עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
נשים רבות מגישות תלונות שווא בגין אלימות כלפיהן
חלק מן המתגרשות נוקטות בדרך פסולה בעליל ועל מנת להשיג הישגים משמעתיים בהליך הגירושין ועל מנת להרחיק את הבעל מבית המגורים בצו הרחקה עוד לפני שהליך הגירושין הסתיים – והן מגישות תלונות סרק על אלימות במשפחה על אף שמדובר בתלונת שווא, בגין מעשה שלא היה ולא נברא.
המשטרה מרחיקה כמעט אוטומטית את הבעל מן הבית לתקופה של עד 15 ימים והדבר נותן לאישה פסק זמן בו היא יכולה להתארגן למצוא עורך דין לגירושין ולהגיש בקשה לצו הרחקה/צו הגנה כנגד הבעל. המשטרה אמנם חוקרת את התלונה אך כמעט ואינה מפעילה שיקול דעת וליתר בטחון מרחיקה את הבעל לפרק זמן קצר. בסמכות קצין משטרה, להרחיק אדם לתקופה שלא תעלה על 15 ימים.
ישנן נשים – אם כי במידה פחותה משמעותית – המגישות תלונה על התעללות מינית בקטינים על מנת להרחיק את הבעל או שמשום שהתלונה אמיתית.
ישנן נשים המרחיקות לכת וטופלות על הבעל עלילת שווא לפיה הוא עושה מעשים מגונים ו/או אונס את הילדים, אך אלו הם מקרים נדירים ביותר.
כאשר גבר מורחק מילד כי ביצע בו התעללות, הרי שהדבר מבורך, אך לעומת זאת אם האב מורחק מילדיו בשל תלונה שקרית על התעללות מינית הרי שהדבר מזעזע וחמור ביותר וזהו שימוש לרעה בהליכי משפט.
איך בית המשפט מתייחס לתלונה של אם על התעללות מינית בילדים?
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור על החלטה שניתנה בבית המשפט לענייני משפחה בו האם טענה כי הילדות עוברות התעללות מינית או פגיעה מינית בבית האב. לבקשת בית המשפט, נערך תסקיר אשר שלל את האפשרות של פגיעה מינית על ידי האב בבנות.
בית המשפט – לאחר עיון תסקיר מקיף ויסודי – קבע כי האב יפגוש בבנות לאחר תסקיר חיובי אודותיו, אך לא במרכז קשר.
טובת הילד מול זכויות האב
שני עקרונות חשובים עומדים זה מול זה: מצד אחד הצורך להבטיח את שלומן של הקטינות אל מול השלילה המידית והמוחלטת של זכותו הבסיסית של האב לקשר עם בנותיו.
ההגנה על הילדים והזכויות של האב לפגוש בהם/בהן הינן שתי זכויות יסוד אשר במרבית המקרים אינן עומדות בסתירה זה לזו.
טענות האם
האם טוענת כי בית משפט קמא התעלם לחלוטין מהסיכון לשלומן של הקטינות אגב שהייתן עם המשיב, ללא פיקוח גורם חיצוני. לטענת המבקשת, בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי “קיים חשש כי אכן נעשתה פגיעה מינית בקטינות“. כאשר אין בתסקיר מילה או חצי מילה לעניין הסיכון הנוגע לשהיית הקטינות עם המשיב ללא כל פיקוח.
לטענתה, אין כל ממצא ו/או התרשמות של העו”ס, לפיה המשיב אינו מהווה סיכון לקטינות או מי מהן. משכך, לא ברור מדוע מצא לנכון בית משפט קמא להסיר את הפיקוח על הסדרי הראיה, מקום בו טרם הוסרה “העננה” תחת החשדות החמורים המיוחסים למשיב.
המבקשת טוענת, כי שגה בית משפט קמא עת אימץ את מסקנות התסקיר, שאין בו כל התייחסות בנוגע לסיכון הקיים בקיום הסדרי ראייה לא מפוקחים.
לטענת האם, התסקיר מבוסס על מפגש אחד ועל חומר בלתי מספק.
המבקשת טוענת כי החלטת בית משפט קמא, המורה על הסדרי ראייה ללא פיקוח, אין בה כדי לאזן בין האפשרות הלכאורית, חלילה, של המשך פגיעה מינית אל מול קיום הסדרי ראיה, ובכך שגה בית משפט קמא.
לטענת האם, על מנת להבטיח את שלומן של הקטינות ובשים לב לחשדות המיוחסים למשיב, הרי שעד לסיום חקירת משטרת ישראל, יש לצמצם את הסדרי הראיה לשלוש שעות, פעמיים בשבוע ובפיקוח שאינו במרכז קשר, אלא ע”י מלווה ניטראלי שממומן ע”י האם; רק הסדר זה יש בו כדי להוות איזון ראוי בין זכותו של המשיב לבין הבטחת שלומן של הקטינות.
טענות האב
המשיב טוען כי המבקשת רוקמת נגדו קונספירציה. היא ובני משפחתה, הכריחו את הקטינה לשקר בדבר “פגיעה מינית” (כביכול וחלילה) וזאת בשל תביעת המשמורת שהגיש.
יומיים לאחר הגשת התובענה, הפנתה המבקשת אצבע מאשימה כלפי אחיו, בהמשך בדיון בבית משפט קמא הפנתה את האשם אל חברו ואילו בבקשה דנן, מפנה המבקשת אצבע מאשימה כלפי המשיב עצמו.
המשיב טוען כי לא היה כל מקום להוצאת צו מניעה כנגדו. הוא מעולם לא נחשב כחשוד או כמעורב בתיק. מכלול הגורמים הניטראליים שמונו ע”י בית משפט קמא – פקידות הסעד קבעו באופן חד משמעי, כי אין האשם/החשד מופנה כלפי המשיב.
לטענת המשיב, בצדק הגיע בית משפט קמא למסקנה כי אין מקום להורות על פיקוח. כך גם קבע בית משפט קמא עת דחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע.
מסקנות בית המשפט שלערעורים
למקרא התסקירים, עולה באופן ברור כי טובת הבנות עמדה לנגד כל חברי הוועדה. כולם התרשמו כי, החזרה ההדרגתית לנורמליזציה של זמני השהות של הבנות אצל כל אחד מההורים, במתכונת עליה הסכימו ההורים בעת פרידתם, משרתת את טובת הילדות.
עו”ס לסדרי דין בחנה את אותם תסמינים שטענה להם האם (חוסר רצון ללכת לבית האב, בכי וכאבי בטן) ומצאה כי מצב רוחן של הבנות יציב, רגוע ושמח.
הילדות ניגשו באופן חופשי להוריהן, הן לאב והן לאם, ופנו לעזרתם בהתאם לצורך. ניכר כי הקשר מבוסס על חיבור, קרבה, בטחון ודאגה בין הבנות לבין כל אחד מהוריהן. על אף נוכחות המטפלת בעת הביקור, הבנות פנו בהעדפה ברורה רק לאביהן וזכו לתגובתו המותאמת, חמה, נינוחה וחיובית. ההורים מסרו לעו”ס לסדרי דין כי הבנות באות ברצון אל האב וחוזרות שמחות, רגועות ומרוצות.
עולה אפוא, כי מצבן של הקטינות נבחן ונבדק באופן מקיף ומעמיק. הידע, הניסיון והכלים המקצועיים שרכשו העו”ס – עו”ס לסדרי דין, ראש צוות, עו”ס לחוק הנוער, בוודאי שיש להם משקל העולה על מסקנות לא מבוססות שביקשה האם להסיק מתסמיני הבנות.
טענת המבקשת כי יש להותיר את הפיקוח על המפגשים של האב עם הקטינות עד לסיום החקירה המשטרתית, אין היא לטובת הקטינות, אין היא נחוצה ואין היא מידתית שכן במדינת ישראל יש עיכוב בטיפול ואף עיכובים ממושכים.
החשד נגד האב אינו ממשי וקרוב. כל יום בו המפגשים של המשיב עם הבנות תחת עין צופייה של מלווה, שהאם מממנת את שכרה, הינו מיותר ואינו תואם את טובת הקטינות, שהקשר בינן לבין אביהן הינו קשר בטוח, כפי שעולה מתוך התסקירים.
בימ”ש לענייני משפחה קיים דיון ארוך בנוכחות הצדדים, נחשף לקלטות ובחן טענות הצדדים. לאחר כל אלה ולאחר התרשמותו הישירה מהצדדים, מצא בימ”ש קמא לנכון להורות על מפגשים ללא פיקוח.
בית המשפט לענייני משפחה מצא לנכון לאמץ את המלצות עו”ס לסדרי דין, נתן משקל להסכמות אליהן הגיעו הצדדים באשר לאחריות הורית והסדרי ראייה, הסכמות אשר אושרו בהסכם הגירושין, כ- 3 חודשים קודם לכן, ולאחר שבחן טענות הצדדים, מצא כי טובת הקטינות אינה מצריכה פיקוח בעת המפגשים עם המשיב. ממכלול הנתונים עולה כי קביעתו מאוזנת ושקולה ומקבלת משנה תוקף נוכח מסקנות התסקיר המשלים.
סמכות בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור
בהתאם לתקנה 462 לתקנות, מוסמך בית המשפט של הערעור ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה. עד החלטה אחרת שתינתן מבימ”ש יחולו הסדרי הראייה בהתאם להמלצות התסקיר המשלים וללא פיקוח כבר מעתה.
הקלות הבלתי נסבלת של תלונות שווא גם בתחומים אחרים
לא למותר לציין בהקשר זה על אף שאין הנושא שייך לתחום דיני המשפחה, את המקרה של עו”ד אורי דניאל אשר מספר מתלוננות חברו נגדו והגישו כנגדו תלונה על אונס, טענות אשר הופרכו לאחר מכן, אך הנזק שנגרם לו הינו נזק שאינו רק כלכלי אלא נפשי ואישי. רב הנזק של תלונות שווא בכל תחום ותחום וגם בדיני המשפחה.
המתלוננות אשר הגישו תלונת סרק חויבו בפסיקת בית המשפט העליון במרץ 2016 בפיצוי משמעותי של מאות אלפי שקלים.
לא למותר יהיה לציין כי נוצר הרושם שעורכת הדין שייצגה אותם ביחד עם יחצ”ן רקמו מזימה ובדו עלילה כנגד עורך הדין אורי דניאל, שהפך לקורבן בעל כורחו.
למרבה הצער, ישנה הנחיה של היועמ”ש שלא להגיש תובענה פלילית כנגד נשים שהתלוננו כנגד הבעל, גם אם מתברר שעסקינן בתלונות שווא/תלונות סרק. כל זאת על מנת שלא להרתיע נשים מפני הגשת תלונות כנגד בני זוגן על מקרי אלימות במשפחה.
תלונות השווא הוא נגע שפשה במקומותינו ויותר מכל הוא מזיק לאלו שתלונותיהם הינן אמיתיות.