הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון על הפחתת מזונות במשמורת משותפת

האם גבר האוחז פסק דין/הסכם גירושין בר תוקף יכול לפנות לבית המשפט בתביעה לשינוי פסק הדין בדבר המזונות?

הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון קבע בתאריך 19.7.17 כי במתווה של משמורת משותפת (כלומר חלוקת זמנים שווה בין ההורים), כאשר בני הזוג משתכרים משכורת דומה, ובהתחשב בכלל המשאבים העומדים לרשותם מחד וצרכיהם מאידך – לא ישולמו מזונות קטינים, לפחות בגילאים שבין 6-15.

בו ביום קיבלתי למשרדי עשרות טלפונים מגברים המעוניינים לשנות את סכום המזונות, שבו חויבו בפסק דין או שהתחייבו לו בהסכם גירושין, כאשר פסקי הדין שקדמו מבחינת הזמנים לפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון או ההסכמים שנכרתו לפניו – קובעים תשלום מהגבר לאישה על אף שהכנסותיהם זהות או קרובות ועל אף שחלוקת הזמנים או המשמורת ביניהם הינה שווה או קרובה לכך.

נשאלת השאלה האם ניתן להחיל את העקרונות שהותוו בפסק הדין החדש על מקרים שכבר הסתיימו ואינם עומדים לדיון ואין הליך בגינם. בגין המקרים התלויים ועומדים אין כלל שאלה, ואלו יפסקו על פי ההלכה החדשה, אך השאלה הנשאלת היא לגבי אלפי מקרים בהם ההליך המשפטי כבר הסתיים זה מכבר.

פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון מטיל את חובת תשלום המזונות על שני ההורים במקרה של משמורת משותפת על ילדים בני 6-15. מדובר בשינוי הלכה משמעותי ויהיה מי שיאמר כי קביעת בית המשפט העליון משנה סדרי עולם.

פסק הדין שניתן עושה הגיון וגם צדק. במשך שנים נוצרו מצבים אבסורדיים שבהם אבות המשתכרים סכום זהה לזה של האימהות ואף פחות, חויבו במזונות קטינים בנוסף להוצאות השונות שחלות עליהם כשהילדים בחזקתם במחצית מן הזמן.

בשנים האחרונות, רבו עד מאד המקרים בהם הוסכם או נקבע בפסק דין כי ההורים יחלקו בזמני הילדים וכי תתקיים בפועל משמורת משותפת וכן רבו המקרים בהן נשים התקדמו בקריירה ועלה בידן להשיג משכורת לא פחותה ואף כזו העולה על זו של בן זוגן.

במצב דברים זה, חיוב האב בתשלום מזונות לאם יצר מצב של אי צדק בחלק מן המקרים. עד כה הפרשנות של הדין העברי – הוא הדין האישי –  החל על הצדדים שהינם יהודים, על פי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה  (מזונות) קבע כי האב חב במזונות הבסיסיים של הילדים, אלה הוערכו נכון לעת זו בסך של כ- 1,400 ₪ עבור ילד אחד, מעט יותר או מעט לפחות לפי הנסיבות. לכך גם היה נוסף מרכיב המדור שהינו 30% עבור ילד אחד, 40% עבור שניים ו- 50% עבור שלושה או ארבעה.

כך נוצר מצב –  שגם שופט שהיה מעוניין ליצור מצב של צדק והוגנות – היה מנוע מלעשות כן, נוכח העובדה ששופט של בית משפט למשפחה הוא כשופט שלום והוא מחויב בפסיקה מנחה ומחייבת של בית המשפט המחוזי והעליון ולא יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו גם אם לא אהב את התוצאה של פסק הדין שלו עצמו, והתקשה עם העובדה כי ערכי הצדק והשוויון לא באו לידי ביטוי בפסיקת המזונות.

נדגים להלן את ההבדלים בין פסקי הדין ממש באותם מקרים ועם אותן עובדות יבשות הנוגעות למצבם הכלכלי של הצדדים.

לצורך הדוגמא, נניח כי השתכרות האם 10,000 והשתכרות האב גם היא 10,000 ₪. שני ההורים מתגוררים בשכר דירה ו/או משלמים משכנתא ומצבם דומה עד מאד והם גם חולקים בזמני הילדים שווה בשווה.

הסכום שהיה משולם לפני השינוי בתפיסה של בתי המשפט על פי הגישה השמרנית לפיה אב חב באותם מזונות גם במשמורת משותפת

מזונות שעל האב היה לשלם לאם עבור שני ילדים לצורך הדוגמא לפני שינוי התפיסה היו 2,700 ₪ עבור שניהם (לפי 1,350 בממוצע לכל ילד) + 40% מדור ובהנחה שהמדור היה 4,500 ₪ 40% הינם 1,800 ₪.

סכום המזונות והמדור שהיה על אב לשלם על פי התפיסה הקודמת שכל החיוב מושת על האב היא אמור להיות 4,500 ₪ לפחות ולסכום זה היו מתווספות המחצית של העלויות בגין גן בית ספר קייטנות ורפואה, המוערכות בעוד 2,000 ₪ אם הילדים קטנים ומבקרים בגנים פרטיים.

האב היה נשאר עם 3,500 ₪ ממשכורת של 10,000 ₪, לכל היותר ומזה היה צריך לשכור דירה לכלכל את עצמו ואת הילדים כשהם ברשותו (מחצית מן הזמן) ואילו האם הייתה מתחילה את החודש עם 14,500 ₪ כשהילדים אצלה אך ורק במחצית מן הזמן.

עם הזמן, החלו ערעורים והרהורים על התוצאה הבלתי צודקת המתוארת לעיל, ובתי המשפט המחוזיים בחיפה בת"א ובמרכז החלו לשקול מחדש את הסוגיה ונתנו פסקי דין שהיה בהם שינוי, גם אם פחות דרמטי מהשינוי שקרה זה עתה עם מתן פסק הדין נשוא מאמר זה.

פסיקת בית המשפט המחוזי חיפה

פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה על פי אותם נתונים הייתה קובעת 3/4 מהמזונות לאחר הפחתה של 25%, דהיינו  2,025 ₪ לשני הילדים + מדור מלא בסך של 1,800 ₪ סך הכל 3,825 ₪.

פסיקת בית המשפט המחוזי מחוז תל אביב

פסיקת מחוז תל אביב על פי אותם נתונים הייתה קובעת מחצית מן המזונות כלומר 1,350 ₪ עבור שניהם. לא היה נפסק מדור והיה נקבע כי כל הורה יישא במדור שהוא עושה בו שימוש.

פסיקת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז

פסיקת בית המשפט מחוז תל אביב דיברה על מחצית מזונות ומחצית מדור, משמעה 1,350 ₪ בלבד עבור שני הילדים. + 900 ₪ מדור במקום 1,800 ₪ מדור ובסך הכל 2,250 ₪

יוצא איפה מכל האמור לעיל כי כל מחוז פסק אחרת ואי הוודאות וחוסר היציבות היו גבוהים. עתה בית המשפט העליון עשה סדר בדברים וקבע כי במשמורת משותפת ובהשתכרות שווה של שני ההורים לא ישולמו כלל מדור או מזונות וכל אחד ידאג לילדים כאשר הם אצלו.

כמו כן, נקבע יהיה הורה מרכז אשר ירכז אצלו הן כספים והן הוצאות לצרכי הילדים כגון ביגוד וכיוצ"ב וכי זו תהיה ברירת המחדל והורים יוכלו להסכים אחרת.

השאלה המעניינת היא מה דינם של צדדים אשר התיק בעניינם הסתיים בהסכם או בפסק דין משמע קודם להלכה החדשה שנקבעה?

נשאלת השאלה מה יהיה על גבר שכנגדו נפסקו מזונות במשמורת משותפת והוא ואשתו/גרושתו חולקים את זמנם של הילדים שווה בשווה, ונוכח העובדה שפסק הדין יצא רק לאחרונה הרי שאין ספק שהוא חויב במזונות הגם אם הם מופחתים.

צפוי עד מאד שגברים שחתמו על הסכמים או שחויבו במזונות למרות המשמורת המשותפת עשויים כעת לפנות לפתחו של בית המשפט ולנסות לבטל או להקטין את החיוב במזונות והכל בהסתמך על פסק הדין החדש נשוא מאמר זה. הדבר עשוי להציף את בתי המשפט בתביעות, חלקן מוצדקות ואחרות תביעות סרק, ולגרום למעמסה גדולה עוד יותר על מערכת המשפט העמוסה ממילא.

גם גברים ונשים ישקיעו מאמצים ניכרים באמצעים שונים וגם באמצעות חוקר פרטי כדי להוכיח שהצד השני משתכר יותר ממה שהוא טוען. כיום לאור הקביעה שאין לשלם מזונות כאשר ההכנסות שוות – הוכחת סכום ההשתכרות הינה משמעותית.

גברים יטענו ביתר שאת כי יש להביא בחשבון את הפוטנציאל של האישה ולא רק את השתכרותה בפועל במידה וקיימת משמורת משותפת אך האישה טוענת שהיא משתכרת פחות. על פי פסק הדין החדש יש להביא בחשבון גם פוטנציאל ולא רק השתכרות בפועל. יהיה יותר דגש בהתדיינויות על הפוטנציאל מעבר להשתכרות בפועל. על פי הפסיקה החדשה גם פוטנציאל של האישה יובא בחשבון בעוד שבעבר רק הפוטנציאל של הגבר היה פרמטר בפסיקת המזונות.

והחמור מכל – אני צופה מאבקי משמורת עקובי דם. בעוד שבעבר לפני פסק הדין החדשני המצב לא היה שונה עד מאד מבחינת פסיקת המזונות עכשיו הקביעה הינה דרמטית ומשמעותית כך שהמאבק יהיה קשה יותר. הנשים מגיעות למאבק המשפטי במצב קשה יותר מאשר לפני מספר שנים שכן נושא המשמורת המשותפת וזכותו הטבעית של האב כיום מובנים מאליהם וזוהי ברירת המחדל, ולכן נקודת המוצא של נשים קשה ומורכבת יותר.

מזונות ומשמורת הינם סוגיה שלעולם ניתן לפתוח בשל שינוי נסיבות

הלכה פסוקה היא שמזונות כמו גם המשמורת בקטינים = הינו נושא שאינו נעול וחתום ובכל מקרה בו חל שינוי נסיבות משמעותי ניתן לפתוח את סכום המזונות. גבר ירצה להפחית או לבטל את סכום המזונות ואישה תהיה מעוניינת כמובן להגדיל את סכום המזונות.

על פי הרוחות הנושבות כיום בבתי המשפט, די יהיה בשינוי אפילו אינו כל כך משמעותי כדי לגרום לבית המשפט לדון מחדש בסכומי המזונות ולהתחשב בפסק הדין החדש.

ממילא, קיים סיכוי שכל אימת שזוג מתגרש יחול שינוי אצל מי מהצדדים כגון:

• נישואין או זוגיות עם בן או בת זוג חדשים.
• הולדת ילד נוסף ושינוי תבנית המשפחה.
• נישואין לאדם אמיד המשנה את רמת החיים לחלוטין.
• גידול בהשתכרות של מי מבני הזוג לשעבר.
• אבטלה או ירידה בהשתכרות של מי מבני הזוג לשעבר.
• קבלת ירושה גדולה או זכיה ברכוש.
• פגיעה בכושר ההשתכרות בשל תאונה או מחלה חו"ח.

מהו הדין במקרים בהם הנושא גמור וחתום והגברים משלמים מזונות בלי להתחשב בקיומה של משמורת משותפת כאשר שני הצדדים משתכרים משכורת דומה ורכושם דומה גם הוא?

ישנן שתי אסכולות בסוגיה זו וכיום אפשר לומר כי אין אפשרות לנבא חד משמעית האם בית המשפט יאפשר פתיחת סכום המזונות רק בשל העובדה שההלכה הפסוקה שונתה.

הגישה האחת – על מנת ליצור מצב של שוויון והגינות יש לאפשר פתיחת התיק וכי אפילו שינוי קטן ומזערי בנסיבות יביא לבחינה מחדש של סכום המזונות בין היתר בהתחשב בעובדות המקרה ובהתחשב בפסיקה של בית המשפט העליון.

הגישה האחרת, השנייה – המדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין או בפסק דין חלוט ולא ניתן לפנות לבית המשפט רק משום שההלכה השתנתה.

תימוכין לגישה הראשונה לפיה יש לאפשר פתיחת תיק המזונות לשיקול מחודש.

העמדה המסורתית בעולם המשפט לדורותיו הייתה שכאשר בית משפט יוצר הלכה משפטית חדשה, תוקפה של זו הוא בהכרח רטרואקטיבי. מכיוון שהתפיסה הייתה שהשופטים אינם בעלי כוח יוצר אלא כוח דקלרטיבי ופרשני גרידא של המחוקק. על כן, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה שיש לשנות את ההלכה הנוהגת, הוא בהכרח קובע שהפרשנות שנהגה עד אותה עת הייתה פרשנות שגויה. לאור זאת יש להחיל את הפסיקה גם רטרואקטיבית.

דוגמאות מן הפסיקה

דוגמא 1 – על פי הפסיקה הנוגעת לנושאים אזרחיים מסחריים, ככלל, הלכה משפטית חדשה פועלת גם רטרואקטיבית, זאת למעט מקרים חריגים המצדיקים מצב שבו תחול ההלכה המשפטית רק פרוספקטיבית (ראו דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 – איקאפוד בע"מ.

תחולה רטרוספקטיבית משמעה, כי הנורמה החדשה משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים שנסתיימו, או של פעולות ואירועים שנעשו או התרחשו לפני מועד כניסתה לתוקף של הנורמה החדשה (עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765.

דוגמא 2 – משפט חוזר על פי סעיף 31 לחוק בתי המשפט. במ"ח  8390/01 נדונה הסוגיה המעניינת המתלבטת מה דינה של הלכה ששונתה, של פרשנות חוק שהשתנתה, ואולם תחולתו של פסק דין זה מתייחסת אך ורק למשפט חוזר בהליך פלילי.

סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט קובע, כעילה למשפט חוזר, הצגתן של "עובדות או ראיות" העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש משפט חוזר. האם שינוי בהלכה הפסוקה שיש בה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש נופל למסגרת זו? סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט קובע כי ניתן להורות על משפט חוזר אם "נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

הלכה חדשה של בית המשפט פועלת כרגיל למפרע. אופיה הטבעי הוא רטרוספקטיבי. היא קובעת הסדר חדש לא רק לעתיד אלא גם לעבר (ראה לעניין זה בג"ץ 221/86 כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(1) )480;

על פי גישה זו, מנקודת המבט של ההווה, ההרשעה התבססה על הלכה שיפוטית מוטעית. חזקת הזכאות נסתרה שלא כדין. נגרם "עיוות דין".

תימוכין לגישה השנייה – יהיה מי שיאמר כי אין להחיל את ההלכה החדשה רטרואקטיבית אלא רק מעתה ואילך במיוחד בשל אינטרס ההסתמכות.

שיקול מרכזי להחלת החריג לכלל הרטרוספקטיביות של הלכה חדשה, על פי הילכת "סולל בונה", קשור, כאמור, באינטרס ההסתמכות של יחידים וגופים אשר כלכלו את צעדיהם על פי ההלכה השיפוטית הישנה, ואשר לגביהם החלת הנורמה החדשה באופן רטרוספקטיבי עלולה לגרור פגיעה ואי-צדק.

אכן, "אינטרס ההסתמכות עובר במשפט הישראלי כחוט השני" (בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נט(4) 241 והוא מהאינטרסים המוגנים במשפט הציבורי ובמשפט הפרטי כאחד. כאשר שינוי רטרוספקטיבי של הלכה עלול לפגוע פגיעה קשה במי שהסתמך עליה, וכלכל את עניינו על פיה, קמה הצדקה להגביל את תחולת ההלכה החדשה לעתיד בלבד ולא לעבר.

מסקנה

אם גישה מתונה, המאזנת בין הצורך לעשות צדק לבין הצורך לשמור על היציבות, תתקבל, ולדעתי, זו הגישה הנכונה במקרים שבהם נוצר עוול – יאפשר בית המשפט עיון מחדש בסכום המזונות שנפסק, יבחן האם אכן מתקיים מצב של אי צדק, וינסה ליצור פסיקה מאוזנת יותר.

אעיר בהערת שוליים כי מעשית זה די בלתי אפשרי נוכח הצפת בתי המשפט באינספור תביעות הנוגעות לסוגיה של מזונות במשמורת משותפת. הדבר עשוי גם לפתוח את סוגיית המשמורת באותה הזדמנות ואז מצאנו עצמנו מציפים את בתי המשפט במקרים שונים שלמעשה כבר הגיעו לסיומם.