זכויות אישה למזונות מעזבון

האם זכאית אישה למזונות מן העזבון?

היכן עדיף לאישה להגיש תביעתה למזונות מן העזבון?

האם בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני?

עו”ד  אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

חובת המזונות של בעל כלפי אשתו

בעל חב במזונות אשתו אם ידה אינה משגת לכלכל את עצמה מהשתכרותה. חובה זו חלה גם על בעל שנפטר, ואשר לא הותיר לאשתו מאומה או מעט בצוואה, והיא חסרת יכולת לספק את צרכיה מעבודתה ברמה סבירה של קיום.  בעל חב על פי דין תורה לכלכל את אשתו הן בחייו והן מעזבונו, וכל עוד לא התגרשו – חב בעל במזונות אשתו.

היה והבעל נפטר, עולה שאלת מזונות האישה, בנסיבות בהן האישה אינה יורשת את עזבון בעלה או שהיא יורשת סכום שאין בו די כדי לספק את צרכיה עד יומה האחרון.

בנסיבות אלו מאפשר חוק הירושה להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני לצורך קביעת מזונות אישה,  דהיינו מזונות מן העזבון, לפי בחירתה של האישה ושיקול דעתה, היכן להגיש תובענה זו, האם בבית משפט או בבית הדין הרבני.

תביעה כזו אינה רלוונטית ואינה עולה על הפרק במידה והבעל הוריש בצוואתו את רכושו לאשתו, או אם לא היתה לו צוואה (דהיינו על פי הדין) מגיע עזבונו לאשתו, והיא יכולה להתפרנס מהרכוש שהותיר לה, בין אם מדובר בכל הרכוש ובין אם מדובר בחלק מן הרכוש ובלבד שמה שהותיר לה – מאפשר את קיומה בכבוד.

הבעיה מתעוררת כאשר הבעל קיפח את האישה בצוואה שהותיר מכל סיבה שהיא, והוריש את רכושו לאחיו, או לילדיו מנישואין ראשונים, כאשר ברור שיש ניגוד אינטרסים בין הילדים מנישואין ראשונים לבין האישה השניה, ואין הילדים חפצים לתת מן הרכוש לאישה של אביהם המנוח ו/או לכלכל אותה.

הפרק הרביעי בחוק הירושה התשכה – 1965, קובע את הזכאות העקרונית למזונות אישה.

וכך קובע סעיף 56 לחוק הירושה:

“הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות        מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה“.

סעיף 59 לחוק הירושה קובע מהם הפרמטרים לקביעת מזונות מן העזבון, כדלקמן:

“בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית המשפט, בין השאר:

(1)   בשווי העזבון;

(2)   במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על-פי צוואה;

(3)   ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש;

(4)   ברכושו של הזכאי למזונות;

(5)   בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג;

(6)   במזונות שהזכאי יכול לקבל על-פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט–1959;

(7)   לגבי בן-זוגו של המוריש — במה שמגיע לו על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאישה מקבלת על פי כתובה”.

במידה ומדובר בזוג שנשוי בנישואין שניים והגבר הותיר את כל עזבונו לילדיו  מהנישואין הראשונים, או לקרובי משפחה אחרים – תוכל האישה להגיש תביעת מזונות מן העזבון.

האם נכון לעשות זאת בבית המשפט לענייני משפחה על פי חוק הירושה או – בבית הדין הרבני?

האישה יכולה לעשות כן על פי חוק הירושה כעולה מן הסעיפים שלעיל בבית המשפט לענייני משפחה ויכולה היא לעשות כן גם בבית הדין הרבני על פי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים נישואין וגירושין תשיג 1953.

בסעיף זה נאמר כי: “הגישה אישה יהודייה לבית דין רבני תביעת מזונות שלא אגב גירושין נגד אישה היהודי או נגד כזבונו, לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בעניין”.

משמע – בידי האישה לבחור היכן היא רוצה לדרוש מזונות מן העזבון.  אמנם, יתכן שבית הדין פוסק סכומים נמוכים יותר כמזונות שוטפים אך מנגד יש לבית הדין הרבני יתרון עצום בקביעת מזונות מן העזבון – יכולתו לפסוק על פי הדין העברי מדור ספציפי לאישה, סעד שבית המשפט לענייני משפחה אינו רשאי להקנות לאישה.

המשמעות של פסיקת מדור ספציפי לאלמנה היא העובדה כי תהא זכאית לגור בבית המנוח עד יומה האחרון, ורבים הסיכויים שבית הדין לא יפנה אותה מן הבית בהנחה שהיתה נשואה למנוח שנים לא מעטות ואין לה יכולת כלכלית לדאוג לעצמה למגורים ו/או לשכר דירה.

נראה אם כן, שלעיתים, עדיף לה לאישה לפנות דווקא לבית הדין הרבני.