חזקת הגיל הרך – האם עדיין חלה חזקת הגיל הרך?
האם מתקיימת עדיין חזקה מקדמית לפיה לילדים עד גיל 6 יותר טוב עם האם ומה תרומתה של ועדת שניט לנושא?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
רוחות חדשות מנשבות בבית המשפט ולא ירחק היום בו השופטים יתייחסו לאב ולאם כשווים לעניין המשמורת.
מסקנות ועדת שניט שניתנו אך לאחרונה מבקשות לבטל את חזקת הגיל הרך, ולהחליף אותו באחריות הורית משותפת, ולהוציא מהשיח את נושא המשמורת. המסקנות טרם גובשו לחוק מחייב, ולכן עקרונית שום דבר לא השתנה, אך לא כך הם פני הדברים, וגישתם של שופטים רבים השתנתה, דבר הבא לידי ביטוי גם בפסקי דין, וזאת על אף שחזקת הגיל הרך עדיין קיימת, והמלצות ועדת שניט טרם גובשו לכדי חוק מחייב.
כיום רואים בזכותו של אב להסדרי ראיה נרחבים עם ילדיו או למשמורת משותפת הינו זכות בסיסית ומובנת מאליה – שאין להתיר לאם לפגוע בה.
פסק דין חדש שניתן זה עתה (פברואר 2012) בנושא המשמורת מעלה על נס את זכותו של האב להלין את ילדיו אצלו, ורואה בה זכות בסיסית שאין צורך להיאבק עליה.
יפים הם לעניין זה דבריו של כב’ השופט יהורם שקד שנאמרו בתמ”ש 17174-11-09:
“הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא “תעודת יושר” בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו.”
פסק דין זה מביע את הרוחות החדשות שנושבות ואת הגישה החדשה, בעקבות המלצות ועדת שניט: “המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ”ב -1962 (להלן: “החוק”), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו.
בספרו, ‘פרשנות במשפט’, ביטא כבוד הנשיא ברק את האופן בו יש לבחון הוראות חוק בכל עת ועת, באומרו: “כל חוק הוא ‘חוק חי’, וחזקה על כל חוק שיש להפעילו באופן שישתלב ויקדם את המציאות המודרנית…
לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה.
בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים “אימהיים” מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם”.
מה שחשוב הוא לא ההגדרה המשפטית של משמורת/הסדרי ראיה/הסדרי לינה וכו’ חשוב שכל ילד יוכל לחוות את ההורה השני, לשהות עמו, ללון אצלו. הסדרי ראיה אינם אמורים להיות ביקורים קצרים ומזדמנים ללא חוויה הורית מלאה הכוללת גם לינה אצל ההורה השני, בלי כל קשר להגדרתו המשפטית.
וכך נאמר על ידי אותו שופט בפסק דין שקדם לו גם הוא בעניין משמורת הסדרי ראיה והורות:
“זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים” .
עולה אם כן, שאם לא מדובר באב שעשוי לסכן את שלמות גופו או נפשו של בנו (ומקרים אלו למרבה השמחה הינם נדירים וחריגים) – כל אב זכאי לממש את הורותו אם הוא חפץ בכך, ויש לעודד זאת.
התנגדותן של נשים ושל ארגוני הנשים לביטול חזקת הגיל הרך נובעת מחשש לשימוש פסול שאבות עשויים לעשות בנושא זה, דהיינו לבקש הקטנת מזונות ו/או חלילה ביטולם, במידה והאב יזכה בהסדרי משמורת נרחבים יותר כולל לינה. לכך יש פתרונות, וביטול ההגדרות הנוקשות לא בהכרח יביא לפגיעה כלכלית בנשים, דבר שיביא בסופו של דבר לפגיעה בילדים.
לדעת הח”מ יש להפריד את הנושא הכלכלי מנושא חלוקת האחריות ההורית ולא ליצור זיקה ישירה בין חלוקת האחריות ההורית לבין סכום המזונות, ובכך יש להפיג במעט את חששן של האמהות, חשש שעשוי להיות לגיטימי ומוצדק, מירידה תלולה במצבן הכלכלי.
