ישנם מספר סוגים של הסכמים הנערכים בין בני זוג:
- הסכם טרום נישואין – הסכם הנעשה לפני הנישואין המסדיר את היחסים הרכושיים של בני הזוג, הקובע שיתוף או הפרדה רכושית לגבי סוגי נכסים שונים. הסכם כזה ניתן לאשר אצל נוטריון או רשם נישואין וכמו כן ניתן לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה.
- הסכם גירושין – הסכם זה נעשה כאשר הנישואין מגיעים לקיצם או קרובים לכך, והוא דן בכל הסוגיות הרלוונטיות לפירוד בין בני הזוג כמו: חלוקת הרכוש, מזונות הילדים, סדרי הראייה והמשמורת, זכויות סוציאליות של הצדדים, מכירת הדירה המשותפת, חלוקת רכוש נוסף אם קיים, ועצם הגירושין בבית הדין הרבני.
- הסכם שלום בית ולחילופין גירושין – הסכם הנעשה כאשר הנישואין עלו על שרטון אך בני הזוג או אחד מהם עדיין לא משוכנעים כי הגיע הקץ לנישואין. במקרה כזה מגדירים בהסכם פרק זמן בו יעשו הצדדים ניסיון לשלום בית, פרק זמן שניתן להאריך בהסכמה מעת לעת, ואם הניסיון אינו עולה יפה – מסדיר ההסכם גם את אופן הגירושין לרבות: חלוקת הרכוש המשותף, מזונות הילדים ומשמורתם וכיוצ”ב כל הנושאים הקשורים בגירושין.
- הסכם לחיים משותפים – ידועים בציבור שאין להם כוונה להינשא נוהגים לערוך הסכם לחיים משותפים על מנת להגן על הרכוש שכל אחד מהם הביא לחיים בצוותא. בהסכם מסדירים הידועים בציבור את אופן החיים המשותפים וכן את דרך הפירוד, חלוקת הרכוש המשותף ותשלום המזונות, למקרה שהחיים יחד לא יעלו יפה.
הסכמי ממון הינם אינדיבידואלי ונעשה עבור כל זוג לפי הנתונים הרלוונטיים לאותה משפחה, ואמור לתת מענה מלא ומושלם למקרה של פירוד, כך שלא יהיה צורך בהליכים משפטיים נוספים אם הנישואין או החיים המשותפים לא יעלו יפה.
כפי שמוסבר בפרק העוסק בגישור להסכמים כאלו, אין כל תוקף אלא אם כן הם מאושרים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני באופן ובצורה הקבועים בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973.
