חובת גבר לשאת במזונות ילדי בת זוגו

חובת גבר לשאת במזונות ילדי בת זוגו גם אם אינו האב הביולוגי ואף לא אימץ את הילדים וגם לאחר שנפרדו

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

בית משפט שלערעורים (מחוזי) חייב גבר לשאת במזונות ילדי בת זוגו/ידועתו בציבור אף לאחר הפירוד ביניהם, ועל אף שמעולם לא אימץ פורמלית את הבנות- האמנם תוצאה צודקת?

גבר העומד לחיות עם אישה, אף ללא חופה וקידושין, תחת קורת גג אחת, צריך להיזהר שבעתיים, אף יותר מאשר בנישואיו הראשונים.  גבר כזה עשוי להיות מחוייב במזונות ילדי אותה אישה, עד לבגירתם, גם אם אין לו יחס מיוחד כלפיהם, גם אם לא אימץ אותם, וגם אם לא התחייב כלפיהם בכתב.

זאת על פי הפסיקה, יודגש כבר בפתיח כי לדעת הח”מ, תוצאה זו אינה סבירה ואינה אפשרית שכן הדבר עשוי למנוע מאנשים לפתוח בפרק  ב’ בחייהם מחשש שמא הדברים יעלו להם בממון ובכספים, וגם אם ייפרדו מבני/בנות זוגם – יהיה עליהם להמשיך לפרנס את ילדיהן של אותן בנות זוג.

בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ”ש 22050-06-11 חייב גבר לשאת במזונות ילדי בת זוגו בהסתמך על יחסים חוזיים, על הסתמכות האישה והקטינות ועל עקרונות של “תום לב” וטובת הילד.

האם החובה נובעת מהחוק לתיקון דיני משפחה מזונות?

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי התשובה לכך היא שלילית

על פי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי”ט – 1969 ידוע בציבור אינו חב לשלם מזונות לילדי בת זוגו/ידועתו בציבור. סעיף 3 לחוק המזונות קובע באשר למזונות קטינים, כדלקמן:

3.(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

כיוון שבמקרה זה שני בני הזוג הם יהודים, הדין האישי החל הוא הדין העברי. על פיו, אין בן הזוג חייב במזונות ילדי בת זוגו שאינה נשואה לו. מכאן שסעיף קטן (א) אינו חל על המקרה שלפנינו.

יש על כן להמשיך ולבחון אם ישנה חובת מזונות מכח סעיף 3(ב)) לחוק המזונות , דהיינו האם קמה חבות כלפי “ילדיו של בן זוגו”.

לצורך יצירת קשר זה צריכים להתקיים יחדיו שני תנאים: הראשון הוא שהילדים הם ילדיה של בת הזוג, והשני היא שבת הזוג היא אכן בת זוג לצורך חוק זה.

התשובה גם לכך היא שלילית.  חוק המזונות איננו כולל את הידועה בציבור (ראו רע”א 8256/99 פלונית נ’ פלוני פ”ד נח(2) 213 (2003), שבו נידונה השאלה אם יש חבות מזונות בנישואין אזרחיים.

בפסק הדין נקבע כי חבות המזונות אינה מתקיימת מכוח בחינת דיני המזונות, שכן כב’ הנשיא ברק פסק כי לגבי ידועים בציבור חובת המזונות איננה מכח חוק המזונות אלא מכוח עקרונות חוזיים. וכן המ’ (ת”א) 4359/82 פלונית ואח’ נ’ פלוני; המ (ת”א) 2296/84 שאול כתב נ’ ג’וליט מזרחי, בתמ”ש 10681/98 פלונים נ’ אלמוני ועוד ועוד.

יש לאזכר בהקשר זה גם את פסק הדין בעניין 8256/99, בו נקבע כי המסלול לחיוב במזונות הידועה בציבור יהיה שלא על פי חוק המזונות.

מכל האמור לעיל, עולה כי סוג הקשר בין ע’ לקטינות אינו מהסוג המקנה להן זכות למזונות מכח חוק המזונות וגם לא מכוח הדין העברי.

יחד עם זאת, כמשפטנים מנוסים אנו יודעים כי כשופט מעוניין להגיע לתוצאה מסויימת הוא ימצא את הדרך המשפטית לבסס את פסק דינו.

לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי את חובת המזונות של אותו גבר מכוח דיני חוזים.

מזונות מכח דיני החוזים

נקבע כי אפשר לחייב את הגבר על פי קונסטרוקציה חוזית, לפיה התנהלותו של הגבר גרמה להסתמכותה של אם הקטינות, בכל הנוגע לכלכלת הקטינות כל עוד הן קטינות. השופט בבית משפט השלום ביסס את ההתחייבות על מערכת יחסים חוזית ולא על דיני הנזיקין. זאת, הן מכיוון שמזונות הנם במהותם התחייבות חוזית והן משום שסעד השבת המצב לקדמותו שהוא המרכזי בדיני הנזיקין, מתאים פחות מסעד הקיום, ובית המשפט שלערעורים סומך את ידיו על פרשנות זו.

בית המשפט דחה את טענת הגבר לפיה  חרג בית המשפט קמא מהוראות החוק ובכך פסק בניגוד להוראות סעיפים 2 ו- 20 לחוק יסוד השפיטה, שכן הרכיב קונסטרוקציה מן הדין האזרחי על דיני המשפחה. על פי חוק המזונות, אדם חב במזונות רק עבור ילדו הביולוגי או המאומץ.

לטענת הגבר על פי הפסיקה, גם במונח “אבהות אזרחית” הכוונה היא לאבהות הביולוגית. טענתו של הגבר הייתה כי מאחר ואין הוא האב הטבעי או המאמץ, ומכיוון שנפרד מהידועה בציבור, אין דין  הכופה עליו חובת מזונות לילדי הידועה בציבור ממנה נפרד. עוד טען הוא העדר החיוב בחוק מהווה הסדר שלילי ואיננו לאקונה. הוסיף הגבר וטען שחוק המזונות הוא חוק ספציפי ולפיכך גובר הוא על הוראות חוק כללי ולא ניתן לפסוק מזונות מכח  חוקי החוזים.

בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו מכל וכל וקבע כי אין דיני המשפחה ממצים את כל מכלול היחסים המשפטיים בין בני משפחה, על אחת כמה וכמה בין אנשים שאינם בני משפחה.  דרך המלך בכל הנוגע לענייני מזונות, ובעיקר  כאשר המשפחה היא “משפחה שמרנית” – הורים ביולוגיים וילדים ביולוגיים – היא אכן הדרך המוגדרת בחוק המזונות, אך חוק המזונות אינו שולל אפשרות של שימוש בדיני החוזים הכלליים, במקרים בהם אין דיני המשפחה נותנים מענה דרוש, בעיקר ל”משפחות לא שמרניות”.

עוד נקבע כב’ הנשיא ברק עמד על כך ברע”א 8256/99 – פלונית נ’ פלוני ואח’ . פ”ד נח(2), 213 ,עמ’ 228-229, בכותבו:   “… אין מניעה עקרונית מלבחון את שאלת המזונות על פי דיני החוזים, וזאת מבלי להכריע בשאלת הסטטוס…” מכיוון שכך, בחר בית המשפט לבחור באחת משתי זויות הראיה ולהכריע בערעור בדרך ההסכם ולא בדרך הסטטוס.

הדין הישראלי מכיר, אם כך, באפשרות לפסוק על פי עילות או הסדרים מדיני החוזים, גם כאשר אנו עוסקים ביחסים בתוך התא המשפחתי. חוזה, ובכללו חוזה למזונות או לתמיכה, יכול להיעשות בעל פה, בכתב או בכל דרך אחרת, כאמור בסעיף 23 לחוק החוזים ואף על פי התנהגות הצדדים.

—————-

לפיכך, חוייב הגבר במזונות הבנות הקטינות של בת זוגו לשעבר. לדעת הח”מ זוהי תוצאה שהינה מקוממת לכל הדעות, וקשה להסכין עם מצב בו אדם מחוייב במזונות ילדי אחר, מה גם שנפרד מאם הילדים ובמיוחד לאור כך.