טיפול בניכור הורי – מבוא
בהרבה מקרים בהם טופל ניכור הורי אצל מומחה מוכר הביא הטיפול לתוצאה המקווה ורק במקרים מועטים יחסית מומחה בעל ניסיון אינו מצליח לגרום לחידוש הקשר
מומחה בניכור הורי ובחידוש קשר אינו קוסם, גם הוא בעל מקצוע ברמה גבוהה ואכפתי, ולכן ישנם מקרים בהם נבצר ממנו למרות הכוונות הטובות ומלוא הסיוע שניתן לו מאת עורך הדין המייצג את ההורה המנוכר לחדש קשר. יחד עם זאת במקרים לא מעטים במידה והבעיה מטופלת כמו שצריך, והשופט מעניק למומחה את הכלים הראויים ועומד בעצמו על המשמר-הרי שהטיפול לחידוש קשר מסתייע ועולה יפה.
תסמונת “ניכור הורי” היא תופעה של התנכרות הילד לאחד ההורים ללא צידוק, כאשר האחראי להתנכרות הוא ההורה האחר. התופעה מאופיינת בדחייה חריפה מצד הילד את ההורה הלא משמורן, מסע של הכפשות כלפי אותו הורה, כאשר אין לתוכן הטענות יסוד סביר במציאות ובהיסטוריית היחסים טרם הפירוד, ומתקיים נתק מתמשך על פני תקופה ארוכה.
במדינות מסוימות הוכרה התופעה של ניכור הורי כהתעללות פסיכולוגית בילד. האינטנסיביות הרגשית שחווים ילדים השותפים בעל כורחם להליך של ניכור לאורך זמן ממושך מציפה את עולמם הפנימי וגובה מהם מחירים כבדים בעודם ילדים או בני נוער, וגם מאוחר יותר, כאנשים בוגרים. קיים סיכוי שילדים שחוו גירושין בעצימות גבוהה עד כדי מצב של ניכור יתקשו לנהל חיים נורמטיביים וזוגיים משל עצמם.
נוהל הנשיאה
הכרה בעצם קיומו של ניכור הורי או העדר קשר בין הורה לילדו, קיימת כבר שנים רבות, ואולם רק בשנים האחרונות נעשים מאמצים מערכתיים על מנת לטפל בכשל זה. בתאריך 25.5.2020 פורסם נוהל הקרוי נוהל הנשיאה שמטרתו מתן עזרה ראשונה וטיפול מיידי במצב של ניכור הורי ויצירת חידוש הקשר באופן מהיר ומיידי. הנוהל נקרא 20-2 ומשמעותו ומטרתו הינה טיפול בתי המשפט לענייני משפחה בהליכים דחופים שעניינם חשש לפגיעה במובנותם של ילדים והבטחת הקשר בין הורים.
כל אימת שמוגשת תביעה בעניין ניכור הורי, ממהר בית המשפט – בהרבה מקרים גם אם לא בכולם – למנות אפוטרופוס לדין לקטינים אשר יחווה דעתו על נסיבות הניכור ההורי, ועל האפשרות לחידוש הקשר ובאלו אמצעים, ובחלק ניכר מהמקרים בית המשפט ממנה אחד מני כמה מומחים לניכור הורי, פסיכולוגים או עובדים סוציאליים בכירים, אשר עושים למיגור התופעה החמורה של ניכור הורי, ולחידוש הקשר בין ההורה המנוכר והילדים.
ברוב המקרים מי שמנוכר הם גברים, ובחלק גדול מהמקרים של גילויי הניכור הינם כלפי האב למרות שלא בכולם עסקינן בהסתה של האם את הילדים כנגד האב, בין בצורה גלויה ובין בצורה סמויה ומתוחכמת. רק מיעוט שבמיעוט של המקרים עוסק בניכור של אם מילדיה וניתוק הקשר עמה.
מאז שפורסם נוהל הנשיאה ועד היום יש רק בית משפט אחד שבו יש שופט מוקד – בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – ומי שמגיע לפתחו של כב’ השופט ארז שני, זוכה באוזן קשבת ובפתרונות מעשיים המיועדים למיגור התופעה, ובית המשפט אינו מהסס להטיל הוצאות קנסות וסנקציות כנגד הורה מנכר. הפתרונות הם פרקטיים והם כוללים בדרך כלל הפניה למומחה, וסנקציות בגין אי שיתוף פעולה. כמו כן נוהג לעיתים בית המשפט למנות אפוטרופוס לדין לאותו קטין או אותם קטינים שהינם שותפים בעל כורחם לניכור שנותר.
ההורה המשמורן אמור לעשות מאמצים כדי לטפל בניכור ולא לשבת בצורה פאסיבית
התפיסה היא שההורה המחזיק בילדים אמור לא רק שלא להסית אלא אמור ומצופה ממנו בצורה פעילה לגרום לילדים להיות בקשר עם ההורה השני ולעשות מאמצים משמעותיים לצורך כך. אין די בהתנהגות פאסיבית ובהעדר הסתה גלויה ועל כן מצופה מההורה המשמורן בפועל, לעשות מהלכים פעילים על מנת לחבר את הילדים להורה שממנו התנתקו, תהא הסיבה אשר תהא.
למותר לציין כי מצופה גם מהורה שהתנהגותו פוגענית כלפי הילדים לעבור טיפול אישי משמעותי, ובית המשפט לא יתעלם ולא יעמוד מנגד כאשר הורה פגע בילדו ובשל כך הורע הקשר עד כדי ניתוק. הורה שיש לו חלק בתוצאה העגומה דהיינו בעצם קיום הניכור ההורי נדרש לקחת אחריות על מעשיו, ולעבור הליך טיפולי כזה או אחר.
מההיבט הפרקטי, המומחה אליו מופנים ההורים והילדים מפרסם אבחון/ חוות דעת בה באים לידי ביטוי ממצאיו באשר לניכור ההורי וחשוב מכך – דרכי חידוש הקשר המומלצות. אם קיימת טענה על מסוכנות פיסית או מינית – מסוכנות זו תיבדק על ידי המומחה, והטיפול יהא בהתאם לממצאים.
פגיעות מיניות בילדים או ילדות כחלק מהטענות השקריות שנועדו להרחיק את האב
למרבה הצער, אימהות רבות, בודות מליבן אירועי אלימות ו/או אירועי פגיעה מינית על מנת להרחיק את האב מילדיו וליצור ניכור הורי ונתק במקום שבו אין לכך כל הצדקה.
יחד עם זאת, איננו מתעלמים ממקרים בהם גברים התנהגו בצורה פוגענית או אלימה כלפי ילדיהם, והפתרון הוא טיפול ממוקד, אך לא נתק מוחלט. במקרים רבים מומלץ כי ההורה המנוכר ייפגש עם ילדיו במרכז קשר על מנת למנוע כל ספק.
בארסנל של בית המשפט קיימות סנקציות שונות, והחמורה שבהן היא הוצאת הילד המנוכר ממשמורת ההורה המנכר פאסיבית או אקטיבית, והעברתו להורה המנוכר.
יחד עם זאת, לא בכל מקרה ינקוט בית המשפט בהליך זה ולעיתים יבין שאין מוצא אלא להרים ידיים ואין כל דרך לכפות על הילדים לפגוש בהורה המנוכר. גם מסגרת חוץ ביתית הינה כלי שבית המשפט יכול לעשות בו שימוש, אך אינו ממהר לעשות כן, על מנת שלא לפגוע בנפש השסועה ממילא של הילדים.
יש להתייחס במלוא הרצינות לטענה בדבר פגיעה מינית, אך באותה נשימה אם הובהר כי הכל המצאות של האם כדי לפגוע באב – על האם להיענש ובמלוא חומרת הדין.
קנס כספי של כ- 400,000 ₪ ניתן כנגד אם מנכרת
פסק דין חריג של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן במאי 2022 קנס אם בסכום עתק של 400,000 ₪ והורה על הפסקת תשלום המזונות החל משנת 2019, אך מנגד לא הורה על העברת המשמורת בילדים להורה המנוכר, ולמעשה מלבד פסיקת סכום מרתיע עד מאד כנגד האם המנכרת, לא מצא פתרון לבעיה שנותרה על כנה, העדר קשר באופן מוחלט בין ההורה המנוכר לבין בנותיו.
באופן מעשי וכתוצאה סופית יתכן והאב יהיה עשיר יותר בכיסו אך הקשר עם ילדיו ככל הנראה לא יתקיים בשנים הקרובות והסיכוי לחידוש כלשהי קיים רק כאשר הילדים יהיו בוגרים משמעותית, אם בכלל יהיה חידוש קשר שכזה. ימים יגידו ואין אפשרות לשער את התוצאה העתידית.
וכך קבע בית המשפט:
“..כמיהתו של האב לשקם את הקשר עם ילדיו מובנת ואנושית ביותר. מנקודת מבטו, כהורה, הוא אינו מוכן להשלים עם הנתק מילדיו ומבקש להוסיף ולנסות לקרבם אליו באמצעות טיפול ובאמצעות החלטות שיפוטיות כופות. ואולם, התמונה העולה מתוך ניסיונות הטיפול והדיווחים של הגורמים המטפלים היא כי למרבה הצער אין תוחלת, בשלב זה, בהמשך הניסיונות לשיקום הקשר. הקטינות מסרבות בכל תוקף לכל סוג של קשר עם אביהן. במהלך שבע השנים בהם נוהלו ההליכים המשפטיים, עברו הקטינות טיפולים ואבחונים אצל גורמי מקצוע שונים. בית המשפט קמא קבע כי הילדים שחוקים מאוד מהליכי הטיפול ומההליכים המשפטיים……. האב לא הצביע על טעות בפסק הדין, או על שביב של מקור לתקווה כי הליך טיפולי נוסף יביא לשיקום הקשר. האב לא הציע כל הליך טיפולי קונקרטי אשר עשוי, ולו בסיכוי קל, להביא תועלת במצב המשפחתי העגום..”
עוד נקבע כי נוכח גילן של הקטינות, לא ניתן להתעלם גם מעמדותיהן. מ’ היא כיום בת 16 וי’ בת 13. שתי הקטינות מתנגדות בתוקף למפגשים עם האב ומתנגדות גם להליכים טיפוליים שפניהם חידוש הקשר, והכל כמתואר בדיווחי האפוטרופוס לדין לקטינים. בהעדר קשר מינימלי בין האב לקטינות, ובהעדר נכונות מינימלית לקיים קשר כזה, לא ניתן להעביר את הקטינות למשמורת האב. חלופה זו אינה חלופה ריאלית.
הוצאת קטינים למסגרת חוץ ביתית כדי לטפל בניכור הינה סעד קיצוני ולא בהכרח מועיל או אפקטיבי
עוד נקבע כי עתירת האב להעביר את הקטינות למסגרת חוץ ביתית לא התבקשה בערכאה הדיונית וממילא הנושא לא נבחן. המדובר בסעד קיצוני, שאין מקום להעלותו באופן אגבי במסגרת הליכי משמורת המתנהלים על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב- 1962.
הוצאת קטינים למסגרת חוץ ביתית נעשית, ככלל, בהתקיים הנסיבות הקיצוניות המנויות בחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך- 1960, לאחר שעו”ס לחוק הנוער מתרשם כי מדובר בקטינים נזקקים שהטיפול בהם מחייב הוצאה למסגרת חוץ-ביתית. גורמי הרווחה הם גם האמונים על מציאת המסגרת החוץ-ביתית, שתיתן מענה לצרכים הטיפוליים של הקטין הנזקק.
הוצאת קטין מרשות הוריו למסגרת חוץ ביתית היא צעד דרסטי, שיש לנקוט בו במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסדרת התא המשפחתי הטבעי, גם כאשר מתנהל סכסוך משמורת חריף בין ההורים. ניתוק ילד מהתא המשפחתי הטבעי הוא צעד גורלי שעלול לגרום זעזוע קשה להורים ולילדים כאחד, ומשליך במישרין על שלומו של הילד.
עם זאת, גם ההחלטה להותיר ילד ברשות הורים שפוגעים בגופו או בנפשו היא החלטה גורלית. בהחלטה זו יש לבחון, בין היתר, אם הנזק הצפוי מהשארת הקטין ברשות הוריו עומד ביחס לנזק העלול להיגרם לקטין עקב הוצאות מרשותם (דנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני.
ניכור הורי חריף עשוי להצדיק, במקרים מסוימים, הוצאת קטין למסגרת חוץ ביתית. אך יש לנקוט משנה זהירות, וככלל הדבר ייעשה לבקשת גורמי הרווחה, על פי אמות המידה של חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך- 1960. במקרה דנן, מצבן הרגשי של הקטינות מעורר דאגה רבה. אולם, אין אינדיקציה כי הדברים מגיעים לכדי נזקקות ומכל מקום גורמי הרווחה לא נקטו בהליכים לפי חוק הנוער.
נתק מוחלט נתפס בבית המשפט כתופעה חמורה ביותר
בתי המשפט רואים בחומרה תופעה בזויה זו, שכונתה כעין חטיפה נפשית של הילדים באמצעים פסיכולוגיים הגורמים לניתוקו מההורה האחר ופיתוח תלות בהורה המנכר.
במקרה שלפנינו, בית המשפט לענייני משפחה מצא, כאמור, כי הנתק המוחלט בין האב לבין הקטינים נוצר בעיקר עקב הסתת האם את הקטינים כלפיו; וכי ההתנכרות הקיצונית של הילדים לאביהם, תוך וויתור מוחלט על קיומו בחייהם, היא פרי הסתת האם.
ממכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט עולה תמונה עגומה וקיצונית של אם אשר הסיתה את שלושת ילדיה כנגד אביהם, והשחירה אותו כל כך, עד שאינם רוצים לפגוש בו או לשוחח עמו. הבת הקטנה, אשר קיימה קשר חיובי עם אביה פרק זמן מסוים, גם בשעה שאחיה סירבו לכך, נכנעה לבסוף להסתה וסירבה לפגוש באביה.
להסתה הרגשית של הילדים, שהובילה להתנכרותם לאב, התווספו גם מעשים של התרסה ישירה על האפוטרופסות של האב. האם קיבלה החלטות מהותיות הנוגעות לקטינים ללא שיתוף האב, ובהם שינוי מקום מגורים, קביעת מסגרות לימוד, השמת הבן בפנימייה, והוצאת הקטינים מן הארץ. במעשים אלה עוולה האם כלפי האב, כפי שקבע בית המשפט.
סבלו של האב בשל הנתק משלושת ילדיו והתנכרותם כלפיו הוא עצום. משך שנים האב “נלחם” על שיקום הקשר עם ילדיו, הוא היה מוכן לקיים מפגשים במרכז קשר והתייצב לכל הליך אבחוני והליך טיפולי אליו נשלח. הוא התמיד בכך שנים, גם כאשר הקטינים הפנו לו עורף, חרף הפגיעה והמכאוב, שהם קשים מנשוא.
מעשיה הפוגעניים של האם התפרשו על פני שנים ארוכות והביאו להסתה עמוקה של הקטינים כלפי האב.
ניסיונותיה של האם לשיתוף פעולה בהליכים הטיפוליים לא היו כנים, כך נראה, והיא לא נתנה לילדים את “ברכת הדרך” לפגוש באב או לקיים עמו קשר כלשהו. במעשיה האם יצרה שבר בין הילדים לאב, העמיקה את השבר בהתמדה, עד שהביאה לנתק מוחלט.
גם אם לא ניתן להתעלם מכך שהאב לא התנהג בצורה אופטימלית במציאות המורכבת שנכפתה עליו, עיקר האחריות לנתק עם הקטינים רובצת לפתחה של האם. כך קבע בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור וקנס את האם בסכום המשמעותי, ולא זו אף זו אלא גם הורה על החזר מזונות רטרואקטיבית, שהיא פסיקה חריגה שכן ההלכה היא שאין מחזירים מזונות שנאכלו.
האשמות חמורות כנגד אב יש שיביאו לנתק גם אם אין להן בסיס
הרבה פעמים מואשמים אבות בפגיעה מינית בבנותיהם על מנת לסלק את האב מן הדרך ולקבע את הניכור ההורי בצורה כה מבוססת עד כדי כך שלא יהיה ניתן לתקן את המעוות. זהו המקרה הנדון בפסק הדין.
ניתן רק לשער את עוצמת הכאב והסבל הנגרמים לאב מהנתק הממושך עם כל אחד משלושת ילדיו. מלבד הנתק עצמו, יש להביא בחשבון את ההאשמות החמורות שהאם הפנתה כלפיו, כי פגע מינית בבנותיו, האשמות שלא נמצא להן כל בסיס. האב נלחם על קיום מפגשים ושיקום הקשר בזירה המשפטית ובזירה הטיפולית במשך שנים, בעוד האם מפרה שוב ושוב החלטות שיפוטיות בקשר לקיום המפגשים, מעתיקה את מקום מגוריהם של הקטינים שוב ושוב, ללא עדכון האב וללא קבלת הסכמתו, ומבטלת הלכה למעשה לחלוטין את מעמדו כהורה.
נוכח כל האמור, הפיצוי הנזיקי הועמד על סך של 400,000 ₪. אין להקל ראש בקנס כה גבוה אך מאידך, הפסיקה לא נתנה פתרון לבעיה הממשית ואין ספק שהאב היה מעדיף לוותר על כל סכום כסף והיה בוחר לראות את ילדיו על פני זכיה בסכום כסף, יהא נכבד ככל שיהא. יש לציין כי בחלק משמעותי מן המקרים מתקיים חידוש קשר, אך בחלק קטן ממקרי הניכור ההורי אינם פוסקים והנתק הממושך אינו מתרפא או בא לידי שינוי.
לסיכום:
ניכור הורי הוא תופעה קשה בעלת השלכות נפשיות עמוקות על ילדים והורים כאחד. בתי המשפט בישראל מכירים בחומרת הבעיה ופועלים למיגורה באמצעות מנגנונים שונים, כולל מינוי מומחים, סנקציות כלכליות ואף שינוי משמורת במקרים חריגים.
למרות שלא בכל מצב ניתן לתקן את הנתק, טיפול נכון ושיתוף פעולה מצד כל הגורמים הרלוונטיים יכולים להוביל לחידוש הקשר בין ההורה המנוכר לילדיו.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
תוכן נוסף שקשור לנושא, לעיונכם:
ניכור הורי שנגרם על ידי הסבתא הביא לסירוב קטין להתגורר בבית אביו
פסיקה בניכור הורי – “מי שמבצע ניכור הורי ימצא עצמו מתגלגל בזפת ונוצות”
