מסגרת נורמטיבית: מהי הפרת הבטחת נישואין?
הפרת הבטחת נישואין היא מצב שבו אחד הצדדים שהתחייב להינשא לשני אינו מקיים את ההבטחה להינשא, וזאת ללא סיבה מוצדקת או שינוי נסיבות משמעותי. בישראל, מקרה כזה יכול לשאת השלכות משפטיות מסוימות, אף על פי שבשנים האחרונות מעמדו של מושג זה הולך ונחלש בעקבות שינויים בחקיקה ובפסיקה.
מהותה של הפרת הבטחת נישואין
התחייבות חוזית: הבטחת נישואין נחשבה בעבר ל”התחייבות חוזית”, כלומר, הסכמה הדדית בין שני צדדים להינשא. אם צד אחד נסוג מההבטחה, הדבר יכול להיחשב כהפרה של הסכם חוזי.
דרישת הוכחה: כדי להוכיח הפרת הבטחת נישואין, יש להראות שהייתה כוונה רצינית מצד שני הצדדים להתקדם לקראת נישואין, ולא מדובר בהבטחה ריקה או באמירה לא מחייבת.
פגיעה באינטרסים: לעיתים, צד אחד טוען כי נגרם לו נזק אישי, רגשי או כלכלי בעקבות ההסתמכות על ההבטחה, כגון ויתור על הזדמנויות אחרות, הוצאות כספיות או פגיעה במוניטין.
ההשלכות המשפטיות של הפרת הבטחת נישואים
החוק והפסיקה מכירים בכך שהבטחת נישואין אינה חוזה רגיל, ולכן לא תמיד ניתן לתבוע פיצויים על הפרת הבטחה כזו:
פיצויים על נזק ממשי: אם ניתן להוכיח שנגרם נזק כלכלי או נפשי בעקבות ההסתמכות על ההבטחה, בית המשפט עשוי לפסוק פיצויים.
מעמד מוסרי וחברתי: בתי המשפט נזהרים מלכפות יחסים אישיים או נישואין ולכן מתמקדים בשאלה האם נגרם נזק אמיתי שיש לפצות עליו.
השפעת הפסיקה המודרנית: בשנים האחרונות יש נטייה להמעיט בהכרה בתביעות מסוג זה, מתוך הבנה שהחלטה להינשא היא החלטה אישית שניתן לשנותה.
מקרה של הפרת הבטחת נישואין + ניתוח משפטי
פרטי המקרה:
שחר ואדרת הכירו בפייסבוק ונקשרה ביניהם ידידות אשר במהרה הפכה למערכת יחסים אינטימית סוערת.
בני הזוג לא משו אחד מזרועותיו של השני ובמהרה הכריזו בפני כולי עלמא כי זוהי “תחנתם האחרונה”…
מפאת היותו של שחר גבר מצליח ויורשו של אחד מאנשי העסקים העשירים בארץ, חפץ הוא כי אדרת תפסיק לעבוד ותשהה יותר במחיצתו. אדרת אשר הייתה מזכירה במשרד עורכי דין זוטר נענתה להצעתו של שחר בשמחה!
אדרת הייתה בעננים- מילדה להורים גרושים וקשיי יום, הפכה לבת זוגתו של גבר מצליח, בן למשפחה מוערכת ועשירה אשר אהב אותה אהבת נפש.
אך אליה וקוץ בה, וכמו שידוע לכולנו אין טוב בלי רע- בתיה, אמו של שחר, לא ששה לקבל לחיק משפחתה המיוחסת את אדרת חסרת ההשכלה ובת למשפחה מפורקת… אדרת פשוט לא התאימה ל”טייפ קסט” של המשפחה.
אשר על כן נהגה בתיה להשמיע באוזני בנה הבכור השקם וערב, “תוציא את הכסף מן המשוואה- כך תגלה אם אדרת באמת אוהבת אותך”, “אתה חייב להגן על עצמך, הסכם ממון זה דבר לגיטימי ונבון”.
הפצרותיה של בתיה חלחלו אל תוך מוחו של שחר ואט אט החל שחר לראות את הצד החיובי שבעריכת הסכם ממון עם אדרת.
שחר האמין כי אדרת אתו ללא שום אינטרס כספי ובעיקר רצה להשתיק חששותיה של אמו, על כן העלה הוא את נושא הסכם הממון בפני אדרת.
אדרת ההמומה, נפגעה עד עמקי נשמתה מדרישתו של שחר וסירבה בכל תוקף לחתימה על הסכם ממון.
בכך החלו יחסיה של אדרת עם משפחתו של שחר לעלות על שרטון. בסופו של היום משפחתו של שחר הכריע את הכף: שחר הפך עורו וביטל את נישואיו לאדרת אחרי שלוש שנות חברות.
המתואר לעיל הינו תיק שריר וקיים בו טיפל משרד עורכי דין אלינור ליבוביץ. אדרת (שם בדוי), אישה כבת 35, נטולת ילדים וחסרת עבודה פנתה למשרדי וביקשה לתבוע פיצויים משחר בגין הפרת הבטחת נישואין.
המענה קיים במסגרת דיני חוזים
באם בני זוג הסכימו להינשא זל”ז, האם הסכמה זו עשויה לבסס תביעה בגין הפרת הסכם נישואין? התשובה לשאלה זו מצויה בדיני החוזים.
כאמור, על פי המשפט הישראלי, קיימת אפשרות לתבוע פיצויים מכוח עילה חוזית המוגדרת כהפרת הבטחת נישואין, גם בין פנויים וגם בין בני זוג שאחד מהם או שניהם נשואים לאחרים.
בעניין זה, יפים הם הדברים אשר נאמרו מפי כב’ הש’ ברק בע”א 5258/98 בזו הלשון:
“….. אם לשני הצדדים הרצון ליצור ביניהם יחס משפטי-חוזי, אין מניעה עקרונית לכך כי ההבטחות שהם הבטיחו זה לזו להינשא מהווה חלק מחוזה שביניהם…”
כמובן, כמו בכל מקרה אחר, יש להוכיח את תוכן ההבטחה ההדדית אשר הייתה בין בני הזוג של ההבטחות ההדדיות.
כמן כן, יש לבחון ראיות נסיבתיות של מתן ההבטחה, שהרי עם הבטחת נישואין, שינוי ה”סטטוס” אשר ההבטחה מביאה עמה, אינו נותר כסוד בינו לבינה אלא מתבטא כלפי חוץ בסימנים עליהם ניתן להביא ראיות. לעניין זה, “די בהוכחת עובדות שיש בהן להכריע את המסקנה כי הצדדים הגיעו ל’הסכם היסודי’, היינו, ‘לכרות ברית חיים עם האישה אשר אהבתי'” (הנשיא שמגר בע”א 647/89 שיפברג נ’ אבטליון, פ”ד מו(2) 169, 174 המצטט את דברי השופט ח’ כהן בע”א 545/77 פלוני נ’ פלונית, פ”ד לב(2) 393, 399).
אם העובדות הנחוצות לעיגון ההבטחות ההדדיות של הצדדים הוכחו כראוי, יכיר בית המשפט בקיומו של חוזה בין הצדדים.
הצד שלו:
מתן תוקף חוזי להבטחה להינשא אינו “נקי” מספק שכן מדובר בהבטחה אינטימית אשר מצויה בתחום הרגש. אי לזאת מן הראוי להכיר בחירות של כל צד להשתחרר מהבטחתו, מבלי שייתפס כמי שהפר הסכם חוזי. לא כל נושא אישי הינו נושא שפיט.
על פי גישה זו, ההבטחה להינשא מצויה אמנם בתחום המשפט ברם ביהמ”ש מכיר בחירותו של הפרט לקיים את הבטחתו או שלא לקיימה. הטעם לכך נעוץ בחשש לפגיעה בחירות הנישואין ובניצול הזכות לנישואין לרעה, ולא בכדי!
אף במספר מדינות נקבע, בין אם בחקיקה או בפסיקה כי הפרת הבטחה לנישואין אינה מקימה עילת תביעה (ראו באנגליה – The Law Reform (Miscellaneous Provisions) Act, 1970, Ch. 33 s.1; באונטריו, קנדה – Marriage Act, R.S.O. 1990, c. M.3, s. 32; בבריטיש קולומביה – Family Relations Act, R.S.B.C. 1996, c. 128. לפירוט החקיקה בארה”ב ראו – Gilbert v. Barkes, 987 S.W. 2d 772, 775 (Ky. 1999)).
בפסיקת בית המשפט העליון, ולא פעם אחת, ישנה רתיעה מתביעות מסוג זה. כפי שצוין בע”א 461/64 טמסיט נ’ פחימה, פ”ד יט(4) 129, 131 (1965) תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין היא:
“ממין התביעות שאינן אהודות ביותר… תביעה כזאת יש בה, כמעט תמיד, משהו מן הדוחה, כי היא יוצאת מתוך ההנחה, כי הארוס או הארוסה חייבים היו להתחתן עם בן הזוג האחר, אך ורק בשל ההבטחה שניתנה, למרות מה שאין רגשות אהבה ביניהם. כבר הרומאים העתיקים ראו תביעה כזאת כנוגדת את המוסר הציבורי…”
יש לציין כי עילה זו שנויה במחלוקת, בעיקר מאחר והיא נתפסת כניסיון לכפות את דיני החוזים על סיטואציה שספק אם הם ערוכים לטפל בה. לפיכך, יש הקוראים לביטול עילה זו.
לעניין זה, ר’ דעת המיעוט של כב’ השו’ ריבלין, בפס”ד ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני ואח’, פ”ד נח (6), 209, בעמ’ 226- 234:
“המשפט, כידוע, אינו מקנה עילת תביעה בגין נזקים נפשיים הכרוכים בהליכי גירושין … אף שבמקרים רבים פירוקו של קשר נישואין ממושך, כרוך בנזק נפשי העולה לאין ערוך על הנזק הנפשי שנגרם בעקבות הפרת הבטחת נישואין… ככלל, פרידתם של מי שקיימו ביניהם קשר רומנטי, שהיא מאורע שכיח אשר אין כל ספק כי כרוכים בו רגשות עזים, אינה מקנה, כשלעצמה, תרופה במשפט…אכן המשפט…אינו נעצר על מפתנו של הבית המשפחתי. המשפט נמנע, עם זאת, מלנסות כוחו בהסדרת יחסים רגשיים. המשפט יתקשה לספק מזור לרגשות הפגועים וללב הדואב. בן הזוג המתעתע, הנואף, המפרק קשר ללא הצדקה, ראוי אולי לגנאי מוסרי, דתי או חברתי, אך הנפגע ממנו יתקשה למצוא תרופתו במשפט”.
ישנו טעם נוסף לדחות תביעות כגון דא: עולה החשש כי אנשים יממשו הבטחתם וינשאו זל”ז רק משום הימנעות עם תובענות ומקנס כספי
הצד שלה:
חרף האמור לעיל, עם זאת ישנה תחושה של חוסר הוגנות כאשר צד מסוים סמך ידו על הבטחה לנישואין, וביצע הקרבות וויתורים למען הנישואין העתידיים כגון ויתור על קריירה תובענית, עקירה מארצו וכדומה.
אין עוררין כי הפרת ההבטחה להינשא, עשויה לגרום נזק לצד השני- בין אם נזק נפשי, ובין אם נזק ממוני, ובאם יש נזק נדמה כי אין צידוק ענייני שלא לאפשר שיפוי על נזק זה- שכן חירות הנישואין אינה מקנה חירות לגרימת נזק.
“ההבטחה להינשא גוררת לעתים הסתמכות ותכניות שונות להגשמתה. תכנית הנישואין עשויה אף להשליך על תכניות אחרות של בני הזוג ולהביא לשינוי מצבם לרעה בהיבטים שונים. התעלמות ממציאות חיים זו גורמת עוול בלתי מוצדק. לעתים קרובות, כרוכה ההבטחה להינשא בהוצאות כספיות נכבדות. מדוע ישוחרר הצד החוזר בו מהבטחתו מעמידה בהוצאות אלה?” (כב’ הש’ ברק בע”א 5258/98).
מן המפורסמות הוא כי דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף דלת הבית המשפחתי. ובמה דברים אמורים?
המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים (ואף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים, אשר נוצרים בנסיבות אינטימיות בינאישיות. כך לדוגמא מכיר המשפט הישראלי בחוזים הקובעים יחסי ממון בין צדדים, חוזה לשיתוף נכסים בין בני זוג, חוזה לעריכת נישואים אזרחיים מחוץ לישראל ולחובת המזונות שחוזה זה עשוי להצמיח (רע”א 3256/99 פלונית נ’ פלוני (טרם פורסם)).
בצדק ציינה המלומדת ג’ שלו כי “… אין סיבה ברורה לפטור אדם מהתחייבויותיו המשפחתיות והחברתיות בנימוק של היעדר כוונה מצדו ליצור יחס משפטי, ובאותה עת לאכוף עליו התחייבויות עסקיות שנטל על עצמו מחוץ לסביבתו המשפחתית והחברתית” (שלו, “הסכמים ג’נטלמניים (שם זמני)”, משפטים לב 3 (תשס”ב)), עמ’ 22).
הכרה בתוקפם של חוזים מסוג הבטחת נישואין, מבטיחה הגנה משפטית גם לנפגעים במעגל המשפחתי-אינטימי. גם הפרה של התחייבויות במרחב הזוגי גוררת עלויות ונזקים, אשר אינם צריכים ליפול באופן אקראי על אחד הצדדים. על כן יש מקום לסברה כי על המשפט לבוא לעזרת הנפגע מהפרת הבטחת נישואין, לפי כללי האחריות החוזיים.
ההלכה המשפטית כיום:
המשפט הישראלי קובע, אפוא, כי “ההבטחה לנישואין היא… בשיטתנו המשפטית חוזה מחייב” (השופטת ט’ שטרסברג-כהן בע”א 5587/93 נחמני נ’ נחמני, פ”ד מט(1) 485, 508).
“החוזה” נוצר אם הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחס משפטי מחייב. המבחן הינו מבחן סובייקטיבי אשר בוחן כל מקרה עפ”י נסיבותיו וקובע האם בני הזוג ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית, או שמא ההתחייבות ביניהם היא אך במישור החברתי או המוסרי.
בין היתר, ביהמ”ש יבחן את התנהגות הצדדים, טיב הקשר ותוכנן של ההבטחות.
ברי כי הסתמכות מצד מקבל ההבטחה לנישואין והרעה במצבו עשויים להוות אינדיקציות בדבר כניסה לתחום החוזי (ראו, פרידמן וכהן, שם, עמ’ 373; שיפמן, שם, עמ’ 206).
מטבע הדברים לחוזה, עסקינן לא עומדת התרופה הטבעית אשר בדיני חוזים- אכיפת החוזה, שהרי אין אפשרות או דרך לכפות על צד להינשא אם אינו רוצה בכך, ועל כן אכיפת ההסכם אינה רלוונטית או אפשרית. סעד כזה אינו ישים. על כן על הצד הנפגע יהיה להסתפק בפיצויים עבור הנזק הממוני וזה שאינו ממוני.
יפים דבריה של כב’ השופטת סיוון אשר נאמרו במסגרת תמ”ש 051590/05 א.ר. נ’ ש.ר. (פורסם באתר פסק דין):
“….שורשיה של תביעה זו במשפט המקובל האנגלי, והיא נעוצה בטעם כי הפרת ההבטחה להינשא עלולה לגרום נזק לצד האחר וכן גוררת לעיתים הסתמכות ותוכניות שונות להגשמתה, כאשר תוכנית הנישואין עשויה אף להשליך על תוכניות אחרות של בני הזוג ולהביא לשינוי מצבם לרעה בהיבטים שונים. הטענה היא כי יש לקבל פיצוי על נזק מסוג זה. (ראה: ע”א 5258/98 פלונית נ’ פלוני פ”ד נח(6) 209, בעמ’ 214-226; להלן: “פס”ד פלונית”).
עפ”י ביהמ”ש, מה יכול להוות אינדיקציה ממשית וברורה לקיומה של הבטחת נישואין? מדובר בדר”כ במקרים בהם האינדיקציה הינה חיצונית כגון: מקרים בהם קבעו הצדדים תאריך ברור לחתונה, נרשמו ברבנות, חילקו הזמנות ועשו הסידורים הדרושים או במקרים בהם הקשר בין הצדדים הוביל להריון ולעתים אף ללידה. (ראה: ע”א 415/91 יצחק ממן נ’ רחל טריקי פ”ד מז(2) 652, ע”א 647/89 ראלף שיפרברג נ’ תמר אבטליון פ”ד מו(2) 169, ע”א 116/75 נביה בן ראז’י חאיק נ’ ויקטור ספיה פ”ד לא (1) 90 , ע”א 473/75 דן רון נ’ סימה חזן פ”ד לא(1) 40 ).
יש להדגיש כי נטל השכנוע המוטל על התובע בתביעת הפרת הבטחת נישואין הינו נטל כבד ולא מבוטל- עליו יהיה להוכיח, תוך הצגתן של ראיות הן ממערכת היחסים הפנימית בין הצדדים והן בראיות חיצוניות, כי ההבטחה חרגה מאמירה סתמית והינה אמירה מחייבת, בעלת השלכות, אשר אחד מהצדדים לכל הפחות הסתמך עליה, וגם כי נגרם לו נזק עקב הפרתה.
הצד הנפגע צריך גם להוכיח כי לא הוא זה אשר ביטל את הנישואין והפר את ההבטחה.
המשוכות להוכחת הפרת הבטחת הנישואין הינן כדלקמן –
- תוקפה החוזי של הבטחה להינשא וההפרה ע”י הנתבע
- הנזקים הממונים והלא ממוניים אשר נגרמו בעקבות הפרת הבטחת הנישואין
מאחר וע”פ חוק החוזים (תרופות), סעד האכיפה אינו רלוונטי הרי שבעניינו שומה על המפר לפצות את הניזוק בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים כאחד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל”א – 1970: “הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה”.
פיצויים בגין נזק אשר אינו ממוני ניתנים מכוח ס’ 13 לחוק החוזים: “גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.”
הנזקים הלא ממונים מתבטאים במישורים כגון- עוגמת נפש, אובדן כושר השתכרות ואפשרות עתידית להינשא.
– המפר (הוא הנתבע) ראה נזקים אלו ו/או שהיה עליה לראותם מראש
מישור זה נבחן על פי מבחן האדם הסביר. קרי, יש לבדוק האם המפר, ככל אדם סביר, היה צריך לצפות כי הפרת הבטחתו להינשא תוביל למצב בו ייגרמו נזקים לצד השני.
הלכה פסוקה היא, כי הפיצוי על הפרת הבטחת נישואין צריך להיות צנוע ביותר. הלכה זו מושפעת מהרתיעה האינטואיטיבית לפרוט שברון לב לשוברים כספיים ומהקושי הכרוך ביציקת כללים משפטיים על דברים שבלב.
בפסיקת בית המשפט העליון, עולה השאלה בדבר מעמדה המשפטי של הבטחת נישואין. אכן, על אף ביקורות שונות שהוטחו בה במשך השנים, ועל אף שבדיני מדינות זרות, רבות בוטלה עילה זו, זכתה הבטחת הנישואין במשפטנו למעמד משפטי.
עם זאת, צומצם יישום עילה זו רק למקרים חריגים ביותר, וגם כאשר נפסקו פיצויים, נפסקו הללו, בדרך כלל, בסכומים נמוכים מאוד, ובגינו של נזק כבד מאוד (לשם דוגמה ראה: ע”א 416/91, יצחק ממן נ’ רחל טריקי, פ”ד מז(2), 652), וזאת, בדרך כלל, כאשר בית המשפט השתכנע, כי מדובר בהתנהגות זדונית מצד אחד, ובפגיעה חמורה בצד אחר, כשזה לא יכול היה לצפות פגיעה זו.
דעה אישית:
בחירת בן זוג אשר עימו חפץ אדם לבלות עד יומו האחרון הינה הכרעה אישית ואינטימית אשר עלולה להשתנות ללא סיבה רציונאלית. הכרעה זו הינה פועל יוצא של הליך מורכב אשר לו אין אח ורע בעולמנו המכונה “אהבה”!
בכל צעד ושעל בחיינו אנו מסתכנים במידה מסוימת. אנו מתאהבים, מקריבים ומעניקים ומקווים כי הגורל יאיר לנו פנים. הנני סבורה כי על אהבה להיות נקייה מכל לחץ חיצוני וחופשיה מכל התערבות זרה. סמכותו של ביהמ”ש אינו יכולה להשתרע על כל תחום בחיי האדם אשר זכאי להיות בן חורין לחזור בו מהבטחת נישואין.
כשם שלא מפצים על נישואין שכשלו, מכל סיבה שהיא, כך גם אין זה נכון לפצות בגין הפרת הבטחת נישואין. מטבע הדברים נישואין שכשלו גורמים יותר עוגמת נפש ויותר נזקים כספיים ונפשיים מנישואין שלא הגיעו לכלל מימוש.
לסיכום
הפרת הבטחת נישואין היא עילה משפטית ייחודית, המשקפת את המתח שבין התחייבות רגשית-אינטימית לבין עקרונות דיני החוזים.
בעוד המשפט הישראלי מכיר במקרים מסוימים בהבטחת נישואין כחוזה מחייב, הוא מציב רף הוכחה גבוה ומגביל את היקף הפיצויים, מתוך רתיעה מהתערבות בנושאים רגשיים ומחשש לפגיעה בחירות הנישואין.
עם זאת, כאשר ניתן להוכיח נזק ממשי – ממוני או לא ממוני – שנגרם כתוצאה מהפרת ההבטחה, בתי המשפט עשויים לפסוק פיצויים צנועים כדי לתקן עוול. בהקשר זה, יש להדגיש את המורכבות שבהכפפת נושאים אינטימיים לדין החוזים, והאיזון בין שמירה על חירות הפרט לבין מתן הגנה לנפגעים כתוצאה מהפרה זו.
