הרבה מאד זוגות מגיעים היום למשרדי כאשר הם בני למעלה משלושים שנה והם הצליחו לפתח קריירה, לצבור הון כספי או רכוש, והם מעוניינים לחיות עם בן או בת הזוג שלהם בהפרדה רכושית מלאה, בוודאי לעבר ולעתידים גם לעתיד. זוגות אלה מבקשים שאערוך עבורם הסכם יחסי ממון בין בני זוג או הסכם לחיים משותפים.
דברים אלו נכונים גם לגבי זוגות פרק ב', שלכל אחד מהם ילדים מפרק א והם מעוניינים להגן על הרכוש של ילדיהם ולא לחלוק אותו עם בן הזוג מפרק ב' הרבה אנשים לא יכנסו לקשר, בין אם הם רווקים שצברו זכויות מכובדות בעבודה וודאי אם הם פירקו קשר וחוו את הויכוחים אודות חלוקת הרכוש.
הפתרון היחיד שהוא פתרון מלא ונותן תשובה לכל האפשרויות הוא עריכת הסכם ממון רכושי העוסק בחלוקת הרכוש המשותף והלא משותף אם נפרדים או מתגרשים, וכן באמצעות עריכת צוואה, גם אם הסכם הממון כתוב היטב, אין בו די, שכן הסכם הממון חולק על החיים ואילו הצוואה חולשת על המוות.
חשוב לציין כי הפתרון נדרש לא רק לזוגות העומדים בפני נישואין ברבנות, אלא גם לזוגות שעומדים להינשא בצורה לא פורמלית כגון נישואין רפורמיים, לזוגות הנישואין בצורה אזרחית או לכל סוג אחר של נישואין. הן נישואין כדת משה וישראל והן נישואין באופנים שונים אשר נעשים בארץ ובחול ומשאירים את הצדדים לא נשואים בצורה פורמלית, הגם שהם עצמם מרגישים נשואים – מגדיר אותם כידועים בציבור, ולידועים בציבור כיום יש לא מעט זכויות.
כוונתי היא להבהיר שאין זה מעלה או מוריד האם אתם נשואים כדת משה וישראל או שאתם ידועים בציבור – עליכם לערוך לא רק הסכם ממון כדי לסלק חששות ודאגות בנוגע לרכוש עתידי, אלא גם לערוך צוואה, או צוואה הדדית או כל אחד לעצמו, והעיקר שתהיה צוואה שתבטא את רצונכם האחרון.
אתן דוגמא של מקרה שקרה לפני זמן קצר מאד שממחיש עד כמה החיים יכולים להיות מפתיעים ועד כמה חשוב לערוך מסמכים בפני עורך דין על מנת להבטיח זכויות: גרושה נישאה לגרוש שהיה אמיד ובעל נכסים, ושניהם ערכו הסכם יחסי ממון בין בני זוג והם גם טרחו לאשר את ההסכם בפני נוטריון לפני הנישואין. אדגיש כי ההסכם היה מנוסח היטב וכי ההפרדה הרכושית בין בני הזוג היתה ברורה ביותר.
והחיים מפתיעים ואינם צפויים….ומדוע? לא חלף חודש והבעל הלך לבית עולמו. מי שאינו בקיא בדיני משפחה יכול לסבור כי הסכם הממון מסדיר את הכל וכי ילדי המנוח מקבלים את רכושו והאלמנה יוצאת עם מה שהובטח לה בהסכם הממון, אך לא עם מחצית מרכוש המנוח. אלא שאין זה המצב המשפטי וגם לא המצב העובדתי במקרה זה.
לבעל לא היתה צואה. לא ברור מדוע. יתכן והרעיון לא הוצג בפניו, יתכן ועוהד לא הסביר לו שזוהי ההגנה המלאה, המעטפת המושלמת למקרה שלו, ויתכן גם שנאמר לו לעשות צוואה אך הוא סירב מטעמים שונים. כך או כך צוואה לא היתה.
חוק הירושה קובע קטגורית כי אלמנה יורשת את בעלה אם אין צוואה כשם שאלמן יורש את אשתו אם אין צוואה, וקיומו של הסכם ממון אינו מעלה או מוריד. כך גם קובע חוק הירושה סעיף דומה לגבי ידועים בציבור היורשים זה את זו אם אין צוואה.
על פי חוק הירושה יורשת האלמנה את המחצית של הרכוש והמחצית השניה עוברת לילדי המנוח. ילדי המנוח התרעמו ובצדק – מבחינה מוסרית ורגשית – אך לא מבחינה משפטית. החוק יבש ומי שלא ערך צוואה – קובע חוק הירושה ברירת מחדל והיא: את המחצית יורש בן הזוג ואת המחצית השניה יורשים הילדים. זהו החוק. יכול היה המנוח להתנות על החוק ולרשום צוואה אך הוא לא עשה כן. סעיף 10 לחוק הירושה קובע את סדר היורשים והיורשים על פי דין הינם מי שהיה במות המוריש בן זוגו וכן ילדי המוריש יורשים אותו שווה בשווה.
האבסורד הגדול הוא שהדבר קרה לאחר פחות מחודש נישואין ומן הסתם ההלם והכאב היו פחות גדולים לו האלמנה היתה נשואה לבעלה טרם שנפטר 20 שנה. אך לא תמיד המשפט והצדק הולכים יד ביד וזהו המקרה הטוב ביותר להדגים על כמה כל אדם צריך הסכם ממון וצוואה, כמעט בכל מצב, כמעט בכל גיל וכמעט בכל שלב של חייו, צעיר, מבוגר, נשוי, לא נשוי, בזוגיות או לא בזוגיות.
לא מן הנמנע שמקרה זה שפורסם בתקשורת וקיבל הדים יביא לכך שאנשים יבינו שעליהם לערוך צוואה, כאשר מצבם הכלכלי או גילם אינם פרמטרים חשובים. החיים לא צפויים וכל יכול לקרות. גם ילד בן 18 יכול למות חו"ח ויורשים אותו הוריו, ואם הוא ביחסים לא טובים עם אחד מהם – אולי רוצה הוא להוריש לאחד מהם יותר מאשר לשני. הדברים מקבלים משנה תוקף אם הילד ואחד ההורים בנתק מוחלט ולא נפגשו כמה שנים.
סיכום נושא הסכם הממון והצוואות
כמפורט לעיל הפתרון שנותן מענה מלא ומעטפת שלמה לסיטואציות המתוארות לעיל הינו הסכם ממון בין בני הזוג וצוואה עבור כל אחד מהם, והדברים נכונים גם באשר לידועים בציבור היורשים זה את זה לפי סעיף 55 לחוק הירושה, וודאי שהם נכונים לגבי בני זוג נשואים אשר להם ילדים מנישואין או מזוגיות קודמת.
