האם הסכום הנקוב למזונות ילדים שנקבע בהסכם גירושין לפני מספר שנים מחייב או שמא יש אפשרות לשנותו בשל ההלכה החדשה שנקבעה בבע”מ 919/15?
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה על ידי כב’ השופטת איילת גולן תבורי בתמש (פ”ת) 61453-06-13 פלוני נ‘ פלונית, מונע בשם היציבות המשפטית את האפשרות להפחית מזונות אם לא הוכח שינוי נסיבות מהותי ורק בשל הלכת 919/15 כשלעצמה וזאת בשל היציבות הנדרשת בכריתת הסכמים.
תחילה, הסתמן כי ההלכה חלה רק על הורים במשמורת משותפת המשתכרים השתכרות דומה ורק מעל לגילאי שש שנים של הילדים.
הלכת בית המשפט העליון (בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית) שניתנה לאחרונה, קבעה כי חיוב במזונות קטינים בגילאי 6 – 15 מהווה חיוב מדין צדקה שחל על שני ההורים, על סמך יכולתם הכלכלית היחסית מכל המקורות, לרבות משכר עבודה, ותוך התחשבות בנסיבות הצדדים ובמיוחד בהתחשב בחלוקת הזמנית בין ההורים.
ההתייחסות ניתנה לשני מקרים ספציפיים של משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווה בגילאים 6 – 15, שאז יש לבחון את חלוקת הזמנים בפועל, ונקבעו עקרונות לאורם יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בכל מקרה לגופו, כאשר אין הכרח בשימוש נוסחה דווקא אלא בהפעלת שיקול דעת בית המשפט.
לאחר מכן, התברר כי אפשר ליישם את העקרונות שנקבע גם שלא במצב של משמורת משותפת.
הפסיקה מאז קבעה כי עקרונות אלה יש ליישם גם כשאין מדובר בהסדר של משמורת משותפת ואף אם זמני השהות אינם שווים, ברם כל מקרה לגופו. (עמ”ש (ת”א) 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית ש’ שנלר).
המקרה שנדון בפסק הדין אינו עוסק בתביעה חדשה למזונות אלא בתביעה להפחתת מזונות.
במקרה דנן, אין המדובר בתביעה חדשה למזונות ילדים, אלא בעתירה לשינוי הסכום לאחר שהוחלט ונקבע בהסכם ששיקף את מכלול הסכמות הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין.
בנסיבות, כאן עלה בבירור כי מארג ההסכמות בהסכם, ובהתאם הוויתורים שעשה כל אחד מהצדדים, היה שזור וקשור ולא מנותק זה מזה. הסכם גירושין הינו מקשה אחת בה יש התייחסות גם למזונות וגם לחלוקת הרכוש וגם להסדרי השהות של הילדים עם ההורים, וקשה להפריד את הרכיבים זה מזה.
בשם עיקרון ההסתמכות, היציבות והוודאות בית המשפט אינו נוטה לשנות הסכמות שהועלו עלי כתב וקיבלו תוקף של פסק דין.
על כן, בנסיבות הצדדים כאן, מפאת עקרון היציבות והוודאות במשפט, כמו גם הסתמכות הצדדים בהסכם, לא בנקל ישונו סכומי מזונות ילדים שהוסכמו בין הצדדים עצמם, בעבר בהסכם וקיבלו תוקף של פסק דין, ויש להפנות במקרה זה גם לתמ”ש (ת”א) 29329-07-16, בו נקבע כי עדיין יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, גם לאחר הפסיקה שניתנה בבע”מ 919/15
אין המדובר בתביעה ראשונית לקביעת הוצאות הקטינים כי אם בתביעה להפחתת המזונות שהוסכמו ואושרו בפסק דין, והיה על האב להתייחס גם לרכיב הצרכים וההוצאות.
בית המשפט החליט כי אין להפחית את המזונות ובמיוחד לאור העובדה כי לא הוכח שינוי בזמני השהות.
שהות הילדים שנקבעה בהסכם הייתה מצומצמת, ולא נהיר מה היה השינוי והאם נעשה בפועל.
חרף טענת האב, כי הילדים שוהים עמו זמן ניכר, לא הוכיח האב טענתו זו, למול הכחשת האם הטוענת לשהות מצומצמת אף מזו שהוסכם עליה בהסכם, לאחר שהאב עבר לגור בעיר מרוחקת, וחלוקת השהות נותרה לא ברורה.
האב אף אישר בעדותו כי חלק מהמועדים שהוסכמו ביחידת הסיוע לא מתקיימים בפועל.
לסיכום, בבחינת כל רכיבי התביעה בטענה לשינוי נסיבות מהותי, לרבות הפחתת המזונות שכבר בוצעה בפועל לבן הבכור מאז קיץ 2016, לא הורם הנטל לשינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להפחית את סכום המזונות עליו הסכימו הצדדים בעבר (שכלל גם את המדור), שאושר בפסק דין.
כמדיניות, בתי המשפט ימנעו ככל שניתן מהפחתת מזונות בהתחשב בבע”מ 919/15 בלבד (ואם לא ארע שינוי נסיבות מהותי) שאחרת תיפגע היציבות המשפטית בקיומם של חוזים וגרוע מכך בתי המשפט יהיו מוצפים בבקשות ובתביעות להפחתת מזונות.
