חוק הירושה פוסל רוצח מלרשת את הנרצח – מקרה דניאל מעוז
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע ביום 1.7.13 – את דניאל מעוז ברצח הוריו, נח ונורית מעוז, וגזר עליו שני מאסרי עולם מצטברים וחמש שנות מאסר בגין השמדת ראיות/שיבוש הליכי משפט. מעוז הורשע בכל האישומים שיוחסו לו.
השופטים כתבו בהכרעת הדין: “הנאשם דקר הוריו המנוחים עשרות דקירות סכין בכל חלקי גופם דקירה אחר דקירה, אחת ועוד אחת, כאשר הם מתגוננים – עד שנפחו את נשמתם ומתו. הנאשם לא הסתפק בכך אלא החל, בסמוך לאחר הרצח לנסות לטשטש את עקבותיו“.
השופטים ציינו עוד כי המניע למעשי מעוז היה ככל הנראה “חפצו לקבל את חלקו בעיזבון הוריו המנוחים על רקע חובות ההימורים אותם צבר”.
האם דניאל אכן יירש את הוריו?
התשובה לכך הינה ככל הנראה שלילית. וכך קובע חוק הירושה התשכה-1965:
פסלות לרשת
- (א) אלה פסולים לרשת את המוריש:
(1) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו;
(2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת.
(ב) מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש
משמע, מאחר ודניאל מעוז הורשע על ידי שופטי בית המשפט המחוזי כמי שגרם במתכוון למותם של שני הוריו, אין הוא יורש את עזבונם, והמסה של העזבון תחולק בין אחיו התאום ואחותו – כך שכל אחד יקבל מחצית מן הירושה.
לולא הורשע דניאל ברצח של הוריו, והם היו הולכים לבית עולמם בנסיבות טבעיות ו/או שלא באשמתו – היה זכאי לרשת את הוריו בחלקים שווים ביחד עם אחיו ואחותו והיה מקבל שליש מעזבון הוריו, וכל זאת בהנחה שלא נחתמה צוואה על ידי ההורים או מי מהם.
פסיקה ברורה וחד משמעית
וכך נאמר בבגץ 9098/01 ילנה גניס נ’ משרד הבינוי והשיכון, נט (4) 241:
חוק ירושה קובע כי במות אדם יועבר רכושו לילדיו… כפי שזו קיימת אצלנו (סעיף 5(א)(1) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965) – שלפיה בן הרוצח את אביו פסול מלרשת אותו. … מקובלת הגישה כי הבן-הרוצח אינו יורש … ביסוד גישה זו מונחת התפיסה כי את לשונו הכללית של חוק הירושה באשר ליורשים על-פי דין יש לפרש על רקע עקרונות היסוד של השיטה. אחד מאותם עקרונות יסוד – המבוסס על עקרונות של יושר, צדק ומוסר – הוא זה כי אין ליתן לאדם ליהנות מפרי מעלליו (“הֲרָצַחְתָּ וְגַם-יָרָשְׁתָּ” (מלכים א, כא, יט ). הלשון הרחבה מקבלת מובן מצומצם כדי להגשים את אחד מערכי היסוד של שיטת המשפט. בהתייחסו לגישה זו ציין המשנה לנשיא ש’ לוין:
“חוקים לא חוקקו בחלל ריק. הם מהווים חלק משיטה אינטגרטיבית הכוללת עקרונות יסוד. חזקה עליהם שהם חוקקו בגדר עקרונות אלה ושהם נועדו להגשימם… חזקה עליהם שהם פועלים כדי להגשים צדק ושוויון ושיישומם ימנע תוצאות שאינן מתיישבות עם תקנת הציבור. אחד מכללי תקנת הציבור הוא שלא ייצא החוטא נשכר“ (ע”א 3798/94)”.
לסיכום
עולה אם כן, שדניאל מעוז לא יזכה ליהנות מכספי הירושה של הוריו, וכוונתו לרצוח את הוריו כדי לרשת אותם – ולזכות בירושתם – על מנת לכסות חובות הימורים ו/או מכל סיבה אחרת – לא תביא לו את התועלת שלה קיווה.
חוק הירושה בישראל קובע עקרונות ברורים שמונעים ממי שהורשע ברצח המוריש או בניסיון לרצוח אותו מלרשת את עיזבונו. מקרה דניאל מעוז מדגיש את יישום החוק, כשהרצח שביצע במכוון כדי לרשת את הוריו לא רק הוביל להרשעתו אלא גם לפסילתו מלקבל כל חלק בירושתם.
פסיקה זו מבוססת על עקרונות צדק ומוסר שמנחים את הפסיקה ומערכת המשפט כולה, ומונעים מצב שבו חוטא נהנה מפרי מעלליו.
תוכן נוסף שעשוי לעניין אתכם:
