שני בנים היו לה לשושנה המנוחה שהתאלמנה מבעלה בגיל צעיר. האחד, יוני, אשר ניהל מסלול חיים שאנו קוראים לו “נורמטיבי”, החל לימודיו שנתיים לאחר סיום השירות הצבאי, השתלב בשירות המדינה, והתקדם אט אט בסולם הדרגות. המשכורת הייתה בינונית אך התנאים אפשרו חיי משפחה. יוני היה נשוי לבחורה שהתאהב בה בתיכון ונישא לה כאשר היה סטודנט.
בנה השני של שושנה המנוחה, תמיר, לא חזר אף פעם בעצם מהטיול של אחרי הצבא. הוא בילה מספר שנים בארצות הברית, התפרנס ממכירה בעגלות בלאס וגאס, לאחר מכן עבר לאוסטרליה, וניהל שם חיים נוחים, עבד מעט וכל יום אחר הצהריים היה יוצא לחוף לשתות בירה. להינשא מעולם לא רצה. אחת לחמש שש שנים הגיע לארץ לבקר את אמו.
ברור אם כן שרוב העול נפל על יוני שנותר להתגורר בארץ, ובמיוחד לאחר ששושנה הזדקנה ונזקקה יותר ויותר לסיוע.
כשנתיים לפני ששושנה נפטרה, היא פנתה ליוני, הבן שטיפל ועתיד היה לטפל בה עד אחרית ימיה ואמרה שהיא מעוניינת להוריש לו את מחצית הירושה ואת המחצית השנייה לילדיו נכדיה היחידים. שושנה הסבירה כי היא חשה ריחוק מתמיר, שניהל חיים חופשיים וחסרי אחריות וגילה מעט מאד אכפתיות כלפיה. שושנה אהבה את בנה תמיר אבל המרחק העצום והביקורים המועטים הותירו בליבה תחושה שהיא רוצה לתגמל את יוני על הטיפול המסור בה.
שושנה שכבר הייתה בבית אבות ביקשה מיוני שיאתר עורך דין שיוכל לנסח את הצוואה עבורה, ויוני כפי שפעל תמיד ועשה כפי שאמו ביקשה וציותה, התייעץ עם חבריו לעבודה וקיבל שלושה שמות של עורכי דין מומלצים, ופנה לאחד מהם לתיאום פגישה.
לפגישה הראשונה יוני הגיע בגפו והסביר לעורך הדין מה אמו רוצה ולמי היא מעוניינת להוריש את רכושה.
לפגישה השנייה הופיע יוני בליווי אמו, אותה הסיע מבית האבות שבו שכנה. יוני המתין במבואה ושושנה נותרה בגפה עם עורך הדין. לו הדברים היו מסתיימים באיתור עורך הדין על ידי יוני והסעת אמו למשרד עורך הדין אזי פעולתו של יוני לא הייתה נחשבת להתערבות המביאה לפסלות צוואה. אך למרבה הצער, מאותו רגע ואילך, עורך הדין חטא לתפקידו ואפשר ליוני התערבות, אשר תביא בסופו של יום לביטול הצוואה.
שושנה הסבירה לעורך הדין למי היא רוצה להוריש את רכושה, אך מאחר ולא שמעה טוב, כדרכם של מבוגרים לעיתים, יוני נאלץ להיכנס לחדר ולהסביר לאמו מה אומר עורך הדין, ואזי התנהלה שיחה בין שלושתם, בה יוני מסביר בסבלנות לאמו את שאלותיו של עורך הדין, וזו עונה לאחר ששמעה והבינה, והכל כמו תמיד בסיוע של יוני.
נוכח גילה של שושנה ומצב בריאותה הציע עורך הדין כי יערוך את הצוואה במקום, ולא יטלטל את שושנה למשרדו פעם נוספת, וגם לא יצטרך להגיע לבית האבות, דבר שהיה כרוך בטרחה נוספת מבחינתו.
יוני ושושנה המתינו בבית קפה סמוך כשעתיים ולאחר מכן חזרו למשרדו של עורך הדין. עם חזרתם נתן עורך הדין בידי שושנה ויוני טיוטה של צוואה על מנת שיעירו הערות שתתוקנה במקום. שושנה גילתה ששכחה את משקפי הקריאה שלה בבית האבות, ויוני הקריא לה את הצוואה, מאחר ועורך הדין היה עסוק במשרדו עם לקוח אחר.
שושנה על אף גילה המבוגר ועל אף שלא שמעה היטב ועל אף שגם נזקקה למשקפי קריאה – הייתה צלולה לחלוטין והחלטתה להוריש את רכושה לבן שטיפל ומטפל בה ולילדיו שהיו נכדיה היחידים הייתה הגיונית ולא מנותקת מהמציאות. אין ספק שזה היה רצונה ואולם סוף מעשה במחשבה תחילה והניסיון לחסוך בזמן או בעלויות או בשניהם – גרם לתוצאה ההפוכה.
לאחר שהצוואה הוקראה לשושנה, וזו אישרה שהצוואה משקפת את רצונה – חתמה שושנה על הצוואה בנוכחות עורך הדין, ועד נוסף ממשרדו, מתמחה נלהב עם המון מוטיבציה, כאשר שניהם מוודאים את רצונה של שושנה.
עם פטירתה, שלח עורך הדין שהחזיק בצוואה עותק לתמיר באמצעות מייל וכן באמצעות דואר לכתובתו באוסטרליה.
תמיר הופתע מהעובדה שאמו נישלה אותו לחלוטין מירושתה, וטען כי הגם שלא גר בארץ, אמו אהבה אותו וכי לא הייתה מדירה אותו מירושה, וזאת מבלי לזלזל בעובדה שאחיו היה זה שעמד לצד אמם כל העת.
תמיר הציע ליוני להתפשר ולתת לו חלק קטן יותר מהירושה וכי יוני יקבל חלק גדול יותר אך יוני סירב מתוך אמונה שלצוואה יש תוקף כי נערכה על ידי עורך דין וכי אמו הייתה בריאה יחסית וצלולה, ולא היה כל פגם בחשיבה שלה או ביכולות המנטליות שלה. היא אמנם הייתה מבוגרת וגם לא שמעה כל כך טוב – אך מעבר לכך הייתה כשירה לחלוטין לכל דבר ועניין.
יוני טען שעובדתית לא מונה אפוטרופוס לאמו וזוהי גם אינדיקציה למצבה התקין יחסית לפחות מבחינת היכולת השכלית שלה.
יוני הוסיף ואמר כי הוא בטוח שזה היה רצון אמו וכי היא זו אשר הציעה לו את ההצעה להוריש לו את כל הירושה וכי הדבר לא הגיע מיוזמתו שלו אלא מאמו. יוני פנה לרשם הירושות ליתן צו קיום צוואה לצוואה. תמיר הציע ליוני לשקול את ההצעה שלו פעם נוספת ואמר כי הוא חושב שמגיע ליוני חלק גדול יותר מהירושה בגלל שעמד לצד אמו מאז ומתמיד אך לא מבחינה משפטית. יוני סירב ואפילו לא שקל את ההצעה וכאמור הגיש בקשה לצו קיום צוואה ברשם הירושות.
מה הוא צו קיום צוואה?
על מנת לתת לצוואה תוקף מחייב באופן שיאפשר לממש את האמור בה, יש להגיש לגביה בקשה לצו קיום צוואה, בפני רשם הירושות, וזאת בהתאם להוראות חוק הירושה, תשכ”ה-1965, ותקנות הירושה, תשנ”ח-1998. רשם הירושות בוחן את הצוואה ואם אין בה פגם לשיטתו ואם גם לא מוגשת התנגדות לצוואה – יינתן צו קיום צוואה ואזי ניתן יהיה להוציא את הצוואה לפועל.
הוצאת הצוואה לפועל משמעותה היא כי אם יש נכסי מקרקעין למנוח אלו ירשמו על שם הנהנים על פי הצוואה.
אם יש כספים בבנקים – הרי שהיורשים יוכלו לפנות ולקבל את הכספים על פי האמור בצוואה ובתנאים המפורטים בה.
האם אפשר להתנגד לקיום צוואה?
התשובה לשאלה זו הינה חיובית. עצם קיומה של צוואה אינו סוף פסוק. אחרי שהוגשה בקשה לצו קיום צוואה אצל הרשם, רשאי כל מי שחפץ להתנגד לקיום הצוואה, להגיש התנגדות למתן הצו. התנגדות זו הינה כתב טענות אשר מכיל את הטענות שבגינן מבוקש לפסול את הצוואה ו/או לדחות את הבקשה למתן צו לקיומה. את ההתנגדות יש להגיש בפני רשם הירושות, וזאת תוך 14 ימים ממועד הפרסום של דבר הגשת הבקשה בעיתונות וברשומות.
עם הגשת ההתנגדות, יועבר תיק הבקשה בצירוף ההתנגדות לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת לצורך קיום דיון בפניו בעניין זה וקבלת הכרעה על ידו.
תמיר שהיה יורש על פי הדין ואמור היה לקבל אם לא הייתה צוואה – מחצית מרכושה של אמו – הגיש התנגדות לרשם הירושות אשר העביר את התיק לדיון בבית המשפט לענייני משפחה.
מי רשאי להגיש התנגדות לביצוע צוואה?
סעיף 67 לחוק הירושה קובע כי “כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות…תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו”. כלומר, כל אדם אשר יש לו עניין כלשהו לגבי הבקשה לצו קיום צוואה, וסבור שאין לקיים את הצוואה כפי שהיא – רשאי להגיש התנגדות.
בדרך כלל ההתנגדויות מוגשות על ידי יורשים – קרובי משפחה של המצווה, אשר חשים עצמם מקופחים במסגרת הוראות הצוואה. לרוב המדובר במי שקיבל הבטחה לקבלת נכס כלשהו מהמנוח המצווה, אשר לא מצאה את ביטויה במסגרת הצוואה ועל כן הוא סבור כי הצוואה איננה משקפת למעשה את רצונו האמיתי של המצווה ויש להורות על ביטולה. יש להביא בחשבון כי ביטולה של צוואה מביא לכך שחוק הירושה נכנס לתוקפו אלא אם כן אפשר להציג צוואה אחרת שהינה ברת תוקף.
אם יש צוואה מוקדמת יותר או מאוחרת יותר מאשר זו שהתבקש קיומה הרי שבית המשפט יבחן את תקופתן של הצוואות האחרות ורק אם גם הן יוכרזו כפסולות יכנס לתוקפו חוק הירושה ואזי הירושה תחולק על פי דין.
במקרה זה תמיר אשר היה אמור לרשת מחצית מכלל העזבון עומד בתנאים ויש לו זכות להגיש התנגדות. מי שאינו אמור לרשת על פי חוק הירושה גם לא יכול להגיש התנגדות לצוואה שכן לא תצמח לו תועלת גם אם תתקבל ההתנגדות וגם כך לא יקבל חלק מהעיזבון.
מהן העילות עליהן ניתן לבסס התנגדות לביצוע צוואה?
ישנן מספר עילות על פיהן אפשר להגיש התנגדות לצוואה. במקרה שלנו ההתנגדות של תמיר התבססה על מעורבות יתר של יוני בעריכת הצוואה. תמיר הגיע לארץ והפעיל חוקר פרטי אשר גילה את נסיבות עריכת הצוואה. החוקר הפרטי התחבר בדרך לא דרך לעד הנוסף המתמחה הנלהב, שהיה עד לצואה ביחד עם עורך הדין וזה סיפר לו אגב שיחה על אירועים ומקרים מעניינים שהתנהלו במשרד – על כך שיוני איתר את שם עוה”ד, הביא את האם לפגישה, יצא החוצה אך חזר כשהתברר שיש קשיים בשיח בין עורך הדין לאמו בשל קשיי שמיעה וכאשר התברר כי לאחר קבלת הטיוטה כי האם שכחה את משקפיה.
כל אלה מהווים מעורבות חריגה ובלתי תקינה ומנוגדים לחוק. מעורבות בעריכת הצוואה הינה טענה הבוחנת את מידת המעורבות של הזוכה ע”פ הצוואה. בהקשר זה יש לבחון מי שכר את עורך הדין שערך את הצוואה, הקשר שבין עורך הדין לנהנה ע”פ הצוואה, האם הנהנה הוא שמסר לעורך הדין את הוראות הצוואה והאם הנהנה נכח במעמד החתימה על הצוואה ועוד.
סעיף 35 לחוק הירושה התשכ”ה 1965 קובע בזו הלשון: “הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה. “סעיף זה קובע חזקה חלוטה, על פיה, הנגוע באחת העילות שמפורטות בו, מביא לבטלות הוראת הצוואה שנעשתה לטובתו. ברור שיוני לקח חלק משמעותי בעריכת הצוואה ועל כן דינה להיפסל.
עקרונית, על מנת שצוואה תוכל לקבל צו לקיומה, עליה להיערך בהתאם להוראות החוק, ולשקף את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה.
עילות עקרוניות להתנגדות לצוואה
כמו כן ניתן להגיש התנגדות לצו קיום צוואה בהתבסס על מספר סוגים עיקריים של פגמים שנפלו בעת עריכת הצוואה:
(א) פגמים צורניים אשר שנפלו בעת עריכת הצוואה, בניגוד להוראות הטכניות של חוק הירושה לגבי אופן עריכת ארבעת סוגי הצוואה. לדוגמא, צוואה בעדים אשר נערכה בפני עד אחד בלבד, או צוואה בכתב יד אשר לא נכתבה כולה בכתב ידו של המצווה, או כאשר הצוואה איננה נושאת חתימות כדין, או תאריך כדין וכד’.
(ב) פגמים אשר המתייחסים למצבו המנטאלי והנפשי של המצווה בעת כתיבת הצוואה. לדוגמא, כאשר המדובר במצווה הלוקה בדמנציה ומחלות דומות אשר יש ביכולתן להשפיע ולשבש את צלילות דעתו של המצווה בעת כתיבת הצוואה, או כאשר המדובר במצווה שהופעלו עליו לחצים קשים, איומים, אונס, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, בעטיים הוא כתב את הצוואה שלא מרצונו החופשי, או כאשר הנהנים בצוואה נטלו חלק בעריכתה.
(ג) פגמים אשר מתייחסים לתוכן הצוואה. כאשר המדובר בהוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי, כאשר מצווה מתנה הורשה בביצוע פעולה כמו להינשא או לא להינשא למאן דהוא. התניה כזו בלתי מוסרית ופסולה.
(ד) פגמים המתייחסים לכשרות הצוואה באופן כללי, כגון היות הצוואה מזויפת, או כאשר המדובר בצוואה שאיננה צוואתו האחרונה של המצווה, הואיל וישנה צוואה שניתנה על ידו אחריה, ואשר מבטלת את הצוואה שהוגשה לרשם הירושות ועוד.
הפרוצדורה המשפטית להגשת התנגדות
כאמור, יש להגיש את ההתנגדות לצו קיום הצוואה בפני רשם הירושות, וזאת תוך 14 ימים ממועד הפרסום של הגשת הבקשה לצו בעיתונות וברשומות. במקרים מיוחדים רשאים רשם הירושות או בית המשפט לענייני משפחה לקבוע מועד מאוחר יותר. את ההתנגדות יש להגיש בכתב, כשהיא כוללת את נושא ההתנגדות ונימוקיה, וזאת כמספר הצדדים בתיק, ובצירוף עותק נוסף לבית המשפט לענייני משפחה.
כמו כן, יש לצרף לנוסח ההתנגדות את המסמכים הבאים: תצהיר מאומת בפני עורך דין, כל המסמכים הרלוונטיים עליהם היא מתבססת, קבלה על תשלום אגרה, טופס פתיחת הליך, וייפוי כח של המתנגד המיוצג על ידי עורך דין. עם הגשת ההתנגדות, מועבר תיק הבקשה בצירוף ההתנגדות על ידי מזכירות רשם הירושות לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת בהתאם לסעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה. בית המשפט לענייני משפחה ידון בתיק לאור טענות הצדדים, וכן לאור תגובת ב”כ היועמ”ש לממשלה.
יוני אשר שכר עורך דין מצוין שנתן לו הכוונה ויעוץ נכונים הצליח לגלות את נסיבות עריכת הצוואה. כבר בקדם המשפט חשף תמיר באמצעות עורך הדין שלו את המידע אודות הנסיבות של עריכת הצוואה. עורך הדין שערך את הצוואה ושניצח על המלאכה – לא הכחיש את העובדות והודה במה שהיה.
אמנם נטענה הטענה כי היה זה רצון המנוחה כרצון חופשי שהיה אך ורק שלה וגם לא היה חולק על כך שהייתה צלולה ובהירת מחשבה ואולם כל אלו לא סייעו בידי יוני שכן המעורבות שלו הביאה לפסילת הצוואה. עורך הדין שערך את הצוואה היה אמור להרחיק אותו ולא לאפשר לו להישאר במתחם המשרד ודאי שלא לבקש ממנו עזרה בשיחה מאחר ושושנה הייתה חרשת או לקוית שמיעה וודאי שלא להותיר אותו להקריא לה את הצוואה ולהסביר לה את הצוואה.
לו עורך הדין היה פועל נכון היה הוא מבקש מיוני לצאת ממשרדו, והיה פותר בכוחות עצמו את השיח עם שושנה הגם שהייתה חירשת והיה מקדיש זמן ומקריא לה את נוסח הצוואה שכתב וכל מה שלא היה ברור לה היה מסביר בעצמו ומיוזמתו.
דרך הניהול של הדברים הייתה בלתי תקינה ומי שרצה לחסוך זמן וטרחה מצא עצמו מזיק וניזוק.
הצוואה נפסלת בשל מעורבות היתר של יוני. כאשר נפסלת צוואה הרי שברירת המחדל הינה חוק הירושה. בחוק הירושה שני בניה של שושנה יורשים שווים הם. רצונה של שושנה לא התממש והבן המסור והאחראי והבן הפוחז שמתעניין רק בעצמו ירשו אותה בצורה שוויונית על אף שלא היה זה רצונה ועל אף שיתכן ומוסרית אין זה גם הוגן או נכון.
כל המתואר לעיל קורה חדשות לבקרים ואינו נדיר. על כן כאשר עורכים צוואה לא נכון לעשות קיצורי דרך, לא נכון לחסוך בזמן עבודה, וגם אם הדבר כרוך בטרחה נוספת או בצורך בנסיעה נוספת בין של המצווה ובין של עורך הדין וגם אם זה כרוך בתשלום גבוה יותר – חבל על הניסיון לחסוך.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
