עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
חובת גילוי מסמכים מקדמית בבית המשפט לענייני משפחה
בתמ”ש 5894507-12 נדונה חובת גילוי המסמכים המקדמית בבית המשפט לענייני משפחה על ידי כב’ הרשמת הבכירה איריס ארבל. בהחלטה שניתנה, החלטה מקיפה הסוקרת את הפסיקה, נקבע כי חובת צדדים לדיון היא לגלות מסמכים בהליך הנדון בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר זוהי חובה מוגברת בהליך בערכאה זו, להבדיל מערכאה אזרחית אחרת.
בהליך נשוא מאמר זה הוגשה בקשה על ידי הנתבעת לפיה התבקש התובע לגלות את המסמכים עליהם הוא מסתמך בתביעתו. כב’ הרשמת קבעה כי הליך של גילוי מסמכים נועד להקנות לבעל הדין את הזכות לעיין במסמכים שיש ברשותו הצד שכנגד ולדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים קיימים בידי היריב.
על פי תקנה 258ט לתקנות סדר הדין האזרחי – מתקיים גילוי מסמכים מוקדם בבית המשפט לענייני משפחה, וזאת כאשר בהליך אזרחי רגיל פרק ט’ לתקנת סד”א חל על תובענות אזרחיות, אך לא בבית המשפט לענייני משפחה.
על פי התקנה החלה בבית המשפט לענייני משפחה על בעל דין לצרף לכתב טענותיו רשימת מסמכים עליה מסתמך הוא בהליך המשפטי.
ומדוע התקין מחוקק המשנה תקנות מיוחדות לבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לגילוי מסמכים?
בתמ”ש 4487/04 נקבע כי גילוי מסמכים בענייני משפחה הינו כורח המציאות מאחר ורוב רובו בסתר ואפס קצהו בגלוי. התמונה הנוצרת לעיני בית המשפט עלולה להיות מרוסקת ובלתי נאמנה למציאות.
כך גם נקבע בתמ”ש 8339/06 והובהר כי המחוקק רצה להטיל חובה מוגברת על בעל דין המנהל את ענייניו בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לגילוי מסמכים. על פי הוראות הדין על בעל הדין לצרף העתק או תצלום של המסמכים לכתב הטענות ואם לא עשה כן – על פי תקנה 114א – לא יוכל להגיש את המסמכים כראיות מטעמו בעת הליך ההוכחות
וראה לעניין זה רע”א 5422/12 פינקלשטיין נ. הפול וכן רע”א 5266/10 פלוני נ. מרכז רפואי.
עוד נקבע על פי הפסיקה כי המסמכים המאוזכרים בתצהיר מצריכים פירוט ותאור שיאפשר את זיהויים כמו שם המסמך, מועדו, מי ערך אותו וכו’, וכי אין די בהצהרה כללית וסתמית מהו סוג המסמך. כך נקבע ברע”א המגן חברה לביטוח נ. שירותי בריאות כללית כי “מסמכים שיש לאזכר בתצהיר הערוך בטופס 11 לפי תקנה 112 טעונים פרוט ותאור כדי זיהויים, אין די בהצהרה כללית על סוג המסמכים”.
באשר לחשיבות הליכים אלו בבית המשפט לענייני משפחה, נקבע בבע”מ 8339/06 כי: “ככלל מתנהל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה בשקיפות רבה יותר מאשר הליך אזרחי רגיל……….ברי אפוא שמתקין התקנות ביקש לעשות את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ……….שקוף וגלוי במיוחד ולהטיל על הצדדים חובות מוגברות בכל הנוגע למסירת מידע…”
לאור האמור לעיל, חייבה הרשמת הבכירה איריס ארבל את התובע להציג את רשימת ההקלטות שבוצעו על ידו, לפרט את מועדי ההקלטות של המקליט, שם המוקלט, ומשך השיחה, ולציין אם קיים תמליל ו/או תיעוד משני.
כמו כן חויב התובע לנמק מדוע לטענתו ההקלטה חסויה ואין להציגה מראש.
חסיון מסמכים בהליך בסדר דין רגיל (לא בענייני משפחה)
שאלת חיסיון של מסמכים (לרבות קלטות ותמליליהן) שהוכנו לצורך המשפט, נידונה במספר פסקי דין, אשר ברובם בחנו בתי המשפט את שאלת חיסיון דו”חות חקירה שהוכנו על ידי חוקרים לצורך סתירת גרסת תובע בתביעת נזיקין דווקא ולא בענייני משפחה
ברע”א 4249/98 שמעון סוויסה נ. הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע”מ, ניתח כב’ המשנה לנשיא ש. לוין את הנושא וקבע בזו הלשון:
“חרף הגישה הכללית המחייבת, בדרך כלל, משחק בקלפים פתוחים, עדיין נותרה שיטת המשפט הדיונית בישראל – בבסיסה – שיטה אדברסרית ואין היא מונעת – במקרים רבים ואולי ברובם – הפתעת היריב.”
לבית המשפט שיקול דעת אם לדחות את העיון בראיה או לאו, וכדבריו:
“שיקול דעתו של בית המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראייה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי הדין כפי שהיא נתגבשה מכתבי הטענות ובצפי של בית המשפט – לפי החומר שלפניו – לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על ידי בעלי הדין לא ישרת את מטרות הצדק.”
לפיכך, נקבע, כי כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו
עוד נקבע בפסה”ד של המשנה לנשיא שלמה לוי דלעיל כי: “דוגמה קלאסית של ניגודי אינטרסים כאלה מצויה בתובענות על הפרת פטנטים וסודות מסחריים. נתאר לנו מקרה שבו קיימת מחלוקת בין בעלי הדין הן לעניין זכויותיו של התובע והן לעניין ההפרה הנטענת נגד הנתבע, שלפי הטענה גזל את פרי המצאתו של התובע. הנתבע מבקש לקבל על דרך של גילוי מסמכים או פרטים נוספים…”
דברים מפורשים, אף יותר, באשר לזכות התובע לטעון טענת החיסיון של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט אפשר למצוא בפסק דין ישן שככל הנראה תקף עד היום, לדברי מ”מ הנשיא י. זוסמן בע”א 407/73 גואנשיר נ. חברת החשמל לישראל בע”מ :
“מקום שאדם הוצרך לתבוע או להתגונן מפני תביעה, מן ההכרח הוא לאפשר לו לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו לפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט”.
דברים אלו יפים שבעתיים ורלוונטיים כאשר התובענה עשויה להיות מוכרעת על עובדות ובמיוחד על מהימנותם של העדים. בנסיבות אלה, אחת התכליות של החקירה הנגדית היא ערעור מהימנותו של העד. לפיכך, אין ספק, כי יש חשיבות רבה לכך שהעד לא ייחשף לתמלול קלטת, בה הוא מפרט את גרסתו לאירועים אשר בבסיס התובענה ויוכל לתאם ולהתאים את גרסתו במהלך החקירה, ולתקנה בהתאם לאשר ישמע ויקרא קודם לכן, אם יחויב אותו צד לחשוף את הקלטת והתמלול.
בית המשפט כמובן לא יאפשר לעד להתאים את טענותיו לגרסה קודמת שלו אשר הוקלטה. מתן עדות כשתוכן ההקלטה לא ידוע – יכול לסייע בגילוי האמת העובדתית. מה גם שאם דברי העד יהיו תואמים את דבריו בהקלטה – גרסת הצד תחוזק.
על כן אם עולה טענה של חשש מסתירה בין העדות לבין ההקלטה/התמליל יכול בית המשפט להורות ובסמכותו – להגיש תצהירי עדות ראשית לפני חשיפת התמלילים וההקלטות. כך שתצהיר העדות הראשית לא יתאים עצמו להקלטה בצורה יזומה.
אמנם באופן הרגיל, קבעה הפסיקה כי אין מתירים לתובע לפצל את הבאת ראיותיו אלא במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל, לדוגמא במקרים בהם התובע הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע, או כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע. הטעם לכך הוא שדחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע, פוגעת בכלל לפיו על בעלי הדין “לפרוש את כל הקלפים” שבידיהם, ואינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית שסדר הבאת הראיות הוא מיסודותיה, כלומר קודם תובע ואחר כך הנתבע.
מכאן, שפגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר. מקרים אלו, חוסים תחת תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת במתן היתר לתובע להביא ראיות הזמה לראיות הנתבע. עם זאת, בהתאם לפסיקה, תקנה זו לא נועדה לשפר את עמדות התובע לאחר סיום שלב הבאת ראיותיו, ולפיכך אין להמתין עד להגשת ראיות הנתבע על מנת לראות מה יש בידיו כדי להגיש את הראיה הנוספת בכסות של “ראיה מפריכה”. לפיכך, נדרש טעם מיוחד המצדיק את דחיית הגשת הראיה ואין די בטיעון כללי לפיו חשיפת הראיה תביא לאי אמירת אמת ע”י הנתבעים.
גישה שונה במקצת בבית המשפט לענייני משפחה
מנגד בבית המשפט לענייני משפחה – מובאת גישה אחרת ויתכן שהדבר נובע מהשוני בין הליכים אזרחיים “רגילים” לבין הליכים בבית המשפט לענייני משפחה.
כב’ השופטת א’ שמאי קבעה בתמ”ש 50486-12-10
“כי בהתאם לסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, הכללים הנוגעים לראיות חסויות חלים גם בהליכים המתקיימים בבית המשפט לענייני משפחה”. יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי כאשר בעל דין מעוניין לעשות שימוש ראייתי במסמכים שבידו, אין באפשרותו לטעון במסגרת הליך גילוי המסמכים כי חל עליהם חיסיון, שכן אז לא יוכל להגישם כראיה
משכך, דחה בית המשפט את טענת המשיבים כי הקלטות שבידם הן ראיות חסויות.
מודגש, כי דברים אלו נכונים הן לתביעה אזרחית רגילה, ועל אחת כמה וכמה בתביעה בבית המשפט לענייני משפחה, בה לא מתקיים הליך גילוי המסמכים לפי הוראות פרק ט’ לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שמתקיים בבתי המשפט האזרחיים הרגילים.
תקנה 258 ט עליה הצביעו המבקשים, מעגנת את החובה המוגברת לגילוי מידע וחשיפת ראיות החלה בבית המשפט לענייני משפחה, כביטוי לאופיו של בית משפט זה ולנחיצות במעורבות מוגברת של השופט בחומר הראיות. גישה זו, אף מצאה ביטוי בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, המתיר לבית המשיות וסדרי הדין בדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.
טעם נוסף לשוני בשאלת עיכוב זכות העיון בראיות בין תביעת משפחה לתביעה רגילה הוא שבבית משפט לענייני משפחה מצורף תצהיר לאימות העובדות המפורטות בכתב הטענות, ועל כן החשש למסירת גרסה “מהונדסת” לאחר חשיפת הראיות – פוחת.
