הסדרי שהות – הסדרי ראייה: מדריך ל- 2025, כולל נושא הסדרי ראייה ללא לינה

מאת עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, גישור ודיני משפחה – 38 שנות ניסיון

הסדרי ראייה / הסדרי שהות בהליך בגירושין – מבוא

מחלוקות בגירושין מתמקדות בעיקרן בחלוקת זמני השהות עם הילדים, בנוגע למזונות הילדים ובנושאי הרכוש.

לא בכל תיק גירושין יש מחלוקת בין ההורים על המשמורת ובנושא הסדרי השהות – הסדרי ראייה בין ההורים.  ישנם מקרים בהם ההורים מסכימים בנושא זה מראש, ומסדירים את הנושא בצורה ברורה ביניהם, לעיתים בהסכם גירושין כתוב וערוך על פי הכללים. מאידך, כאשר אין הסכמות בין ההורים, כפי שנסקור להלן, בית המשפט ייקבע את זמני השהות על פי מספר עקרונות משפטיים, המבוססים כמובן על המקרה הספציפי שמגיע לפתחו.

מהם הסדרי שהות / הסדרי ראייה?

הסדרי שהות, שכונו עד לפני מספר שנים הסדרי ראיה ורבים עדיין מכנים אותם כך, עוסקים בקביעת זמני שהות הילדים עם ההורים הגרושים, כלומר: כמה זמן ישהו הילדים אצל כל אחד מהוריהם. הסדרי שהות/ראייה וכן אחריות הורית משותפת (שכונתה עד לאחרונה משמורת משותפת) הוא נושא מהותי בין בני זוג העומדים להתגרש או שכבר עברו תהליך של גירושין, ובכלל – כל נושא הילדים הוא הבטן הרכה בתהליך הגירושין.

לאנשים שרגילים להיות חלק פעיל בחיי הילדים ומעורבים על בסיס שעתי ויומיומי, קשה לחשוב כי לא יראו את ילדיהם יום יום, בין אם המדובר באם ובין אם המדובר באב.

המחשבה על כך שלא בכל לילה יתנו לילדם נשיקת לילה טוב קשה מנשוא עבור חלק גדול מההורים המתגרשים, אך זוהי המציאות, וכאשר זוג נפרד ומתגרש – בית אחד הופך להיות שני בתים ומטבע הדברים הילדים אינם יכולים לשהות בו זמנית בשני בתים, וכך ההורים המתגרשים אינם פוגשים את ילדיהם מידי יום.

ההיסטוריה בהקשר של משמורת והסדרי ראיה

בעבר הלא רחוק ברירת המחדל המידית הייתה שהאם הינה המשמורנית, כאשר הביטוי משמורת כבר אינו בשיח ואינו רלוונטי, ואילו לאב היו הסדרי ראייה.

לא מעט זמן לקח לשנות את התפיסה לפיה האם הינה הבית העיקרי והאב במקרה הטוב הבית המשני. היום אנחנו עדים לאבות מעורבים ביותר בכל מה שקשור לילדיהם, אפילו כשהם תינוקות, לא כל שכן כשהם ילדים בוגרים יותר.

כיום, גם לשונית וגם מהותית, אין לדבר על משמורת אצל הורה אחד, אלא על חלוקת הסדרי שהות/ראייה ואחריות הורית. האבות של היום מחתלים, מאכילים, מנקים ומקלחים, מסייעים בשיעורי בית ובעבודות שורשים, משתתפים באספות הורים, שותפים לקבוצות הווצאפ של הגנים החוגים ובתי הספר, ומה שהיה בעבר כנראה כבר לא יהיה, ולאם אין יתרון בהקשר זה על פני האב, אלא אם כן הינה מיניקה ואז היא זוכה ביתרון כלשהו לתקופה קצרה (מה גם שהיום גם אפשר לשאוב ולשמר במקרר).

2 הדרכים לקבוע את הסדרי הראייה / השהות בין הצדדים המתגרשים – פסק דין או הסכם:

הסדרי ראייה/שהות בהסכם – עדיפים, אך לא תמיד אפשר להגיע להסכמות

אם בני הזוג המתגרשים ישכילו לסכם על הורות משותפת וחלוקת זמני שהות שוויונית פחות או יותר (וגם 40-60 זה בסדר גמור ומקובל בהרבה מקרים), אזי יוכלו הם לגבש את ההסכמות שלהם בהסכם כולל, רק לעניין הסדרי השהות וחלוקת האחריות ההורית (לשעבר המשמורת). הם יכולים גם לגבש את ההסכמה במסגרת הסכם כולל הנוגע גם לחלוקת רכוש, תשלום מזונות ילדים, פירוק השיתוף בדירת המגורים ועוד ועוד.

בדרך כלל, בהסכמי גירושין נקבע כי הסדרי השהות יתקיימו בהתאם להסכמות הדדיות שיגיעו אליהן ההורים בעתיד, תוך התחשבות בצרכי הילדים, אילוצי ההורים וכדומה.

הסדרי ראייה/שהות כתוצאה מהכרעה שיפוטית

אם אין הסכמות בין בני הזוג, מי שייאלץ להכריע הוא בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, תלוי מי הקדים את מי ומי מבין שתי הערכאות תפסה את הסמכות לפסוק את הסדרי השהות וחלוקת האחריות ההורית.

כל ערכאה שהיא, בין אם זה בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, לא יכריע על סמך תחושת בטן אלא יזמין תסקיר מפקידת הסעד של הלשכה לשירותים חברתיים – ובדרך כלל יאמץ את המלצות התסקיר.

המלצות פקידת הסעד וחשיבותן

הסדרי שהות/ראיה נקבעים לרוב בהתאם להמלצת פקידת סעד, אותה ממנה בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, כדי להגיש לו תסקיר סעד, המתייחס הן לעניין סוגיית המשמורת, והן לעניין חלוקת זמני שהות של ילדים קטינים בין ההורים.

יצוין, כי בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, אינם מחויבים לקבל את ההמלצות שבתסקיר, אולם במרבית המקרים, ובהיעדר סיבות כבדות משקל, יאמצו את אותן המלצות שיבואו לידי ביטוי בתסקיר.

עו”ס לסדרי דין הוא למעשה זרועו הארוכה של ביהמ”ש. הוא אינו עד רגיל, צד מעוניין או בעל אינטרס. במישור הקבילות, יש לראות את התסקיר כחריג לעדות שמיעה. במישור המשקל, הרי שמשקל שיש לתסקיר ולחוות הדעת של פקיד הסעד, כמו גם משקל המידע והראיות הנזכרים בתסקיר, מסורים כמו כל ראיה אחרת לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

הוראות החוק הרלוונטיות

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “חוק הכשרות המשפטית”), קובע כי שני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, וכאשר אין ביניהם הסכמה מי מהם יחזיק בקטין, יכריע בכך בית המשפט. וזוהי לשונו של סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית:   “15.        אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו”.

האחריות ההורית בקטין, כמו גם קטין המוגדר כקטין בחזקת הגיל הרך, קבועה בסעיפים 24 – 25 לחוק הכשרות המשפטית, וכך:

“24.     היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.

25. לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”.

מכאן כי, בהיעדר הסכמה בין ההורים בענייני משמורת ומגורים, הרי שבית המשפט הוא זה שאמור (למעשה חייב) לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית כפי שייראה לו לטובת הקטין.

טובת הקטין כשיקול עיקרי

בבואו של בית המשפט להידרש לסוגיית משמורתו של קטין, כמו בכל סוגיה אחרת בה מעורב עניינו של קטין, עליו לשקול, בין היתר את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו מובא בפניו.

וכך נקבע על ידי שופטי בית המשפט העליון:   “בסכסוך הנסב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש היא עמוד הענן שיוליכונו הדרך. טובתו של הקטין היא שיקול-העל, והיא שתכריע. התעלמות מטובתו של הקטין; החלטה בניגוד לטובתו או שלא בטובתו של קטין; הכרעה בעניינו של קטין תוך עירובו של שיקול זר; אי-מתן משקל ראוי לשיקול טובתו של הקטין – כל אלה יעירו ויעוררו את סמכותנו להתערבות בהכרעות-דין הבאות לפנינו, בין שהכרעות של בית-משפט הן בין שהכרעות של בית-דין דתי.

וכפי שנאמר בדנ”א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית (פרשת פלונית [פורסם בנבו] [7]), בעמ’ 119:

…שיקול טובתו של הילד הוא שיקול העל, השיקול המכריע. אכן, בצדו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים… אך כל שיקולים אלה שיקולים משניים יהיו, וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד.

וכן:

המושג טובת הילד – או אינטרס הילד – הינו מושג כללי, ושומה עליו על בית-המשפט לשוקלו לגופו בכל עניין ועניין הבא לפניו ואשר כרוך בו עניינו של קטין. השיקול של טובת הילד אינו שיקול תאורטי, שיקול כללי תלוש-מן-המציאות, ולעולם יעמיד שופט נגד עיניו את טובתו של הילד שעליו נסב הדיון.  (ראה: בג”צ 5227/97 דויד נ’ בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, נה(1) 453 {פמ”מ –  11/11/1998}).

ועוד:

“……המונח טובת הילד הינו מושג רחב ועמום, אשר עשוי לקבל משמעויות ופירושים שונים בהקשרים שונים, בהתאם למצב העובדתי בכל מקרה ומקרה ובתי המשפט נדרשים לצקת לתוכו תוכן בהתאם למקרה הפרטני העומד להכרעתם [ראו: בע”מ 9358/04 הנ”ל, פסקה 10 והאסמכתאות הכלולות בה לעניין זה, בע”מ 27/06 הנ”ל, פסקה 11]:

“לאמיתו של דבר, מושג “טובת הילד” הוא מושג רחב, מושג-מסגרת, הסובל תכנים שונים. תכנו הנורמטיבי משתנה בהתאם להקשר המיוחד שבו השאלה מתעוררת, ואף היחס בינו לבין שיקולים אחרים, כגון זכויות ההורים, משתנה בהתאם לכך. לא הרי שאלת טובתו של הילד במשפחה “נורמלית” המתפקדת כהלכה פחות או יותר, כהרי שאלת טובת הילד כשהמשפחה מתפרקת מחמת סכסוך בין ההורים. ולא הרי שתי סיטואציות אלו כהרי משפחה במצוקה שכתוצאה ממנה שלומו של הילד עשוי להיפגע”.  [פנחס שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב, התשמ”ט), 220-221 (להלן – שיפמן)].

  וכן:

בבוא בית המשפט להכריע בשאלה מהי טובתו של קטין שהוריו נפרדו זה מכבר, הרי שלמעשה הוא מחליט מהו “הרע במיעוטו” עבור אותו הקטין. טובת הילד במובנה האידיאלי מחייבת כי הילד יגדל במחיצת שני הוריו במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, כאשר בעת פרידתם של ההורים, מחויב בית המשפט לקבוע הסדר משמורת אשר יבטיח עד כמה שהדבר אפשרי שהילד יגדל במסגרת יציבה, במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר לשם כך, תוך שמירה, ככל שהדבר אפשרי, על קשר בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן….”(ראה: בע”מ 10060/07 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] {פמ”מ – 2/10/2008}).

ההכרעה בעניין טובת הקטין מבוססת על מכלול הראיות

עולה אפוא כי ההכרעה בדבר טובתו של הקטין מבוססת, מטבע הדברים, על מכלול הראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, בהן עדויות הצדדים והתרשמות בית המשפט מהם, ובכלל זה תסקירים וחוות דעת של מומחים מקצועיים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות המקצועית והניסיון הדרוש.

חוות דעת של גורמים מקצועיים הינה כלי עזר בעל משקל משמעותי והכרחי בהחלטה בשאלות משמורת והסדרי ראייה/שהות. חוות הדעת ובכלל זה תסקיר פקיד סעד מספקים התרשמות אובייקטיבית מקצועית, המסייעת לבית המשפט להכריע בסוגיה בעלת רגישות וחשיבות עליונה.

חשוב להדגיש: בית המשפט הוא המכריע האחרון בשאלת טובת הקטין ואין הוא מחוייב לקבל את ההמלצות כולן או קצתן. הנטייה היא לאמץ את המלצות הגורמים המקצועיים ובין היתר את המלצות פקידת הסעד אך לא תמיד ולא בהכרח

יחד עם זאת, בסופו של יום לבית המשפט שיקול הדעת הסופי והמכריע האם לאמץ את המלצות הגורמים המקצועיים/המומחים אם לאו. בית המשפט אינו משמש כ”חותמת גומי” להמלצות הגורמים המקצועיים אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי. ראו לעניין זה: בע”מ 4259/06 פלוני נ’ היועץ המשפטי {פמ”מ – 13/7/2006}).

ככלל, יאמץ בית המשפט את המלצת המומחה (ופקידת הסעד בכלל זאת) שאותו מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה (בע”מ 9358/04 פלונית נ’ פלוני {פמ”מ – 2/5/2005}).

חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך מוגדרת בסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, לפיה ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם בהיעדרן של סיבות מיוחדות להורות כן.

חזקת הגיל הרך כשמה כן היא – הוראה שבחוק הקובעת חזקה הניתנת לסתירה, בדבר עדיפות מתן משמורת לקטין בידי האם, אך מדובר, כאמור, בחזקה הניתנת לסתירה.

חזקה זו שהיתה שרירה הרבה שנים כבר אינה מיושמת היום ורק לעיתים נדירות מתייחסים אליה בעוד שבעבר ועד לפני מספר שנים מרבית פסקי הדין התייחסו לכך.

כבר מספר שנים חולשת התפיסה כי חזקת הגיל הרך, אינה שיקול יחיד למניעת דיון ענייני, ואינה בבחינת “כלל בל יעבור”, אלא היא רק אחד השיקולים החשובים הנשקלים ולא השיקול הבלעדי. (ראו: ע”א 493/85 פדידה נ’ פדידה, לט(3) 578 {פמ”מ – 2/10/1985}).

אין קשר בין מגדר ליכולת הורית

בשנים האחרונות, קולות רבים נשמעו באשר לביטול חזקת הגיל הרך והעדפתה המוחלטת של האם כהורה לקטינים עד גיל 6 שנים, כך גם עלה מהמלצותיה של ועדת שניט (וועדה ציבורית שמונתה בשנת 2005 לצורך בחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, והגישה את המלצותיה הסופיות בשנת 2011).

“העדפתה של האם כמשמורנית”, נתפסת על ידי אלו, כמבוססת על סטריאוטיפים מיושנים שאינם מאוששים מחקרית, בנוגע לקשר שבין מגדר ליכולות הוריות. לגישתם, במצב כיום, לא קיים בהכרח יתרון טבעי לנשים בטיפול בילדים בגילאים אלו, זאת לאור שינויים במציאות החברתית ובתפקידי המגדר בעידן המודרני.

שינוי והתקדמות בפסיקה בסוגיית חזקת הגיל הרך

אם בעבר היה נקבע כי לסתירת חזקת הגיל הרך מסיבות מיוחדות, על פי סעיף 25 לחוק, יש צורך בראיות כבדות משקל, וכי מדובר בחזקה אשר כמעט ובלתי ניתנת לערעור שכן רוב האמהות כשירות וראויות (ראה: בע”מ 1858/14 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] {פמ”מ – 3/4/2014}) – הרי שהתפיסה השתנתה משמעותית וכיום ברירת המחדל היא אחריות הורית משותפת.

יש שופטים שפירשו את חוק הכשרות, כך שקבעו כי קביעת משמורת משותפת אינה מבטלת את חזקת הגיל הרך, שכן קביעה שכזו לא שוללת מן האם את המשמורת בקטין, שעודנה נותרת המשמורנית על הקטין, אך יחד עם האב.  קביעת משמורת משותפת אין בה כדי לקבוע או כדי להצביע  על פגם ביכולותיה ההוריות של האם ומסוגלותה ההורית.  (ראה: רמ”ש (ת”א) 56347-11-12 ד. ב. מ. נ’ נ. ב. מ.)

בדיקת מסוגלות הורית

ישנם מקרים בהם לא יכול בית המשפט או בית הדין לקבל החלטה מי יהיה ההורה העיקרי ומה יהיו הסדרי השהות/הסדרי הראייה, מאחר וטענות הצדדים הינן קיצוניות מאד, ופקידת הסעד לא הצליחה לבדוק מי דובר אמת ומי משקר. במקרה כזה יפנה בית המשפט או בית הדין את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית, על מנת שבבדיקה מעמיקה, יוכלו בעלי המקצועי לאבחן דברים שהינם נסתרים מן העין.

אתן דוגמא למקרה כזה:

ייצגתי אב, הורה לארבעה ילדים, שני ההורים מן המגזר הדתי לאומי, משכילים ובעלי יכולות גבוהות גם מההיבט אנושי חברתי – ואולם עם הפרידה כל אחד מהם לקח את המצב לקיצון אחר.

אחת מדרכי הלחימה של האם, דרך פסולה שיש לגנות בכל תוקף, הייתה לשכנע את בתם המתבגרת של הצדדים להתלונן כנגד אביה על ביצוע מעשים מגונים בה.  האב שלא העלה על דרכו אפשרות כזו התקשה להתמודד עם האשמות השווא החמורות ביותר יש לומר, מה גם שקשה היה לו להוכיח שהוא לא עשה כדבר הזה.

בית המשפט לענייני משפחה הפסיק את הסדרי השהות של האב עם הבת. הילדים האחרים המשיכו להיות במשמורת משותפת של שני ההורים.

בית המשפט מינה שני מומחים נפרדים שכל אחד מהם בדק את המסוגלות ההורית של שני ההורים ואת המסוכנות המינית של האב כפי שנטען כלפיו.

שני המומחים הגיעו למסקנה חד משמעית כי האב לא פגע בבתו ולא עשה ממה שטפלו עליו. אמנם פסיכיאטרים אינם עושי קסמים ולעתים אפשר לעבוד גם על בעלי מקצוע, אך זהו המקרה בו אבחון מקצועי ויסודי גרם לחיבור מחדש של האב עם כל ארבעת ילדיו, לרבות עם הבת שטפלה על אביה האשמה מזעזעת ביותר.

חשיבות היציבות של הסדרי השהות שנקבעו בין בהסכמה בין ההורים ובין בהליך משפטי

מה מלבד הסדרי שהות רצוי וצריך שייקבע במסגרת הסכם על הסדרי ראיה/שהות?

– התייחסות לשאלה מי מסיע הלוך ומי מסיע חזור וחלוקת האחריות להסעות בין ההורים.

– הסדרים מיוחדים הנוגעים לחופשות, ליציאות לחול לצרכי חופשה וכיוצ”ב, בטחונות להחזרה מחופשה בחול.

– רדיוס מעבר מעיר המגורים לעיר אחרת והסכמה לאן ולאיזה מרחק או לאיזה ערים יכול ההורה האחר לעבור.

– הסכמה על אופי הלימודים ועלותם, זרם החינוך ומהי מידת ההשקעה הנדרשת בחינוך הילדים.

– התייחסות לחיסונים וכיצד תתקבל החלטה בצל מחלוקת.

– קבלת החלטות רפואיות וחינוכיות וכיוצ”ב כל דבר הנוגע לילדים ולסיפוק צרכיהם.

– התייחסות בהסכם מראש לסיטואציות עתידיות במסגרת הסדרי ראייה / שהות

מומלץ: ככל שההורים קובעים ביניהם הסדרי שהות במסגרת של הסכם גירושין, מומלץ לבצע זאת באופן פרטני, כולל התייחסות מראש ומתן מענה הולם לסיטואציות עתידיות אפשריות, כגון: מעבר של מי מההורים לעיר אחרת בארץ, או במקרים מסוימים אף לחו”ל.

כך, לדוגמה, ניתן לקבוע בהסכם הגירושין “מעגל” מגורים לפי תחום של רדיוס גאוגרפי, המונע מן האם (או האב) להרחיק את מקום המגורים עם הילדים באופן שימנע ו/או יפגע בהסדרי השהות של האב (או האם) עם הילדים הקטינים, או המחייב אותה במקרה כאמור להשתתף עם ההורה השני בנטל של הסעת הילדים, לצורך ביצוע הסדרי שהות, הכרוך בשינוי של מקום מגורים, כאמור.

במקרה של שינוי מקום מגורי האם (או האב) לעיר מרוחקת מאוד, עשויים הסדרי השהות עבור האב (או האם) להפוך לבלתי ניתנים ליישום, או בלתי סבירים בעליל, הן עבור ההורה והן עבור הילדים הקטינים עצמם (במיוחד בימי אמצע השבוע, כאשר יש להחזיר את הילדים, לאחר לינה, ישירות למסגרת החינוכית, ואף להגיע בזמן לעבודה).

– כדאי גם להגדיר בהסכם את הגבלת מקום המעבר לפי זמן נסיעה (לפי ווייז או אפליקציה דומה), ולא רק לפי מרחק הנקבע בהתאם לקילומטרים (שכן, לעתים, במקרה של תנועה סואנת ופקקים, במיוחד בשעות הבוקר, למרחק הגאוגרפי תהיה משמעות נמוכה, לעומת זמן הנסיעה הרב אשר עשוי להידרש).

נקודות נוספות בהסדרי ראייה/שהות שמומלץ לתת עליהם את הדעת:

בישראל, הסדרי השהות הנפוצים קובעים כי ההורה שאינו משמורן יבלה עם הילדים אחת או פעמיים במהלך השבוע, כולל לינה, וכן בכל סוף שבוע שני, גם הוא כולל לינה, במחזוריות קבועה.

מנגד, אם ההורים מסכימים, או שבית המשפט קבע כי תתקיים אחריות הורית משותפת – הרי שמקובל לקבוע זמני שהות שוויוניים או קרובים לשוויון.

יתר על כן, בהסכמה אפשר לקבוע כל הסדר, לרבות הסדרים מדורגים המתייחסים לזמני השהות של הילדים עם ההורים.

ניתן לעצב הסדרי שהות מורחבים בצורה הדרגתית, בהתבסס על גיל הילדים. בהתאם למדרגות גיל שונות, זמני השהות יותאמו ויורחבו בהדרגה, כך שככל שהילדים מתבגרים, הם יבלו פרקי זמן ארוכים יותר עם כל אחד מההורים.

לדוגמה, ניתן להסכים שבשלב שבו הילד הוא בן חצי שנה עד שנה, עדיין לא ילון אצל האב. עם זאת, החל מגיל שנה, ראוי ונכון שהילד יתחיל ללון גם אצל אביו. ככל שהילדים מתבגרים, ההסדרים יכולים לכלול גם לינות תכופות יותר או שעות חזרה מאוחרות יותר, בהתאם לצורכיהם ולגילם.

להורים יש גמישות רבה בקביעת הסדרי השהות, כולל אפשרות לשותפות הורית עם ימי חמישי מתחלפים או הסדרים מורחבים. לעיתים, ההסדרים עשויים להתפתח לחלוקה שוויונית או כמעט שוויונית של זמני השהות, לדוגמה: 6-8 ימים מתוך כל 14 יום או אפילו חלוקה של 7-7 ימים, כאשר בשבוע אחד הילד שוהה עם הורה אחד במשך שלושה ימים ובשבוע שלאחריו שני ימים בלבד, ובכך מתבצע מחזור שינוי כל שבועיים.

כיום, מקובל שמפגש בין הילד להורה כולל גם לינה, וההורה מחזיר את הילד ישירות למסגרת החינוכית (גן או בית ספר) בסיום הביקור. הסדר זה מאפשר לשני הצדדים לחוות זמני שהות ממושכים ורציפים יותר, שמסייעים לייצב ולהעמיק את הקשר ביניהם.

כך, במקום בילויים קצרים של שעות בודדות, כמו ביקור בגינה ציבורית או בקניון, יכול האב לקחת את הילד לביתו, להכין עמו שיעורים, לצפות בטלוויזיה יחד, לאכול ארוחת ערב משותפת, להשכיבו לישון לאחר מקלחת, ולמחרת להחזירו ישירות למסגרת החינוכית. הסדר זה, שהיה פחות נפוץ בעבר, הוא כיום מקובל מאוד.

בנוסף, ניתן להסכים על הסדרי שהות הכוללים סוף שבוע ארוך, לדוגמה, התחלה מיום חמישי בערב או מיום שישי מיד לאחר סיום הלימודים, ומשך רציף עד יום ראשון בבוקר, עם החזרת הילד ישירות ללימודים, במקום סוף שבוע מקוצר המתחיל ביום שישי ומסתיים במוצאי שבת.

אכיפה של הסדרי שהות וראייה

הורה שמרגיש נפגע מהפרת הסדרי השהות יכול לפנות לבית המשפט לנקוט במספר צעדים ולעתור לסעדים שונים, בין היתר יכול הוא להתלונן במשטרה על הפרת צו חוקי וכן יכול הוא להגיש תביעה לביזיון.

כמו כן יכול ההורה הפגוע שכלפיו מופר ההסכם או פסק הדין, לפנות בתביעה חדשה בעניינו של קטין ובעניין הסדרי השהות והסדרי חלוקת זמני הראייה או חלוקת האחריות ההורית.

בסיטואציה כזו, יכול גם ההורה שנפגע מהפרה על ידי ההורה השני לעתור בתביעה לפי נוהל הנשיאה אם מדובר בהליך של ניכור, לבקש משמורת/אחריות הורית בלעדית, לעתור לשינוי מתווה הסדרי השהות בין הורי וכן לעתור להשית קנס על ההורה השני בגין הפרה של הסדרי השהות.

בית המשפט בדרך כלל קשוב לצד הנפגע ויעשה כל שניתן על מנת ששני הצדדים יקיימו את ההסדרים הנוגעים לזמני השהות של הילדים, ויעודדו תיאום הורי על מנת לשפר את התקשורת ביניהם.

הסדרי ראייה ולינה – האם יש משמעות ללינה של הילד אצל האב בימי החול?

נראה לי שהתשובה לכך חיובית. לינה אצל ההורה אינה רק לינה נטו. לא מדובר בכניסה למיטה בבית האב לצורך שינה. לינה יוצרת תחושה של בית ושל המשכיות.

כאשר אנחנו מתארחים אצל חברים או בני משפחה, אנו באים והולכים ואיננו מרגישים או חשים שזהו בית. זהו אירוח.  נעים ונחמד ככל שיהיה – אין זה בית ואין תחושת בית. לעומת זאת, אם ילד לן אצל האב, סביר להניח שיחוש שזהו בית, בין היתר, ולא רק מקום אירוח או מקום לבילויים בלבד.

כאשר אב מלין את ילדו הרי שקודם לפרק הזמן של השינה – יש התארגנות שהינה התארגנות שגרתית הקורית גם בבית האם.  מדובר באכילת ארוחת ערב בצוותא, במקלחת, בהכנת הילקוט והבגדים ליום שלמחרת וכיוצ”ב. האב אינו נפרד מן הילד ולמחרת בבוקר הוא אחראי להתארגנותו ליום לימודיו, לרבות הכנת כריך או מזון, וידוא שהילד מאורגן ליום לימודים, שהספרים בילקוט וכיוצ”ב.

זוהי הורות ממשית ולא רק אירוח של הילד והדבר יש בו כדי לחזק את הקשרים בין אב לילד או לילדים והחשיבות של כך ברורה מאליה.

מן המפורסמות הוא שילדים להורים מתגרשים זקוקים לשני ההורים – גם אם בנפרד – על מנת למצות את הפוטנציאל שלהם להתפתחות.

האם ישנם מקרים בהם הילד לא יכול ללון אצל האב – הסדרי ראייה ללא לינה?

אם מדובר בילד ממש פעוט או בילד יונק יתכן – וגם בנושא זה הפסיכולוגים חלוקים בדעתם – שיש מקום לדחות את הלינות במספר חודשים. אם הילד יונק, פרקטית וטכנית לא ניתן שילון בבית האב למשך תקופת ההנקה (אם כי כיום יש אפשרות לשאוב ולאחסן).

יחד עם זאת, ישנם שופטים שיאפשרו לינה אצל האב החל מהגיע הילד למספר חודשים וישנם שופטים שיסברו שיש לדחות את הלינות עד לאחרי גיל שנה, ובמקרים מורכבים יותר לקראת גיל שנה וחצי עד שנתיים.

האם יש לשאול לדעתו של הילד?

נראה לי שהתשובה לכך היא שלילית. הורים הם הורים, והם קובעים עבור  הילד את אורחות חייו, ובין היתר רשאים ואולי אף חייבים הם לקבוע את נושא הלינות.

הסמכות ההורית הינה חשובה ביותר ולעיתים כהורים אנו מכתיבים לילדים דברים ללא התחשבות ברצונם, ולינה זהו אחד המקרים בהם על ההורים להעמיד את הילדים בפני עובדה ולא לשאול לרצונם (להבדיל כמובן אם עסקינן בילדים בני 16, שאז רצונם גובר על הכל מטבע הדברים).

מה היתרונות של האם כאשר הילדים לנים אצל האב במהלך השבוע ולא רק בסופי שבוע?

• האם יכולה לפתוח בחיים חדשים לרבות קיום מערכת יחסים עם בן זוג חדש וביסוס זוגיות זו.
• האם יכולה למצוא פנאי לסידורים, לבילויים, למנוחה וכיוצ”ב תכנון זמנה הפרטי.
• האם יכולה להשקיע בעבודתה בימים בהם הילדים אינם שוהים במחיצתה ו/או לנים בביתה, ובכך להפריך כל טענה לפיה אמהות אינן משקיעות אותן שעות כמו אבות ועל כן אינן מתקדמות כמו גברים או משתכרות פחות מהם.
• האם אינה משועבדת 24 ביממה לגידול הילדים ויכולה להתפתח כאדם עצמאי במנותק מן הילדים.

האם לינה מחולקת יכולה להתאים לכל ילד?

גם כאן הדעות חלוקות ואין ממצאים חד משמעים בנדון.  ישנם ילדים שיהיו מבולבלים מלינה בכל לילה בבית אחר, וישנם כאלה שיסתגלו היטב לסיטואציה. אין ממצא ברור וכל ילד מגיב אחרת.  כמובן שהדבר תלוי גם בהורה שאמור לסייע לו להתארגן ולמנוע מצב בו ספרי לימוד השייכים ליום הלימודים שלמחרת נותרים אצל ההורה האחר וכיוצ”ב דוגמאות השייכות להתארגנות הילד.

סיכום נושא הלינות במצב של הורים מתגרשים:

אין נוסחה אחת הנכונה לכולם. על ההורים המתגרשים במסגרת האחריות ההורית שלהם כלפי הילדים לנסות ולמצוא את הפתרון הראוי לילד הספציפי שלהם.

ישנם מצבים בהם לינה בימי החול אצל האב לא תהא נכונה עבור הילד אבל ככל הנראה זהו מיעוטם של המקרים, ובסיוע התארגנות נכונה וסיוע של כל הורה – יכול ילד בדרך כלל להסתגל לשני בתים, והמעברים, שלעיתים אינם קלים, יהיו חלק משגרת יומם של הילדים.

כמובן שככל שהמסר של ההורים ברור ואחיד כך יקל על הילדים להסתגל למשמורת משותפת, לחלוקת זמנים בין ההורים, וללינה אצל האב גם בימי חול ולא רק בסופי שבוע.

לדעתי, למעט במקרים חריגים – כל הצדדים יצאו נשכרים מכך ויש בכך יתרונות מרובים לשני הצדדים והחסרונות נופלים מהיתרונות, כמובן בהסתייגות להתאמה לאישיותו של הילד וצרכיו הספציפיים.

הסדרי ראייה / הסדרי שהות – הפקידו את ההסדר שלכם בגירושין בידיים מקצועיות

משרד עורכי דין ונוטריון אלינור ליבוביץ – מכיר את הכללים ואת היוצאים מהכלל בכל הנוגע להסדרי ראיה, או זמני שהות, מזונות, משמורת וכל נושא אחר הקשור לתחום הגירושין בפרט ותחום המשפחה בכלל. עורכי הדין של המשרד, בעלי ניסיון מצטבר של עשרות שנים בתחום, ישמחו לעמוד לרשותכם ולסייע לכם לצלוח בשלום את התקופה הזו. אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר בכל עת – ונשמח לתת לכם ייעוץ מקצועי, מותאם ורגיש.

תוכן נוסף בנושא שעשוי לעניין אתכם:

הסדרי ראייה – הסדרי שהות לסבא וסבתא

הסדרי שהות להורים גרושים במהלך החגים

גירושין עם תינוק – הסדרי ראיה בין אב לתינוק

הסדרי שהות עם אב חולה איידס