היזהרו מלוותר על כל הרכוש בהסכם גירושין, שנעשה על מנת להבריח רכוש מנושים בסופו של דבר זוהי נבואה שמגשימה את עצמה.
דניאל היה בעל עסק של יבוא רהיטים. המיתון במשק הביא את עסקיו אל סף התמוטטות. אנשים הפסיקו לקנות רהיטים. הבנק לחץ עליו להקטין את יתרת החובה (אוברדרפט), וגבה ממנו ריבית רצחנית.
לדניאל ולשרונה אשתו, הייתה דירה בבת ים בת חמישה חדרים, שבה התגוררה המשפחה.
עורך הדין שטיפל בעסקיו של דניאל יעץ לו להעביר את כל הדירה על שם שרונה, עד שהמצב ישתפר, כך שאם הבנק ינסה לעקל את הדירה, יתברר לבנק שאין לדניאל רכוש, והחוב ייחשב חוב אבוד, ובכך ייווצר מצב שבו הבנק יגיע להסדר נוח עבור דניאל, כאשר החוב יוקטן והפריסה תהיה לתקופה ארוכה.
דניאל שמע לעצת עורך דינו וכל הדירה עברה לבעלותה של שרונה. בני הזוג חתמו על תצהירי מתנה, דניאל חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר, עורך הדין ערך דיווח לרשויות המס, קיבל את האישורים הנדרשים, ורשם את הדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם שרונה. העסקה היתה מוגמרת.
לימים, כפי שלעיתים קורה כשיש לחצים כלכליים, עלו נישואי בני הזוג על שרטון ושרונה בקשה להתגרש. דניאל דרש משרונה למכור את הדירה ולהתחלק בכסף שווה בשווה.
מאחר ושרונה סירבה בטענה כי הדירה כולה שלה, וכי הוא ויתר על חלקו – נאלץ דניאל להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לפסק דין הצהרתי, וטען כי ההעברה הייתה למראית עין בלבד ועל מנת להתחמק מן הנושים, וכי בעצם מחצית הדירה הינה שלו, למרות הרישום.
בית המשפט קבע כי מאחר והצדדים חתמו על הסכם מפורש, וההעברה נסתיימה ברישום בטאבו, ומאחר ואין ראיות על הסכמה שהייתה בין הצדדים כי הדירה תהיה שייכת גם לדניאל, ומאחר שלא הוכח לבית המשפט כי המטרה של ההעברה הייתה להבריח את הדירה מן הנושים. הריהו דוחה את התביעה.
לו היה בין הצדדים "הסכם מגירה" או ייפוי כח בלתי חוזר המאפשר להעביר את מחצית הדירה על שם דניאל כי אז אפשר היה להאמין לטענתו של דניאל, אולם בלא הוכחה בית המשפט לא יכול היה לקבל את תביעתו של דניאל, ועל כן קבע כי כל הדירה שייכת לשרונה.
עוד ציין בית המשפט כי הסכם ממון או הסכם גירושין, שמטרתו להבריח רכוש מנושים הוא הסכם הנגוע בחוסר תום לב, אבל אין הוא הסכם למראית עין, שהרי הצדדים התכוונו להסדר המשפטי הכלול בו, והתכוונו באותו מועד להעביר את הזכויות על שם שרונה. בית המשפט ציין כי לא יתן את ידו להסכמים פיקטיביים שמטרתם הטעיה של נושים.
סוף דבר – דניאל יצא מהנישואין כשבגדיו לעורו, ללא דירה, ללא רכוש, וללא העסק שהתמוטט. המסקנה העולה מהמקרה היא שאין להעביר רכוש על שם אחד מבני הזוג אך ורק כדי להתחמק מנושים, ללא גיבוי של הכוונה האמיתית במסמכים, וללא הסכם יחסי ממון בין בני הזוג ו/או הסכם שלום בית ולחילופין גירושין.
הליך כזה יתברר בסופו של דבר כנבואה שמגשימה את עצמה.
