מאת עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
האם יתכן כי בן זוג אשר ויתר בהסכם ממון על חלקו בנכס מסוים (מקרקעין, נכס כספי, מניות וכו’) יכול לרשת את בן זוגו עם מותו, למרות שלכאורה הסכים לכך בכתב, ואף חתם כי אין לו זכויות בהן?
התשובה לכך הינה חיובית. הסכם ממון בין בני זוג וצוואה אינם מטפלים באותם נושאים. הסכם ממון מסדיר את מערכת היחסים הרכושית בין בני זוג (או בין ידועים בציבור) במהלך החיים המשותפים ו/או עם הפרידה והגירושין, וזאת בעודם בחיים.
צוואה מסדירה את חלוקת הרכוש לאחר פטירת אחד מבני הזוג או שניהם. בהעדר צוואה, חל חוק הירושה, הקובע כיצד יחולק רכושו של אדם לאחר פטירתו. בעקרון – רכושו של אדם לאחר פטירתו נחלק כך שמחצית הזכויות עובר לבן זוגו, והמחצית השנייה עוברת לילדיו בחלקים שווים ביניהם. וכל זאת – כאשר אין צוואה.
על כן יכולה להיווצר תוצאה שונה לחלוטין אם בני זוג ערכו ביניהם הסכם יחסי ממון אך לא ערכו צוואה. במקרה כזה בן הזוג אשר ויתר על חלקו ברכוש מכל סיבה שהיא – יורש את מחצית הזכויות של בן הזוג שנפטר, והויתור – כאילו לא היה.
הסכם ממון מחד וצוואה מאידך – שולטים על נסיבות שונות לחלוטין, ואין די בעריכת אחד משני המסמכים על מנת לתת פתרון כולל.
כדי ליתן מענה כולל לרצונו של אדם, הן בחייו והן לאחר מותו – יש לערוך את שני המסמכים על פי הכללים הקבועים בחקיקה ובפסיקה המתייחסים לדיני אישות ומשפחה, חוק יחסי ממון בין בני זוג, חוק הירושה, ופסקי הדין המרובים המפרשים חוקים אלו.
מה גובר על מה: הסכם ממון או צוואה?
כאמור, הסכם ממון נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג במהלך חייהם המשותפים או במקרה של פרידה, בעוד שצוואה מתייחסת לחלוקת העיזבון לאחר פטירתו של אדם.
למרות שהתשובה לשאלה “מה גובר – הסכם ממון או צוואה?” נראית פשוטה, המציאות המשפטית מורכבת יותר. ככלל, כאשר קיימת סתירה בין השניים, פסיקת בתי המשפט קובעת כי הוראות הצוואה גוברות, מאחר שדיני הירושה חלים עם פטירת אדם, וכך גם צוואתו, בעוד שהסכם ממון תקף בחיי בני הזוג או במקרה של פרידה בלבד.
עם זאת, קיימים מקרים שבהם הסכם ממון יכול להשפיע גם לאחר הפטירה, אם הוא כולל סעיפים המתייחסים למתנה עתידית או להקניית זכויות עוד בחיים, בתנאי שהדבר נעשה בהתאם לדיני המתנה ואינו נוגד את חוק הירושה. במקרה כזה, סעיפים מסוימים מההסכם עשויים להיכנס לתוקף לאחר הפטירה ולהשפיע על חלוקת הרכוש, אך הם אינם מהווים תחליף לצוואה.
בנוסף, על פי סעיף 8 לחוק הירושה, לא ניתן להתנות על זכות הירושה בחייו של אדם באמצעות הסכמים כמו הסכם ממון, ולכן, בן זוג לא יכול לוותר על ירושתו העתידית בהסכם ממון בלבד, אלא אם כן נערכה צוואה הקובעת זאת במפורש.
עוד על מי מהמסמכים גובר על מי – כתבתי בהרחבה כאן >>
מקרים להמחשת קונפליקט בין הסכם ממון לצוואה
להדגמת האמור לעיל נתאר שלושה מקרים שונים, עם אותן עובדות בסיס, אשר יביאו לתוצאות שונות בשל קיום ו/או העדר הסכם ממון ו/או צוואה.
עובדה בסיסית המתאימה לשלושת המקרים: דן הכיר את דנה כאשר היה כבן 35 ולו דירה ביבנה, שרוב רובה שולם על ידי הוריו ומקצת המשכנתא שנותרה סולקה עוד לפני שנישא לדנה.
מקרה א’
דן ודנה לא חתמו על הסכם יחסי ממון בין בני זוג, וכאשר עלו נישואיהם על שרטון בתום 13 שנות נישואין וילד אחד – דרשה דנה מחצית מן הזכויות מכוח היות הדירה “גולת הכותרת של המשפחה”. דרשה וגם קיבלה.
בשל העדרו של הסכם יחסי ממון המתייחס לדירה ו/או בכלל – זכתה דנה במחצית הזכויות בדירה. תוצאה כזו מן הסתם הייתה מותירה את דן עם תחושה קשה של הפסד בהליך המשפטי, ומרירות על כך שהגיע לנישואין עם דירה, והוא מתגרש ונותר עם מחצית הדירה.
לו היה דן נפטר טרם הגירושין – הייתה דנה מקבלת מחצית מהדירה מכוח הסדר איזון משאבים שבחוק יחסי ממון, ומחצית מן החלק הנותר, דהיינו רבע, מכוח חוק הירושה, ודנה הייתה נותרת עם 3/4 דירה בבעלותה.
ככל הנראה תוצאה כזאת – לא הייתה משביעה את רצונו של דן.
מקרה ב’
דן ודנה חתמו על הסכם יחסי ממון בין בני זוג המחריג את דירת המגורים מן השיתוף.
לאחר 13 שנות נישואין נותר דן עם הדירה בבעלותו וברשותו, לאור הסכם הממון. יחד עם זאת הוא צריך לדאוג למדור לבן המשותף ולשלם 30% משכר דירה סביר.
דן נפטר לאחר הגירושין. דן לא השאיר צוואה אך מאחר והתגרש טרם פטירתו – דנה לא יורשת אותו והיורש היחידי הוא בנו מהנישואים.
מקרה ג’
דן ודנה חתמו על הסכם יחסי ממון בין בני זוג המחריג את דירת המגורים מן השיתוף.
לאחר 13 שנות נישואין דן היה אמור להיוותר עם מלוא הדירה בבעלותו, וכך גם נרשם בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים – כאשר הגט היה אמור להיות מסודר בבית הדין הרבני, מיד לאחר החתימה על הסכם הגירושין.
דן נפטר שלושה שבועות, לפני המועד שהיה מיועד לסידור הגט בפועל. דן לא השאיר צוואה ומאחר ודנה הייתה עדיין, פורמלית, אשתו עד ליום בו נפטר, למרות ההליכים ביניהם – דנה יורשת את מחצית הדירה והמחצית השנייה עוברת לבנו.
ספק אם זוהי התוצאה הרצויה לדן, שכן סביר להניח שאדם המצוי בהליכי גירושין אינו רוצה שבן זוגו שנפרד ממנו הוא עומד להתגרש – יירש אותו.
אין די בכך שדן ודנה חתמו על הסכם ממון המחריג את הדירה. כדי לוודא שדנה לא תקבל מאומה מן הדירה – היה על דן לערוך גם צוואה, שבה היה ממנה את בנו ליורשו היחיד, וכך היה מונע מדנה לרשת אותו, במהלך הליך הגירושין שהתנהל ביניהם, אך בטרם התגרשו בפועל בגט פיטורין.
אגב, מקובל עד מאד שאדם אשר נכנס להליך גירושין, עורך בסמוך לפתיחת ההליך, צוואה בעדים בפני עורך הדין שמנהל לו את הליך הגירושין.
ההבחנה המשפטית בין הסכם ממון לצוואה
על ההבחנה שבין הסכם יחסי ממון בין בני זוג לבין צוואה עומד בית המשפט העליון בבכ”מ 7468/11, ובו נקבע כדלקמן:
“חוזה בין בני זוג קובע בעלות של אחד הצדדים בנכס מסוים, ויכול הוא לקבוע בעלות גם אם אין הוא ערוך כהסכם ממון מכוח היותו הסכם ספציפי. הסכם כזה הינו בר תוקף במסגרת הסדר המשאבים בין הצדדים לפי סעיף 5 לחוק ואפשר להחריג נכסים מאיזון”.
יחד עם זאת, עם פטירת בן הזוג שהינו הבעלים של הנכס – אין בכוח החוזה שנכרת בין הצדדים – להבדיל מצוואה – כדי לשלול את זכותו של בן הזוג השני לרשת את עזבון בן זוגו על פי חוק הירושה. העיזבון יכלול גם את הזכויות בנכס שהוחרג.
מקרה לדוגמא מהפסיקה
עסקינן במקרה זה בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, אשר קבע כי האישה שהייתה אשתו השנייה של גבר שנפטר זכאית למחצית מעזבונו לרבות מדירתו, וזאת כאשר בהסכם הממון שנחתם ביניהם נקבע כי היא שייכת אך ורק לו, והאישה ויתרה על זכויותיה בדירה זו.
אמנם הסכם הממון לא אושר כנדרש על פי הדין אך נקבע כי בני זוג יכולים לערוך הסכם ספציפי לגבי נכס מסוים ולהוציא אותו מכלל הנכסים המשותפים ואזי אין חובה לאשר הסכם כזה.
האישה אשר הגישה בקשה לצו ירושה – מאחר ולגבר שנפטר לא הייתה צוואה – עתרה לכך שרשם הירושות יקבע כי הינה הבעלים של מחצית מכל רכושו מכוח חוק הירושה לרבות הדירה לרבות הדירה. ילדיו של המנוח מנישואין ראשונים התנגדו לכך, אך התנגדותם נדחתה בכל הערכאות.
ההסבר לכך הוא שגם אם הסכם הממון שלא אושר כדין היה תקף – אזי אין בהסכמת האישה להכיר בכך שהדירה אינה שלה, כדי להוות ויתור על המגיע לה (מחצית מעזבון הבעל המנוח) על פי חוק הירושה. ויתור על זכות לאיזון משאבים כששני בני הזוג בחיים והודאה בכך שנכס אינו שייך לאשה ועריכת הסכם עפ”י חוק יחסי ממון בין בני זוג – אינו מהווה ויתור על זכותה מכוח חוק הירושה לרשת מחצית מעזבונו.
גם אם תוצאה זו לא הייתה כוונת הבעל המנוח, הרי שאין בכך כדי להעלות או להוריד, שכן לו רצה לוודא כי אשתו השנייה לא תקבל מאומה מעזבונו וגם לא חלק מהדירה – היה עליו לערוך צוואה, צוואה שתהא ערוכה לפי אחת מארבעת הדרכים הקבועות בחוק הירושה לעריכת צוואות.
משלא עשה כן – קיומו של הסכם ממון או הסכם ספציפי אינו יכול לשנות את התוצאה שלפיה האישה תירש אותו לפי חוק הירושה. בית המשפט קובע כי ברור שזוגות אינם מודעים לאבחנה שבין חוק יחסי ממון בין בני זוג לבין חוק הירושה, וכי הפתרון לכך יבוא בדמות הגברת מודעות בני זוג לאבחנה בין שני החוקים, ולצורך להיוועץ כדי לקבל את הפתרון ההולם – כל מקרה לגופו – וכל זוג לפי רצונו.
מסקנה
צד העורך הסכם ממון חייב להבין כי עליו לערוך גם צוואה, ומי שבוחר לערוך אך ורק הסכם ממון ונרתע מפני צוואה – צריך לקחת בחשבון את הסיכון כי עם פטירתו יחולק רכושו על פי חוק הירושה ולא על פי מה שנחזה להיות רצונו האחרון.
העובדה כי הסכם הממון מדיר את זכויות האישה מהדירה אינה מאפשרת להדיר אותה מזכויות הירושה שיש לה על פי חוק. אין חולק כי הדירה נשוא הערעור אינה ברת איזון והאישה אינה זכאית לחלק ממנה מכוח חיה המשותפים עם בעלה המנוח אך יחד עם זאת הדירה איננה נגרעת מן העיזבון והינה חלק ממסת העיזבון. מאחר והמנוח לא הדיר את אשתו מהירושה וכלל לא כתב צוואה – קמה זכותה לרשת מכוח חוק הירושה.
עוד יודגש, כי הסכם יחסי ממון אינו יכול לקבוע בהסכמה בין צדדים בכתב שרכוש מסוים לא יהווה נשוא ירושה של בן הזוג הנותר. רק צוואה יכולה לעשות כן על פי חוק הירושה. אדם יכול לצוות מה יהא ברכושו לאחר מותו רק במסמך הנחזה להיות צוואה, לא בהסכם יחסי ממון ולא בכל מסמך אחר.
*ובהרחבה על מדוע הסכם ממון לא יכול להיות תחליף לצוואה – עיינו כאן >>
חוק הירושה שולל אפשרות לערוך עסקאות בירושה עתידית כדלקמן:
“הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים”.
מכאן שלא ניתן בהסכם יחסי ממון בין בני זוג או בהסכם בכלל – להתנות על חלוקת הירושה עם הפטירה וליתן הוראות באשר לעזבון ולהיקפו, וחלוקתו.
כאמור, לאור העובדה כי חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע את הכללים לחלוקת הרכוש במהלך החיים המשותפים על ציר זמן הנישואין עד לפקיעתם ואילו חוק הירושה מוחל מרגע נקודת המוות של אחד מבני הזוג – אין האחד יכול לגרוע מן השני, ואדם החפץ לשלוט בקפידה על רכושו, הן לפני מותו והן לאחריו – יש שיעשה את שני המסמכים גם יחד.
מה הדין לגבי קרנות פנסיה וזכויות סוציאליות?
להסכם ממון יש תוקף מחייב בעת חיי בני הזוג או במקרה של פרידה, אך כאשר אחד מבני הזוג הולך לעולמו, חלוקות הזכויות הפנסיוניות נקבעות בהתאם לחוק הירושה ולתקנוני קרנות הפנסיה והגמל.
קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים וקופות גמל נחשבים לרכוש בעל אופי ייחודי, שכן הם מוסדרים בחקיקה ייעודית המחילה כללים ספציפיים לעניין זכויות השארים. כך, על אף שקיימת בהסכם ממון הוראה השוללת את זכותו של אחד מבני הזוג לחלקו בזכויות הפנסיוניות במקרה של פטירה, הוראה זו עשויה להיות חסרת תוקף אם היא עומדת בסתירה לתקנוני הקרנות ולחוקי היסוד החלים על הנושא, כגון חוק הירושה וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים.
הסכם ממון אינו יכול לשלול מבני זוג את זכאותם לזכויות פנסיוניות מכוח היותם “שארים” כהגדרתם בתקנוני קרנות הפנסיה, שכן מדובר בזכות הנרכשת מתוקף חברות המבוטח בקרן ואינה חלק מעיזבונו על פי חוק הירושה.
לפיכך, במקרים בהם בן הזוג נפטר ללא צוואה, עלול להיווצר מצב בו ההסכם אינו מספק הגנה מלאה מפני תביעות עתידיות של השארים. בתי המשפט פסקו לא אחת כי הזכויות הפנסיוניות אינן מהוות חלק מהעיזבון ולכן הסכם ממון, שאינו נועד להסדיר ענייני ירושה, אינו יכול לגרוע מזכויות קנייניות המוענקות לשארים לפי הדין.
עם זאת, נקבע כי ניתן לעגן בהסכם ממון הוראות רכושיות המסדירות את חלוקת הזכויות הפנסיוניות, כל עוד הדבר נעשה בהתאם להוראות חוק יחסי ממון וללא סתירה להוראות חוק הירושה ותקנוני הקרנות.
מומלץ כאמור לערוך במקביל להסכם ממון גם צוואה ברורה ומקיפה, אשר תקבע את אופן חלוקת הזכויות הפנסיוניות תוך התחשבות במערך ההסכמות בין בני הזוג ובדין החל על הקרנות. כמו כן, יש להודיע לקרנות הפנסיה על השינויים המוסכמים ולוודא כי אכן ניתן ליישמם במסגרת התקנון, אחרת עלולה להיווצר סתירה בין הוראות ההסכם לבין זכויות בן הזוג שנותר בחיים, שעלולה להוביל לקונפליקטים.
צוואה הדדית כמענה לסתירות פוטנציאליות בין הסכם ממון לדיני הירושה
צוואה הדדית מאפשרת לקבוע מנגנון לחלוקת הנכסים באופן שמתחשב הן בהוראות הסכם הממון והן בהוראות חוק הירושה, ובכך למנוע סתירות פרשניות העלולות להתעורר לאחר הפטירה.
בניגוד לצוואה רגילה, שבה רשאי המצווה לשנות את תוכנה באופן חד-צדדי, צוואה הדדית מבוססת על הסתמכות הדדית, ולכן כל שינוי בה מחייב הודעה לבן הזוג הנותר בחיים או השבת הרכוש שהתקבל על פי הצוואה.
הדין מכיר בצוואה הדדית כאמצעי להגבלת חופש הציווי של בן הזוג הנותר, כך שלא יוכל לשנות באופן חד-צדדי את ההוראות ולהותיר את הצד השני או יורשיו ללא הגנה רכושית נאותה.
צוואה הדדית גם משמשת ככלי להשגת איזון בין הזכויות שנקבעו בהסכם הממון – אשר פועל במהלך חייהם של בני הזוג – לבין הזכויות העולות מכוח דיני הירושה, אשר נכנסות לתוקפן לאחר הפטירה.
*כתבתי כאן אודות הסכם ממון על ירושה עתידית>>
שינוי צוואה לאחר חתימת הסכם ממון
צוואה היא מסמך משפטי דינמי שניתן לשנותו בכל עת בהתאם לנסיבות המשתנות ולרצון המצווה, בעוד שהסכם ממון, מעצם טבעו, הוא מסמך בעל תוקף חוזי המחייב אישור של בית המשפט או נוטריון לשם שינויים מהותיים.
הבדל זה יוצר מציאות משפטית שבה הסכם ממון שנחתם ואושר עשוי לכלול הוראות הסותרות צוואה מאוחרת שנערכה ללא עדכון מקביל של ההסכם. כאמור לעיל, בתי המשפט קבעו כי במקרה של התנגשות בין השניים, תגבר הצוואה, מאחר שחוק הירושה קובע כי צוואה מייצגת את רצונו האחרון של המוריש. יחד עם זאת, מצב זה עלול ליצור חוסר עקביות בין המסמכים ולהוביל למחלוקות משפטיות בין היורשים הפוטנציאליים לבין בני הזוג, אשר עשויים להסתמך על הוראות הסכם הממון.
כדי למנוע סתירות, מומלץ לעדכן את הצוואה בהתאמה להסכם הממון. אי-עדכון עלול לאפשר טענות לזכויות שאינן משקפות את רצון המצווה.
ההמלצה: לערוך הסכם ממון + צוואה
כדי להבטיח שהרצון בנוגע לחלוקת הרכוש ימומש בדיוק כפי שהתכוונו בני הזוג, חשוב ליצור התאמה בין הסכם ממון לבין צוואה.
בעוד שהסכם ממון מסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג במהלך חייהם או במקרה של פרידה, צוואה היא הכלי המשפטי המחייב בכל הנוגע לחלוקת הרכוש לאחר הפטירה. הדין קובע כי אין בכוחו של הסכם ממון לקבוע מי יהיו היורשים, ולכן רק צוואה שנערכת כדין יכולה להסדיר את הנושא באופן מחייב.
לפיכך, כאמור, על מנת למנוע מחלוקות עתידיות ולוודא שהרכוש יחולק בהתאם לרצון הצדדים, מומלץ לערוך צוואה ברורה שתשלים את הוראות הסכם הממון. ייעוץ משפטי מקצועי של עורך דין מיומן לדיני משפחה וירושה יסייע ביצירת המסמכים באופן מותאם ומסונכרן, ויבטיח חלוקת רכוש הוגנת תוך מניעת אי-הבנות, מחלוקות ולאקונות בין היורשים בעתיד.
