הסדרי שהות עם אב חולה איידס

הזכות של אב למפגשים וקיומם של הסדרי שהות בין האב לבתו גוברת על כל שיקול אחר, וזאת כל עוד אין סכנה בריאותית לקטינה

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

עניינה של החלטה שניתנה בתמ”ש (ב”ש) 43071-01-13 א.מ נ’ א.ג, על ידי כב’ הש’ רותם קודלר עיאש הינה הסדרי שהות/הסדרי ראייה בין אב חולה/נשא איידס לבין בתו הקטינה.

טענות האב:

האב קיבל קשה מאוד את הבשורה בנוגע למחלתו (חולה בצהבתC   ו- B  ונדבק במחלה הנגיפיתHIV), אולם לאחר שהגיע לטיפול בבי”ח ולאחר שיצר קשר טיפולי של שיחות עם עו”ס, הוא החליט להתמודד עם מציאות חייו הקשה ומצוי בתהליך של תביעה לנכות ולשיקום. לטענת האב, הוא מטופל תרופתית, מודע למחלותיו וההשלכות הנובעות מכך וכן יודע מה מותר לו ומה אסור לו לעשות.

האב מבקש להיות בקשר עם בתו, עומד על קיומם של הסדרי שהות ביניהם, רוצה להיות אב מעורב וחשוב כי בתו לא צריכה לשלם מחיר של העדר אב בשל הסכסוך בין הוריה. האב ציין כי מזה מספר חודשים שהאם אינה מאפשרת לו מפגשים/ הסדרי שהות עם בתו מתוך חשש שידביק אותה.

האב ציין כי מיד כאשר נודע לו כי הוא נושא נגיף האיידס, עדכן את בא כוחו והאחרון טען זאת בקדם המשפט. האב דואג לבתו ומודע להשלכות מחלתו. ב”כ האב טען כי הנתבע מודע וער למצבו הבריאותי ואינו מתכחש לו. האב טען כי קיבל יעוץ רפואי בנוגע לפעולות שהוא יכול לעשות עם בתו, כגון: לחבקה ולנשקה, אלא אם כן יש לשניהם פצעים פתוחים, שאז יש להימנע ממגע פיזי ביניהם.

ב”כ האב הוסיף וטען כי גם האב צריך לקבל הדרכה וליווי לצורך קיום קשר נכון עם הקטינה ולצורך קיומם של הסדרי שהות. עוד נטען כי כל רצונה של האם הוא ניתוק האב מבתו, כאשר בכוונתה לצאת מן הארץ, ככל הנראה, לצמיתות.

טענות האם:

האם לעומת זאת טוענת כי האב היה מכור לסמים ואלכוהול. על פי דברי האב, בעבר היה מכור לקוקאין, אולם בתמיכה ועידוד הוריו נסע לחו”ל, לצורך גמילה וכיום הוא נקי מסמים. האם מציינת שהקטינה יודעת על קיומו של אביה, אוהבת אותו, שואלת עליו ובד”כ שמחה ללכת אליו. לאם אין התנגדות שגם הוריו של הנתבע יפגשו את הקטינה.

לטענת האם לאב התמכרות לסמים והוא חולה בצהבת נגיפית, כאשר נפגש עם בתו מבלי לומר דבר, בעת שידע שהוא עלול להדביק אותה. האב יכול להדביק ילדים אחרים, השוהים בזמן המפגש, במרכז הקשר. האב שוהה בסביבת נרקומנים.

מדובר בילדה בת שנתיים אשר אינה יכולה לקבל הדרכה כיצד לתפקד ולפעול במצב שבו מדובר באדם שחולה במחלה מאוד קשה.

האם הביעה את חששה כי בתה תחלה במחלה.

ממצאי העובדת הסוציאלית

העו”ס התרשמה מאב אוהב ודואג, שאינו מסוכן לבתו. האב הסכים בשלב ראשון לפגוש את בתו במרכז הקשר, כדי להסיר חששות האם, כאשר תחילה הביקורים יתקיימו בפקוח מלא ואם הדיווחים יהיו טובים, ניתן יהא להסיר את הפיקוח ולהגדיל את שעות המפגשים משעה לשעתיים, ובעתיד יתקיימו הסדרי שהות ללא פיקוח ובאופן רציף וחופשי בהנחה שהמפגשים יעלו יפה ויהיה שיתוף פעולה עם האב.

החלטת בית המשפט בנוגע למשמורת וכן בנוגע להסדרי השהות בין האב לקטינה כבת השנתיים

הטענה כי הגעת האב למרכז הקשר יש בה כדי לסכן קטינים אחרים מקוממת ממש, לא יעלה על הדעת כי עו”ס הייתה מציעה אפשרות כזו ומסכנת את כלל ילדי העיר?

בית המשפט קובע כי בורות מסוג זה יש לבער. ידע רב נצבר בעניין מחלת ה”איידס”, המחלה מזה זמן רב אינה מוגדרת כמחלה סופנית, אלא כמחלה כרונית והצטבר מידע רב ונעשו מחקרים רבים בדבר הסכנות בהידבקות מהמחלה. איידס היא מחלה נגיפית קשה של מערכת החיסון, הנגרמת ע”י נגיף ה HIV, המועבר בין בני אדם בעיקר ביחסי מין ובמגע של דם נגוע בנגיף עם דם נדבק.

לאיידס אין כיום תרופה או חיסון, אך מאז שנות ה – 90 של המאה הקודמת קיים טיפול תרופתי המונע את התפרצות המחלה ומאפשר לנושאי הנגיף, עם טיפול תרופתי מתאים, לחיות חיים כמעט “רגילים” באופן זהה לאנשים בריאים שאינם נושאי הנגיף.

הנגיף מועבר באמצעות כניסתו לגוף האדם במספר דרכים, שהמשותף לכולן הוא מגע ישיר בין נוזלי הגוף. הנגיף אינו מסוגל לשרוד מחוץ לגוף יותר מאשר -20 דקות והוא רגיש לחום ולכימיקלים שונים. עיקור פשוט באמצעות חימום או באמצעות חיטוי מביא להשמדה כמעט ודאית של הנגיף.

הנגיף עלול להדביק אדם בריא אחר, באמצעות מגע של נוזל גוף מדבק. נוזל גוף מדבק יכול להיות, דם, נוזל זרע, חלב  אם, הפרשות הנרתיק. הנגיף אינו מועבר דרך אוויר, מזון, שתייה, או מגע פיזי רגיל. הנגיף אינו עובר במהלך נשיקות, מאחר שריכוז הנגיף ברוק נמוך ביותר, ויידרשו כמה ליטרים של רוק על-מנת לגרום להדבקה. עד היום לא נרשם מקרה של איידס שהועבר באמצעות נשיקה.

לאדם סיכוי גבוה יותר להדביק אנשים אחרים בשבועות הראשונים שלאחר הדבקתו שלו עצמו. הסיכוי יורד בצורה דרסטית בשלב הדגירה של הנגיף.

באתר הרשמי של משרד הבריאות במדינת ישראל נרשם מפורשות:

• איידס לא עובר בלחיצת יד משום שהנגיף אינו חי באוויר או על העור.
• איידס לא עובר בנשיקה משום שברוק יש אנזים שמנטרל את הנגיף.
• איידס לא עובר בשתייה מכוס משותפת משום שאינו חי באוויר או ברוק.
• איידס לא עובר בישיבה על אסלה משותפת משום שהנגיף אינו חי באוויר.

האב ציין כי המעשה הראשון שעשה כשגילה שהוא עצמו נושא את נגיף ה – HIV, היה להתייעץ עם רופאו מביה”ח איכילוב וקיבל ממנו מידע כיצד להתנהל עם הקטינה ועם בני משפחה נוספים.

יש לציין כי האב מתגורר עם הוריו, מנהל אורח חיים יומיומי ואין אפשרות לקבל את גישת האם, שהרי בני אדם שנדבקו במחלה היו צריכים להיות בהסגר, סגורים ומסוגרים מפני החברה שכן עצם נוכחותם עלולה להדביק את הנוכחים בחדר, דבר שכמובן אין לו שחר.

ידע נרחב שנצבר בתחום זה מראה כי אין כל סיבה לחשוש ממפגש רגיל, יומיומי בין האב לבתו ובוודאי שאין כל סיבה לחשוש או אפילו להעלות את החשש כי עצם נוכחותו של האב במרכז קשר תסכן ילדים אחרים, בהעדר כל מגע פיזי ביניהם. אין ולא צריך למנוע קיומם של הסדרי שהות ומפגשים בין האב לבתו.

אין ספק כי נדרש מן האב להיות יותר ערני במגע פיזי עם הקטינה, אם ישנו פצע פתוח על גופה ואם ישנו פצע פתוח על גופו, העלולים לבוא במגע זה עם זה ולהביא לחיבור נוזל גוף מדבק עם נוזל גוף של הקטינה, אך מכאן ועד מניעה של כל סוג של קשר בין האב לבתו הקטינה, והימנעות מקיומם של הסדרי שהות בין הורה לילדיו – הדרך ארוכה, עצובה ובלתי מדתית.

יהיה זה אכזרי למנוע מבני אדם שנדבקו במחלה קשרים אנושיים בכלל ועם האהובים עליהם בפרט, לא כל שכן ילדיהם, דמם ובשרם!

“קול הדם” הוא מונח שטבע כב’ השופט חשין בבע”מ 377/05 ובתי המשפט מרבים לעשות בו שימוש בהקשרים של פסקי דין בתיקי אימוץ, אך אמירה זו נכונה גם לתיק שלפנינו: “על כל אלה נזכור כי זכותו של אב להחזיק בבנו אין היא כשאר זכויות שבעולם. נעלה ועמוקה היא משאר זכויות, זכות מן הטבע היא, יש שקוראים אותה “קול הדם”. אכן זכות נעלה היא אותה זכות: הזכות כי יותן לנו להיות הורים לילדינו” (בע”מ377/05 פלונית נ’ פלוני ההורים המיועדים לאימוץ נ’ ההורים הביולוגיים.)

אין להעלות על דעתי כי ישנה אפשרות שבמדינה מתוקנת, אדם ייאלץ לוותר על קשרים משפחתיים, לא כל שכן זכותו להיות הורה, ולא יהיה זכאי להסדרי שהות בשל מצב רפואי כזה או אחר. זכות האב להיות בקשר עם בתו ולמלא את חובתו כלפיה כהורה, היא זכות שהוכרה בפסיקה כזכות יסוד (ע”א 436/76 פלונית נ’ מ”י).

לפיכך קבע בית המשפט כי משמורת הקטינה נקבעת אצל אימה, והסדרי שהות יתקיימו בשלב זה עם הבת במרכז קשר, לפחות אחת לשבוע תחת פיקוח עד להחלטה אחרת.