפתחו של מי שחפץ להתנגד לצוואה.
ההנחה המקדמית הינה כי צוואה כשרה אלא אם כן אפשר להצביע על פגמים בה, בין פגמים צורניים, וודאי אם המדובר בפגמים מהותיים כגון: פגם בכשירות המצווה, חשש להשפעה בלתי הוגנת, כפיה ועוד ועוד עילות להתנגדות לצוואה.
התנאי הבסיסי הוא כי התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה. אם מרכיבי היסוד אינם מתקיימים מלכתחילה אין הצוואה בחזקת צוואה כשרה. ע”א 2098/97 בוסקילה נ’ בוסקילה, פ”ד נ”ח(3) 873; ע”א 130/79 עוזרי נ’ עוזרי, פ”ד ל”ג(2) 346 הינם פסקי דין התומכים בתזה זו.
חוק הירושה מתייחס לפגמים מהותיים ופגמים צורניים ומבחין ביניהם
האמור לעיל מעוגן בחוק ונקבע בסעיף 25(א) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965: “התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא בהחלטה מנומקת לקיימה, אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות עדים או בהעדר פרטים מן ההליכים כאמור”.
מהם פגמים צורניים לעומת פגמים מהותיים?
במקרים שונים נופלים בצוואות פגמים, המהווים פגמים צורניים. מדובר בפגמים שאינם מהותיים ואינם מהווים מרכיבי יסוד בצוואה, אשר בלעדיהם אין מדובר בצוואה כלל. המדובר בפגמים הניתנים לריפוי ואם יתברר רצון המצווה בוודאות ימצא בית המשפט את הדרך לרפא פגמים אלו.
בצוואה בכתב, למשל, חובה מהותית היא, כי הצוואה תיכתב כולה בכתב ידו של המנוח ובהיעדר קיומה של דרישה זו אין זו צוואה. אם הצוואה נכתבה ע”י המנוח אך זו אינה נושאת חתימה של המנוח או תאריך, הרי אלה הם פגמים צורניים שנפלו בצוואה. אך אם הצוואה לא נכתבה בכתב ידו של המנוח אין היא יכולה להפוך לצוואה בכתב יד יהא אשר יהא.
בצוואה בעדים, למשל, חייבים קיומם של שני עדי קיום לצוואה ובהיעדר, אין זו צוואה בעדים. אם היו לצוואה שני עדי קיום ואולם אחד העדים שכח לחתום על גביה כעד אבל היה נוכח במעמד חתימתה, הרי נפל פגם צורני בצוואה.
לעומת זאת אם אחד העדים לא היה נוכח במעמד הצוואה וחתם עליה בדיעבד הרי שזה פגם מהותי ולא צורני בצוואה.
מה משמעות קיומם של פגמים צורניים בצוואה?
באופן רגיל, על המתנגד לקיום צוואה מוטל הנטל הכבד לשכנע את בית המשפט, כי יש לפסול את הצוואה. המצב נהפך על פניו כאשר אפשר להצביע על פגמים צורניים בצוואה.
באותם המקרים שהמתנגד מצביע ומשכנע, כי בצוואה נפלו פגמים צורניים, יתהפך נטל ההוכחה והוא יהא מונח לפתחו של מי שמבקש קיום הצוואה.
עליו יהיה לשכנע, כי יש לקיים את הצוואה ובית המשפט יקיים צוואה שנפלו בה פגמים צורניים רק אם לא יוותר אצלו ספק ביחס לאמיתות הצוואה שמונחת בפניו וכי זו משקפת נאמנה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח. מדובר בנטל נכבד, המתהפך לפתחו של מבקש קיום הצוואה שעה שהוכח, כי בצוואה נפלו פגמים צורניים. ע”א 2098/97 לעניין רף ההוכחה המוטל על מבקש קיום הצוואה באותם המקרים בהם נפלו בצוואה פגמים צורניים.
פגם צורני אינו מבטל בהכרח את הצוואה אלא מסיט את נטל הראיה מהצד האחד לצד השני
כאמור לעיל, היה ובצוואה נפל פגם צורני, אין פגם זה מבטל את הצוואה בהכרח, אלא גורם להיפוך הנטל הראייתי.
וכך כותב פרופסור שילה, בספרו “פירוש לחוק הירושה, תשכ”ה-1965 בעמוד 232: “הלכה פסוקה וקבועה היא, כשלפנינו צוואה שעל פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה – הראיה. ואולם, אם הצוואה לוקה בפגם זה או אחר, חובת הראיה מתהפכת ועל הטוען לקיומה נטל ההוכחה שאמנם לפנינו צוואה שאין ספק באמיתותה, כולל החובה להוכיח את צלילות דעתו של המצווה, ושלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת, וכדומה…”.
עורכי הדין העורכים צוואה
עלינו כעורכי דין מומחים לצוואות וירושות מוטלת החובה לעשות ככל שביכולתנו על מנת שצוואה תעשה בצורה תקינה ואשר לא ניתן יהיה או לכל הפחות יהיה קשה לתקוף אותה ולהגיש כנגדה התנגדות לצוואה. עלינו לבדוק שאכן זהו רצון המנוח/ה, לנסות ולראות האם זה רצונו החופשי אם לאו, ובמיוחד עלינו להקפיד על הדרישות הצורניות שאחרת מתהפך נטל הראיה.
רק לאחרונה פסל בית המשפט לענייני משפחה צוואה בגין העובדה שהעדים הובאו מן הרחוב וכלל לא היו מודעים לתפקידם וכי המצווה לא הצהיר בפניהם את רצונו. שילוב של פגמים צורניים ומהותיים במקרה זה הביאו לפסלות הצוואה וצוואה מוקדמת יותר קיבלה צו קיום צוואה. לא מן הנמנע שעבודה יסודית יותר של עורך הדין הייתה מביאה לתוצאה שונה ואפילו הפוכה.
