זכויות מוטבים בקופות גמל, בביטוחי מנהלים, בקרנות פנסיה וכיוצ”ב
מול זכויותיו/יה של בן/בת זוג באפיקי חסכון אלו
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מיהם או מהם מוטבים?
רבים מאיתנו חוסכים באפיקי חסכון שונים מוסדיים כגון: קופות גמל שונות, קרנות השתלמות, ביטוחי חיים ומנהלים ועוד’. 5כל אדם הפותח קופת גמל או העושה ביטוח חיים – מתבקש למנות מוטבים שיקבלו את הכספים עם פטירתו. אדם יכול לציין כל אחד, ולאו דווקא קרוב משפחה כמוטב, ואם לא ימנה מוטבים, הכספים יחולקו ע”פ חוק הירושה.
בדרך כלל אדם רושם את בת זוגתו ו/או את ילדיו כמוטבים. לעיתים אדם נוהג לרשום את הוריו ו/או מי מהם כמוטבים. במצב בו בן הזוג רשם את האחר או את ילדיו כמוטבים אין כל סתירה או ניגוד אינטרסים כי היורשים הם ממילא המוטבים. במקרים חריגים יחסית נרשמים ההורים או קרובי משפחה אחרים כמוטבים, כשיש לחוסך משפחה משל עצמו, ואין זה הכלל הנוהג.
אחת העצות שניתנות עם פתיחת תיק גירושין היא עשיית צוואה ושינוי המוטב בקופת הגמל/ביטוח המנהלים בהנחה שבן הזוג נרשם בזמנים טובים יותר – כמוטב.
איזו בעיה מתעוררת כאשר נפטר אדם והמוטב אינו בן או בת זוגו?
כמקובל, לאחר פטירת האדם, המוטבים זכאים לקבל את כל הכספים שבקופת הגמל ו/או ביטוחי חיים על סמך תעודת פטירה וכך זה נעשה עד היום.
הבעיה מתעוררת כאשר המוטב אינם בן/בת הזוג או הילדים אלא אדם אחר, וזאת מהסיבה הפשוטה שעל פי שיטת המשפט הנוהגת היום- הלכת השיתוף או הסדר איזון המשאבים – מחצית מכל החסכונות שנצברו שייכים לבן או לבת הזוג, ואין הנפטר יכול לקבוע מוטב על מה שאינו שלו (דהיינו המחצית האחרת).
או אז מתעוררת השאלה האם יש לתת את כל הכספים למוטב (שאינו בן או בת הזוג) או לחלק את הכספים בין המוטב לבין בת/בת הזוג?
מה הבסיס לטענת בן או בת הזוג כי הנותר בחיים זכאי למחצית מחסכונותיו של הנפטר?
כספים אלה הינם בעצם רכוש משותף של בני הזוג מכח הלכת השיתוף או הסדר איזון המשאבים (לידאי נ. לידאי פד”י מו 1 602). הן על פי הלכת השיתוף החלה על בני זוג שנישאו לפני תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג והן על פי הסדר איזון המשאבים הנובע מחוק יחסי ממון בין בני זוג והחל על זוגות שנישאו לאחר שנת 1974- כל הכספים שנצברים באפיקי חסכון שונים הינם משותפים ושייכים בחלקים שווים לשני בני הזוג. זהו העיקרון החל לגבי מרבית הזוגות.
ברשות ערעור אזרחי 00 / 8672 שהלה אבו רומי נ.. ח’אלד אבו רומי ואח’ נקבע כי: “נושא יחסי הממון בין בני-זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974 מוסדר בחוק יחסי ממון. החוק נחקק שנים מספר לאחר שבית-משפט זה החל בפיתוח הסדרי ממון יציר הפסיקה בדמות הילכת שיתוף הנכסים תוך שהוא קורא למחוקק להסדיר את הנושא בחוק חרות. בחוק יחסי ממון בחר המחוקק בשיטת השיתוף הדחוי, שמשמעותה הפרדה מוחלטת של נכסי בני-הזוג במהלך הנישואין (סעיף 4), כאשר עם פקיעת הנישואין הרכוש מתחלק בין בני-הזוג על-פי שוויים של כלל נכסי בני-הזוג, למעט נכסים מסוימים המפורטים בחוק (סעיף 5). האיזון נעשה על דרך שומת נכסיו של כל אחד מבני-הזוג ותשלום ההפרש (סעיף 6)”.
כך גם בבג”ץ 02 / 10605 יפה גמליאל נ. בית-הדין הרבני הגדול נקבע כי: “במילים אחרות, מקום שבו אין בנמצא הסכם ממון תקף בין בני-הזוג, מחיל החוק הסדר איזון משאבים, כמפורט בפרק השני. הסדר זה, שהינו יציר הדין, עיקרו – חלוקה שוויונית של כלל הנכסים בין בני-הזוג, אך הוא מאפשר לבני-הזוג להסכים בכתב גם על נכסים ששוויים לא יאוזן ביניהם, כאמור בסעיף 5(א)(3), סיפא.
סעיף 147 לחוק הירושה
הבעיה מתחילה בסעיף 147 לחוק הירושה, שם נקבע כי כספי קופות גמל ו/או ביטוחי חיים אינם חלק מהעזבון שלגביו יכול אדם לערוך צוואה או להוריש עפ”י חוק הירושה.
האם תפקידו של הבנק או של חברת הביטוח או של קופת הגמל ליידע את החוסך אצלם כי מחצית החיסכון שייכת לבן/בת הזוג?
לכאורה התשובה לכך היא שלילית. לא מתפקידם של הבנקים ושל הגופים הפיננסיים האחרים ליידע אדם הפותח אצלם אפיק חסכון, כי על פי ההלכות המשפטיות החלות במדינה בן או בת זוגו הינם הבעלים של מחצית החיסכון. נראה לי כי לא מתפקידו של מוסד פיננסי להיות אמון על שמירת זכויותיו של בן או בת הזוג והדבר גם אינו מעשי כל-כך. בנק אינו ממונה על איזון משאבים בין בני זוג ולא סביר לצפות ממנו לעשות כן.
ייתכן שצריך לחלק דף הסבר כללי לכל פונה המבהיר כי מחצית מכל חסכון עשויה להיות שייכת לבן/בת הזוג ולהפנות ליעוץ משפטי. ייתכן שאחת העצות המעשיות שניתן לתת לכל היועצים הפנסיוניות למיניהם היא לעבור קורס קצר בדיני משפחה מההיבטים הפיננסיים, ואזי כל יועץ כזה יבהיר ללקוח את מהותו של החיסכון ואת היותו כפוף להלכת השיתוף הנוהגת במדינה. יועצים עוברים קורסים שונים ואין כל סיבה שלא ישתלמו גם בתחום זה.
האם יכולים אנו לצפות מהמוסדות הפיננסיים כי יטפלו גם בנושא זה?
התשובה לכך גם היא שלילית. אין זה מתפקידם של המוסדות הפיננסיים נכון להיום. כיום המוסדות הפיננסיים: בנקים, קופות גמל, חברות ביטוח חיים כלל אינם מיידעים את הלקוחות כי בבואם לרשום את המוטבים, עליהם לדעת כי בעצם 50% מהכספים אינם שלהם והוראותיהם לחלוקת הכספים למוטבים יחולו רק על מחצית הכספים הנותרים.
קושי זה חל גם על המוסדות הפיננסיים אשר עשויים למצוא עצמם מעורבים עמוק בסכסוך ונדרשים להגיש הליך משפטי הקרוי טען ביניים, על מנת שלא להיות חשופים לתביעות בין על ידי המוטבים או היורשים או על ידי בן או בת הזוג החשים מקופחים.
הציבור הרחב מוטעה לחשוב כי הכספים יחולקו ע”פ הוראת המנוח/ה שמינה את המוטבים. המוסדות הפיננסיים אינם מודיעים ללקוח כי התוצאה עשויה להיות אחרת, והם עצמם מחלקים את כל הכספים למוטבים על סמך תעודת פטירה כאמור.
בכך נוצר מחול שדים כאשר הלקוח ממנה מוטבים בלי שלקח בחשבון שמחצית הכספים אינם בעצם שלו. המוסדות הפיננסיים מחלקים את כל הכספים למוטבים על סמך תעודת פטירה דבר הגורם לכך שמוגשות תביעות להחזר הכספים על ידי בן הזוג, או שבן הזוג מעכב את חלוקת הכספים והבנק נאלץ להגיש טען ביניים כדי להגן על עצמו מפני תביעה ומעדיף הכרעה שיפוטית לצורך כך.
יתר על כן, כאשר אדם לוקח משכנתא על דירה הרשומה רק על שמו, הבנק טורח ל”כסות” את עצמו ולדרוש מבן הזוג הצהרה סטנדרטית לפיה אין לו תביעות ו/או דרישות בנוגע לאותה דירה. כך גם צריך לשאוף שיהיה כאשר בן זוג משקיע באפיק חסכון כלשהו. הבנק צריך לוודא כי בן הזוג מודע לבעייתיות ולקבל הצהרה כי אותו חסכון שייך אך ורק לחוסך או לקבל הצהרה של שני בני הזוג כי מדובר בחסכון משותף גם אם הוא רשום על שם אחד מבני הזוג.
הבעיה היא שאנשים רבים אינם מודעים לכך שיש להם מחצית בכל מה שנחסך על ידי בן זוגם ואדם עלול לוותר על נכס פיננסי המגיע לו בלי להיות מודע בכלל לזכאות שלו במחצית מאותם כספים צבורים.
לסיכום, כעורכת דין העוסקת בדיני אישות, גירושין וירושה, צוואות ועזבונות, והאמונה על חלוקת כספים בין בני זוג מידי יום ביומו ועל ויכוחים ברוח זו, הייתי ממליצה למוסדות הפיננסיים להיערך אחרת בנושא זה. להוציא דפי הסבר ולקבל את אישור בן הזוג טרם חלוקת הכספים כפי שהדבר נעשה היום בעת נטילת משכנתא ע”י בן זוג אחד המשעבד את דירת המגורים שלו.
