בפסיקה צוינה החשיבות הרבה שקיימת לחוות דעת של מומחים ובפרט בענייני משפחה (בג”ץ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול, פ”ד נה(1) 453 ובבע”מ 9358/04 פלונית נ’ פלוני).
למומחים תפקיד חשוב בדיני משפחה גם כאשר אנו עוסקים בהליכי גירושין וגם כאשר עסקינן בצוואות ובהתנגדות לצוואה.
ביטול מינויו של מומחה ופסילת חוות דעתו
ההלכה הפסוקה קובעת, כי ביטול מינויו של מומחה שמונה כמומחה מטעם בית המשפט יינקט במקרים נדירים בלבד, ומטעמים כבדי משקל. כך לדוגמא, בהחלטתו ב- רע”א 337/02 רונית מזרחי נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, פ”ד נו (4) 673, בעמ’ 678-679, קבע כב’ השופט אור: “פסילתו של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד בהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום לב…”
בהחלטה שניתנה בבקשה ב- ת”א 18044-08-09 יעקב דיין נ’ אולמי העמק בים הובהר כי הסיבה לקביעתה של הנדירות שיש לנקוט בפסילת מומחה, הוסברה ב- רע”א 7843/00 חדווה בר- ישי נ’ איתן חברה לביטוח בע”מ כדלקמן: “זאת לזכור, כי לאחר שמתמנה מומחה רפואי, יש בביטול המינוי משום הטלת דופי ברופא שנתמנה, אף שבענייננו אין בבקשה טענות ישירות נגד מומחיותו של ד”ר שלו או נגד אישיותו”.
הדברים האמורים לעיל נכונים אף כאשר עסקינן בתחום של דיני משפחה, וכך נקבע בפסק דין ממצה על ידי כב’ השופטת ד”ר ורדה בן שחר:
“מדובר במומחה מוכר, שנמצא ברשימת המומחים של בית המשפט, שממונה חדשות לבקרים בתיקים שונים ………….. המומחה דחה טענות התובעת כפי שצוטט לעיל שיש לו הכרות קודמת עם הנתבע, או שעבד אתו, או שהוא מוטה לטובתו …. בהתאם לפסיקה משעה שבמומחה עסקינן (ובמיוחד כאשר המדובר במומחה מטעם בית המשפט) חזקה כי מדובר בגורם אובייקטיבי נעדר עניין, שפועל ללא משוא פנים, בהגינות, בתום לב ובמקצועיות, על מנת לסייע בפתרון המחלוקת. ככזה אין סיבה לחשוד בו כי בחר להעדיף עמדת צד על פני רעהו או שהטעמים לחוות הדעת הם פסולים.
פסילת חוות דעת מומחה לא תיעשה כעניין שבשגרה, ולא כל שגגה או תקלה שנפלו בחוות הדעת יביאו בהכרח לפסילתה. ההחלטה אם לפוסלה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, ובין היתר בשאלה אם פעל המומחה בתום לב, וכן בשאלה אם השגגה ניתנת לתיקון (רע”א 6116/97 שוחט נ’ ציון חברה לביטוח בע”מ).
עילות ההתערבות של בית המשפט בחוות דעת מקצועית אותה ערך מומחה, מצומצמות למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם פעל המומחה בחריגה מסמכות או בניגוד לכללי הצדק הטבעי, כגון כאשר פעל תחת השפעה בלתי הוגנת, שלא בהגינות, במרמה, בחוסר תום לב או שחוות דעתו הושגה באמצעים בלתי כשרים.
פרט למקרים אלה נקבע בפסיקה כי אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועית של המומחה כדי להגיע לתוצאות הרצויות להם. תקיפה היורדת לבסיס שיקול דעתו של המומחה אינה עולה אפוא בקנה אחד עם עילות ההתערבות בחוות דעתו של מומחה – ע”א 1168/07 יפה נוף-תחבורה, תשתיות ובניה בע”מ נ’ מאיר הפלר, עו”ד, פורסם ב”נבו”, 1.2.09 סעיפים 24-25 לפסק דינו של כב’ השופט דנציגר; רע”א 5144/05 יפה-נוף- תחבורה, תשתיות ובניה בע”מ נ’ הפלר, פיסקה 3 לפסק הדין, פורסם ב”נבו”, 7.7.05; ע”א 4341/11 מזרה נ’ דהן.
חוסר שביעות רצון של בעל דין מקביעות המומחה לא יהווה, כשלעצמו, עילה לפסילת חוות דעתו או לגריעה ממשקלה אלא אם יתברר כי יש יסוד לביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו של המומחה (ע”א 1240/96 חברת שיכון עובדים שלעיל).
מינוי מומחה נוסף במסגרת ערכאת ערעור
יחד עם זאת, הלכה היא שבסמכותה של ערכאת הערעור למנות מומחה נוסף, אם הדבר נדרש, על מנת להגיע לחקר האמת ולהכריע באופן הנכון והצודק ביותר בנסיבות העניין (בע”מ 6014/07 פלוני נ’ פלוני; בע”מ 10060/07 פלונית נ’ פלוני).
בתיק שהתגלגל לפתחו של בית המשפט העליון נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר מינוי מומחה נוסף בבית המשפט המחוזי, כאשר התוצאה שונתה מהקצה אל הקצה בעקבות מינוי המומחה הנוסף, וזאת בעניין של התנגדות לצוואה.
טרם ששמה קץ לחייה בגיל 56 רשמה המנוחה צוואה, ולצד הצוואה נמצאו בחדרה של המנוחה פתקים בהם הלינה על בדידותה והעדר סיוע מצד משפחתה בזמנים קשים. בצוואה הורתה המנוחה על מכירת הדירות שבבעלותה והפקדת הכספים שיתקבלו בחשבון נאמנות ממנו תקבל אמה קצבה חודשית בסך 5000 ₪ לכל ימי חייה. כן הורתה כי לאחר פטירת אמה יחולק רכושה לאדם נוסף שאינו קרוב משפחה וכן לעמותות שעוסקות במתן סיוע נפשי.
הנהנים פנו לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בעתירה לקיום הצוואה (ת”ע 99-08-12) אחר שלטענתם נכתבה ונחתמה מרצונה החופשי של המנוחה. מנגד טענו קרובי משפחתה שהם היורשים על פי הדין, לבטלותה של הצוואה בטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה וכן בטענה כי היא הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד המבקש.
בפסק דין מיום 3.4.2016 נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשה לקיום צוואה.
כאשר בצוואה אין פגמים צורניים הנטל להוכיח את העילות לבטלות הוא על המתנגד
תחילה קבע בית המשפט כי לא נפלו בצוואה פגמים צורניים באופן שמצדיק היפוך נטל ההוכחה. נקבע כי צוואת המנוחה נערכה בכתב וצוין עליה תאריך, היא נערכה בפני שני עדים ונכתב בה כי חתימת המנוחה נעשתה לאחר שקראה והסכימה לאמור בה. כן הצהירו העדים לצוואה כי המנוחה חתמה על הצוואה לאחר שקראה אותה בעצמה והבינה את האמור בה.
לאחר שמיעת עדויותיהם של עוה”ד שערך את הצוואה והיה עד לה, מזכירתו של עוה”ד וכן את עדותו של פרופ’ אליצור, מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, קבע בית המשפט כי המנוחה חתמה על הצוואה מתוך מודעות מלאה לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיה על פי דין, אביה ואמה.
בית המשפט לא התעלם מהבעיות הנפשיות מהן סבלה המנוחה אך קבע כי בהחלטת המנוחה בחלוקת רכושה יש היגיון פנימי וכי המנוחה דאגה בראש ובראשונה לאמה החולה וחילקה אך ורק את רכושה שיוותר לאחר פטירת אמה.
עוד נקבע כי המנוחה לא חילקה את עיזבונה לאדם אחד אלא הורישה את עיקרו לשתי עמותות שעוסקות בטיפול בבעלי בעיות נפשיות ולמבקש אשר סייע לה במספר הזדמנויות. בית המשפט מצא את עדותו של המבקש את קיום הצוואה, אמינה ודחה את טענת המשיבים לפיה הוא הפעיל על המנוחה מניפולציות או לחץ להוריש לו את רכושה.
על כן נקבע כי רצונה של המנוחה כפי שבא לידי ביטוי בצוואה הינו רצון אמיתי ומבוסס שגובש לאחר מחשבה רבה ולא ברגע של אי צלילות. על כן, נעתר בית המשפט לבקשה לקיום צוואה.
פסק הדין בערעור הפך את היוצרות והורה על בטלות הצוואה
על פסק דין זה הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ”ש 35712-06-16) ובו טענו כי:
שגה בית משפט קמא במסקנתו כי לא נפל פגם בצוואה שעה שהצוואה נערכה בשיא התפרצותה של המחלה הנפשית ממנה סבלה המנוחה תוך שהיא מדירה בצוואתה את בני משפחתה הקרובים אליה לטובת גורמים זרים.
כי שגה בית משפט קמא בהעדיפו את חוות דעתו של פרופ’ אליצור על פני עדויות הגורמים המקצועיים שטיפלו במנוחה בזמן אמת ובייחוד שפרופ’ אליצור חזר בו מעדותו מממצאים נרחבים לאחר שעומת עם עדויות סותרות של הגורמים המקצועיים שטיפלו במנוחה. כן נטען נגד קביעת בית המשפט לפיה יש לשלול קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש.
המבקשים טענו לעומתם כי הערעור נסוב אודות קביעות עובדתיות, ממצאי מהימנות והסתמכות על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ועל כן יש לדחותו. עוד נטען כי לא נפל פגם בחוות דעתו של פרופ’ אליצור וכי אין להעדיף את עמדת המטפלים השונים על פני עמדתו שהתגבשה לאחר שעיין בתיעוד הרפואי שהועבר לעיונו מטעם המטפלים.
כן נטען כי אין מקום לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת מאחר שאף אם הייתה כזו ההשפעה, חדלה שנה קודם לפטירת המנוחה.
בית המשפט המחוזי (השופטים מ’ ברנט, ו’ פלאוט ו-צ’ ויצמן) קיבל את הערעור פה אחד בפסק דין מיום 23.8.2018 וזאת לאחר שמינה מומחה נוסף, פרופ’ עזגד גולד שבחן את כשירותה של המנוחה לעריכת הצוואה. מינוי המומחה הנוסף נועד לרפא את הפגם שמצא בית המשפט המחוזי בחוות דעתו של פרופ’ אליצור בכך שלא התייעץ עם גורמי הטיפול אשר טיפלו במנוחה בסמוך למועד עריכת הצוואה.
בחוות דעתו סקר פרופ’ גולד את מצבה הרפואי של המנוחה וקבע כי לא נמצא אישוש לכך שבתקופת עריכת הצוואה סבלה המנוחה מליקוי קוגניטיבי בגינו נפגמה יכולתה להבחין בטיבה של הצוואה בפן הפורמלי. על כן ניתן להניח שהמנוחה ידעה מהי צוואה, מהו רכושה, מי היו יורשיה ומהן השלכות הצוואה עליהם.
עם זאת, צוין כי ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שהמניע לעריכת הצוואה וכן האופן שבו עוצבה הצוואה היו קשורים באופן ישיר למצב הפסיכוטי-פרנואידי בו הייתה שרויה המנוחה.
בית המשפט העדיף את חוות דעתו של פרופ’ גולד על פני חוות דעתו של פרופ’ אליצור וסבר כי ללא מחשבות שווא אלו לא הייתה המנוחה עורכת את הצוואה בצורה שערכה. על כן נקבע כי יש קשר סיבתי בין עריכת הצוואה לבין המצב הפסיכוטי בו הייתה שרויה המנוחה.
עוד צויין כי חיזוק לדברים ניתן למצוא בעדויות הפסיכיאטריות מהן עולה כי המנוחה סבלה ממצב פרנואידי וממצב חרדתי מאוד קשה ובפרט ממחשבות רדיפה לגבי אביה. ממכלול עדויות אלו סבר בית המשפט המחוזי כי המנוחה הייתה נתונה למחשבות שווא רודפניות בעת עריכת הצוואה ועל כן יש לקבוע את בטלות הצוואה.
בית המשפט המחוזי קבע, כי נפל פגם בחוות דעתו של פרופ’ אליצור בכך שהוא לא התייעץ עם הגורמים שטיפלו במנוחה בסמוך למועד עריכת הצוואה ועל כן נדרשת חוות דעת מומחה נוספת, בכדי להכריע בשאלת תקפותה של הצוואה.
נוכח זאת, דחה בית המשפט העליון את טענות המבקשים בדבר סמכותו של בית המשפט המחוזי למנות מומחה נוסף ולהסתמך על ממצאיו ומסקנותיו, וקבע כי מינוי של מומחה נוסף נעשה כדין, ועל כן ההתנגדות לצוואה התקבלה, והעיזבון יחולק על פי חוק הירושה.
