זכותה של ידועה בציבור לקצבת שארים מן המוסד לביטוח לאומי

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

האם הצדדים היו ידועים בציבור?

תביעה שנדונה ב- ב”ל 34060-04-16 בבית הדין לעבודה שללה את זכותה של אישה לקבלת זכויות ידועה בציבור מן המוסד לביטוח לאומי וכפועל יוצא מכך לא תקבל האישה קצבת שארים מן המל”ל.

הפלוגתא העומדת לדיון הינה כאמור, האם התובעת והמנוח היו ידועים בציבור כבני זוג, באופן המזכה את התובעת בקצבת שאירים.

התובעת טוענת כי היא והמנוח ניהלו זוגיות ארוכת שנים, וניהלו משק בית משותף על כל המשתמע מכך, וזאת במשך תקופה של כ-20 שנים ויש בכך כדי להוכיח היותם ידועים בציבור בשנה האחרונה עובר לפטירת המנוח, לצורך זכאותה לקצבת שאירים.

המל”ל טוען מנגד, כי הוכח שהמנוח חי בנפרד מהתובעת, לפחות סמוך לפטירתו (למעט בתקופה שמ- 28.11.06 עד 16.2.07), ואף הוכח כי המנוח התגורר אצל אחיו.

ההחלטה כי המנוח לא היה תושב ישראל בתקופה  שמ- 9/1963 ועד 3/2000 הינה החלטה חלוטה. התובעת אינה עונה להגדרת אלמנה כדרישת החוק, ולכן יש לדחות את התביעה.

קצבת שארים מן המוסד לביטוח לאומי

תכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין קצבת שאירים, היא להעניק לאלמנה קצבה, על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה, פחות או יותר, כפי שהייתה לפני פטירת בן זוגה (עב”ל 1169/01 אורה אביטל – המוסד לביטוח לאומי , דב”ע ל/0-19 המוסד לביטוח לאומי – רחל מנו, פד”ע ב’ 72).

מיהי אלמנה?

סעיף 238(2) לחוק קובע כי “אלמנה” הזכאית לגמלת שאירים היא מי שהייתה

אשתו של המבוטח בשעת פטירתו מלבד:

(1)   מי שהייתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה – פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד;

(2)   מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח הייתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא הייתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו;

ישנם חוקים המשווים זכויות אלמנה לזכויות של ידועה בציבור.

בסעיף 1 לחוק, מוגדר המונח אשתו– “לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו.”

מכך עולה, כי הידועה בציבור כאשתו של מבוטח תהיה בגדר “אלמנה” בהתמלא שני תנאים מצטברים: האחד, בשעת פטירת המבוטח היה הייתה ידועה בציבור כאשתו; והשני בשעת פטירת המבוטח היא גרה עמו.

מה המשמעות לכך שבני הזוג חיו בפירוד לצורך קבלת זכויות?

בפרשת אביבה לאון (דב”ע נב/ 69- 0 אביבה לאון נ’ המוסד לביטוח לאומי) נקבעה הלכה עקרונית:

המונח “נפרד” בין בני-זוג, אינו משקף מצב משפטי-פורמלי בדיני המעמד האישי של יהודים בישראל, משום “שאין בדיני התורה מוסד של “Separation… על כן, על בית הדין לעבודה לבדוק את מערכת העובדות כדי לבחון ולקבוע האם אכן בני זוג נפרדים האחד ממשנהו…

הסימן העיקרי של קיום מצב פירוד בין בני זוג הוא אי-מגורים במשותף. אי-המגורים במשותף של בני הזוג יכול ויהיה באופן מלא או חלקי ויכול ויהיה

זמני ומשתנה או מתמשך. אי-מגורים במשותף של בני זוג באופן מלא ומתמשך מצביע על קיום פירוד אשר יכולה להיות לו תוצאה משפטית לעניין שלילת זכויות האלמנה לקצבת שאירים. מה שאין כן לעניין אי-מגורים במשותף הנושא אופי חלקי וכן אופי זמני ומשתנה.

יש להבחין בין נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהן נוצר הפירוד בין בני הזוג ואשר אלמלא אותן נסיבות לא היה פירוד ביניהם (כגון, אשפוז עקב מחלה ממושכת של אחד מבני הזוג, שהות מאונס של אחד מבני הזוג במקום אחר במשך תקופה ארוכה), לבין נסיבות שבהן הפירוד נעשה על פי רצונו של אחד מבני הזוג. במקרה הראשון, יש לבחון את מכלול הנסיבות והתנהגות בני הזוג, כדי לקבוע האם אכן היה פירוד בין בני הזוג. אף בנסיבות שכאלה יכול ובני הזוג לא ייחשבו כמי שהיו נפרדים, כאשר – לדוגמה – בן הזוג שומר על קשר אפשרי עם בן הזוג המאושפז או השוהה מאונס במקום אחר בדוגמאות שהובאו לעיל. לעומת זאת, במקרה השני, ייחשב הדבר כפירוד בין בני הזוג.

היסוד השני, אשר דרוש כי יתמלא לאחר קיומו של היסוד הראשון, הוא יסוד הזמן… המבחן בפסקה (2) שלפנינו הוא מבחן אובייקטיבי של חלוף פרק זמן של קיום תקופת הפרידה…

פרק הזמן שבו מדובר בפיסקה (2) שלפנינו הוא שלוש שנים לפחות מתוך חמש השנים האחרונות שלפני פטירת המנוח, ובכלל שלוש השנים האחרונות הפרידה הייתה בשנים עשר החדשים שלפני פטירת המבוטח.

מסקנת בית הדין היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח מגורים משותפים וניהול משק בית משותף עובר לפטירת המנוח.

למסקנה האמורה, מגיע בית הדין בעקבות הראיות הבאות:

• המנוח נפטר כאמור ביום 16.2.07. התובעת הגישה תביעתה רק ביום 20.10.13, כ-7 שנים לאחר פטירתו.
• בטופס התביעה צוין כאמור על פרידה של בני הזוג בתקופה שמ- 1/2003 עד 7/2005. התובעת אינה מציינת דבר אודות התקופה שמ- 7/2005 ועד לפטירת המנוח. תשובתה של התובעת לעניין זה הייתה מעורפלת.
• התובעת עצמה הגישה תביעה לקצבת זקנה והשלמת הכנסה (נ/4) שבה ציינה כי היא גרושה, אך לא ציינה את עובדת היותה ידועה בציבור של המנוח.
• המנוח הגיש תביעה לקצבת נכות (נ/5) שבה ציין כתובת מגורים אצל אחיו. המנוח הצהיר כי אין לו בת זוג ועל בסיס הצהרתו זו קיבל הבטחת הכנסה.
• ביום 13.11.06, בוצעה למנוח “הערכת תלות”. הבדיקה בוצעה בבית אחיו של המנוח  וצוין כי הוא מתגורר בבית עם שני אחיו, והם אלו שמטפלים בו. התובעת צוינה על ידי המנוח כ”ידידה”. התובעת לא ידעה כלל על ביצוע הבדיקה
• אחד מאחיו של המנוח נפטר גם כן. האח שנותר בחיים, לא הובא על ידי התובעת לעדות; והדבר אומר דרשני.
• התובעת אישרה כי לאישבה “שבעה” על המנוח יחד עם אחיו.
• כל העדים שהובאו מטעם התובעת לעדות, לא יכלו לנקוב באילו שנים בדיוק התגוררו התובעת והמנוח במשותף.

הצדדים חיו בנפרד

התובעת והמנוח היו בעברם בני זוג, אך בין הצדדים חלה פרידה למשך מספר שנים טרם פטירתו, תקופה שבה התגורר המנוח עם אחיו, או לחלופין שהה אצל ילדיו בדנמרק לתקופות ממושכות.

המנוח כאמור הצהיר בתקופה שעובר לפטירתו, כי הנו מתגורר עם אחיו וראה בתובעת כידידה בלבד, ואכן נראה בעליל כי התובעת והמנוח נותרו בסופו של יום בקשרי חברות, אך לא חיו יחד כבני זוג כנדרש עפ”י החוק. אם כן, לא היו הם ידועים בציבור לצורך קבלת הזכויות.

התובעת לא השכילה להוכיח שהייתה אלמנתו או הידועה בציבור של המנוח כנדרש עפ”י החוק, ולכן אין מנוס מדחיית תביעתה, אך בית הדין לא חייב אותה בהוצאות משפט של הביטוח הלאומי ודחה את התביעה ללא צו להוצאות.