טובת הילד הוא מונח גמיש, מעורפל, אמורפי ובלתי ניתן להגדרה ברורה ובתי המשפט עושים בו שימוש כדבר שבשגרה
בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער עושים שימוש תדיר וכמעט יומיומי במונח של טובת הילד, כאשר הם באים לקבל הכרעה בהחלטת ביניים או בפסק דין, וצריכים לפסוק לכאן או לכאן.
כעורכת דין העוסקת בתחום דיני המשפחה והגירושין כ- 31 שנה (נכון לקיץ 2018) אציין כי אין דיון כמעט בו לא מוזכרת טובת הילד ברמה כזו או אחרת, תהא המחלוקת אשר תהא בין ההורים.
כך טובת הילד יכול לשמש להכרעה במחלוקת בין הורים גרושים אשר חלוקים ביניהם על מקום המגורים של הילד, מקום הלימודים של הילד, דרך החינוך של הילד, האם יהיה במשמורת משותפת אם לאו, איזה טיפולים יקבל, האם יעקור לחו”ל ותביעת ההגירה תאושר אם לאו, והאם יתירו לאם או לאב שהינם משמורנים לעבור למקום מגורים מרוחק אם לאו. טובת הילד יכולה לשמש גם להכרעה האם ילד יעבור ברית מילה, או יקבל או לא יקבל חיסון כזה או אחר, והאם יסע לחופשה עם הורה זה או אחר. וזוהי כמובן לא רשימה סגורה.
תוך שימוש במונח זה טובת הילד, מכריעים בתי המשפט מידי יום ביומו הכרעות הרות גורל המשפיעות לא רק על הילד הספציפי או על ילדי בני הזוג אלא גם על ההורים, שצריכים לכבד החלטות אלו, לקיים אותן ולנסות לחיות עמן, גם אם אינן תואמות את רצונם, השקפת עולמם או את צרכיהם.
האמנה בדבר טובת הילד
ישראל הצטרפה לאמנה שנכתבה ב- 1989 על ידי מדינות נאורות השמות את טובת הילד, שלומו ורווחתו במרכז, ב-1990, ואלו עיקריה:
מקצת מן העקרונות הכלליים של האמנה הנוגעת לילדים:
- עקרון השוויון – ילדים לא יופלו על רקע דתם, אמונת או על רקע של גזע, מין, מצב בריאותי ושכלי. התפיסה היא שכל הילדים שווים ויש להם אותן זכויות.
- עקרון השותפות – לילדים קיימת הזכות לבטא את עצמם ולהביע דעתם בחופשיות בכל הנוגע להליכים שקשורים אליהם. בשנים האחרונות נוהגים בתי המשפט לעיתים להזמין ילדים ללשכתם על מנת לשמוע אותם. ההליך נעשה בנוכחות עו”ס מומחית.
- עקרון טובת הילד- צרכי הילדים וטובתם עומדים בעדיפות ראשונה ומעל כל השאר, כערך עליון וראשוני בשיקולים עם קבלת החלטות בעניינם.
- עקרון החיים וההתפתחות של הילד – נוגע לזכות הילדים לחיות, עם התחייבות למנוע כל מצב הגורם למותם, הבטחה לספק להם תנאי חיים מינימליים ואיסור חד משמעי לשימוש באלימות כלפיהם. על ההורים, בסיוע המדינה, להבטיח את התפתחות ילדיהם. זוהי חובתם הבסיסית של ההורים והמדינה צריכה לאפשר זאת ולתמוך בכך.
- עקרון הגנת הילד – עקרון זה נוגע להקפדה על אי חשיפת ילדים לפעולות שתוכנן אינו הולם את גילם ומצבם, הן השכלי והן הרגשי. כמו למשל הימנעות מחשיפת ילדים לתכנים פורנוגרפיים או אלימים במיוחד.
העקרון הוא כי המדינה מחוייבת לרווחת אזרחיה, ובפרט כלפי ההילדים וכי כל ילד, לשם פיתוח אישיותו בצורה מלאה והרמונית צריך לגדול בסביבה משפחתית, באווירה של אושר, הבנה ואהבה, וכי כל ילד ראוי הוא להכנה לקראת חיים עצמאיים בחברה, ולחינוך ברוח האידיאלים המובעים במגילת האו”ם ובמיוחד ברוח השלום, הכבוד, הסובלנות, החופש, השוויון והסולידריות.
עוד נקבע העקרון כי יש להקדיש לילד תשומת לב מיוחדת כפי שהובע בהצהרת ג’נווה בדבר זכויות הילד משנת 1924, ובהצהרה בדבר זכויות הילד שאומצה על-ידי העצרת הכללית ב- 20 בנובמבר 1959. האמנה מזכירה כי “בשל אי-בגרותו הפיזית והנפשית, זקוק הילד לביטחונות והשגחה מיוחדים, לרבות הגנה משפטית נאותה בטרם לידה ולאחריה”.
הוצהר כי המדינות החברות יבטיחו את זכויות הילד ללא הפליה הנובעת מגזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא לאומי, אתני, או חברתי, רכוש, נכות, לידה או מעמד אחר, בין אם של הילד, ובין אם של הוריו.
בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאלית ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מינהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה.
המדינות החברות מקבלות על עצמן להבטיח לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו, תוך התייחסות לזכויות וחובות הוריו, אפוטרופסים חוקיים או אישיים אחרים האחראיים משפטית לו או לה, ולשם כך ינקטו צעדים מתאימים, תחיקתיים או מינהליים ויבטיחו שמוסדות ושירותים האחראיים לטיפול או הגנה על ילדים, יעמדו בתקנים הנקבעים בידי הרשויות המוסמכות, בפרט בתחום הבטיחות, מספר עובדיהם וכשירותם, והפיקוח הנאות.
המדינות החברות ינקטו צעדים נאותים, תחיקתיים, מינהליים או אחרים, למימוש הזכויות המוכרות באמנה זו, באשר לזכויות כלכליות, סוציאליות ותרבותיות, ינקטו המדינות החברות אמצעים כאמור, עד למקסימום האפשרי לפי המשאבים שברשותם ומקום שדרוש, במסגרת שיתוף הפעולה הבינלאומי.
המדינות החברות מכירות בזכותו הטבעית של כל ילד לחיים, ויבטיחו עד מירב המידה האפשרית את הישרדות הילד והתפתחותו.
הילד יירשם תיכף לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לקבל אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם.
המדינות החברות מקבלות על עצמן לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו, לרבות אזרחות, שם וקשרי משפחה כמוכר בחוק, וזאת ללא התערבות שלא כדין ומקום שנשללו מילד כמה ממרכיבי זהותו או כולם, יספקו המדינות החברות סיוע והגנה נאותים.
התייחסות מיוחדת יש למערכת היחסים שבין הילד לבין הוריו
ילד לא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק כאשר קובעות רשויות מוסמכות, הכפופות לביקורת משפטית, בהתאם לדינים ונהלים הנוגעים לעניין, כי פירוד כאמור נדרש לטובת הילד. קביעה כאמור יכול שתידרש במקרה מסוים, כגון מקרה של התעללות או הזנחת הילד על-ידי הוריו, או כאשר חיים ההורים בנפרד ונדרשת החלטה באשר למקום מגורי הילד.
המדינות החברות יכבדו את אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של הורים, או בני המשפחה המורחבת על-מנת לספק, באופן המתאים לצרכי הילד המתפתח, הכוונה והדרכה נאותות בהפעלת הזכויות המוכרות באמנה זו.
מדינות חברות יכבדו את זכות הילד המופרד מהורה אחד או משניהם לשמור על יחסים אישיים ומגע ישיר עם שני ההורים על בסיס סדיר, זולת אם מנוגד הדבר לאינטרסים של הילד.
מקום שפירוד כאמור נובע מפעולה יזומה על-ידי מדינה חברה, כגון מעצר, מאסר, הגליה, גירוש או מוות (לרבות מוות הנגרם מסיבה כלשהי בעוד מצוי האדם במשמורת המדינה) של אחד או שני הורי הילד, תספק מדינה חברה זו, על-פי בקשה, להורים, לילד, או במקרה מתאים, לבן משפחה אחר, מידע חיוני על מקום המצאות בן המשפחה הנעדר אלא אם עלול המידע להזיק לרווחת הילד.
בהתאם למחויבותן של מדינות חברות, תטופל בקשתו של ילד או של הוריו להיכנס למדינה חברה או לצאת ממנה לשם איחוד משפחה בידי מדינות חברות בצורה חיובית, אנושית ומזורזת.
ילד אשר הוריו מתגוררים במדינות שונות תהא לו הזכות לקיים על בסיס סדיר, קשרים אישיים ומגעים ישירים עם שני הוריו גם יחד. ועל כן יכבדו המדינות החברות את זכותו של הילד ושל הוריו לחופש תנועה. המדינות החברות ינקטו צעדים כנגד העברה בלתי-חוקית של ילדים מחו”ל, או אי- החזרתם לשם.
עוד הוסכם כי המדינות החברות יעשו כמיטב מאמציהן להבטיח הכרה בעיקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול ילדיהם והתפתחותו. להורים, אחריות בסיסית לגידול הילד והתפתחותו. בראש מעייניהן תעמוד טובתו של הילד.
על-מנת להבטיח ולקדם את הזכויות המפורטות באמנה זאת, יתנו מדינות חברות סיוע נאות להורים ולאפוטרופסים חוקיים בביצוע מטלותיהם החינוכיות, ויבטיחו את פיתוחם של מוסדות, שירותים ומיתקנים לטיפול בילד.
המדינות החברות ינקטו אמצעים תחיקתיים, מינהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים, על-מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית לסוגיהן, ומפני חבלה, פציעה או שימוש לרעה, הזנחה או טיפול רשלני, ניצול או התעללות, ניצול לרבות מיני, שעה שהוא נתון בטיפול הורים, אפוטרופסים חוקיים או אדם אחר המופקד על הטיפול בו.
אמצעי הגנה כאמור ראוי כי יכללו, מקום שמתאים, נהלים יעילים ליצירת תוכניות חברתיות הנועדות לספק תמיכה הדרושה לילד ולמופקדים על הטיפול בו, וכן לצורות אחרות של מניעה, ולזיהוי דיווח, העברה, חקירה, טיפול ומעקב של מקרי התעללות בילד וכן למעורבות שיפוטית.
ילד אשר באורח זמני או קבוע נשללה ממנו סביבתו המשפחתית, או אשר מירב טובתו מחייב כי לא יושאר בסביבה זו, יהיה זכאי להגנה מיוחדת ולסיוע מצד המדינה.
המדינות החברות יבטיחו בהתאם לדיניהם הלאומיים טיפול חלופי לילד כאמור, אשר יכול לכלול, בין היתר, השמה באומנות, “קאפאלה” לפי דיני האיסלם, אימוץ, או לפי הצורך, השמה במוסדות מתאימים לטיפול בילדים. שעה שבוחנים פתרונות, ראוי לשים לב לחשיבות שברצף חינוכו של ילד, וכן לרקעו האתני, הדתי, התרבותי והלשוני.
ואלו הן רק קטן חלק מן ההוראות הנוגעות לשמירה על קטינים, רווחתם, שלמות גופם ונפשם, קשריהם עם הוריהם וזכויותיהם האזרחיות.
כאשר דנים בשאלה מה גובר על מה, זכויות הילד וטובתו או צרכי ההורים ורצונותיהם ברור שטובת הילד גוברת על כל שיקול ויש לטובת הילד מעמד על, אך גם לרווחת ההורים משקל משמעותי בשיקולים שעל בית משפט לשקול.
כב’ השופט נ. סילמן קבע בתמ”ש (קריות) 6832-01-13 פלוני נ’ פלונית, כי במסגרת קביעת רווחתו של הילד, יש לקחת בחשבון גם את רווחת ההורים. וכך נוסחו הדברים: “….. רווחתה הנפשית של אמו משפיעה על רווחתו שלו. יחד עם זאת, גם רווחתו האישית של אביו הנה פרמטר בטובתו של הקטין – הקרבה, הסדירות, והקביעות. בצד כל אלו – יש להביא בחשבון את הסביבה, מערכת החינוך, וגורמי הטיפול בקטין”.
“איני יכול לקבל הגישה, כי חופש התנועה, וזכות שיקום ההורה, דוחקת טובת קטינים. הגישה לפיה יש להתיר מעבר/הגירה ורק אחר כך לשקול שיקולי משמורת וטובת קטינים, כמוה כהפיכת עיקרון על, ל”מושג שיש להתחשב בו”. ברי כי קיימת קורלציה בין טובת המשמורן ובין טובת הקטין, …….- סדר השיקולים הפוך”. …..
מנגד ייאמר כי הורים אשר מעוניינים בפרי בטן צריכים לדעת שהם מוותרים על זכויות, ומקריבים למען ילדיהם
אמירה זו מתייחסת למקרה בו זוג הורים חלוקים ביניהם על מקום מגוריו של הילד ועל זכותו של כל אחד מהם להישאר במקום מגוריו או לעקור ממנו בשל רצון אישי, זוגיות חדשה, מקום עבודה מתגמל וכיוצ”ב צרכים אישיים של כל הורה, שיש בהם כדי להשליך גם על טובתו של ההורה ולעיתים גם על טובת הילד כפועל יוצא מכך, שכן הורה מאושר ישפיע טוב על הילד ויעשה אותו מאושר והורה אומלל גם שלא במתכוון, יכול להשפיע על מצב רוחו של ילדו/ילדתו לרעה.
הורים אשר בוחרים להביא ילד לעולם מוותרים על חלק מזכויותיהם, המדובר גם בהקרבה מסויימת ולא רק בקבלת זכויות
וכך אומר כב’ השופט ניצן סילמן בפסק הדין דלעיל: “כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, “מוותרים” אנו על זכויות רבות – נשללת מאתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסויימת, וזוכים אנו בהנאות רבות; הויתור הינו מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין. כדי לשנות את המצב הקיים עבור הקטין, לזכות ב”חירות” השיקום, היה על האם להראות, כי זו טובת הקטין, וכי מצבו מאפשר זאת; על האם להראות כי המעבר אפשרי ויביא יותר תועלת מנזק.”
סיכום ומסקנות
רואים אנו, כי טובת הילד גוברת בכל מקרה על זכויות ההורה אשר נידפות ונדחקות מפאת טובת הילד, תהא הסיבה אשר תהא, תמיד יעדיף בית המשפט לראות לנגד עיניו קודם את הילד ורק לאחר מכן, ורק אם הדבר אינו סותר את טובת הילד – יתחשב בית המשפט גם בזכויות ההורים.
