הפחתת החיוב שהושת על האב בגין לימודים אקדמיים של ילדים על פי הסכם גירושין מכוח עקרון פרשנות ההסכם על פי עקרון תום הלב
גדרו של חיוב הורה לשאת בלימודי ילדיו כחלק מחובתו לשלם מזונות ילדים
בהסכם גירושין, התחייב אב לשאת בעלויות הלימודים האקדמיים של הילדים. בדרך כלל מקובל ונהוג הן בהסכם גירושין והן כאשר ניתן פסק דין למזונות ילדים כי ההורים צריכים לחלוק בחלקים שווים ביניהם בין היתר בעלות הלימודים של הילדים עד סיום התיכון.
במקרים מסוימים, מחויב אב גם אם הוא מתנגד לכך, להשתתף בעלויות לימודים לאחר סיום תיכון יג ו- יד, אם הדבר מסייע לילד לרכוש מקצוע. הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, ואם מדובר בהורה עני שאין בידיו אמצעים – קיים סיכוי שהוא לא יחויב בעלויות לימודים והוצאות אחרות בשל הלימודים.
בלימודים אקדמיים, ודאי לא כאלה המתקיימים בחו”ל, אין בית משפט מחייב הורים, וזכור לי רק מקרה אחד בפסיקה בו חויב אב שהיה עשיר מופלג לשאת בלימודים אקדמיים של בתו ללימודי רפואה, אשר לא אפשרו לה לעבוד לפרנסתה. אבל הכלל שונה הוא והמקרה המתואר לעיל אינו מייצג את המקובל והנהוג, ובתי משפט לא ישיתו חיובים כלשהם על אב מעבר לחיוב מזונות בשיעור של שליש במהלך השירות הצבאי חובה.
סוגייה זו של חיוב אב בלימודים אקדמיים נדונה בשלוש ערכאות
לבית המשפט העליון ברע”א 1480/16, הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו נדון ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, בתביעה שהוגשה מטעם האב להפחתת החיוב אשר נקבע בהסכם גירושין בו התחייב אב לשאת בעלויות הלימודים והמחיה של הילדים, בלא שננקב סכום לחיוב זה.
בחודש ספטמבר 2008, החל הבן ללמוד לתואר ראשון באנגליה והאב התחיל מעביר לו בכל חודש 500 דולרים, שהיו שווים אז כאלפיים ש”ח. בחודש יוני 2009 הפסיק האב להעביר לבן סכום חודשי זה וכן הודיע לבת שלא יממן את הלימודים שבכוונתה היה להתחיל, גם כן באנגליה.
בעקבות זאת, בחודש ספטמבר 2009 פנתה האם ללשכת ההוצאה לפועל בדרישה לאכוף את החיוב. האב התנגד, ובהחלטת רשם ההוצאה לפועל נקבע כי למען בירור טענותיו עליו להגיש תביעה לביטול החיוב בבית המשפט לענייני משפחה.
האב הגיש בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול חיובו בהוצאות הלימודים של הילדים. במסגרת תביעתו, האב הגיש בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, וניתנה החלטה זמנית כי כנגד תשלום חודשי של 1,000 ₪ לכל ילד – יעוכבו הליכי הוצאה לפועל עד לקבל פסק דין בתובענה.
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, קיבל את תביעתו של האב לביטול החיוב בתשלום שכר הלימוד של הילדים לתואר ראשון ודחה את תביעתו לעניין תשלום הוצאות המחייה במהלך לימודיהם.
בית המשפט דחה את טענתו של האב לפיה ילדיו נהגו כלפיו בסרבנות קשר המצדיקה את ביטול התשלומים, שכן הנתק בין הילדים למשיב נבע מהתנהלות כלל הצדדים.
נקבע שהאם לקתה בחוסר תום לב כשפתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד האב ודרשה ממנו תשלום על הוצאות מחייה מופרזות ועל שכר לימוד שמומן באמצעות הלוואה; מנגד נקבע, כי האב התנהל בחוסר תום לב בכך שהפסיק באחת לשאת בחיובו במקום להמשיך לסייע לילדים כפי יכולתו.
חובת הילדים לעבוד ולמצות זכויות לקבלת מלגות והלוואות
בית המשפט קבע שאמנם נדיבותו של החיוב אינה מהווה עילה לביטולו, אך יש לפרשו באופן סביר, שלא יגרום למשיב מצוקה כלכלית. עוד קבע שחובת הצדדים לקיים את ההסכם בתום לב מקימה ציפייה סבירה, כי הילדים ימצו את זכויותיהם לקבלת מלגות או הלוואות למימון שכר הלימוד, יעבדו ככל יכולתם במהלך הלימודים, ובמידת בחירתם ללמוד בחו”ל ולא בישראל, יכסו את הפרשי העלויות בעצמם.
בית המשפט אימץ בסופו של דבר את ההחלטה הזמנית שנתן והורה על תשלום של 1,000 ₪ לכל ילד לכל חודש כל עוד הם לומדים.
לעומת זאת, נקבע שמאחר ושכר הלימוד של הילדים מומן באמצעות הלוואות שטרם הגיע מועד פירעונן ושעתידות להיפרע מתוך שכר עבודה שישולם להם בעתיד- אין להשית מחצית תשלום זה על האב.
לבסוף, נקבע כי הסכומים שחייב האב לא יישאו ריבית, נוכח נקיטת הליכי ההוצאה לפועל נגדו שלא בתום לב.
האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי
על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ערערו האם והבן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה בפסק דינו את הטענה שלפיה מאחר ולשון החיוב הינה חד משמעית ואינה תוחמת את הסכומים הנדרשים, לא היה מקום להגביל את היקף ההשתתפות הנדרש מהאב.
נקבע שבתחימת סכום החיוב – בית המשפט לענייני משפחה יצר איזון ראוי בין מימוש התחייבותו של האב בהסכם הגירושין – הסכם לו ניתן תוקף של פסק דין – לבין חובת המערערת והילדים לממש את זכותם בתום לב;
עוד נקבע, כי חובת תום הלב מתקיימת ביתר שאת בהסכם שנכרת בין מי שהיו בני זוג. עוד העיר בית המשפט שעל פני הדברים יש בסכום שפסק בית המשפט לענייני משפחה כדי לכסות את מחצית הסכום אותו לא עלה בידי הילדים לממן בעצמם, וכי לא הוצג מצדם תיעוד מלא שיש בו כדי לסתור מסקנה זו.
לעומת זאת, הוחלט להתערב בקביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה האב לא יחויב במחצית שכר הלימוד של הילדים. תחת זאת, נקבע שאם יידרשו הילדים בשלב כלשהו להשיב את ההלוואות שמימנו את לימודיהם, במלואן או בחלקן, האב יישא במחצית העלות.
המערערת לא התייאשה והגישה בקשת רשות ערעור
לדעת הח”מ, התנהלותה של המערערת יותר מתמוהה, שכן העלויות המשפטיות בהן היא צריכה לשאת עשויות להיות גבוהות לא פחות מהסכום השנוי במחלוקת, ואדם צריך לדעת היכן הגיעה העת להפסיק ולהשלים עם המצב.
מנגד, יש רגליים לטענה לפיה אם הסכום לא נתחם, יש מקום לחיוב גורף, וככל הנראה מי שניסח את ההסכם התרשל כלפי האב, שכן לא יעלה על הדעת לקבוע חיוב, המופיע בהסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין, משמע יש לו תוקף כפול ומכופל, ללא תיחום של החיוב בסכום מסוים ו/או בדרך אחרת.
כאמור, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה האם את בקשת רשות הערעור. האם טוענת, כי בתי המשפט דלמטה פסקו בניגוד ללשונו המפורשת של החיוב ובניגוד לאומד דעת הצדדים, שהוכח בהתנהגות האב, כאשר העביר לבן 500 דולרים בכל חודש בתקופה הראשונית של לימודיו.
נטען, כי לא אכיפת החיוב לפי לשונו, אלא דרישת האב לביטולו המלא, היא שמהווה חוסר תום לב, וכי לא היה מקום לקרוא לתוך החיוב חובה על הילדים לעבוד וקיזוז של הכנסותיהם. כמו כן, האם טוענת שהוסכם על החיוב בתמורה לוויתורים של האם בהסכם הגירושין, כך שאין ניתן לבטלו בשלב זה בלא תמורה.
לעניין הוצאות המחייה של הילדים נטען, כי העלות הרעיונית שנקבעה, בגובה 4,000 ש”ח בחודש, הינה נמוכה, ובנוגע לשכר הלימוד נטען כי מלכתחילה ההלוואה עבורו נלקחה בגלל אי השתתפות האב בתשלום, ועל כן יש לחייבו לשלם מחצית העלות מיד כדי למחוק את חובות הילדים.
האם טוענת עוד, כי הקביעה שתשלומי האב יועברו לילדים היא שגויה, באופן זה הילדים הופכים מתווכים בין האב למבקשת, אשר היא זו שנשאה בהוצאות וזקוקה להשבת הכספים. לבסוף, נטען כי שגויה הקביעה לפיה תשלומיו של האב לא יישאו ריבית, שכן אין זה הוגן שבעוד שנקבע ששני הצדדים היו חסרי תום לב, בית המשפט בחר להעניש רק את האם.
לסיכום, נטען כי גם אם החיוב נראה לבית המשפט מוגזם, הוא איננו בלתי חוקי ואינו סותר את תקנת הציבור, ולכן ככל שלא נמצאה עילת ביטול כדין, היה על בית המשפט לכבדו.
הכרעת בית המשפט העליון
בית המשפט אינו נעתר לבקשת רשות הערעור. נקבע, כי בניגוד לנטען על ידי האם, עיקרון תום הלב לא הביא לביטול חיוב האב במחצית הוצאות הלימודים של ילדיו, אלא לפירושו באופן סביר.
גם אם בבחינת אומד דעת הצדדים ניתן ללמוד, כטענת האם, כי האב התכוון בתחילה לשלם סכום גבוה יותר משנפסק, אין יוצא מכך שיש לחייבו לעשות כן, ואף אין לקבוע שמדובר בסכום סטאטי שאינו נתון לשינויים בהתאם לשינוי בנסיבות. בכך מיושבות טענותיה העקרוניות של האם ואין לדון בשאר טענותיה בה דנו כבר שתי ערכאות.
מסקנה
טעות עשה האב כאשר הסכים בהסכם גירושין להתחייב בכל הנוגע לעלויות החינוך של הילדים כאשר מדובר בלימודים גבוהים (להבדיל מתיכון). לא הייתה לו כל חובה לעשות כן, ולטעמי עדיף להתחייב למינימום ולתת יותר מכך – מרצון טוב.
האב דומה לאותו יהודי מהבדיחה אשר בסופו של דבר גם גורש מן העיר גם מרחו אותו בנוצות וזפת. הוא גם התחייב לסכום שאינו חייב שכן החיוב במזונות קטינים אינו חל על לימודים אקדמיים, גם משלם, ובסופו של דבר גם הילדים כועסים עליו, אולי מסרבים לקשר סביר עמו, ויחסיו עם גרושתו התעכרו, בגלל ההליכים המשפטיים.
יכול היה האב לחסוך את זה לולא היה מתחייב לתשלום לימודים אקדמיים של הילדים, והיה נותן מרצונו ומנדיבות ליבו ולא במסגרת הסכם גירושין.
