רווחים לא כשרים
סוף מעשה במחשבה תחילה
רפי ניהל מינימרקט שכונתי גדול ביחד עם שני שותפים נוספים. המינימרקט היה רשום כחברה בערבון מוגבל וכל אחד מן השותפים קיבל משכורת של 5,000 ש”ח לחודש.
מרבית הרווחים לא דווחו. חלק ניכר מהמכירות בוצע ללא רישום והרווחים העודפים חולקו בין השותפים. בפועל, כל אחד מהשותפים השתכר לפחות 12,000 ש”ח בממוצע וכן מומנו מן המינימרקט כל הוצאות המזון והנקיון של הבית.
הבעיות החלו כאשר חיי הנישואין של רפי ואשתו, תקוה, עלו על שרטון. חברה של תקוה ראתה את רפי באחד הערבים מסתודד עם בחורה בפאב בפאתי תל אביב וסיפרה לתקוה. תקוה הגיעה למחרת למינימרקט ועשתה לרפי סקנדל בנוכחות השותפים והלקוחות. באותו הערב נעלמו 40,000$ שהוסתרו מתחת למזרון בביתם של בני הזוג.
תקוה הגישה תביעת מזונות וטענה כי השתכרותו של רפי היא לפחות פי שלושה מתלוש השכר, וכי רמת חייהם הגיעה לכ- 15,000 ש”ח בחודש לכל הפחות ועל כן תבעה 11,000 ש”ח עבורה ועבור הילד.
תקוה טענה כי הפסיקה לעבוד לפני שבע שנים כאשר המינימרקט החל לשגשג וכי רפי היה מביא לבית את הכספים שקיבל ב”שחור” וכי הם הסתירו מתחת למזרון 40,000$ מרווחים אלו. תקווה טענה כי הפסקת עבודתה היתה על רקע שגשוג המינימרקט וכי בלא עידודו של רפי לא היתה עוזבת את מקום עבודתה ויוצאת ממעגל העבודה.
רפי טען בכתב הגנתו כי לא היו דברים מעולם וכי אין לו רווחים מלבד אלו המוצהרים, ושיש להם ביטוי בתלוש המשכורת שלו. רפי הכחיש כי חסכו 40,000$ או כל סכום אחר. הוא גם הכחיש רמת חיים גבוהה וטען כי חיו ברמה נמוכה ומתחת לממוצע.
רפי שכר עורך דין מומחה בדיני משפחה אשר יעץ לו כבר בתחילת ההליך להיזהר מפני חוקרים פרטיים ובלשים, מפני אנשים שידובבו אותו, ומכל תעוד של כסף “שחור. רפי החל לרשום בקופה כל שקל ושקל, ונמנע מלשוחח אודות המקרה באמצעות הטלפון או עם אנשים אחרים.
תקווה לעומתו נעזרה בעורך דין שלא התמחה בדיני משפחה ואשר לא יעץ לה “לבנות את התיק”, כלומר להיעזר בשירותי חוקר פרטי קודם להגשת התביעות ובכך חשפה תקווה את עצמה, קודם לאיסוף חומר כנגד רפי. לו היתה נערכת עבודה מודיעינית טרם הגשת התביעות ומסירתן לרפי – יתכן שניתן היה להוכיח כספים לא כשרים שנאספו על ידו ועבודה לא תקינה במינימרקט.
תקוה לא הצליחה להוכיח כי בני הזוג ובנם חיו ברמת חיים גבוהה, שכן את כל הכספים שרפי השתכר הם חסכו בדולרים שנעלמו, או בזבזו ללא קבלות. רפי היה מתוחכם יותר וחשב צעד אחד קדימה. לא היו כל ראיות לרווחים הלא מדווחים.
גם מהצגת דו”חות המע”מ החודשיים, ממאזן הבוחן שהגיש רואה החשבון של החברה לשנה הנוכחית, מדו”ח מס הכנסה שהוגש בשנה הקודמת, וממסמכים אחרים – לא עלה כי ההכנסות גבוהות יותר.
בסופו של דבר, נפסקו לתקוה מזונות בסך של 2,000 ש”ח ולבן בסך של 1,000 ש”ח. בית המשפט קבע במפורש כי טענותיה של תקוה על הכנסות בסך של 15,000 ש”ח לחודש לא הוכחו, וכן כי לא עלה בידה להוכיח כי בני הזוג חסכו כספים או חיו ברמת חיים מעל הממוצע.
רפי מלגלג בכל הזדמנות על תקוה ואומר לה: “סדרתי גם אותך וגם את מס הכנסה”. תקווה מצטערת על כך ששיתפה פעולה עם רפי וסייעה לו להעלים הכנסות. לו כל ההכנסות היו מדווחות בהתאם לחוק מצבה היה אחר.
