הבעיה – רצון בהפרדה רכושית מבן הזוג עקב נסיבות חיים שונות
הרבה מאד זוגות מגיעים היום למשרדי כאשר הם בני למעלה משלושים שנה והם הצליחו לפתח קריירה, לצבור הון כספי או רכוש, והם מעוניינים לחיות עם בן או בת הזוג שלהם בהפרדה רכושית מלאה, בוודאי לעבר ולעתידים גם לעתיד. זוגות אלה מבקשים שאערוך עבורם הסכם יחסי ממון בין בני זוג או הסכם לחיים משותפים.
דברים אלו נכונים גם לגבי זוגות פרק ב’, שלכל אחד מהם ילדים מפרק א והם מעוניינים להגן על הרכוש של ילדיהם ולא לחלוק אותו עם בן הזוג מפרק ב’ הרבה אנשים לא יכנסו לקשר, בין אם הם רווקים שצברו זכויות מכובדות בעבודה וודאי אם הם פירקו קשר וחוו את הויכוחים אודות חלוקת הרכוש.
חזקת השיתוף: כשאין הסכם ממון, החוק קובע עבורכם את השיתוף
בני זוג החיים יחד לאורך זמן, בין אם הם נשואים ובין אם הם ידועים בציבור, כפופים לעקרונות הפסיקה אשר יוצרים חזקה משפטית הקרויה “חזקת שיתוף”. משמעותה היא שכל נכס שנצבר במהלך החיים המשותפים – דירה, רכוש, כספים, קופות גמל, חסכונות ואף מוניטין – עשוי להיחשב כרכוש משותף גם אם רשום רק על שם אחד הצדדים. חזקת השיתוף אינה דורשת רישום פורמלי של בעלות משותפת, ולעיתים אף לא דורשת ראיה מפורשת על כוונת שיתוף, אלא מספיקה התנהלות כלכלית מסוימת לאורך זמן.
פסיקות רבות הכירו בשיתוף בדירות שנרכשו מכספים פרטיים או שירדו בירושה, רק בשל כך שבן הזוג השני השתמש בנכס או תרם לשיפוצו. המשמעות בפועל: מי שמבקש לשמור על רכושו כנפרד – נדרש לנקוט פעולה אקטיבית ולנסח הסכם ממון מראש, אחרת החוק עשוי לפרש עבורו את כוונותיו אחרת לגמרי.
מהות הפתרון – הסכם ממון + צוואה
הפתרון היחיד שהוא פתרון מלא ונותן תשובה לכל האפשרויות הוא עריכת הסכם ממון רכושי העוסק בחלוקת הרכוש המשותף והלא משותף אם נפרדים או מתגרשים, וכן באמצעות עריכת צוואה, גם אם הסכם הממון כתוב היטב, אין בו די, שכן הסכם הממון חולק על החיים ואילו הצוואה חולשת על המוות.
חשוב לציין כי הפתרון נדרש לא רק לזוגות העומדים בפני נישואין ברבנות, אלא גם לזוגות שעומדים להינשא בצורה לא פורמלית כגון נישואין רפורמיים, לזוגות הנישואין בצורה אזרחית או לכל סוג אחר של נישואין. הן נישואין כדת משה וישראל והן נישואין באופנים שונים אשר נעשים בארץ ובחול ומשאירים את הצדדים לא נשואים בצורה פורמלית, הגם שהם עצמם מרגישים נשואים – מגדיר אותם כידועים בציבור, ולידועים בציבור כיום יש לא מעט זכויות.
כוונתי היא להבהיר שאין זה מעלה או מוריד האם אתם נשואים כדת משה וישראל או שאתם ידועים בציבור – עליכם לערוך לא רק הסכם ממון כדי לסלק חששות ודאגות בנוגע לרכוש עתידי, אלא גם לערוך צוואה, או צוואה הדדית או כל אחד לעצמו, והעיקר שתהיה צוואה שתבטא את רצונכם האחרון.
אתן דוגמא של מקרה שקרה לפני זמן קצר מאד שממחיש עד כמה החיים יכולים להיות מפתיעים ועד כמה חשוב לערוך מסמכים בפני עורך דין על מנת להבטיח זכויות: גרושה נישאה לגרוש שהיה אמיד ובעל נכסים, ושניהם ערכו הסכם יחסי ממון בין בני זוג והם גם טרחו לאשר את ההסכם בפני נוטריון לפני הנישואין. אדגיש כי ההסכם היה מנוסח היטב וכי ההפרדה הרכושית בין בני הזוג היתה ברורה ביותר.
והחיים מפתיעים ואינם צפויים….ומדוע? לא חלף חודש והבעל הלך לבית עולמו. מי שאינו בקיא בדיני משפחה יכול לסבור כי הסכם הממון מסדיר את הכל וכי ילדי המנוח מקבלים את רכושו והאלמנה יוצאת עם מה שהובטח לה בהסכם הממון, אך לא עם מחצית מרכוש המנוח. אלא שאין זה המצב המשפטי וגם לא המצב העובדתי במקרה זה.
לבעל לא היתה צוואה. לא ברור מדוע. יתכן והרעיון לא הוצג בפניו, יתכן ועוהד לא הסביר לו שזוהי ההגנה המלאה, המעטפת המושלמת למקרה שלו, ויתכן גם שנאמר לו לעשות צוואה אך הוא סירב מטעמים שונים. כך או כך צוואה לא היתה.
חוק הירושה קובע קטגורית כי אלמנה יורשת את בעלה אם אין צוואה כשם שאלמן יורש את אשתו אם אין צוואה, וקיומו של הסכם ממון אינו מעלה או מוריד. כך גם קובע חוק הירושה סעיף דומה לגבי ידועים בציבור היורשים זה את זו אם אין צוואה.
על פי חוק הירושה יורשת האלמנה את המחצית של הרכוש והמחצית השניה עוברת לילדי המנוח. ילדי המנוח התרעמו ובצדק – מבחינה מוסרית ורגשית – אך לא מבחינה משפטית. החוק יבש ומי שלא ערך צוואה – קובע חוק הירושה ברירת מחדל והיא: את המחצית יורש בן הזוג ואת המחצית השניה יורשים הילדים. זהו החוק. יכול היה המנוח להתנות על החוק ולרשום צוואה אך הוא לא עשה כן. סעיף 10 לחוק הירושה קובע את סדר היורשים והיורשים על פי דין הינם מי שהיה במות המוריש בן זוגו וכן ילדי המוריש יורשים אותו שווה בשווה.
האבסורד הגדול הוא שהדבר קרה לאחר פחות מחודש נישואין ומן הסתם ההלם והכאב היו פחות גדולים לו האלמנה היתה נשואה לבעלה טרם שנפטר 20 שנה. אך לא תמיד המשפט והצדק הולכים יד ביד וזהו המקרה הטוב ביותר להדגים על כמה כל אדם צריך הסכם ממון וצוואה, כמעט בכל מצב, כמעט בכל גיל וכמעט בכל שלב של חייו, צעיר, מבוגר, נשוי, לא נשוי, בזוגיות או לא בזוגיות.
לא מן הנמנע שמקרה זה שפורסם בתקשורת וקיבל הדים יביא לכך שאנשים יבינו שעליהם לערוך צוואה, כאשר מצבם הכלכלי או גילם אינם פרמטרים חשובים. החיים לא צפויים וכל יכול לקרות. גם ילד בן 18 יכול למות חו”ח ויורשים אותו הוריו, ואם הוא ביחסים לא טובים עם אחד מהם – אולי רוצה הוא להוריש לאחד מהם יותר מאשר לשני. הדברים מקבלים משנה תוקף אם הילד ואחד ההורים בנתק מוחלט ולא נפגשו כמה שנים.
הטמעת רכוש נפרד – מתי רכוש אישי מפסיק להיות כזה?
הטעות הנפוצה ביותר של בני זוג שמעוניינים בשמירה על רכוש אישי היא להניח שאם הדירה רשומה רק על שמם, היא תיחשב לנצח כרכוש פרטי. בפועל, גם נכסים שהיו שייכים לאחד הצדדים לפני תחילת הקשר עשויים להפוך לחלק מהרכוש המשותף – בשל התנהלות או נסיבות המצטיירות כוויתור על בעלות נפרדת.
כך למשל, כאשר בן הזוג השני שותף במימון שיפוץ דירה פרטית, או כאשר ההכנסות מהשכרת הנכס מוזרמות לחשבון בנק משותף – בית המשפט עשוי לקבוע כי מדובר ברכוש “מוטמע” ולכן ניתן לחלוקה. לעיתים אפילו אמירה או התנהלות שגרתית של בן הזוג (“זו גם הדירה שלך”) הספיקה כדי להוביל לתוצאה הפוכה מזו שהתכוון לה.
לכן, גם רכוש פרטי דורש לעיתים הגדרה מפורשת – בהסכם – כתנאי להבטחת ניתוקו מהשיתוף. הסכם ממון נכון מגן לא רק על הרכוש שנצבר בעבר, אלא גם על הדרך שבה יתפרש השימוש בו בהווה ובעתיד.
ההבחנה המשפטית בין הסכם ממון לצוואה – תחולה, אכיפה ועוד
הסכם ממון וצוואה הם שני כלים משפטיים שונים בתכלית, הן במהותם והן באופן האכיפה שלהם. הסכם ממון חל כל עוד הצדדים בחיים, ולעיתים גם במקרה של פרידה, בעוד שצוואה נכנסת לתוקף רק לאחר מותו של המצווה.
בניגוד להסכם ממון, שדורש הסכמה הדדית וחתימה של שני הצדדים ולעיתים גם אישור של נוטריון או בית משפט, צוואה יכולה להיחתם באופן חד-צדדי, ללא מעורבות או הסכמה של בן הזוג.
הבדל נוסף נעוץ באכיפה: הסכם ממון ניתן לאכיפה באמצעות תביעה בבית המשפט לענייני משפחה עוד בחיי הצדדים, בעוד צוואה נאכפת רק לאחר המוות – באמצעות רשם הירושה או בית המשפט. לכן, רק שילוב מושכל של השניים יבטיח הגנה רכושית מלאה הן בפרידה והן במוות – ואף ימנע מחלוקות משפטיות בעתיד.
מתי יש להעדיף צוואה הדדית ומתי צוואה נפרדת?
הבחירה בין צוואה הדדית לצוואה נפרדת אינה רק טכנית – אלא טומנת בחובה השלכות משפטיות ואישיות עמוקות.
צוואה הדדית מתאימה בעיקר לזוגות הנשואים (או הידועים בציבור שהצהירו על כך) אשר מעוניינים לייצר התחייבות הדדית משפטית, שלא תשתנה בקלות לאחר מות אחד מהם. היא יוצרת תוקף מוסרי ומשפטי כבד יותר, אך מגבילה את האפשרות לשנות את הצוואה בעתיד ללא הודעה לצד השני או עמידה בתנאים מוגדרים בחוק.
לעומת זאת, צוואה נפרדת שומרת על גמישות מקסימלית – אך גם מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לפעול באופן עצמאי ולעיתים בניגוד מוחלט לרצון הצד השני. כאשר מדובר בזוגיות פרק ב’ או בזוגות עם ילדים מנישואין קודמים, לרוב עדיף לבחור בצוואה נפרדת שתגן על זכויות הילדים באופן ברור, אך לעיתים דווקא צוואה הדדית מספקת יציבות בין בני הזוג ותחושת ביטחון הדדית.
הפרדה רכושית גם בנוגע לנכסים עתידיים והשקעות – מנגנוני הגנה מתקדמים
הפרדה רכושית אפקטיבית איננה מסתכמת רק בנכסים הקיימים – אלא צריכה לכלול גם נכסים שעתידים להיווצר במהלך החיים המשותפים: רווחים עתידיים, קרנות השתלמות, אופציות, ירושות שטרם התקבלו, השקעות נדל”ן או קריפטו, מניות ועוד.
סעיפים ייעודיים בהסכם הממון יכולים להחיל מנגנונים מתקדמים כמו “שקלול תרומה” – המתחשבים בכך שאחד הצדדים השקיע יותר מאמצים או כספים, או קביעת חשבונות נפרדים בלבד להשקעות עתידיות. בנוסף, יש להוסיף סעיפים המונעים “הטמעה” של נכסים פרטיים לתוך התא המשפחתי, למשל שימוש בבית משותף לרישום נכסים פרטיים – מה שעלול לייצר חזקה של שיתוף.
ניהול מושכל של ההסכם מחייב ראייה קדימה וייעוץ משפטי מחודד, שכן מה שלא יוסדר במפורש – עלול להיות מוכרע בדיעבד על ידי בית המשפט לפי נסיבות החיים ולא לפי רצון הצדדים.
סיכום נושא הסכם הממון והצוואות
כמפורט לעיל הפתרון שנותן מענה מלא ומעטפת שלמה לסיטואציות המתוארות לעיל הינו הסכם ממון בין בני הזוג וצוואה עבור כל אחד מהם, באופן מושכל ולאחר ניתוח המקרה הספציפי.
והדברים נכונים גם באשר לידועים בציבור היורשים זה את זה לפי סעיף 55 לחוק הירושה, וודאי שהם נכונים לגבי בני זוג נשואים אשר להם ילדים מנישואין או מזוגיות קודמת.
לעיון נוסף בנושא:
