עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
האם יתכן שבית המשפט יכריע בסוגיות הנוגעות לילדים בלא שהסתייע בחוות דעת מומחה כגון תסקיר מאת עו”ס או חוות דעת פסיכולוגית?
העמדה, שבחינת טובת הילד היא הליך שיפוטי ותפקיד ההכרעה נתון למערכת השופטת אשר נעזרת במומחים באה לידי ביטוי לא אחת ובין היתר על ידי כב’ השופט ד. לוין בבג”צ 1842/92 נעמי בלויגרונד נ’ בית הדין הרבני הגדול:
בית הדין או בית המשפט, לפי העניין, לא יתעלם מעמדותיהם של העובדים הסוציאליים והיועצים המשפטיים המסייעים לערכאה השיפוטית לגבש את עמדתה, אולם עדיין יש לזכור כי ההכרעה השיפוטית היא בסופו של דבר באחריות בית המשפט או בית הדין, הצריכים לשקול את מכלול הדברים ולראות מה ביניהם הוא לטובת הקטין על רקע התשתית העובדתית כולה.
ראוי שבית המשפט ייעזר במומחה אך אין הוא כבול לחוות דעתו או להמלצתו של המומחה
ובאותו פסק דין קבע השופט מ. חשין: הכרעה בעניין טובתם של ילדים – ובמקום שההורים אינם דרים תחת קורת גג אחת, ההכרעה אם יחזיק בהם האב או אם תחזיק בהם האם – הינה קשה מכל קשה, והרי לא תחת אלהים הוא השופט. קשיים אלה בהכרעה, דווקא הם, חייבים להוליך למסקנה שבית משפט יבקש לשמוע עוד ועוד אודות טובתו של ילד, מפי מומחים לדבר ואחרת. אכן, בית משפט אינו קשור בחוות דעתם של מומחים – האחריות להכרעה בית המשפט נושא בה, והיא בצד סמכות ההכרעה שבידיו – ואולם כמי שאמור להכריע בסמכות ובאחריות, יבקש בית משפט לאסוף חומר רקע ככל הניתן כדי להזין את שיקול דעתו.
עוד כתב השופט חשין בבג”ץ 5227/97 מיכל דויד נ’ בית-הדין הרבני הגדול: כולנו נסכים כי בית-המשפט – או בית -הדין – הוא שיכריע מה היא טובתו של ילד פלוני, ובהכריעו כך יוסיף ויחליט לאן ילך הקטן, מה חינוך יזכה לו, היכן יגור ומה תהא דרכו. ואולם, על דרך הכלל – וברובא-דרובא של המקרים – לא יקבע בית-משפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות דעתם של מומחים – מומחים לבריאות הגוף ובעיקר מומחים לבריאות הנפש, קרי: רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים – בשאלה מה היא טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה ירע לו. טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים-שבעובדה. ממצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים… אכן, יש שהכרעה בשאלת טובתו של ילד אינה נדרשת למומחיות יתירה. כך, למשל, לא נתקשה לקבוע כי אין זו טובתו של ילד להמשיך ולהתגורר בביתם של הורים מכורים לסמים קשים. ואולם למעט במקרים קיצוניים מעין זה, אבחון מצבו הנפשי והגופני של אדם – לרבות השפעת סביבתו הקרובה על מצבו הנפשי והגופני – הינו עניין לאנשי המקצוע לענות בו; ואני מתקשה לראות כיצד יוכל בית-משפט להכריע בשאלת הטובה והאינטרס של קטין בלא שייעזר בחוות דעתם של מומחים לדבר. המומחים יאספו את הנתונים שלעניין, ינתחו ויעבדו אותם, ויציגו לפני בית-המשפט, או בית-הדין, את כל אלה לרבות את חוות דעתם המקצועית.
האחריות מונחת על כתפיו של בית המשפט בסופו של דבר
אין אמנם חולק כי חוות-דעתו של מומחה אינה כופה עצמה על בית-המשפט. האחריות מוטלת כולה על שכמו של השופט היושב לדין, והסמכות היא סמכותו.
יחד עם זאת הכרעתו של בית-המשפט חייבת שתהא הכרעה מושכלת ורציונאלית. כפי שנאמר בפרשת פלונית (דנ”א 7015/94, לעיל, שם, 122): אכן, שרביט ההכרעה ניתן לעולם לבית-המשפט ולא לכל מומחה המקצועי, אך חזקה עליו על בית-משפט כי ישתמש בשרביטו כמלך נאור, באורח מושכל ורציונאלי, כפי שנאמר על ידי בית המשפט לא אחת.
סטייה מהמלצת המומחה אינה דבר שבשגרה
רק לעיתים נדירות, ובנסיבות יוצאות-דופן, נמצא בית-משפט פוסק, בעניינים של בריאותו הנפשית והגופנית של ילד – בניגוד לחוות-דעת מומחים…לא כל שכן אין לפסוק כאשר אין כל חוות דעת של מומחים. זאת ועוד, באותם מקרים נדירים וחריגים, מצופה לשמוע מן השופט שהכריע בניגוד לחוות-הדעת – ובאורח מפורט ומדוקדק – מה טעם הכריע כפי שהכריע, ומדוע ראה לדחות את המלצת המומחים לעניין טובת הקטין.
עולה אם כן, שכאשר יש ויכוח על משמורת קטינים, הסדרי ראיה או חלוקת זמנים בין ההורים, כמו גם בשאלה של הוצאת קטין מביתו לצרכי אימוץ או לצרכי טיפול והשגחה בשל חוסר תפקוד של ההורים – ייעזר בית המשפט במומחה מן התחום הטיפולי כגון פקידת סעד אשר תערוך תסקיר או מכון למסוגלות הורית וכיו”ב מומחים בתחום הנפש והטיפול.
