פעמים רבות נכפית הורות על אחד הצדדים, בדרך כלל על הגבר, אשר הפרה את האשה, בין בחוסר זהירות, בין כתוצאה מתרמית של האשה או בהיסח הדעת מבלי לחשוב על התוצאות.
ישנם מקרים בהם כתוצאה ממפגשים מזדמנים ולא מזוגיות של ממש נוצר ילד. בלשון עממית קוראים לזה גניבת זרע. בחלק מן המקרים מצליח לשכנע הגבר את האשה לבצע הפלה, בין באיום כי היחסים ביניהם ינתקו אם לא תעתר לרצונו ובין באמצעות תמריץ כספי.
במקרים אחרים האשה ממאנת לבצע הפלה, ושום דבר גם לא סכום כסף גדול ושום הבטחה אחרת, לא ישכנע אותה שלא להמשיך את ההריון שהינו בלתי רצוי עבור הגבר.
ישנם מקרים בהם האשה סידרה את הגבר והתחייבה בפניו כי היא נוטלת אמצעי מניעה ואין סיכוי כי תהרה ואף ישנם מקרים קיצוניים בהם מבהירה האשה לגבר כי היא עקרה או מבוגרת מידי להריון, אך בסופו של דבר בין אם המדובר בתרמית ובין אם המדובר בהפתעה – האשה הרתה ונולד תינוק.
נטייתו של הגבר היא לנתק קשר לחלוטין וגם אם מחוייב הוא במזונות הרי שהוא לא מעוניין לפגוש בילד שנולד כתוצאה מגניבת זרע.
זכור לי מקרה בו טיפלתי בעבר שבו האשה והגבר הלכו לרופא נשים להתקין התקן תוך רחמי והגבר קיים יחסים עם האשה בידיעה שהיא מוגנת ואולם מבלי ידיעתו ומאחורי גבו פנתה האשה לרופא הנשים למחרת והוציאה את ההתקן. זהו מקרה קלאסי לתביעת נזיקין בגין תרמית. במקרה זה בו אני יצגתי הגבר ויתר על תביעת נזיקין כנגד האם מחד ומאידך הוסכם על מזונות ילדים נמוכים במיוחד. כך נוצר איזון כלשהו אך אין בכך כדי לרפא את אכזבתו וכעסו של הגבר – האב על התרמית שבוצעה נגדו.
נשאלת השאלה האם אפשר לכפות על האב שהינו הורה בעל כורחו לקיים מערכת קשרים עם הבן או הבת שנולדו.
הורות אינה עניין של בחירה, והמחוקק אף הוסיף קבע מפורשות את גדרי החובה ההורית. סעיפים 15 ו- 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ”ב – 1962 קובעים את חובותיו החקוקות של הורה כלפי ילדיו הקטינים ובכללם החובה “לדאוג לצרכי הקטין“.
הובהר בפסיקה כי יש לפרש ענין זה באופן רחב החורג מצרכים חומריים גרידא, ועל כן אפשר להבין מלשון החוק כי גם ניתוק קשר בין אב לילדו מהווה הפרה של חובותיו לדאוג לצרכיו. אב חב ביחס כלפי ילדו ולא רק במזונות ילדים.
כפיית הסדרי מפגש על האב
חשוב להבין אין אפשרות לכפות על האב ביצוע הסדרי שהות או מפגשים עם ילדים אם אינו חפץ בכך. מנגד יש להביא בחשבון כי קיים סיכון שאם הילדים יינזקו נפשית כתוצאה מהנתק המוחלט הם עשויים לתבוע את האב המתנכר בתביעה נזיקית על הפקרה ואי מתן חום הורי.
מסקירת הפסיקה עולה בברור כי לא ניתן לכפות על אב להיפגש עם ילדיו. אב שאינו נפגש עם ילדיו בהחלטה מודעת, אפשר שיהא חשוף לתביעה נזיקית ככל שיגרם נזק לקטין בשל התנהלותו, ואולם לא ניתן לכפות עליו מלכתחילה קיום מפגשים או הסדרי ראיה.
על בית משפט לנהוג זהירות כאשר הוא מבקש לכפות דרך התנהגות כזו או אחרת על הורים ביחס לילדיהם. נסיון החיים מלמד כי לא פעם יכול הדבר להפר את האיזון העדין של התא המשפחתי ולפגוע בו. נסיון לכפיה עלול להשיג את התוצאה ההפוכה.
פסק דין אמין הינו פסק הדין המנחה המבהיר כי אין כל יכולת לכפות אהבה של הורה כלפי ילדיו. גם בית המשפט המחוזי שנתן את פסק הדין באמין נ. אמין קבע זאת וכך גם נקבע בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אשר דן בערעור, עמד על הגבולות שבין המשפט למרקם המשפחתי ועל כך שיש חוסר יכולת לכפות אהבה.
בע”א 2034/98 יצחק אמין נ’ דוד אמין נקבע: “קיימים גבולות ברורים לפלישת המשפט לתוך מרקם המשפחה: אין ספק כי כל ילד זקוק לאהבת הורים והיא בגדר צורך חיוני עבורו. כידוע, חסך אהבה עשוי להשפיע לרעה על אישיותו של אדם. אך, הענקת אהבה היא מעבר ליכולת ההשגה של החוק, שידו גם כבדה וגם קצרה בתחום הנפש. לכן, בדברו על חובת ההורה לדאוג לצרכי הקטין, הכוללים חינוך, המחוקק לא התכוון להטיל חובה משפטית לאהוב, כעין דרישה לקיומו של רגש פנימי באדם. ….
בעניין אמין עמדה בפני בית המשפט תביעה נזיקית נגד אב שהתנכר לילדיו. שם מצא בית המשפט העליון לחייב את האב שהתנער מילדיו והתעלם מהם התעלמות מוחלטת, בפיצוי בגין הנזקים הנפשיים והאחרים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלותו זו.
הורות אינה ענין לבחירה
בפסק דין שנדון בהרכב של בית המשפט המחוזי לוד בעמ”ש 10015-06-18 ל’ נ’ ב’ א’ נקבע כי פסק הדין מהלך על הגבול הדק שבין עצם קיומה של החובה לבין התועלת שבאכיפתה.
נקבע כי הורות אינה עניין של בחירה וכי חובות ההורה נקבעו בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית:
“אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום-מגוריו, והסמכות לייצגו”
בית המשפט המחוזי מציין כי למונח “צרכי הקטין” ניתנה משמעות רחבה ביותר בעניין אמין בו נקבע כי:– “אין ספק כי אדם רשאי לוותר על זכויותיו, אך אין הוא יכול להיפטר מחובותיו. לכן, כל עוד הורה הוא האפוטרופוס הטבעי של ילדו, הוא נושא בחובה הקבועה בחוק לדאוג לצרכי הילד, צרכים שיש לתת להם מובן רחב, החורג מצרכים חומריים גרידא. העובדה כי אין הילדים נמצאים ברשותו ובחזקתו משפיעה על זכויותיו של ההורה, אך לא על חובותיו. אלה ממשיכות להיות מוטלות על כתפיו; הכל, כמובן, בהתאם לנסיבות המוחשיות של יחסי הורים – ילדים” ואולם בצד זה הובהר בעניין אמין, כי תוכנה של החובה היקפה וצורתה ישתנו ממקרה למקרה על נסיבותיו ועל פי אופיו וטיבו של התא המשפחתי המסוים.
במקרה זה נדון ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בו סירב בית המשפט לחייב את האב לפגוש בקטינה היא בתו הגם שהוא משלם לה מזונות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי כל מקרה לגופו ואולם במקרה זה אין לכפות על אב מפגשים שאינם רצויים לו.
אמור מעתה, אומנם החובה לדאוג לצרכי הקטין אינה מסתיימת בדאגה לצרכיו החומריים ואולם תוכן החובה המוחשית עשוי להשתנות בהתאם ליחסים הפנימיים בתוך המשפחה, או בלשון בית המשפט בהתאם ל”נסיבות המיוחדות של היחסים הפנימיים במשפחה”.
במילים אחרות, כל מקרה צריך להישקל לפי נסיבותיו, לרבות דרך התהוותו של התא המשפחתי והנסיבות החיצוניות לו. התא המשפחתי כמו גם הקשרים הביולוגיים בין צדדים צורות רבות להם ולא תמיד יהא להם דין שווה.
כך, כדוגמה מדגים בית המשפט בפסק דינו כי הרי לא נכפה על תורם זרע ככזה להיפגש עם הילד שנולד מתרומתו אך ורק בשל הקשר הביולוגי ביניהם או בשל טענת האם כי הילד שנולד חש בחסרונו של אב בחייו.
בית המשפט המחוזי קובע כי אכן אפשר שממון לא יענה על הכל ובכלל זה על חסרונה של דמות אב בחייה של הקטינה, ואולם, כפי שהובהר בעניין אמין, ראוי כי תיבחנה כלל נסיבותיו של העניין, קודם שייכפה על המשיב דבר שאין הוא חפץ בו.
הורה מסור ולא הורה מיוסר
גם בהקשר זה חוזר בית המשפט על הדברים בעניין אמין: “מבחן חשוב נוסף מצוי באיזון האינטרסים בין הורים לילדים. עם כל ההדגשה על זכויות הילדים כלפי הוריהם, הדגשה המבטאת מגמה אופיינית לתקופתנו, יש חשיבות גם לאוטונומיה האישית של כל הורה לעיצוב חייו הפרטיים. על ההורה לדאוג לצרכיהם של ילדיו, אך אין דורשים ממנו להקריב לשם כך את כל חייו הפרטיים והמקצועיים. הוא נדרש לנהוג כהורה מסור, אך לא כהורה מיוסר” .
במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בלוד סבר בית המשפט כי כפייתו של המשיב להיפגש עם הקטינה לא תועיל לה בעוד שהיא עלולה להזיק למשיב ולמשפחתו. בית המשפט שוכנע מתוך תסקיר רשויות הרווחה כי המשיב מסרב מכל וכל ליצירת או חידוש קשר עם הקטינה וכי גמלה החלטה בליבו לשקם את חיי נישואיו ויהי מה. בנסיבות אלו אם נכפה על המשיב כמי שכפאו שד להיפגש עם הקטינה אפשר שהדבר יביא נזק יותר מתועלת.
סנקציה בגין אי קיום הסדרי ראיה על ידי הורה יותר מזיקה מאשר מועילה
עיון בפסיקת בית המשפט מגלה כי עיתים, גם כאשר הייתה הסכמה בין הצדדים על קיום הסדרי שהות עם הקטינים, סבר בית המשפט כי הוספת סנקציה המחייבת הורה לקיים את הסדרי השהות המוסכמים יכולה להרע ולהזיק לתא המשפחתי,
כך בתמש (חדרה) 3426/02 – ס. י. נ’ ס.א. ת.ז. נקבע ע”י כב’ הש’ שפרה גליק כי יש לבטל סעיף שנוסף להסכמות הצדדים לפיו יוטלו סנקציות כספיות על ההורה אשר יפר את הסדרי השהות שנקבעו לו: “… בדיעבד הסתבר שדווקא סעיף זה, עקב נסיבותיהם המיוחדות של הצדדים, עמד להם לרועץ והחריף את הקרע ביניהם, וכתוצאה ממנו גם את הקרע עם הקטינים. לפיכך ולאחר שראיתי את התסקירים ונוכחתי בדינמיקה המשפחתית הכוללת, מצאתי כי דווקא ביטולו של סעיף זה יהיה לטובת הקטינים, לעומת השארת הסעיף על כנו”.
במקרה שנדון בערכאת הערעור המאוזכר לעיל, לא נקבעו מלכתחילה הסדרי שהות בין האב לקטינה, ובית המשפט לאחר ששקל את שיקוליו תוך בחינת נסיבות המקרה סבר, כי בנסיבות שכאלו אין מקום להפעיל כפייה וסנקציה כנגד המשיב לצורך יצירת קשר בינו לבין הקטינה.
בית המשפט המחוזי אישר קביעה זו ודחה את הערעור.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916
