זעקת ההגינות אינה עילה בפני עצמה

מבוא:

הורים המסייעים כלכלית בסכומי כסף משמעותיים, לילדם ובן או בת זוגו צריכים לחשוב פעמיים, או להבטיח את הסיוע הכספי בהסכם הקובע את התנאים להחזרת המתנה והתמיכה, שכן רק המוסר או ההגינות לא יעמדו לצידם אם יהיו גירושין, ולא יהיה בכך כדי להוות עילה משפטית להחזר המתנה או התמיכה הכלכלית. רק הסכם מסודר הקובע תנאי החזר או תנאי הלוואה יכול לסייע במצב כזה.

אשה אשר נתנה לבתה ובעלה כספים הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לקבלם בחזרה לאור העובדה שבתה ובעלה התגרשו.

בית המשפט דחה את התביעה מאחר שהתובעת לא הוכיחה את טענתה שהגרוש של בתה הפר התחייבות לדאוג לה “עד אחרית ימיה” בתמורה לכספים. גם אם הייתה התחייבות כזו, נקבע, לא ברור מה משמעותה.

פרטי מקרה הבוחן:

תביעה שהגישה חמות נגד חתנה לשעבר להחזר מחצית מסך של כחצי מיליון שקל שנתנה לו ולבתה-אשתו לשעבר כשהיו נשואים, נדחתה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בחיפה (תמ”ש 17057-12-17).

כב’ השופטת הילה גורביץ שינפלד קבעה כי טענת החמות שהחתן הפר את התחייבותו לדאוג לה עד אחרית ימיה בתמורה לכספים לא הוכחה, וגם אם הייתה התחייבות כזו, לא ברור מה כללה, מה היה תוכן ההתחייבות והיקף ההתחייבות וכיצד והאם הופרה התחייבות זו.

התרשמות בית המשפט היתה כי התביעה הוגשה בשל תחושת החמות שהגרוש של בתה התעשר על חשבונה כיוון שבמסגרת הגירושים קיבל דירה שמימנה בין היתר החמות. אלא שזו לא עילה לתביעה.

לעומת זאת לו היו הכספים שניתנו מעוגנים בהסכם הלוואה או בהסכם הקובע תנאים להחזר כספים כולם ו/או חלקם – מצבה המשפטי של החמות היה שונה.

בתה של התובעת ובעלה התגרשו בשנת 2018 אחרי כ-13 שנות נישואים. בתביעה שהגישה כמה חודשים לפני הגירושין הרשמיים נגד החתן שלה היא טענה כי לאורך השנים העניקה לו ולבתה כחצי מיליון שקל, ששימשו בין היתר לרכישת שתי דירות ולשיפוצים, וזאת בכפוף להתחייבותם לדאוג לה עד אחרית ימיה.

לטענתה, הנתבע הפר את ההתחייבות, וכעת היא זכאית לקבל חזרה את הכספים מתוקף “זעקת ההגינות“, שכן היא השקיעה בו את כל הונה וכיום כאשר היא מצויה בזיקנתה היא נותרה חסרת כל.  אכן טענה שקשה להישאר אדיש לה, אבל ההיבט המוסרי אינו משחק תפקיד משמעותי בבית המשפט לענייני משפחה.

הנתבע טען מנגד כי לחמותו אין באמת עילת תביעה נגדו,  והיא פתחה בהליך כחלק מסכסוך המשמורת על הילדים המתנהל בינו לבין גרושתו.

הנתבע טען כי הוא וגרושתו ניהלו חשבונות נפרדים ולא היה לו מושג שחמותו העבירה כספים לחשבון שלה. לדבריו, אם התובעת החליטה לממן את בתה שתפנה אליה בתלונות.

מהי “זעקת ההגינות”?

זעקת ההגינות היא עיקרון שיפוטי שנועד לשמש במקרים נדירים, כאשר יישום טכני ומדויק של הדין מוביל לתוצאה שאינה רק לא נוחה, אלא בלתי נסבלת מבחינה מוסרית וצודקת. בתי המשפט משתמשים הביטוי הזה כאשר נסיבות העניין יוצרות תחושת אי־צדק בולטת, כזו שמחייבת התערבות חריגה כדי למנוע עיוות דין.

מדובר בסוג של שסתום ביטחון שמאפשר לבית המשפט להימנע מתוצאה פורמליסטית מדי, כאשר ברור שהצדק המהותי דורש אחרת.

זעקת ההגינות אינה מהווה עילה משפטית עצמאית, ואינה מאפשרת לעקוף דרישות ראייתיות או לבטל הסכמים רק מפני שאחד הצדדים מתחרט. היא מופעלת רק במצבים שבהם מתברר כי הצד שמבקש סעד נתון לפגיעה חריגה, כאשר הצד השני פעל בחוסר תום לב קיצוני, או כאשר נסיבות חיצוניות יצרו מצב בלתי אנושי שאי אפשר להתעלם ממנו.

גם אז, השימוש בה מצומצם וזהיר, משום שבתי המשפט שומרים על עקרונות של יציבות, סופיות ההכרעה וכיבוד חוזים.

החמות אפילו לא ביקשה עזרה מהבעל לשעבר

לענייננו, בית המשפט קבע כי החמות לשעבר לא ביקשה כל עזרה וכי לא הוכיחה שניתנה לה התחייבות כלשהי מצד הנתבע, וגם אם הייתה התחייבות, מה משמעותה וכיצד הופרה.  לו היתה התחייבות בכתב פני הדברים היו שונים כמובן והדברים היו ברורים יותר וברי הוכחה.

השופטת ציינה אף שלא נתנה אמון בטענת הנתבע שלא היה מודע לסיוע הכלכלי המשמעותי שהעניקה לו חמותו, היא לא שוכנעה שנטל על עצמו חיוב כלשהו, שעליו לפצות על הפרתו.

בהקשר זה העירה השופטת כי בחירת התובעת שלא לזמן את בתה לעדות פועלת לרעתה. מן המפורסמות הוא שמי שיכול היה להביא עדים וראיות שיעידו לטובתו ויחזקו את עמדתו המשפטית ולא עשה כן – חזקה עליו שהראיות לא היו פועלות לטובתו שאחרת היה מציגן ומעיד את העדים.

כמו כן, הוסיפה השופטת, התובעת לא פירטה מה הכוונה מאחורי הטענה הכללית שהנתבע הבטיח לדאוג לה עד אחרית ימיה. התחייבות שאינה ברורה והיא מעורפלת אין אפשרות לאכוף.

בנוסף נקבע כי התובעת לא הוכיחה שהיא זקוקה לעזרה, שכן מוסכם שהיא יכולה לעבור לגור עם בתה ככל שרק תרצה. עוד הודתה התובעת/החמות לשעבר כי מעולם לא ביקשה מהנתבע סיוע – והוא סירב.

למעשה, השופטת התרשמה שמקור התביעה בחוסר הנחת ואי שביעות הרצון של התובעת, מכך שאחרי הגירושים הנתבע זכה בדירה שהיא מימנה, כולה או חלקה. אלא שזוהי לא טענה שמאפשרת לחייב אותו בהשבת הכספים.  הטענה בדבר זעקת ההגינות נדחתה. בית המשפט פוסק על פי חוק ולא על פי תחושות בטן או מוסר. לא תמיד יש תמימות דעים בין המשפט למוסר, והמשפט גובר.

לאור הדברים האמורים השופטת דחתה את התביעה. עם זאת, היא החליטה שלא לחייב את התובעת בהוצאות בשל הכחשת הנתבע את הסיוע הכלכלי שללא ספק קיבל ממנה, הכחשה שהייתה בלתי אמינה ונוגדת את ההיגיון.

המסקנה המתבקשת היא אחת

נתינת כספים בסכומים משמעותיים צריכה להיות מעוגנת בהסכם ברור ומפורט, שבין היתר יכול לקבוע תנאים להחזר המתנה או ההלוואה היה ומי מבני הזוג יוזם גירושים.

לסיכום:

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי